בואו להצביע לחוויה השקטה והעמוקה ביותר

[Tali Havshush]

החוויה השקטה אך העוצמתית שלי

היא פשוט להתפלל. בשקט שלי- זה מנקה את הראש ממחשבות ונותן המון כוח.

 

[liata17]

שקטה אבל חזקה!!!!

עד לפני כ9 שנים היתה לי סבתא, סבתא בתיה, אשה יקרה מפז, לה 8 ילדים, 25 נכדים וכיום 26 נינים...
סבתא בתיה ז"ל היתה כל עולמי, כל עולמנו, כולנו גרנו לידה וליד סבא שלמה, הם מעולם לא היו לבד, תמיד היו אצלם ילדים ונכדים, תמיד סירים מלאים באוכל על הגז לכולם, תמיד שם ותמיד הרבה אהבה...
סבתא שלי היתה אשה מאוד שקטה, צנועה, מדברת ברוגע, כועסת ברוגע, צוחקת בשקט אבל החיוך שלה היה גדול והעיניים רכות ואוהבות, מעולם לא צעקה ולא שמרה טינה, תמיד דואגת וחמה. הבית שלהם היה מקום מפלט עבור כל המשפחה, תמיד היה אוכל חם, חיבוק, נשיקה, אהבה וכנות... השקט שלה היה כל כך משמעותי עבורי, האור שהקרינה והמשמעות שלה עבורי היה כל כך חזק, עצום וגדול!!! סבתא וסבא שלי היו מאוד מאוד משמעותיים בחיי, כל חיי, הם היו שקטים וענווים אבל חזקים והאהבה שלהם כלפי המשפחה כולה היתה כל כך גדולה, שהם חרוטים עמוק עמוק בליבנו והגעגועים כל כך חזקים שלפעמים בא לי לצעוק ולבכות עד שישמעו אותי...

 

[perhay]

נוגע ללב!

 

[bali]

 

[perhay]

 

[SS9100]

סדנת שתיקת ויפאסאנה

לפני שנתיים ביקרתי בהודו - מין טיול שורשים שעשיתי כדי להכיר איפה המשפחה שלי גדלה, מהיכן הגיעה, איפה למדו, איך הכירו וכל מיני דברים מגניבים שכאלה. ביקרתי בעיר בומבי, שם הכרתי מספר צעירים ישראליים שהצטרפתי איתם ביחד בטיולים מאחר ולא כ"כ הכרתי את המקום והשפה ולא התמצאתי לאן ללכת בדיוק.
אחת הבנות בחבורה ביקשה שאצטרך איתה לסדנת ויפאסאנה של כמה ימים מחוץ לעיר.. לא ידעתי כ"כ מזה באותו רגע והיא הסבירה לי שויפאסאנה פירושו תובנה , זאת מין מדיטציית לגוף האדם בשביל להכין את הנפש, את האופי שלו ולטהר את הגוף מכל קושי וסבל שאותו חווה.
עם כל הפחד שהיה שרוי בי - אמרתי לעצמי זאת הזדמנות לעשות משהו שאין לי מושג איך עושים ומה עושים, העיקר שיש איתי עוד מישהי- אז למה לא ?!
הגענו למקום, היו הרבה הודים שם , הרבה תיירים מוזרים מארצות רחוקות, ואז הכל התחיל....קודם כל עשינו מדיטציה בשביל להחזיר את ההכרה לגוף,המטרה היא לשבת בשקט ולתת לראש פשוט לנוח, כל פעם לעצור את המחשבות לרחף על כל פני דימיון,לנשום עמוק ולעצור את המחשבות.
לאחר מכן התהלכנו בחדר והמשכנו לנשום נשימות עמוקות ,התמקדנו בנשימה אך היינו מודעים גם לצעדים שאנחנו עושים. המטרה החשובה של ויפסאנה היא לנתק את המוח מהמחשבות ולהמשיך לנשום, זה מדהים לגלות כי המוח אינו מעורב בכל התהליך.ואז בעצם כל הסדנה אתה חוזר שוב ושוב על התהליך ומעמיד את הגוף שלך במין מבחן שכזה.
כל התודעה שלך צריכה להיות על נקודה אחת; התבוננות. ואם אתה יכול להתבוננן בנשימה שלך, אז אתה יכול להתחיל לראות גם דברים אחרים.כשתלך תוכל להתבוננן בהליכתך, כשתאכל תוכל להתבוננן באכילתך, ובסופו של דבר, תוכל להתבוננן בשנתך, וביום שתוכל להתבוננן בעצמך כשאתה ישן אתה תועבר לעולם אחר.
זה בהחלט אחת החוויות הכי שקטות שנאלצתי לעבור אך הכי עוצמתיות שיש ורק מי שעשה את זה יכול להבין את העוצמה השקטה

