לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1296112,961 עוקבים אודות עסקים

פורום ניהול בית

ברוכים הבאים לפורום ניהול בית! ניהול בית על כל היבטיו הוא דבר לא פשוט. הפורום מלא במידע חשוב, טיפים ורעיונות טובים לכל מי שרוצה לטפח את ביתו ולשפר את איכות חייו. כל אחד מוזמן לשאול שאלות, לתת טיפים, להתייעץ, להעלות דילמות ולקבל תשובות. אין ספק שגם אם אינך עקר/ת בית, ובמיוחד אם לא - זה המקום בשבילך. אנא פעלו לפי התקנות הבאות על מנת לשמור על הסדר וההתנהלות התקינה של הפורום שלנו: תוכן והתדיינות: 1. יש לשמור על תרבות דיון נאותה, ולהמנע משימוש בשפה גסה, מעליבה או תוקפנית. 2. במקרה ופנו אליכם בשפה מעליבה או תוקפנית, השתדלו לא להעיר הערות אישיות על גבי הפורום. יש ליידע את המנהל על כך במסר אישי, ואף לפנות אל האדם הפוגע במסר אישי. 3. אין לפרסם הודעות בעלות תוכן פוגעני, מכליל, גזעני, לאומני וכאלה שעוברות על התקנון הכללי של תפוז ו/או על החק במדינת ישראל. כללי שרשור: פורום ניהול בית הוא פורום פעיל מאד, ויש לשמור על הסדר הכללי של דף הפורום: 1. הודעות שלא קשורות ישירות לנושאי הפורום מוזמנות בהחלט להשתרשר תחת האייקון . 2. אין להגיב להודעות מנהלתיות. הודעה מנהלתית היא הודעה ששורשרה על ידי מנהל הפורום או מנהל פינה בפורום. להודעה מנהלתית אין תוכן, או שכתוב בה במפורש

אודות הפורום ניהול בית

ברוכים הבאים לפורום ניהול בית! ניהול בית על כל היבטיו הוא דבר לא פשוט. הפורום מלא במידע חשוב, טיפים ורעיונות טובים לכל מי שרוצה לטפח את ביתו ולשפר את איכות חייו. כל אחד מוזמן לשאול שאלות, לתת טיפים, להתייעץ, להעלות דילמות ולקבל תשובות. אין ספק שגם אם אינך עקר/ת בית, ובמיוחד אם לא - זה המקום בשבילך. אנא פעלו לפי התקנות הבאות על מנת לשמור על הסדר וההתנהלות התקינה של הפורום שלנו: תוכן והתדיינות: 1. יש לשמור על תרבות דיון נאותה, ולהמנע משימוש בשפה גסה, מעליבה או תוקפנית. 2. במקרה ופנו אליכם בשפה מעליבה או תוקפנית, השתדלו לא להעיר הערות אישיות על גבי הפורום. יש ליידע את המנהל על כך במסר אישי, ואף לפנות אל האדם הפוגע במסר אישי. 3. אין לפרסם הודעות בעלות תוכן פוגעני, מכליל, גזעני, לאומני וכאלה שעוברות על התקנון הכללי של תפוז ו/או על החק במדינת ישראל. כללי שרשור: פורום ניהול בית הוא פורום פעיל מאד, ויש לשמור על הסדר הכללי של דף הפורום: 1. הודעות שלא קשורות ישירות לנושאי הפורום מוזמנות בהחלט להשתרשר תחת האייקון . 2. אין להגיב להודעות מנהלתיות. הודעה מנהלתית היא הודעה ששורשרה על ידי מנהל הפורום או מנהל פינה בפורום. להודעה מנהלתית אין תוכן, או שכתוב בה במפורש
x
הודעה מהנהלת הפורום
ברוכים הבאים לפורום ניהול בית, בפורום תמצאו את כל השאלות והתשובות לניהול בית נכון: ניקיון, אוכל, משפחה, תיקונים, עבודה, יחסים, בילויים,אירועים משפחתיים חשובים ועוד - אני מאחלת לכולם הנאה מלאה מהפורום
 
 
 
 
 

 

המשך >>

לצפיה ב-'בואו להצביע לחוויה השקטה והעמוקה ביותר '
בואו להצביע לחוויה השקטה והעמוקה ביותר
11/09/2012 | 12:11
250
984
גולשים יקרים- שמחנו ואף התרגשנו לקרוא את הסיפורים שלכם אודות החוויות והאנשים השקטים אך העוצמתיים בחייכם

עכשיו זה הזמן שלכם להכריע - מי יקבל פרס?

מעכשיו ועד ה-14.9 בשעה 12:00 תוזמנו להצביע להודעות שהכי אהבתם:

אין להצביע להודעה שאתם העליתם.
ניתן להצביע ל-3 הודעות בלבד.
ההצבעה נעשית על ידי שרשור האמוטיקון ישירות להודעה שחיבבתם.

הגולש שיקבל את מרב הקולות יזכה בתואר חביב הקהל וכמובן גם בפרס -

בלנדר  מוט של בוש


בהצלחה לכולם


חזקים באמת לא עושים הרבה רעש!
מיקסר בוש MUM5, כל כך שקט שלא תאמינו כמה הוא חזק.

חדש מבוש - כל מה שצריך למטבח במוצר אחד! או במילים אחרות: הכירו את MUM5
מיקסר עוצמתי משולב עם מעבד מזון ובלנדר, בעל מנוע חזק במיוחד של 900W) 1.2 כ"ס)המסוגל ללוש עד 2 ק"ג בצק, להקציף עד 10 ביצים בבת אחת ועדיין לשמור על שקט מופתי במטבח.
בנוסף - סדרת המיקסרים החדשה של בוש מביאה למטבח את הטכנולוגיה העדכנית ביותר בתחום המיקסרים הביתיים: פעולת קיפול בצורת שמיניות, לחצן ייחודי להרמת זרוע הערבול בקלות ובנוחות, אבזור מושלם ומגוון תכונות נוספות, המעניקות למיקסר ציון 9.5 אצל שושנה חן,ידיעות אחרונות. אבל רגע, זה עוד לא הכל! מגוון האביזרים הנלווים המגיעים עם המיקסר, הופכים אותו בן רגע למעבד מזון, בלנדר, מסחטת פירות הדר, ועוד מגוון שימושים נוספים שתוכלו להוסיף עם הזמן ואם זה לא מספיק - המיקסר המשולב מגיע לבחירתכם בשלל צבעים אופנתיים, בעיצוב חדשני ובתוספת  3 שנות אחריות על המנוע.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?Ent...
ניהול בית >>
לצפיה ב-'תחרות בוש ממשיכה '
תחרות בוש ממשיכה
09/09/2012 | 11:08
245
135
לצפיה ב-'תחרות מים שקטים חודרים עמוק'
תחרות מים שקטים חודרים עמוק
04/09/2012 | 15:22
197
23328
מי לא אוהב עוגה? כולם אוהבים, אבל עוגה אי אפשר להכין בין 2-4, אי אפשר להכין אחת בלילה, או מוקדם בבוקר. מדוע? במילה אחת – רעש. המיקסר הוא חברו הטוב ביותר של האופה, אבל כמה שהוא יכול להרעיש לפעמים... את הבעיה הזו פותר המיקסר החדש של בוש, שמשלב מנוע חזק עם פעולה שקטה. רוצים לזכות בו?

אז מה עליכן לעשות
היכונו לאתגר מים שקטים חודרים עמוק וספרו לנו על הדברים השקטים בחייכם, שלמרות השלווה שהם משרים – הם עוצמתיים להפליא.
מעכשיו ועד ה 11.9 בשעה 12:00 על גבי שרשור זה:
ספרו לנו על אדם מיוחד שהכרתם - כזה שלא צריך לדבר בקול רם כדי שיהיו מרותקים אליו,
ספרו על חוויה שעברתם, חוויה שקטה וכזו שהייתה נראית "משעממת" לאנשים מבחוץ – אבל הייתה חזקה במיוחד עבורכם,
שתפו אותנו בכל מה שעוצמתי בחיים שלכם – ושקט באותה מידה.

הזוכים המאושרים בתחרות יוכלו להכניס לחייהם את השילוב המנצח בין עוצמה לבין שקט ויקבלו במתנה את המיקסר החדש במתנה!

מתוך כלל ההודעות שלכם תבחר ההודעה הטובה, המקורית והמרגשת ביותר והגולשת שכתבה אותה תזכה במיקסר של בוש

בנוסף, תקבלו הזדמנות נוספת לזכות
בין ה-11.9-14.9 יוזמנו כל הגולשות להצביע להודעות החביבות עליהן.
אנחנו נספור את כל ההצבעות והגולשת שתזכה במספר הקולות הרב ביותר תקבל את התואר חביבת הקהל וכמובן גם פרס -
בבלנדר מוט של בוש

אנא עיינו בתקנון התחרות לפרטים נוספים ולכללי ההתחרות המלאים:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?Ent...

חזקים באמת לא עושים הרבה רעש!
מיקסר בוש MUM5, כל כך שקט שלא תאמינו כמה הוא חזק.