 

[עליסה בארץ הבלהות]

הנשימות של לולה אחרי טיול בוקר

לולה כבר איננה וגם אין לה תחליף....
כל בוקר כשהשמיים עוד צוננים היום היה מתחיל -
היינו מתכוננות לטיול הבוקר...
מצידי רק להתלבש ובשבילה המון התרגשות וכישכושי זנב ליד הדלת
הצעידה לצידה של לוקה היתה תחילת השקט הנפלא שלי ופתיחת היום,
היא היתה אהובה, לגמרי "לא מחונכת" ותמיד אצה רצה מטר לפניי (למרות היותה קשורה)
אבל, טרחה כל דקה להביט אחור - להיות בטוחה שאני אחריה,
רחרחה כל פרח ומרצפת, עשתה את שלה
והמשיכה במרוץ הכפות שלה כשהרוח מעיפה את שערה..

כשחזרנו הביתה לולה היתה מזנקת לקערת המים,
משאירה שובלי טיפות על הרצפה והיתה מתלווה אלי למרפסת,
אני היא והזריחה...גם הקפה הראשון של הבוקר והיא ישובה מולי
נושמת במהירות אחרי ריצת הבוקר שלה ולא מורידה עיניה ממני...
היא היתה נהדרת והדקות האלו בהן ראיתי אותה מסדרת נשימתה,
נחה ומרוצה, גם שומרת קשר עין - אין להן תחליף, הן היו השעות הכי טובות ביממה..

געגועיי לך - לולה..

.

לולה כבר איננה וגם אין לה תחליף....
כל בוקר כשהשמיים עוד צוננים היום היה מתחיל -
היינו מתכוננות לטיול הבוקר...
מצידי רק להתלבש ובשבילה המון התרגשות וכישכושי זנב ליד הדלת
הצעידה לצידה של לוקה היתה תחילת השקט הנפלא שלי ופתיחת היום,
היא היתה אהובה, לגמרי "לא מחונכת" ותמיד אצה רצה מטר לפניי (למרות היותה קשורה)
אבל טרחה כל דקה להביט אחור - להיות בטוחה שאני אחריה,
רחרחה כל פרח ומרצפת, עשתה את שלה
והמשיכה במרוץ הכפות שלה כשהרוח מעיפה את שערה..

כשחזרנו הביתה היתה מתלווה אלי למרפסת,
אני היא והזריחה...גם הקפה הראשון של הבוקר והיא ישובה מולי
נושמת במהירות אחרי ריצת הבוקר שלה ולא מורידה עיניה ממני...
היא היתה נהדרת והדקות האלו בהן ראיתי אותה מסדרת נשימתה,
נחה ומרוצה, גם שומרת קשר עין - אין להן תחליף, הן היו השעות הכי טובות ביממה..


געגועיי לך לוקה

לולה כבר איננה וגם אין לה תחליף....
כל בוקר כשהשמיים עוד צוננים היום היה מתחיל -
היינו מתכוננות לטיול הבוקר...
מצידי רק להתלבש ובשבילה המון התרגשות וכישכושי זנב ליד הדלת
הצעידה לצידה של לוקה היתה תחילת השקט הנפלא שלי ופתיחת היום,
היא היתה אהובה, לגמרי "לא מחונכת" ותמיד אצה רצה מטר לפניי (למרות היותה קשורה)
אבל טרחה כל דקה להביט אחור - להיות בטוחה שאני אחריה,
רחרחה כל פרח ומרצפת, עשתה את שלה
והמשיכה במרוץ הכפות שלה כשהרוח מעיפה את שערה..

כשחזרנו הביתה היתה מתלווה אלי למרפסת,
אני היא והזריחה...גם הקפה הראשון של הבוקר והיא ישובה מולי
נושמת במהירות אחרי ריצת הבוקר שלה ולא מורידה עיניה ממני...
היא היתה נהדרת והדקות האלו בהן ראיתי אותה מסדרת נשימתה,
נחה ומרוצה, גם שומרת קשר עין - אין להן תחליף, הן היו השעות הכי טובות ביממה..


געגועיי לך לוקה

 

[בננה צהובה 26]

מאד התחברתי-בהצלחה!

 

[alonaski]

לבי-לבי איתך...

תוך שנתיים שכלתי בעצמי 3 מתוך 5 כלבי האהובים שליוו אותי דרך ארוכה...

חברי-אמת בלב ובנפש!

 

[א פ ר ו ח ו נ י]

השקט שלי- בתור חיית מסיבות

כן...אני מהאנשים מלאי המרץ שיכולים כל היום להתרוצץ בחוץ ולעשות מיליון דברים. מבחינתי אין כמו מסיבות

אבל פעם ביום אני חייבת את השקט שלי, את המחשבות לנתק... אז אחת משתי אפשרויות-או שאני פשוט נרדמת(כן כן אין מצב ישיבה -במיוחד עכשיו כשאני אמא) או שאני הולכת לספורט- לרוץ/אופניים/הכי הכי טוב- לשחות. להכניס את הראש מתחת המים ולשמוע כלום חוץ מהלב שדופק. ולחשוב על כלום חוץ מספירה של בריכות וכמה זמן לוקח לבריכה/כמה תנועות עם הראש בפנים. ואחרי זה מקלחת חמה-ואז מיד קרה. ואיזו אנרגיה שזה משחרר

וואו איזה מיקסר. הייתי מתה למיקסר כזה, זה שלי בן ארבעים פלוס כבר(כן ברצינות קיבלתי אותו מחמותי הוא יותר מבוגר ממני) ואפילו בצהריים הוא מפריע לשכנים. ואני עושה הכל במיקסר- לחמים, בצקים, עוגות, עוגיות- מה לא. אין יום שהחיה בת הארבעים פלוס לא בשימוש.

 

[הים רגוע]

בהצלחה

 

[עליסה בארץ הבלהות]

הנשימות של לולה אחרי טיול בוקר

לולה כבר איננה וגם אין לה תחליף....
כל בוקר כשהשמיים עוד צוננים היום היה מתחיל -
היינו מתכוננות לטיול הבוקר...
מצידי רק להתלבש ובשבילה המון התרגשות וכישכושי זנב ליד הדלת
הצעידה לצידה של לולה היתה תחילת השקט הנפלא שלי ופתיחת היום,
היא היתה אהובה, לגמרי "לא מחונכת" ותמיד אצה רצה מטר לפניי (למרות היותה קשורה)
אבל, טרחה כל דקה להביט אחור - להיות בטוחה שאני אחריה,
רחרחה כל פרח ומרצפת, עשתה את שלה
והמשיכה במרוץ הכפות שלה כשהרוח מעיפה את שערה..

כשחזרנו הביתה לולה היתה מזנקת לקערת המים,
משאירה שובלי טיפות על הרצפה והיתה מתלווה אלי למרפסת,
אני היא והזריחה...גם הקפה הראשון של הבוקר והיא ישובה מולי
נושמת במהירות אחרי ריצת הבוקר שלה ולא מורידה עיניה ממני...
היא היתה נהדרת והדקות האלו בהן ראיתי אותה מסדרת נשימתה,
נחה ומרוצה, גם שומרת קשר עין - אין להן תחליף, הן היו השעות הכי טובות ביממה..