חדש מבוש - כל מה שצריך למטבח במוצר אחד! או במילים אחרות: הכירו את MUM5
מיקסר עוצמתי משולב עם מעבד מזון ובלנדר, בעל מנוע חזק במיוחד של 900W) 1.2 כ"ס)המסוגל ללוש עד 2 ק"ג בצק, להקציף עד 10 ביצים בבת אחת ועדיין לשמור על שקט מופתי במטבח.
בנוסף - סדרת המיקסרים החדשה של בוש מביאה למטבח את הטכנולוגיה העדכנית ביותר בתחום המיקסרים הביתיים: פעולת קיפול בצורת שמיניות, לחצן ייחודי להרמת זרוע הערבול בקלות ובנוחות, אבזור מושלם ומגוון תכונות נוספות, המעניקות למיקסר ציון 9.5 אצל שושנה חן,ידיעות אחרונות. אבל רגע, זה עוד לא הכל! מגוון האביזרים הנלווים המגיעים עם המיקסר, הופכים אותו בן רגע למעבד מזון, בלנדר, מסחטת פירות הדר, ועוד מגוון שימושים נוספים שתוכלו להוסיף עם הזמן ואם זה לא מספיק - המיקסר המשולב מגיע לבחירתכם בשלל צבעים אופנתיים, בעיצוב חדשני ובתוספת  3 שנות אחריות על המנוע.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'האישה הכי יקרה בעולם מבחינתי'
האישה הכי יקרה בעולם מבחינתי
04/09/2012 | 15:54
14
538
ההכרות נוצרה כי היינו ביחד בהתנדבות באיזו עמותה שלצערי התגלתה כשקרנית והונתה אנשים רבים
ומעבר לכך אותה אישה פשוט הוקסמתי ממנה מהתובנות שלה מהידע הרב שצברה במשך חייה
לשבת ולהקשיב לדבריה פשוט נשארים מרותקים אישה שמסייעת רבות לנזקקים  בכל תחום
תמיד מקשיבה ומסייעת לאנשים שבאמת גורלם לא שפר עליהם
פגשתי אותה גם מחוץ לוירטואליה ופשוט הוקסמתי ממנה  מכל מה שהיא עשתה ועדיין עושה למען הזולת

אז לך אישה יקרה המשיכי בדרכך  כי את גדולה מהחיים
ניהול בית >>
לצפיה ב-' בהצלחה.'
בהצלחה.
11/09/2012 | 15:41
9
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 16:49
8
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 19:33
2
5
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 01:39
1
4
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 02:11
1
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 07:14
1
לצפיה ב-' '
12/09/2012 | 10:17
3
לשמחתי פגשתי באישה או שתיים כאלו לאורך השנים.
הן מפליאות ומופלאות והלוואי עוד כמה כמותן.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'בהצלחה רבה מלכה.'
בהצלחה רבה מלכה.
12/09/2012 | 14:27
15
אנשים טובים קיימים,צריך לשמור עליהם כנכס.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'בהצלחה !!!! '
בהצלחה !!!!
12/09/2012 | 14:44
9
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 14:44
1
לצפיה ב-' כן ירבו כאלה'
כן ירבו כאלה
12/09/2012 | 15:04
1
לצפיה ב-' בהצלחה'
בהצלחה
12/09/2012 | 20:56
2
לצפיה ב-''
13/09/2012 | 13:23
1
לצפיה ב-''
13/09/2012 | 22:26
3
לצפיה ב-'חברים, הנהלת הפורום החליטה שתחרות הזו'
חברים, הנהלת הפורום החליטה שתחרות הזו
04/09/2012 | 18:18
2
486
מתאימה לפורום שלנו, לכו על זה, תשתתפו, חבל לפספס

פנו אלי בנושא, הסכמתי ושמחתי שיפרסמו בפורום שלנו.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'בטח שנשתתף...לקחנו זמן לחשוב מה לרשום '
בטח שנשתתף...לקחנו זמן לחשוב מה לרשום
04/09/2012 | 18:25
93
לצפיה ב-'רעיון נפלא, ואני כבר מצאתי מבין ההודעות '
רעיון נפלא, ואני כבר מצאתי מבין ההודעות
09/09/2012 | 14:58
69
כמה מתחרות רציניות .
ניהול בית >>
לצפיה ב-'היופי של ירושלים'
היופי של ירושלים
04/09/2012 | 18:30
1
220
אני ירושלמית במשך רוב חיי ותמיד הייתי בטוחה שאני מכירה כל פינה בעיר, הנוף היפיפה של העיר כבר הפך מוכר ולא מרגש.
לפני כשנתיים הסעתי את ביתי הבכורה למבחן באונ' העברית.
כשנסעתי חזרה פניתי פניה לא נכונה ומצאתי את עצמי בתצפית של הר הצופים.
פתאום בלי התרעה מוקדמת מצאתי את עצמי מול הנוף של ירושלים.
לא יכולתי להמשיך בנסיעה, המראה היה מהמם.
יצאתי מהרכב ועמדתי שם, הייתי לבדי, אני והשקט, העיר בערה לפני באור של זהב .
אני מטבעי טיפוס די ציני, לא קל לרגש אותי אבל באותן דקות התקשיתי לנשום מרוב התרגשות, השילוב של המראה והשקט מסביב השרו הרגשה של קדושה.
היה לי קשה לעזוב ולנסוע משם.
חזרתי לשם מספר פעמים אחר כך עם בן הזוג וגם עם הילדים הנוף עדיין מהמם אבל את  ההרגשה של שילוב השקט והקדושה לא הצלחתי להחוות שוב.

ניהול בית >>
לצפיה ב-'להחוות= לחוות'
להחוות= לחוות
04/09/2012 | 18:31
30
לצפיה ב-'מים שקטים חודרים עמוק'
מים שקטים חודרים עמוק
04/09/2012 | 18:36
222
אנו גרים בבניין ברמת גן כבר קרוב ל-20 שנה. יש לי שכנה מבוגרת מאוד, ערירית.אנחנו תמיד עוזרים לה בקניות,או אם צריכה תרופה מקופת חולים. מה שאפשר עושים.
היא כותבת שירים בצורה מקסימה וכל יומולדת בני משפחתנו זוכים ממנה להקדשה של שיר אישי.
היה סכסוך של שכנים לפני כמה שנים ולא אשכח איך היא באופן ובצורה הכה שקטים ואופיינים רק לה, פתרה את הבעיה, זה מדהים כמו קסם שעשתה.
גם כשאני יורדת אליה להביא לה דפי טיוטה, מתיישבת אצלה והיא מקריאה לי בשקט בשקט שירים שכתבה.
פשוט תענוג.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'מים שקטים חודרים עמוק '
מים שקטים חודרים עמוק
04/09/2012 | 19:31
8
382
אספר לכם סיפור על ילדה שתמיד הגדירו אותה כ"ביישנית", אף אחד לא טרח להכירה באמת, אף אחד לא טרח לעצור לרגע לפני שיכניס לקטגוריה הזאת והיא שכבר התרגלה להיחשב ככה-פעלה לפי הקטגוריה.
לא השתתפה בשיעורים בכיתה, לא התחברה עם הילדים, ישבה בצד ונחשבה בין החלשים בחברה.
תמיד צחקו עליה כי הייתה רזה וחלשלושה.
עד שיום אחד אותה ילדה הגיעה לתיכון ובעזרת מורה מדהימה שלקחה את אותה ילדה תחת חסותה-היא לאט לאט התחילה לפתוח את הפה, להיות מעורבת חברתית-לקחה על עצמה לערוך את עיתון בית הספר,להפיק מגזין טלויזיה של ביה"ס, להיות בועדות כיתה שונות-לפתע התחיל להישמע קולה...

אותה ילדה גדלה עוד,התגייסה לצבא ובמקום להיות בעוד תפקיד שקט, לקחה על עצמה להיות משקית חינוך-העבירה הרצאות ופעילויות,יזמה מפגשים מעניינים,פרויקט התנדבותי ועברה המון חוויות מיוחדות.

אותה ילדה היא אני.
והכל בזכות אותה מורה שהאמינה בי,שדחפה אותי וקידמה אותי,שלא הכניסה אותי לקטגוריה של "ביישנית" אלא נלחמה בה ודחפה אותי להוציא את מי שאני באמת ולהוכיח לעצמי ולכולם מה אני שווה.

בזכותה-הבטחון העצמי שלי גדל והתפתח והתחלתי להאמין בעצמי.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'וואו'
וואו
04/09/2012 | 22:34
1
174
המורה הזו ראויה לתואר אשת חינוך
ניהול בית >>
לצפיה ב-'לגמרי!!! היא אדם מאוד מיוחד...'
לגמרי!!! היא אדם מאוד מיוחד...
05/09/2012 | 06:27
172
בזכותה הלכתי לתחום החינוך והיא המוזה שלי, מתנהלת כמוה מבחינה חינוכית-מעודדת ומחזקת את מי שזקוק לכך,מטפחת את הילדים ואוהבת בכל ליבי.

כשסיפרתי לה שאני גננת באחת ההזדמנויות שבמקרה נפגשנו-היא הייתה כל כך מאושרת,זה מראה איזה אדם מיוחד היא!
ניהול בית >>
לצפיה ב-'מה שכתבת נגעה ללבי'
מה שכתבת נגעה ללבי
05/09/2012 | 08:09
1
142
איזה מזל שפגשת אישה כמוה בדרכך!
ניהול בית >>
לצפיה ב-'לגמרי-היא פשוט הייתה אדם מיוחד'
לגמרי-היא פשוט הייתה אדם מיוחד
05/09/2012 | 15:23
81
שהצליחה למצוא את מי שאני באמת ולעודד אותי להיות מי שאני ולא מי שתחת הקטגוריה שהגדירו אותה וסתם.

מי היה מאמין שאני אפצה פה, מי היה מאמין שאני אנהל ערבי יחידה בצבא,שאהיה גננת ואתמודד מול הורים וצוות. זה כל כך רחוק מאיפה שדמיינתי שאהיה מרוב שהייתי רגילה להיות "השקטה" או "הביישנית".
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 13:40
1
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 19:55
2
לצפיה ב-' '
11/09/2012 | 20:31
5
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 07:12
לצפיה ב-'המים השקטים בחיי...'
המים השקטים בחיי...
05/09/2012 | 00:03
176
החיים שלי שקטים באופן כללי, וכל מי שמכיר אותי בטוח בוודאות שאני שקטה, ביישנית וסגורה.
המשפחה שלי, חברים ולברות קרובים, ואפילו בן-זוגי....

מכיוון שזו התדמית שלי כבר שנים, אני זורמת איתה ואין לי בעיה!

שקט ושלווה - בחיים - זה ברכה!