געגועיי לך - לולה..

 

[אפי 7]

השקט בתוך קלחת העצב

החיים בתוך בית החולים לא תמיד נוגעים בשקט.
בעמדת האחיות הפעמון מצלצל לקריאת חולה לעזרה.
צעקות נוגעות ללב הנובעות מתוך כאבים.
בני משפחה צועדים הלוך ושוב במסדרונות, משוחחים ביניהם ולא תמיד בטונים נמוכים.
רעש העגלות המובלות על ידי כוח עזר למתן ארוחות.

זהו הרעש לאורך היום ובגלישה לשעות הלילה, אט אט ההמולה שוככת, חלק מהכאובים נרדמים,
צוות בית החולים מתמעט, העגלות מוחזרות למטבח ובני משפחה בחלקם פורשים לבתיהם.

באחד החדרים על מיטה ישובה אמי - ישובה - מאחר ולא הייתה מסוגלת לשכב מחמת הכאבים
שבמחלה הנוראית מכל.
ואני כאחראית באותו יום על משמרת לילה, יושבת על כורסא לידה. אין עוד חולים בחדר.

מסתכלת על אמי ומסכת חיי בצמוד אליה עוברת בראשי. כמה אהבה העניקה לי. כמה חיבוקים ונשיקות.
כמה מסירות. וזה בתוך מערכת חיים קשה, ללא בעל אהוב נפש שנפטר בהיותי בת 7.

היא שקטה, אך לפתע אומרת לי - אפי'לה, את יודעת ישנו משפט האומר שעד גיל 70 אלו הם חיי האדם
ומגיל 70 ומעלה זו מתנה שאלוהים נותן לאדם. אני כבר לא רוצה מתנות כאלה. אין לי צורך בשנים נוספות.
ואני יושבת מוחמצת לב, כל כך קשה היה לי לשמוע מילים אלו למרות שידעתי שהיא צודקת. הדמעות
הציפו את פניי, בכי קולני זרם בתוך גופי. למזלי היה חשוך בחדר והיא לא ראתה אותן, לא רציתי להכאיב לה יותר, לא ידעתי מה לענות למילים ששזורה בהם חוכמת חיים וכאב עצום. ולא נותרו מילים.

בשעה 05:00 נסעתי לביתי.
ובשעה 06:00 התבשרתי כי תמו כאביה של אמי והשלווה של המוות נחה עליה.

לו יכולתם לחוש כמה

כואב בכתיבת מילים אלו.

אפרת

 

[pinkyheart]

עצוב נורא

 

[אפי 7]

תודה על המשוב

 

[קיקימורה]

 

[בננה צהובה 26]

 

[סוף סוף מצאתי שם]

החוויה העוצמתית שלי עם הדגים...

אני פחדנית. מודה. ממש פחדנית. לפעמים אני חושבת שיש יותר דברים שאני מפחדת מהם מדברים שלא... לפני כמה שנים בעלי ואני טיילנו בויאטנם. באחד הימים שטנו בסירה ועצרנו לשנרקל. שעה ארוכה בעלי בילה במים, בזמן שאני ישבתי בסירה, מנסה לשכנע את עצמי להתנסות בחוויה. פתאום, באופן מאד לא אופייני לי, קמתי ממקומי וירדתי בסולם למים (לא קפצתי, לא צריך להגזים...). בהתחלה דפיקות הלב שלי היו כל כך חזקות, שיכולתי ממש לשמוע אותן, אבל המראה היה כל כך מרשים, שמצאתי את עצמי נרגעת, ומתמסרת ליופי. התחושה היתה שלווה מאד, עוצמתית ביותר וכמובן, שקטה לגמרי.
בסופו של דבר כל מה שעשיתי היה קצת שנורקלינג בלב ים. לא בדיוק ספורט אקסטרים ולא סיפור שאנשים אחרים מתרשמים ממנו במיוחד, אבל עבורי זו היתה חוויה בלתי נשכחת. הרוגע והשקט ליוו אותי עוד ימים ארוכים והמראות היפים נצרבו בזיכרון. המים השקטים באמת חדרו עמוק...

 

[משתיקה בנשיקה 03]

שקטה ועוצמתית

כזו היא חברה שלי.

רבל בואו רגע נחזור קצת אחורה.

הכרנו בכיתה ה', מאז עבר יותר מעשור.
מה שחיבר ביננו היה הרקע הא-נורמלי שממנו אנחנו מגיעות.
אצלי - הורים שרבים כל היום, אצלה - הורים שהתגרשו.

עד כאן לא נשמע חריג למדי נכון?

כדי שתבינו למה חברתי (הטובה ביותר יש לציין) שקטה ועוצמתית, אני צריכה לתת לכם קצת רקע.
יש לציין שבשל תכונות אלה היא העוגן שלי בהרבה מצבים ואני יודעת שאני תמיד יכולה לפנות אליה, היא תקשיב לי ותסייע לי.

אז נחזור לרקע.
הוריה של הבחורה התגרשו כשייתה בת 8 בעקבות בגידת אביה באמא. אף על פי כן, היא גרה עם אביה בשל הסתות שעברה וחיה באותו הבית עם האישה שלקחה חלק בבגידה. אותה אישה התנכרה ממנה מאוד ולא טרחה אפילו לדבר איתה, שלא לדבר על להכין אוכל גם לה (הכינה רק לאביה) ועוד. מגיל 8 היא כבר עשתה לעצמה כביסה לבד.

כשהבחורה הזו הגיעה לגיל 17 היא יצאה מהבית. סיימה תיכון, הלכה ללמוד באוניברסיטה ועבדה בעבודת סטודנטים.

היא חשבה שהיא מחושלת, עברה גירושי הורים, לא הייתה בקשר טוב עם אמא שלה הרבה שנים, היא יודעת להתמודד עם החיים.
ארוע מכונן שהיא ציינה בפני שקרה לה היה כשאביה הבטיח שיקפיץ אותה מהעבודה אל ביתה. זה היה יום שישי, שעון חורף, והיא חיכתה לו תו ידיעה שהיא מפספסת את האוטובוס האחרון שהרי אביה מגיע.
הוא התקשר אליה, אמר שרב עם זוגתו, שהיא לקחה לו את הרכב וביקש סליחה. היא אמרה שהיא תסתדר, אבל אי אפשר לתאר את רמת האכזבה הצורבת. את הכאב שחשה בעקבות כך שהעזה להסתמך על אביה והוא שוב אכזב אותה.
אירוע זה גרם לה להפסיק לבקש מאביה כל דבר שהוא. היא דוגלת באמרה 'לא מצפים - לא מתאכזבים'.

השנים עברו ואותה בחורה מאוד התקרבה אל אמה.

אירוע נוסף שתרחש בחייה אותו יש מקום לציין, זה שסבתה עברה שבץ ומאישה עצמאית היא הפכה לאישה שמתגוררת במוסד סיעודי. בשך שנה וחצי היא הלכה להיות איתה, פעם-פעמיים בשבוע, בזמן שסבתה
אינה מסוגלת לדבר. היה לה קשה מאוד, אבל היא שתקה. היה לה קשה להחשף לאוכלוסיה הסיעודית שבמקום, לקולות ולריחות, אבל היא ידעה שאמא שלה מגיעה מעיר אחרת מרחק של שעה וחצי נסיעה וכל פעם שהיא הלכה, היא אפשרה לאמא שלה לבוא פעם אחת פחות בשבוע, (כאשר אמא שלה היתה מגיעה 3-4 פעמים למוסד הסיעוד בשבוע). היא חשקה שיניים והלכה, וכשהיא לא הלכה, היא הייתה מארחת את אמא שלה ללילה, כל שבוע, במשך שנתיים, תוך כדי שהיא מתגוררת עם בן זוג. אמא שלה הייתה ישנה בסלון, כי לא היה מקום אחר בביתה.