א-ב-ל

לפעמים - אני מרגישה חנוקה (ולא רק בחנוכה) - זה יכול לקרות ככה סתם ללא כל הכנה ואזהרה - -

ואז - אני חייבת לתת למיים השקטים טיפה לגעוש ולסעור - -

כדי שהשקט שוב יוכל להיכנס לחיי - לתקופה נוספת

ואז - אני מוצאת לי מקום חדש - נייטראלי, מרוחק ושונה -

ואז -

כשאני נמצאת עם אנשים חדשים, או במקומות שלא מכירים אותי -

אני מרגישה חופשיה, מרגישה שנטל כבד יורד ממני

אז אני יכולה להיות מצחיקה, חצופה, משוחררת, לא לחשוב יותר מדיי
לא לעשות חשבונות וחישובים של "מה יגידו" ו "מה יהיה מחר".....

וכמובן - לא יכולה להשאר במיים הסוערים יותר מדיי זמן

כי המציאות קוראת לי....

ואז אני - חוזרת ל"קונכיה" שלי -

לשקט - לשלווה

שמה את מסיכת השקט

עד לפעם הבאה!!!!

אני לא עושה הרבה רעש - אבל כשסוער אצלי - זה סוער חזק!
ניהול בית >>
לצפיה ב-'השקט העוצמתי בחיי'
השקט העוצמתי בחיי
05/09/2012 | 00:18
1
148
בתיכון, לפני עשור, הייתי בטיול לפולין.
היינו קבוצה מאוד גדולה, מעל ל70 בני נוער מאותו בית ספר שיצאו למשלחת.
היינו קבוצה מאוד מגובשת ומעורבת בכל הקשור לפולין. כל הזמן היינו שרים שירים עצובים ומנגנים בגיטרה, ומחבקים ותומכים אחד בשני.
באחד הימים, הכניסו אותנו לגטו, ושם שמעתי את השקט ה״חזק״ בחיי.
מקבוצה תוססת הפכנו לקבוצה שקטה, השקט היה כ״כ חזק כשסיירנו בגטו, כשראינו את המיטות, הנעליים, הבגדים שמסודרים בסדר מופתי, המקלחות גזים, המשרפות...
כשיצאנו משם, כולנו בכינו, הדלקנו נרות זיכרון וכל אחד היה עם עצמו, עושה סוג של חשבון נפש של מה שהיה ומה שיש לנו היום, וכמה שאנחנו צריכים להעריך את הארץ הזו ואת החיים שלנו.
זה שקט שאני בחיים לא אשכח.
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 14:30
3
לצפיה ב-'המים השקטים שלי נמצאים בים'
המים השקטים שלי נמצאים בים
05/09/2012 | 01:39
133
מאז ומתמיד אהבתי ללכת לים - לשחות, לגלוש, להפליג ביאכטה או סתם לשבת ולהסתכל על הגלים והשקיעה אחרי יום ארוך. העוצמה הגדולה של הים תמיד הקסימה אותי, אני נהנה לראות איך בני האדם נתונים לחסדי הגלים, ללא שום יכולת מינימלית לשלוט עליהם. מי שמשכיל לנצל את הגלים והרוח יכול לשוט במהירות גבוהה או לבצע גלישת רוח מרשימה, בעוד שמי שיתעלם מהם עלול ליפול למים ואף להיפגע חס וחלילה. סבי עלה לארץ לאחר המלחמה בהעפלה ב' - עם ספינות המעפילים. לאחר תלאות רבות שהוא עבר ואפילו נעצר על ידי הבריטים בקפריסין הוא הצליח להגיע לאדמת ארץ הקודש, ולאחר כ-60 שנה אני זכיתי "לסגור את המעגל" ולשרת כלוחם בחיל הים, תוך כדי הגנה על המים הריבוניים של ארץ ישראל ויצירת ים בטוח לכלל תושבי המדינה!
ניהול בית >>
לצפיה ב-'כל כך מרגש לקרא אתכןן'
כל כך מרגש לקרא אתכןן
05/09/2012 | 04:36
63
לצפיה ב-'מדהים איך דבר כל כך קטן מעורר התפעלות'
מדהים איך דבר כל כך קטן מעורר התפעלות
05/09/2012 | 07:16
137
אני מתנדבת פעם בשבוע בבית חולים במחלקת ילדים,ומהיום הראשון נוצר קשר עם פעוטה מקסימה ביותר. עם הזמן נוצר קשר מדהים עם ההורים שלה,וזה אומר טלפונים כל יום לבדוק שהמלאכית מתאוששת ומצבה משתפר.יום אחד הרגשתי שאני חייבת לרוץ לבית חולים,לא יודעת...אינטואיציה כזאת,פשוט עזבתי באמצע סרט בסלון ורצתי. כשהגעתי לחדר,בדקתי שהכל בסדר,וכשבפעוטה ראתה אותי,סך הכל בת 1.7 היא קראה לי בשם עם עיניים דומעות,כמוהן אני פרצתי בבי,והיא הושיטה לי את היד!!!!!!פעם ראשונה שהיא קוראת לי ,,תאמינו לי הלחישה זאת עשתה לי את היום,אין דבר יותר מרגש מלשמוע מיצור כל כך רך ותמים שקורא לך בשם בפעם הראשונה,זה ממש כמו לראות אותו מתחיל ללכת,זה אומנם מובן מאליו שמישהו קורא לך בשם אבל בשבילי זה הייה הרגשה אלוהית
ניהול בית >>
לצפיה ב-' האדם המיוחד שלי- שקט ועוצמתי'
האדם המיוחד שלי- שקט ועוצמתי
05/09/2012 | 08:37
7
185
האדם הזה הוא סבא שלי, שחגג שבוע שעבר יום הולדת 91
אני זוכרת עוד מילדותי שהוא היה תמיד שקט ולא דיבר הרבה אבל אנחנו הנכדים היינו נצמדים אליו ללא סוף עד שהוא היה מסכים לספר לנו על החיים בפולין, על המלחמה, על המשפחה שלו שלא הכרנו, על העלייה לארץ ישראל,
המאפייה בה עבד בארץ ועוד. הוא תמיד דאג לנו הילדים, בשקט כזה, כיבד מאוד את כל מה שסבתא שלי ז"ל ביקשה ואמרה,
אבל לעיתים בשקט היא מכבד אותנו בממתקים ובטיולים לחוף הים. זה היה הזמן שלו בו ראיתי אותו מחייך.
אני זוכרת שסיפרתי לו בגיל 16 שאני טסה לפולין לראות את המחנות ולחפש את הבית בו התגורר בילדותו
הוא מאוד שמח שהצאצאים שלו חוזרים לפולין אבל אמר לי שכף רגלו לעולם לא תדרוך שוב באדמת פולין.
אחרי כל מה שעבר אני רואה בו האיש הכי מדהים שהכרתי. גם כאשר הוא לא מדבר העוצמה שהוא משרד היא מדהימה.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'ריגשת והזכרת לי את סבא שלי ז"ל '
ריגשת והזכרת לי את סבא שלי ז"ל
05/09/2012 | 19:29
1
44
גם הוא ניצול שואה יליד פולין.
גם הוא היה איש שקט אבל לצערי, אנחנו הנכדים לא כל כך נצמדנו אליו.
חוץ מאחי הגדול, הבכור בנכדים. במשך שנים היה הנכד היחיד בין נכדות.
הוא היה קשור לסבא וכשסבא נפטר הוא בכה נורא. הוא היה כבר בשנות העשרים המאוחרות לחייו וזאת הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה מצער.

סבא שלנו סיפר לנו מעט מאוד על החיים בפולין והמעט שסיפר היו בעיקר החוויות שעבר ולא על הזוועות.

הוא היה בערך בן 77 במותו, איש קטן קומה אבל חזק מאוד פיזית ונפשית.
ללא ספק הוא היה גיבור גם אם לא מוכן היה להודות בכך.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'תודה... הוא עבר תהליך ארוך עד שנפתח'
תודה... הוא עבר תהליך ארוך עד שנפתח
06/09/2012 | 08:45
38
לקח לו זמן והמון מאמץ שלי ושל אחותי - לשמוע את הסיפור שלו ושל המשפחה שלו.
ככל שהוא התבגר הוא התחיל להיפתח ולספר קצת יותר
מדהים כמה הוא עבר בגיל כה צעיר
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 19:35
8
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 08:45
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 09:24
3
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 09:35
3
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 15:17
1
לצפיה ב-'מים שקטים חודרים עמוק'
מים שקטים חודרים עמוק
05/09/2012 | 09:24
83
אחת החברות הטובות שלי היא בחורה חרשת.
הכרנו דרך הילדים, כשנפגשנו במפגש הורים אליו היא הגיעה עם מתורגמן לשפת הסימנים.
לאחר המפגש, התחלנו לדבר (היא קוראת שפתיים) והסתבר כי הילדים שלנו קרובים מאוד בגילאים.
גיליתי כי מאחורי חזות שקטה ולא מבחירה, עומדת בחורה נועזת, פורצת גובלות, חיובית, חייכנית תמידית ומצליחנית אמיתית.
היא סיימה תיכון, למדה לימודים גבוהים, ועובדת כסגנית מנכ"ל בחברה מכובדת. היא בולדוזר אנושי במלוא מובן המילה ובדרכה השקטה והנעימה היא חברותית ואהובה על כל מי שפוגש אותה.
מבחינתי היא מהווה השראה- כיצד למרות הלקות שלה, היא מעולם לא נכנעת, לא לתכתיבי החברה, ולא לעצמה והיא פועלת, ועושה ורצה קדימה במלוא המרץ.
לכן, חוץ מהעובדה שהרווחתי מאותו מפגש חברה לחיים, הרווחתי קשר עם אישה מקסימה, חכמה ונעימה, הפתוחה לשיחות נפש וחכמת חיים.
אהה, וגם למדתי כמה מילים בשפת הסימנים (בעיקר קללות- ככה שהילדים לא ישמעו).
אז תודה לך, חברתי המקסימה, על החברות שלך!
ניהול בית >>
לצפיה ב-'בעלי'
בעלי
05/09/2012 | 10:40
83
אני חייבת לציין שהאדם הזה הוא בעלי. מאז שהכרנו וגם לפני הוא בחור שקט ומשרה רוגע. בחור ביישן וטוב.
הכרנו באינטרנט בצ'ט לפני שנים רבות ובדייט הראשון שלנו היה הכי כיף ולמרות שהוא בחור שקט דיברנו בלי סוף וצחקנו המון עד שכאבו הלחיים.
אז כמו שאמרתי הוא בחור שקט מאוד ורגוע, אחרים לא יבינו אותי אם אני אספר להם שבבית הוא צוחק איתי, מדבר איתי בלי סוף וכבר כמה שנים אני מנסה לגרום לו לשיר והוא לא מוכן עד שנולד לנו תינוק ופתאום הוא שר לו!! ללא ספק הביטוי על המים נוגעים אליו. אני בחורה מאוד לחוצה וללא ספק מדובר במשהו שמשלים אותי.
אני אשמח לפנק אותו ואת התינוק שלנו במיקסר.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'דודה סוניה המדהימה'
דודה סוניה המדהימה
05/09/2012 | 11:02
1
85
דודה סוניה היתה אישה שקטה, אך כשהיא דיברה לא היה אחד שלא הקשיב ו"שתה" כל מילה שלה כאילו היא האחרונה.
דודה סוניה נפטרה בגיל 96 לאחר שסבלה בחייה הן מסרטן השד וכריתה מלאה, ולאחר שנים רבות מסרטן בשחלות וברחב שגרר עימו כריתה גם של איברים אלו. כל אותן שנים, שמרה תמיד על גיזרה נאה, לבוש מהמם, אופי חיובי ומקסים וחיוך על הפנים. שקט ושלווה ואהבת הזולת. כשהיינו מבקרים אותה תמיד היתה פותחת את הדלת בחיוך שלוו וקסום. בסלונה התיישבנו עם כל הרעש וההמולה מבחוץ בשקט, רוגע ונועם- ממש כמוה.