הבחורה הזו, שקטה ועוצמתית כי מגיל קטן, היא דואגת לעצמה. היא חוותה חיים לא פשוטים, משברים לא קלים, מהם היא רק קמה והתחזקה. חייה התגלגלו כך שבמקום שהוריה ידאגו לה, היא דואגת להם.
החל מלדאוג לבריאותו של אביה ועד לאירוח אמה בביתה שלה עם כל הכרוך באוכל, הדאגה שהיא מגיעה אליה "בזמן" (ואם לא מתקשרת לשאול אותה איפה היא), לצאת לפניה בבוקר ולאחל לה בוקר טוב וכו'.

אז עכשיו משקראתם על הרקע העצוב שהפך את חברתי הטובה לשקטה, כי יש לה מנגנוני הגנה בשביל לשמור על עצמה, ומכאן שיש לה את העוצמה שהולכת איתה לכל מקום, אני יכולה לספר לכם איך זה בא לידי ביטוי בחברות שלנו.

מבחוץ, אם תסתכלו עליה תגידו שהיא אדישה ושום דבר לא מזיז לה. אבל הרבה קורה בפנים, היא פשוט יודעת לשמור על שליטה, לא להכנס לפאניקה ולהיות שקולה. זו העוצמה השלווה שלה שכל הזמן בוערת בה מבפנים.

אני יכולה להתקשר אליה ולהתבכיין לה על יום שהיה לי, על מה שקורה אצלי בבית, והיא תמיד תתן לי מכל הלב. כשהיו לי תקופות משעממות של חופשים בלימודים אוניברסיטאיים היא נתנה לי לקרוא ספרים. היא כל הזמן קונה ספרים חדשים כי היא אוהבת לקרוא, ולא שמעתי ממנה פעם אחת תלונה על זה שהיא קונה ואני קוראת וזה אף פע לא הפוך. כשיש לי בעיה במחשב(היא תותחית בזה) אני מתקשרת אליה בתסכול והיא עוזרת לי באדיבות.

בכל התקופות הקשות שהיו לה, לא שמעתי אותה מתלוננת ומקטרת על הביקורים הקשם אצל סבתה. אני דווקא אמרתי לה שהיא צריכה להפסיק עם מה שעושה לה רע, אבל היא לא הקשיבה לי. היא הסבירה את זה בכך שהיא מקלה על אמא שלה ושאין לה ברירה.לא שמעתי אותה מלינה על כך ש(לדעתי) זה שאמא שלה ישנה אצלה אחת לשבוע משך שנתיים פגע לה באינטימיות (וכל הכבוד לבן זוגה שקיבל את המצב ולא הטיל וטו).

עכשיו הבחורה המקסימה הזו מתחתנת, ואני יועת שהיא מתה למיקסר כזה. אבל ההשקעה כספית מאוד בעייתית בשבילה.

אם אזכה, אתן לה אותו, כי באמת מגיע לה. היא העוגן שלי, והיא האדם הכי חזק מבפנים שאני מכירה, שפועל בשקט ולא רץ להכריז באוזני כל העולם כמה קשה לה, או כמה היא עושה בשביל אחרים. שקטה ועוצמתית כבר אמרתי?

 

[שם נוסף]

הנערה שריגשה אותי

לפני כמה שנים היתה אצלי בטיפול פסיכולוגי נערה מתבגרת, שאביה ניתק לחלוטין את הקשר איתה. בדרך כלל הנערה לא דיברה על אביה, אבל יום אחד, באחת הפגישות, היא הרימה את ראשה ועם דמעות בעיניים שאלה: "הייתי ילדה של אבא. מה אני אהיה עכשיו?". הצטמררתי אז וגם עכשיו... הרגשתי בעוצמה את סערת הרגשות שלה. בחוץ החיים נמשכו כרגיל. בחדר השתרר שקט. רציתי לחבק אותה, להגיד לה שהכל יהיה בסדר. הנערה הלכה, ואני נשארתי עם השקט, העצב, הגעגוע.