בתקופה מסויימת כשאימי התגרשה והיתה מאוד עצובה, היינו אני והיא מבקרות הרבה אצל דודה סוניה והיא תמיד היתה אומרת לנו בשקט ורוגע כמה הכל יסתדר, כמה החיים יפים ואנו נראה שהכל לטובה. וכך אכן היה.

אז דודה סוניה, נזכור אותך תמיד- היית אישה ענווה, שקטה, חכמה ומקסימה. אוהבת, הילה
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 13:37
1
לצפיה ב-'השקט שלפני בקיעת האפרוחה שלי'
השקט שלפני בקיעת האפרוחה שלי
05/09/2012 | 11:09
71
לפני שפגשתי אותך,
כשעוד היית מכורבלת לך בתוכי בתנוחה הייחודית לך,
ראשך נישא אל על,
מסרבת לשעות לתחנוניי, לשכנועי הרופאים,
את בשלך,
נוח לך הפוכה וזהו.
אני מובלת לחדר הניתוח, עוד מעט, עוד רגע קט אפגוש אותך,
הדקות נוקפות ונראות כמו נצח,
הנה מגיע המרדים ואני מרגישה את החומר מחלחל לי בכל הגב,
כל כך כואב אבל זה רק אומר שאת מתקרבת...
שקט בחדר הניתוח, כל כך שקט,
אבא לידי אבל גם לו אין מילים...
המחשבות רצות במהירות שיא, מחשבה רודפת מחשבה,
נו כבר, נו כבר, השמיעי את קולך, אפרוחונת שלי, מתי תצאי כבר?
אני מרגישה שחופרים לי בתוך הבטן, הרגשה משונה...
אני לא רואה כלום, רק אני אבא שדומע קצת, מתרגש כל כך,
"וווווווואאאאאאאאאאאאהההההההה" הנה את!
הנה את, אוצר שלי!
נזר הבריאה, פאר היצירה, אושר צרוף שלי, סוף סוף הגעת אלינו.
מה רבו מעשיך ה', כולם בחוכמה עשית, אני ממלמלת...
הפרת את השקט בבכייך העדין והפכת אותי לאמא.
אוהבת לנצח
ניהול בית >>
לצפיה ב-'הרבי שלי'
הרבי שלי
05/09/2012 | 11:18
191
כשהייתי בת 5 נסעתי לניו יורק לפגישה אצל הרבי מיליוובוויטש ילדה כ"כ קטנה ורבי כ"כ גדול זכור לי שכאשר עברתי אצלו לקבלת עוגה ( כך היה נהוג בזמנו לתת עוגה מידיו הקדושות  ולחלק לילדי הגן) הרבי הסתכל עלי ונתן לי חיוך כ"כ גדול ועוצמתי שבאותו רגע ההרגשה היא שיש מי ששומר עליך רק מי שחווה את זה יכול להבין על מה אני מדברת יכלתי לכתוב על בעלי המדהים שהוא איש שקט ונפלא ויכולתי לכתוב על הים שהגלים שלו גורמים לי להרגיש הכי נפלא בעולם אבל עוצמה וחוויה כזו עוד לא חוויתי  הרבי בדרכו השקטה ורק בחיוך ובברכה להצלחה שאגב עד היום אני מרגישה את עוצמת הברכה בכל מה שאני עושה ואני כיום אמא ל 4 ילדים מתוקים  אולי למי מאיתנו שלא רגיל לחוויות כאלה לא יבין על מה אני מדברת ויהיו מי שיגידו מה זה בסה"כ  אבל בשבילי זו הייתה ועדיין חוויה עצומה שקטה אך חודרת עמוק לנבכי הנשמה והלב .
ניהול בית >>
לצפיה ב-'החויה השקטה שלי'
החויה השקטה שלי
05/09/2012 | 11:24
70
כשהייתי ילדה להגיד שהבית שלי היה רועש יהיה לשון המעטה. מריבות וצעקות היו עניין שבשגרה ובגלל שהבית היה קטן לא היה לאן לברוח. לכן כל פעם שרציתי שקט הייתי מרימה את הרגלים וצועדת לואדי מאחורי הבית. חמש דקות הליכה היו מביאות אותי לפינה נסתרת מעין שם הייתי יכולה לברוח מהעולם ולהתמכר לשקט. לפעמים הייתי מביאה ספר, ולפעמים סתם שוכבת לי על סלע חמים ועוצמת עיניים. עד היום אני מתגעגעת לפינה הזו שלצערי כבר לא קיימת בגלל השכונה שנבנתה מעליה.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'מים שקטים חודרים עמוק.'
מים שקטים חודרים עמוק.
05/09/2012 | 11:25
1
65
שלום לכולם,
הסיפור שלי קשור לתוקפה מאוד חשובה בחיי שהתרחשה לפני דיי הרבה זמן.
כשהגיע יום ההולדת השביעי שלי אמא שלי בישרה לי שבתור מתנה אני הולכת לקבל שני אחים! תאומים!
מאוד התרגשתי ובכל יום מדדתי בידיים ובעיניים את הבטן של אמא שלי מתרחבת ומתרחבת.
כמובן שביום הלידה הייתי מאוד נרגשת ולא יכולתי להתרכז בשום דבר מלבד הלידה של שני אחי הקטנים.
(בכל זאת הייתי בת יחידה עד אז..)
ואז הגיעה הלידה שהייתה מאוד קשה לאמא שלי. אבל מה שקרה לאחר מכן היה בלתי צפוי לגמרי.
יומיים לאחר מכן אשפזו את אבי בשל מצב בריאותי מסובך, ואימי נאלצה להיעזר בי בטיפול בגוזלים הקטנים.

אני זוכרת ימים של בכי והחלפת חיתולים, בעיקר בכי ובעיקר בלילות.
אבל יש רגעים אותם אני לעולם לא אשכח! ואלה הרגעים בהם היינו מצליחות בכוחות משותפים להרדים את שני הפרחחים יחד!
מתיישבות על הספה בוהות בבלאגן שסביבנו ופשוט נהנות מהשקט הכל כך יקר הזה.
הבית היה דומם ואנחנו שתקנו רק התחבקנו לנו על הספה והקשבנו לדממה.
בעיני אלו רגעים עוצמתים וחשובים שנחקקו עמוק בזכרוני.

תודה לכם,
היה כייף להזכר.



ניהול בית >>
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 14:32
7
לצפיה ב-'הדבר הכי עוצמתי ושלו בחיי הייתה אמי ז"ל'
הדבר הכי עוצמתי ושלו בחיי הייתה אמי ז"ל
05/09/2012 | 11:50
2
114
אמי אשה חזקה גידלה אותנו לבדה אחרי שאבי עזב את הבית והשאיר אותה עם שלושה ילדים קטנים (3,6,7) אני הגדולה במשך שנים היא עבדה במס' עבודות והכל כדי שדבר לא יחסר לנו ,כאשר אני הגעתי לגיל שכבר יכולתי ורציתי לעזור לה ולצאת לעבוד היא פשוט סירבה "כל מה שאת צריכה לעשות זה ללמוד כדי שיהיו לך תנאים טובים יותר " הייתה אומרת לי כל הזמן. גדלנו ללא כל עזרה או הכרה מצד אבי לפני שנתיים כאשר אני כבר בת 36 האשה החזקה (הזו אשר עשתה הכל פשוט הכל אבל בשקט מופתי היא אף פעם לא הרימה את קולה אפילו שהיה צריך) בת 61 בסך הכל אחרי שהרגישה לא טוב ,פשוט התמוטטה ונלקחה לביה"ח אחרי 4 ימים שם עם כל הבדיקות ובלי להשמיע תלונה אחת כרגיל אצלה ,פשוט נשכבה לישון ולא התעוררה עוד . אני כל חיי לא אשכח אותה את תעצומות הנפש את החוזק השקט שלה .
אוהבת אותך אמא.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'נגעת ללב.'
נגעת ללב.
05/09/2012 | 12:00
1
30
לצפיה ב-'תודה לך'
תודה לך
05/09/2012 | 12:20
17
לצפיה ב-'פעם ביום, אני שם זין על העולם'
פעם ביום, אני שם זין על העולם
05/09/2012 | 11:58
1
168
מתנתק. משאיר את הסלולרי, לוקח mp3 ישן ויורד לחוף
שעה שלי, נטו.
אני לא אבא,
אני לא עובד
אני לא בן זוג
אני אני

נותן את החצי שעה אימון
ומתיישב מול הים, לספוג את השלווה הזו

נשבע לכם, אני יכול להרגיש איך המצברים שלי מתמלאים עם כל גל שנשבר לחוף
לפעמים אניי ממש ״מתפרע״ ולוקח איתי בקבוק בירה
ואז אני נמרח עוד איזה חצי שעה

אז מי יגיד לי שהדברים הבאמת טובים בחים עולים כסף?
מי?
ניהול בית >>
לצפיה ב-'מעורר קנאה...'
מעורר קנאה...
05/09/2012 | 17:18
18
לצפיה ב-'השקט בתוכי '
השקט בתוכי
05/09/2012 | 11:58
2
80
מאז שהייתי ילדה ,היה בי איזה שקט פנימי ,למרות הסערות בחוץ,
משהו בהתנהלות החיצונית אמר לי - אני לא רוצה להיות ככה ,אני רוצה שקט,אני רוצה להביא שקט

כאדם מורכב שמלווה ,ומכיר הרבה עסקים ואנשים
יש לי את היכולת לצוף מעל לסיטואציה ,לבחון מה נכון ומה לא נכון ,ולהרגיע ולכוון הלאה

את השקט שלי ,אני חייבת לסבי  ז"ל ניצול השואה שמבחינתו כל דבר היה אושר,שום דבר לא היה דרמה ,ואור ענק קרן לו מהעיניים
לסבתי ז"ל שהייתה אישה אצילית ומיוחדת שבאה מגרמניה והתנהלה בשלווה עוצמתית ולימדה אותי שאנשים אינטליגנטים משיגים את דרכם בתקשורת ראויה ושקטה
לאימי ז"ל שהייתה האדם הכי לא שלו בעולם,אך ממנה למדתי לצערי לאחר מותה ,שרצוי לשמוח,להרגיש,לבכות - לחיות
לאבי ז"ל שנפטר ממחלה קשה בתקופה מאוד קצרה ,אך בחודשיים שליוויתי אותו ,תקשרנו בתוך השקט בלי מילים,ומעשיו הקטנים השאירו בי חותם
לכל חיי - וביטחון מלא שאני מוגנת ,ותמיד יהיה מי שישמור עלי מלמעלה.

כשאני נכנסת לחדר,רואים אותי,ושומעים אותי,גם אם אני רק מחייכת ,בלי להוציא מילה.
זכיתי במתנה שמאפשרת גם לאחרים,להרגיש בטוחים,שלווים ,ושיש מי ששומר עליהם תמיד....
ניהול בית >>
לצפיה ב-'בהצלחה!!!!! '
בהצלחה!!!!!
12/09/2012 | 14:46
1
5
לצפיה ב-'תודה :) '
תודה :)
12/09/2012 | 21:29
4
לצפיה ב-'אני-הכוח הפנימי החזק שיש לי וגיליתי זאת'
אני-הכוח הפנימי החזק שיש לי וגיליתי זאת
05/09/2012 | 12:11
60
רק לאחר מחלת בעלי לפני כ-12 שנה . תמיד הייתי אישה מאוד פחדנית,וללא בטחון עצמי בכלל.מאז מחלת בעלי,כשלא היתה ברירה ואני מטופלת עם 2 ילדים קטנים -לקחתי את עצמי בידיים ולטיפול במחלה של הבעל,עבודה בחוץ וטיפול בילדיי שלא יפגעו מזה. והיום ממרומי 12 שנה -אפשר להגיד שהתרגלנו למצב הזה . ילדיי גדלו נהדר . יש לי נכדה מהממת,וזה האושר שלי ושל בעלי.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'השקט שלי'
השקט שלי
05/09/2012 | 12:52
2
69
מאז ומתמיד אני בחורה שקטה בישנית בלימודים היה לי קשה מאוד מבחינה חברתית ואפילו לא היו לי בקושי חברים,ומי שהיו היו סוג של חברים לא טובים בשבילי.
ומצאתי פתרון:שמחזק אותי ודרכו הכרתי את הידיד הכי טוב שלי דרך תפוז אחד מפורמי המוזיקה והחוזק שלי הוא השיחות על המוזיקה , הכול מביאה לי המוזיקה שמחה בכול רגע אני מוצאת את המילים,את הנחמה אם צריך וככה יצרתי לעצמי את הידיד הכי טוב ומצאנו לנו בזכות זה בילוי משותף ללכת למופעי מוזיקה וכתוצאה מזה הפכתי מבחורה שקטה ליותר חברתית.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'כתבת יפה ובהצלחה מגיע לך'
כתבת יפה ובהצלחה מגיע לך
11/09/2012 | 15:05
5
לצפיה ב-'אהבתי ריגשת ואת בתחילת דרכך - תצליחי'
אהבתי ריגשת ואת בתחילת דרכך - תצליחי
12/09/2012 | 16:52
3
לצפיה ב-'הרוגע של הלילה'
הרוגע של הלילה
05/09/2012 | 12:58
41

בערב צריך לקלח את הילדים ולאכול ארוחת ערב והבית מלא
בהמולה  ורעש עם שלושה ילדים קטנים שרצים קופצים ומשתוללים
ואז אחרי צחצוח שיניים ושרותים  כיבוי אורות כבר מדברים בשקט
שיר ערש נשיקות ולילה טוב הגוף נכנס לרוגע אחרי כל היום
ולפני השינה אני נכנסת לחדר שלהם ורואה אותם ישנים בשלווה
הרגע הזה נותן לי כוח ליום הבא
ניהול בית >>
לצפיה ב-'מים שקטים חודרים עמוק'
מים שקטים חודרים עמוק
05/09/2012 | 13:46
38
אני טיפוס מאוד שקט, אפשר לומר שכלפי חוץ מעט מופנמת במיוחד כשאני מגיעה לסביבה שאני לא מכירה, פעם אחת חברה שלי באה עם השכנה
שלה אליי ומכוון שאני התחלתי להתעסק ברוחניות היא רצתה שאני אגיד כמה מילים לחברה שלה, אני הסכמתי ולקחתי את כף היד שלה פתאום הרגשתי
תחושה חזקה בלב כמו מכה חזקה של כאב, הפכתי ללבנה כמו סיד לא היה לי צבע בפנים והתחלתי לבכות, החברה היתה מופתעת מהתגובה ולא הבינה מה קרה לי
אבל אני ראיתי בעיני רוחי שהיא ניסתה לשים קץ לחייה, לא יכולתי לומר לה את זה אז פשוט זלגו לי דמעות ואמרתי לה "למה עשית את זה לעצמך, למה?"
החברה שלי לא הבינה כלום ממה שקרה אבל החברה שלה ידעה בדיוק על מה אני מדברת והייתה קצת בשוק, אחר כך נתנו לי לשתות מים כי ממש לא יכולתי לקום מהכיסא
ונרגעתי קצת, זאת הייתה חוויה מאוד מפחידה מבחינתי כי ממש לא הבנתי את העוצמות והתחושות החזקות שהרגשתי בגופי זה אפילו ליווה אותי כמה ימים אחרי המקרה
אבל מאז התחזקתי בנושא הרוחני והיום אני יותר מודעת לדברים האלו, העולם הזה פתח לי המון מודעות למדתי תיקשור ורייקי, נומרולוגיה קבלית ועוד תמיד מנסה להתפתח ולגדול
אפשר לומר שאני שקטה אבל מלאה בעולם פנימי ומיוחד:)
ניהול בית >>
לצפיה ב-'"דודה רוזה" ז"ל..'
"דודה רוזה" ז"ל..
05/09/2012 | 13:52
22
250
אומנם לא באמת דודה..אבל היתה בחיי הרבה יותר מדודה אמיתית.
הורי לפני 35 שנה (שאימי היתה בהריון מתקדם איתי) קנו דירה בבניין שבעלה ז"ל של רוזה בנה בזמנו בנווה צדק.
לא נווה צדק של היום אלה נווה צדק של פעם...השכונה שהיתה שכונת ילדותי..שכונה כמו בסדרה שכונת חיים.
ודודה רוזה היתה גרה דלת מול הוריי..אישה עיוורת אבל טובת לב שהיתה כמו סבתא טובה וחמה עבורי ועבור אחיי
שבגרנו "שילמנו" לה על חום הילדות שנתנה לנו במטלות בבית ועזרה בקניות וסידורים..
דודה רוזה נפטרה לפני 20 שנה ועד היום שאני רוצה להזכר בטוב של האדם אני נזכרת בה..
בדודה לא דודה שהיתה עבורי כמו סבתא יקרה ותמיד המחשבה עליה משרה בי הרגשה שגם היום יש מישהו ששומר עלי אבל הפעם מלמעלה.
ויודעת שאם היתה היא היום בחיים היא היתה גאה באדם שגדלתי להיות.

אוהבת אותך כל כך
ניהול בית >>
לצפיה ב-' '
11/09/2012 | 12:27
3
לצפיה ב-' עצוב'
עצוב
11/09/2012 | 12:29
3
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 14:29
1
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 14:53
1
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 14:55
3
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 14:58
4
לצפיה ב-'ריגשת אותי!'
ריגשת אותי!
11/09/2012 | 16:18
2
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 17:03
1
לצפיה ב-' בהצלחה!'
בהצלחה!
11/09/2012 | 17:14
לצפיה ב-' '
11/09/2012 | 19:57
3
לצפיה ב-' '
11/09/2012 | 20:06
6
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 20:14
1
לצפיה ב-'מרגש :)'
מרגש :)
11/09/2012 | 20:15
לצפיה ב-' '
11/09/2012 | 20:27
3
לצפיה ב-' מרגש!!!'
מרגש!!!
11/09/2012 | 23:08
4
אני בטוחה שהיא גאה בך!!
ניהול בית >>
לצפיה ב-' יא מרגשת אחת..'
יא מרגשת אחת..
11/09/2012 | 23:12
10
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 23:13
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 08:35
2
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 19:45
1
לצפיה ב-''
13/09/2012 | 18:45
2
לצפיה ב-''
14/09/2012 | 08:46
1
לצפיה ב-'תודה לכל מי שהצביע לי '
תודה לכל מי שהצביע לי
14/09/2012 | 12:15
2
לצפיה ב-'בתור ילדה...'
בתור ילדה...
05/09/2012 | 14:41
43
בבית הספר היה לי מאוד קשה בלימודים, ציונים ממש ממש ממש נמוכים,
היו לי מעט חברות ואהבתי את זה- אבל הכי חשוב היה עבורי זה הציונים,
והכי עצוב זה שלא חשוב כמה השקעתי וכמה רציתי להתקדם ולהצליח- תמיד הציונים שלי היו מאכזבים אותי( פחות מחמישים)
במעבר לכיתה ט' שאלו אותי מה אני מעדיפה בית ספר מקצועי או עיוני,
אחרי בדיקות ומחשבה על שני התחומים החלטתי מקצועי.

בחופש הגדול לקראת כיתה ט',
המליצו לאמא שלי לקנות ספר מסויים, והיא קנתה.
( לשינוי חיים.. לא עוד ספר קריאה רגיל),
אמא שלי הכירה ספר חדשלמדתי ממנו הרבה , הגישה שלי לחיים השתנתה, החשיבה שלי השאיפות שלי- הכל השתנההה!!!!
בכיתה ט' נהפכתי לתלמידה הכי מאושרת בעולם- שמחכה לשיעורי בית, ומקבלת ציונים שבעי רצון.

היום המרגש ביותר היה:

אחת מההפסקות הגיעו אליינו כמה תלמידות מהשכבה מעל ושאלו מי זאת....( אמרו את השם שלי) כל מי שהיה בכיתה הצביע עליי ואני בהלם- אותי מחפשים???
והיא אמרה משפט "את התלמידה המצטיינת של השנה".
אני לא אשכח את הרגע הזה,
לא האמנתי לה וגם לא הבנתי כל כך מה היא רוצה ממני, חשבתי לעצמי טוב נו... עוד מישהי שזרקה הערה.

ובהחלט בסוף השנה קיבלתי את תעודת ההצטיינות שדיברה עליה אותה בחורה!!!
כולם היו גאים בי, ואני בעצמי!!

מאז החיים שלי מאוד מאושרים ואני מצליחה בכל תחום
ניהול בית >>
לצפיה ב-'החוויה השקטה אך העוצמתית שלי'
החוויה השקטה אך העוצמתית שלי
05/09/2012 | 15:02
47
היא פשוט להתפלל. בשקט שלי- זה מנקה את הראש ממחשבות ונותן המון כוח.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'שקטה אבל חזקה!!!!'
שקטה אבל חזקה!!!!
05/09/2012 | 15:05
3
76
עד לפני כ9 שנים היתה לי סבתא, סבתא בתיה, אשה יקרה מפז, לה 8 ילדים, 25 נכדים וכיום 26 נינים...
סבתא בתיה ז"ל היתה כל עולמי, כל עולמנו, כולנו גרנו לידה וליד סבא שלמה, הם מעולם לא היו לבד, תמיד היו אצלם ילדים ונכדים, תמיד סירים מלאים באוכל על הגז לכולם, תמיד שם ותמיד הרבה אהבה...
סבתא שלי היתה אשה מאוד שקטה, צנועה, מדברת ברוגע, כועסת ברוגע, צוחקת בשקט אבל החיוך שלה היה גדול והעיניים רכות ואוהבות, מעולם לא צעקה ולא שמרה טינה, תמיד דואגת וחמה. הבית שלהם היה מקום מפלט עבור כל המשפחה, תמיד היה אוכל חם, חיבוק, נשיקה, אהבה וכנות... השקט שלה היה כל כך משמעותי עבורי, האור שהקרינה והמשמעות שלה עבורי היה כל כך חזק, עצום וגדול!!! סבתא וסבא שלי היו מאוד מאוד משמעותיים בחיי, כל חיי, הם היו שקטים וענווים אבל חזקים והאהבה שלהם כלפי המשפחה כולה היתה כל כך גדולה, שהם חרוטים עמוק עמוק בליבנו והגעגועים כל כך חזקים שלפעמים בא לי לצעוק ולבכות עד שישמעו אותי...

ניהול בית >>
לצפיה ב-'נוגע ללב!'
נוגע ללב!
05/09/2012 | 15:52
10
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 14:33
4
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 07:13
3
לצפיה ב-'סדנת שתיקת ויפאסאנה'
סדנת שתיקת ויפאסאנה
05/09/2012 | 15:58
38
לפני שנתיים ביקרתי בהודו - מין טיול שורשים שעשיתי כדי להכיר איפה המשפחה שלי גדלה, מהיכן הגיעה, איפה למדו, איך הכירו וכל מיני דברים מגניבים שכאלה. ביקרתי בעיר בומבי, שם הכרתי מספר צעירים ישראליים שהצטרפתי איתם ביחד בטיולים מאחר ולא כ"כ הכרתי את המקום והשפה ולא התמצאתי לאן ללכת בדיוק.
אחת הבנות בחבורה ביקשה שאצטרך איתה לסדנת ויפאסאנה של כמה ימים מחוץ לעיר.. לא ידעתי כ"כ מזה באותו רגע והיא הסבירה לי שויפאסאנה פירושו תובנה , זאת מין מדיטציית לגוף האדם בשביל להכין את הנפש, את האופי שלו ולטהר את הגוף מכל קושי וסבל שאותו חווה.
עם כל הפחד שהיה שרוי בי - אמרתי לעצמי זאת הזדמנות לעשות משהו שאין לי מושג איך עושים ומה עושים, העיקר שיש איתי עוד מישהי- אז למה לא ?!
הגענו למקום, היו הרבה הודים שם , הרבה תיירים מוזרים מארצות רחוקות, ואז הכל התחיל....קודם כל עשינו מדיטציה בשביל להחזיר את ההכרה לגוף,המטרה היא לשבת בשקט ולתת לראש פשוט לנוח, כל פעם לעצור את המחשבות לרחף על כל פני דימיון,לנשום עמוק ולעצור את המחשבות.
לאחר מכן התהלכנו בחדר והמשכנו לנשום נשימות עמוקות ,התמקדנו בנשימה אך היינו מודעים גם לצעדים שאנחנו עושים. המטרה החשובה של ויפסאנה היא לנתק את המוח מהמחשבות ולהמשיך לנשום, זה מדהים לגלות כי המוח אינו מעורב בכל התהליך.ואז בעצם כל הסדנה אתה חוזר שוב ושוב על התהליך ומעמיד את הגוף שלך במין מבחן שכזה.
כל התודעה שלך צריכה להיות על נקודה אחת; התבוננות. ואם אתה יכול להתבוננן בנשימה שלך, אז אתה יכול להתחיל לראות גם דברים אחרים.כשתלך תוכל להתבוננן בהליכתך, כשתאכל תוכל להתבוננן באכילתך, ובסופו של דבר, תוכל להתבוננן בשנתך, וביום שתוכל להתבוננן בעצמך כשאתה ישן אתה תועבר לעולם אחר.
זה בהחלט אחת החוויות הכי שקטות שנאלצתי לעבור אך הכי עוצמתיות שיש ורק מי שעשה את זה יכול להבין את העוצמה השקטה
ניהול בית >>
לצפיה ב-'הנשימות של לולה אחרי טיול בוקר'
הנשימות של לולה אחרי טיול בוקר
05/09/2012 | 17:03
2
47




לולה כבר איננה וגם אין לה תחליף....
כל בוקר כשהשמיים עוד צוננים היום היה מתחיל -
היינו מתכוננות לטיול הבוקר...
מצידי רק להתלבש  ובשבילה המון התרגשות וכישכושי זנב ליד הדלת
הצעידה לצידה של לוקה היתה תחילת השקט הנפלא שלי ופתיחת היום,
היא היתה אהובה, לגמרי "לא מחונכת" ותמיד אצה רצה מטר לפניי (למרות היותה קשורה)
אבל, טרחה כל דקה להביט אחור - להיות בטוחה שאני אחריה,
רחרחה כל פרח ומרצפת, עשתה את שלה
והמשיכה במרוץ הכפות שלה כשהרוח מעיפה את שערה..

כשחזרנו הביתה לולה היתה מזנקת לקערת המים,
משאירה שובלי טיפות על הרצפה והיתה מתלווה אלי למרפסת,
אני היא והזריחה...גם הקפה הראשון של הבוקר והיא ישובה מולי
נושמת במהירות אחרי ריצת הבוקר שלה ולא מורידה עיניה ממני...
היא היתה נהדרת והדקות האלו בהן ראיתי אותה מסדרת נשימתה,
נחה ומרוצה, גם שומרת קשר עין - אין להן תחליף, הן היו השעות הכי טובות ביממה..

געגועיי לך - לולה..





.

לולה כבר איננה וגם אין לה תחליף....
כל בוקר כשהשמיים עוד צוננים היום היה מתחיל -
היינו מתכוננות לטיול הבוקר...
מצידי רק להתלבש  ובשבילה המון התרגשות וכישכושי זנב ליד הדלת
הצעידה לצידה של לוקה היתה תחילת השקט הנפלא שלי ופתיחת היום,
היא היתה אהובה, לגמרי "לא מחונכת" ותמיד אצה רצה מטר לפניי (למרות היותה קשורה)
אבל טרחה כל דקה להביט אחור - להיות בטוחה שאני אחריה,
רחרחה כל פרח ומרצפת, עשתה את שלה
והמשיכה במרוץ הכפות שלה כשהרוח מעיפה את שערה..

כשחזרנו הביתה היתה מתלווה אלי למרפסת,
אני היא והזריחה...גם הקפה הראשון של הבוקר והיא ישובה מולי
נושמת במהירות אחרי ריצת  הבוקר שלה ולא מורידה עיניה ממני...
היא היתה נהדרת והדקות האלו בהן ראיתי אותה מסדרת נשימתה,
נחה ומרוצה, גם שומרת קשר עין - אין להן תחליף, הן היו השעות הכי טובות ביממה..


געגועיי לך לוקה




לולה כבר איננה וגם אין לה תחליף....
כל בוקר כשהשמיים עוד צוננים היום היה מתחיל -
היינו מתכוננות לטיול הבוקר...
מצידי רק להתלבש  ובשבילה המון התרגשות וכישכושי זנב ליד הדלת
הצעידה לצידה של לוקה היתה תחילת השקט הנפלא שלי ופתיחת היום,
היא היתה אהובה, לגמרי "לא מחונכת" ותמיד אצה רצה מטר לפניי (למרות היותה קשורה)
אבל טרחה כל דקה להביט אחור - להיות בטוחה שאני אחריה,
רחרחה כל פרח ומרצפת, עשתה את שלה
והמשיכה במרוץ הכפות שלה כשהרוח מעיפה את שערה..

כשחזרנו הביתה היתה מתלווה אלי למרפסת,
אני היא והזריחה...גם הקפה הראשון של הבוקר והיא ישובה מולי
נושמת במהירות אחרי ריצת  הבוקר שלה ולא מורידה עיניה ממני...
היא היתה נהדרת והדקות האלו בהן ראיתי אותה מסדרת נשימתה,
נחה ומרוצה, גם שומרת קשר עין - אין להן תחליף, הן היו השעות הכי טובות ביממה..


געגועיי לך לוקה



ניהול בית >>
לצפיה ב-' מאד התחברתי-בהצלחה!'
מאד התחברתי-בהצלחה!
11/09/2012 | 18:59
7
לצפיה ב-' לבי-לבי איתך...'
לבי-לבי איתך...
13/09/2012 | 21:27
5
תוך שנתיים שכלתי בעצמי 3 מתוך 5 כלבי האהובים שליוו אותי דרך ארוכה...  חברי-אמת בלב ובנפש!
ניהול בית >>
לצפיה ב-'השקט שלי- בתור חיית מסיבות'
השקט שלי- בתור חיית מסיבות
05/09/2012 | 17:03
1
36
כן...אני מהאנשים מלאי המרץ שיכולים כל היום להתרוצץ בחוץ ולעשות מיליון דברים. מבחינתי אין כמו מסיבות
אבל פעם ביום אני חייבת את השקט שלי, את המחשבות לנתק... אז אחת משתי אפשרויות-או שאני פשוט נרדמת(כן כן אין מצב ישיבה -במיוחד עכשיו כשאני אמא) או שאני הולכת לספורט- לרוץ/אופניים/הכי הכי טוב- לשחות. להכניס את הראש מתחת המים ולשמוע כלום חוץ מהלב שדופק. ולחשוב על כלום חוץ מספירה של בריכות וכמה זמן לוקח לבריכה/כמה תנועות עם הראש בפנים. ואחרי זה מקלחת חמה-ואז מיד קרה. ואיזו אנרגיה שזה משחרר


וואו איזה מיקסר. הייתי מתה למיקסר כזה, זה שלי בן ארבעים פלוס כבר(כן ברצינות קיבלתי אותו מחמותי הוא יותר מבוגר ממני) ואפילו בצהריים הוא מפריע לשכנים. ואני עושה הכל במיקסר- לחמים, בצקים, עוגות, עוגיות- מה לא. אין יום שהחיה בת הארבעים פלוס לא בשימוש.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'בהצלחה '
בהצלחה
12/09/2012 | 08:23
4
לצפיה ב-' הנשימות של לולה אחרי טיול בוקר'
הנשימות של לולה אחרי טיול בוקר
05/09/2012 | 17:08
142





לולה כבר איננה וגם אין לה תחליף....
כל בוקר כשהשמיים עוד צוננים היום היה מתחיל -
היינו מתכוננות לטיול הבוקר...
מצידי רק להתלבש  ובשבילה המון התרגשות וכישכושי זנב ליד הדלת
הצעידה לצידה של לולה היתה תחילת השקט הנפלא שלי ופתיחת היום,
היא היתה אהובה, לגמרי "לא מחונכת" ותמיד אצה רצה מטר לפניי (למרות היותה קשורה)
אבל, טרחה כל דקה להביט אחור - להיות בטוחה שאני אחריה,
רחרחה כל פרח ומרצפת, עשתה את שלה
והמשיכה במרוץ הכפות שלה כשהרוח מעיפה את שערה..

כשחזרנו הביתה לולה היתה מזנקת לקערת המים,
משאירה שובלי טיפות על הרצפה והיתה מתלווה אלי למרפסת,
אני היא והזריחה...גם הקפה הראשון של הבוקר והיא ישובה מולי
נושמת במהירות אחרי ריצת הבוקר שלה ולא מורידה עיניה ממני...
היא היתה נהדרת והדקות האלו בהן ראיתי אותה מסדרת נשימתה,
נחה ומרוצה, גם שומרת קשר עין - אין להן תחליף, הן היו השעות הכי טובות ביממה..

געגועיי לך - לולה..





ניהול בית >>
לצפיה ב-'השקט בתוך קלחת העצב '
השקט בתוך קלחת העצב
05/09/2012 | 17:24
4
103
החיים בתוך בית החולים לא תמיד נוגעים בשקט.
בעמדת האחיות הפעמון מצלצל לקריאת חולה לעזרה.
צעקות נוגעות ללב הנובעות מתוך כאבים.
בני משפחה צועדים הלוך ושוב במסדרונות, משוחחים ביניהם ולא תמיד בטונים נמוכים.
רעש העגלות המובלות על ידי כוח עזר למתן ארוחות.

זהו הרעש לאורך היום ובגלישה לשעות הלילה, אט אט ההמולה שוככת, חלק מהכאובים נרדמים,
צוות בית החולים מתמעט, העגלות מוחזרות למטבח ובני משפחה בחלקם פורשים לבתיהם.

באחד החדרים על מיטה ישובה אמי - ישובה - מאחר ולא הייתה מסוגלת לשכב מחמת הכאבים
שבמחלה הנוראית מכל.
ואני כאחראית באותו יום על משמרת לילה, יושבת על כורסא לידה. אין עוד חולים בחדר.

מסתכלת על אמי ומסכת חיי בצמוד אליה עוברת בראשי. כמה אהבה העניקה לי. כמה חיבוקים ונשיקות.
כמה מסירות. וזה בתוך מערכת חיים קשה, ללא בעל אהוב נפש שנפטר בהיותי בת 7.

היא שקטה, אך לפתע אומרת לי - אפי'לה, את יודעת ישנו משפט האומר שעד גיל 70 אלו הם חיי האדם
ומגיל 70 ומעלה זו מתנה שאלוהים נותן לאדם. אני כבר לא רוצה מתנות כאלה. אין לי צורך בשנים נוספות.
ואני יושבת מוחמצת לב, כל כך קשה היה לי לשמוע מילים אלו למרות שידעתי שהיא צודקת. הדמעות
הציפו את פניי, בכי קולני זרם בתוך גופי. למזלי היה חשוך בחדר והיא לא ראתה אותן, לא רציתי להכאיב לה יותר, לא ידעתי מה לענות למילים ששזורה בהם חוכמת חיים וכאב עצום. ולא נותרו מילים.

בשעה 05:00 נסעתי לביתי.
ובשעה 06:00 התבשרתי כי תמו כאביה של אמי והשלווה של המוות נחה עליה.


לו יכולתם לחוש כמה כואב בכתיבת מילים אלו.

אפרת
ניהול בית >>
לצפיה ב-'עצוב נורא '
עצוב נורא
05/09/2012 | 19:37
1
8
לצפיה ב-'תודה על המשוב'
תודה על המשוב
05/09/2012 | 20:03
11
לצפיה ב-''
07/09/2012 | 12:00
4
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 19:01
2
לצפיה ב-'החוויה העוצמתית שלי עם הדגים...'
החוויה העוצמתית שלי עם הדגים...
05/09/2012 | 17:27
45
אני פחדנית. מודה. ממש פחדנית. לפעמים אני חושבת שיש יותר דברים שאני מפחדת מהם מדברים שלא... לפני כמה שנים בעלי ואני טיילנו בויאטנם. באחד הימים שטנו בסירה ועצרנו לשנרקל. שעה ארוכה בעלי בילה במים, בזמן שאני ישבתי בסירה, מנסה לשכנע את עצמי להתנסות בחוויה. פתאום, באופן מאד לא אופייני לי, קמתי ממקומי וירדתי בסולם למים (לא קפצתי, לא צריך להגזים...). בהתחלה דפיקות הלב שלי היו כל כך חזקות, שיכולתי ממש לשמוע אותן, אבל המראה היה כל כך מרשים, שמצאתי את עצמי נרגעת, ומתמסרת ליופי. התחושה היתה שלווה מאד, עוצמתית ביותר וכמובן, שקטה לגמרי.
בסופו של דבר כל מה שעשיתי היה קצת שנורקלינג בלב ים. לא בדיוק ספורט אקסטרים ולא סיפור שאנשים אחרים מתרשמים ממנו במיוחד, אבל עבורי זו היתה חוויה בלתי נשכחת. הרוגע והשקט ליוו אותי עוד ימים ארוכים והמראות היפים נצרבו בזיכרון. המים השקטים באמת חדרו עמוק...
ניהול בית >>
לצפיה ב-'שקטה ועוצמתית'
שקטה ועוצמתית
05/09/2012 | 17:28
18
כזו היא חברה שלי.

רבל בואו רגע נחזור קצת אחורה.

הכרנו בכיתה ה', מאז עבר יותר מעשור.
מה שחיבר ביננו היה הרקע הא-נורמלי שממנו אנחנו מגיעות.
אצלי - הורים שרבים כל היום, אצלה - הורים שהתגרשו.

עד כאן לא נשמע חריג למדי נכון?

כדי שתבינו למה חברתי (הטובה ביותר יש לציין) שקטה ועוצמתית, אני צריכה לתת לכם קצת רקע.
יש לציין שבשל תכונות אלה היא העוגן שלי בהרבה מצבים ואני יודעת שאני תמיד יכולה לפנות אליה, היא תקשיב לי ותסייע לי.

אז נחזור לרקע.
הוריה של הבחורה התגרשו כשייתה בת 8 בעקבות בגידת אביה באמא. אף על פי כן, היא גרה עם אביה בשל הסתות שעברה וחיה באותו הבית עם האישה שלקחה חלק בבגידה. אותה אישה התנכרה ממנה מאוד ולא טרחה אפילו לדבר איתה, שלא לדבר על להכין אוכל גם לה (הכינה רק לאביה) ועוד. מגיל 8 היא כבר עשתה לעצמה כביסה לבד.

כשהבחורה הזו הגיעה לגיל 17 היא יצאה מהבית. סיימה תיכון, הלכה ללמוד באוניברסיטה ועבדה בעבודת סטודנטים.

היא חשבה שהיא מחושלת, עברה גירושי הורים, לא הייתה בקשר טוב עם אמא שלה הרבה שנים, היא יודעת להתמודד עם החיים.
ארוע מכונן שהיא ציינה בפני שקרה לה היה כשאביה הבטיח שיקפיץ אותה מהעבודה אל ביתה. זה היה יום שישי, שעון חורף, והיא חיכתה לו תו ידיעה שהיא מפספסת את האוטובוס האחרון שהרי אביה מגיע.
הוא התקשר אליה, אמר שרב עם זוגתו, שהיא לקחה לו את הרכב וביקש סליחה. היא אמרה שהיא תסתדר, אבל אי אפשר לתאר את רמת האכזבה הצורבת. את הכאב שחשה בעקבות כך שהעזה להסתמך על אביה והוא שוב אכזב אותה.
אירוע זה גרם לה להפסיק לבקש מאביה כל דבר שהוא. היא דוגלת באמרה 'לא מצפים - לא מתאכזבים'.

השנים עברו ואותה בחורה מאוד התקרבה אל אמה.

אירוע נוסף שתרחש בחייה אותו יש מקום לציין, זה שסבתה עברה שבץ ומאישה עצמאית היא הפכה לאישה שמתגוררת במוסד סיעודי. בשך שנה וחצי היא הלכה להיות איתה, פעם-פעמיים בשבוע, בזמן שסבתה
אינה מסוגלת לדבר. היה לה קשה מאוד, אבל היא שתקה. היה לה קשה להחשף לאוכלוסיה הסיעודית שבמקום, לקולות ולריחות, אבל היא ידעה שאמא שלה מגיעה מעיר אחרת מרחק של שעה וחצי נסיעה וכל פעם שהיא הלכה, היא אפשרה לאמא שלה לבוא פעם אחת פחות בשבוע, (כאשר אמא שלה היתה מגיעה 3-4 פעמים למוסד הסיעוד בשבוע). היא חשקה שיניים והלכה, וכשהיא לא הלכה, היא הייתה מארחת את אמא שלה ללילה, כל שבוע, במשך שנתיים, תוך כדי שהיא מתגוררת עם בן זוג. אמא שלה הייתה ישנה בסלון, כי לא היה מקום אחר בביתה.

הבחורה הזו, שקטה ועוצמתית כי מגיל קטן, היא דואגת לעצמה. היא חוותה חיים לא פשוטים, משברים לא קלים, מהם היא רק קמה והתחזקה. חייה התגלגלו כך שבמקום שהוריה ידאגו לה, היא דואגת להם.
החל מלדאוג לבריאותו של אביה ועד לאירוח אמה בביתה שלה עם כל הכרוך באוכל, הדאגה שהיא מגיעה אליה "בזמן" (ואם לא מתקשרת לשאול אותה איפה היא), לצאת לפניה בבוקר ולאחל לה בוקר טוב וכו'.

אז עכשיו משקראתם על הרקע העצוב שהפך את חברתי הטובה לשקטה, כי יש לה מנגנוני הגנה בשביל לשמור על עצמה, ומכאן שיש לה את העוצמה שהולכת איתה לכל מקום, אני יכולה לספר לכם איך זה בא לידי ביטוי בחברות שלנו.

מבחוץ, אם תסתכלו עליה תגידו שהיא אדישה ושום דבר לא מזיז לה. אבל הרבה קורה בפנים, היא פשוט יודעת לשמור על שליטה, לא להכנס לפאניקה ולהיות שקולה. זו העוצמה השלווה שלה שכל הזמן בוערת בה מבפנים.

אני יכולה להתקשר אליה ולהתבכיין לה על יום שהיה לי, על מה שקורה אצלי בבית, והיא תמיד תתן לי מכל הלב. כשהיו לי תקופות משעממות של חופשים בלימודים אוניברסיטאיים היא נתנה לי לקרוא ספרים. היא כל הזמן קונה ספרים חדשים כי היא אוהבת לקרוא, ולא שמעתי ממנה פעם אחת תלונה על זה שהיא קונה ואני קוראת וזה אף פע לא הפוך. כשיש לי בעיה במחשב(היא תותחית בזה) אני מתקשרת אליה בתסכול והיא עוזרת לי באדיבות.

בכל התקופות הקשות שהיו לה, לא שמעתי אותה מתלוננת ומקטרת על הביקורים הקשם אצל סבתה. אני דווקא אמרתי לה שהיא צריכה להפסיק עם מה שעושה לה רע, אבל היא לא הקשיבה לי. היא הסבירה את זה בכך שהיא מקלה על אמא שלה ושאין לה ברירה.לא שמעתי אותה מלינה על כך ש(לדעתי) זה שאמא שלה ישנה אצלה אחת לשבוע משך שנתיים פגע לה באינטימיות (וכל הכבוד לבן זוגה שקיבל את המצב ולא הטיל וטו).

עכשיו הבחורה המקסימה הזו מתחתנת, ואני יועת שהיא מתה למיקסר כזה. אבל ההשקעה כספית מאוד בעייתית בשבילה.

אם אזכה, אתן לה אותו, כי באמת מגיע לה. היא העוגן שלי, והיא האדם הכי חזק מבפנים שאני מכירה, שפועל בשקט ולא רץ להכריז באוזני כל העולם כמה קשה לה, או כמה היא עושה בשביל אחרים. שקטה ועוצמתית כבר אמרתי?
ניהול בית >>
לצפיה ב-'הנערה שריגשה אותי'
הנערה שריגשה אותי
05/09/2012 | 17:50
39
לפני כמה שנים היתה אצלי בטיפול פסיכולוגי נערה מתבגרת, שאביה ניתק לחלוטין את הקשר איתה. בדרך כלל הנערה לא דיברה על אביה, אבל יום אחד, באחת הפגישות, היא הרימה את ראשה ועם דמעות בעיניים שאלה: "הייתי ילדה של אבא. מה אני אהיה עכשיו?". הצטמררתי אז וגם עכשיו... הרגשתי בעוצמה את סערת הרגשות שלה. בחוץ החיים נמשכו כרגיל. בחדר השתרר שקט. רציתי לחבק אותה, להגיד לה שהכל יהיה בסדר. הנערה הלכה, ואני נשארתי עם השקט, העצב, הגעגוע.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'אחותי ואני'
אחותי ואני
05/09/2012 | 18:23
24
בחיי המטורפים ,ילדים ,בית ,עבודה . בכל הבלאגן של החיים ,את הפינה השקטה שלי אני מוצאת אצל אחותי . בכל פעם שאנחנו נפגשות רק אני והיא אנחנו חוזרות לצחוקים המוכרים שליוו אותנו כל החיים ,אנחנו לא צריכות לדבר ,במבט אחד והכל נאמר . בכתפיים שלה אני יכולה לבכות ואחרי זה מיד להרגיש שלווה וטעונה באנרגיות .
יש בנינו קשר מיוחד כאילו היינו נשמה אחת ,קשר שאין צורך במילים ,כי הכל מובן ואין צורך בהסברים .
הרגעים שלנו יחד הם רגעים קסומים שבהם אנחנו חוזרות להיות ילדות קטנות וחסרות דאגה .מאחלת לכל אחד בן אדם כזה ,שמבין אותו בלי לומר מילה :)
חג שמח ושנה טובה ומתוקה .
ניהול בית >>
לצפיה ב-'מים שקטים חודרים עמוק - ועוד איך!'
מים שקטים חודרים עמוק - ועוד איך!
05/09/2012 | 18:26
7
116
לשבת לבד בחוף הים מול קו החוף, הים שקט ורגוע, הרוח נושבת קלות מסביבי ועליי. לעצום את העיניים ולהקשיב לשקט שחודר את קולות הרקע העמומים...

ולנשום!

לנשום עמוק, לספוג את העוצמה הזאת של השקט, של הים הגדול שנפרש לפניי והשמים הגדולים מעל, עם או בלי עננים.

זאת עוצמה אמיתית.

שקט מן הטבע!
ניהול בית >>
לצפיה ב-'והתמונה שהייתה צריכה להיות כאן'
והתמונה שהייתה צריכה להיות כאן
05/09/2012 | 18:33
167
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 13:16
1
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 14:34
2
לצפיה ב-' לג'ני כמובןןןןןןן'
לג'ני כמובןןןןןןן
11/09/2012 | 15:40
1
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 21:20
1
6
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 11:12
3
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 13:30
2
לצפיה ב-'שקט'
שקט
05/09/2012 | 18:44
21
הילדים שלי משרים בי שקט ועוצמתיות
ניהול בית >>
לצפיה ב-'איש יקר אחד ..לא ממש שומע'
איש יקר אחד ..לא ממש שומע
05/09/2012 | 18:45
3
73
אבא שלי ,מתוך השקט שלו יוצאת עוצמה אדירה -שום צפצוף של מכשיר שמיעה לא מפר את השקט והשלווה. עוצמה של נתינה בלי קץ-הכל הכל לילדים-אהבה בלי גבולות.
ניהול בית >>
לצפיה ב-' '
11/09/2012 | 15:51
3
לצפיה ב-' בהצלחה חברה'
בהצלחה חברה
11/09/2012 | 19:36
2
לצפיה ב-' '
11/09/2012 | 23:10
4
לצפיה ב-' עוצמתי בחיי - הריון ולידת בני בכורי'
עוצמתי בחיי - הריון ולידת בני בכורי
05/09/2012 | 19:12
4
68
שמחה ואושר בשלוות הריון ראשון,
שמביא עימו מאורע עוצמתי של הרפתקאה וחוויה נדירה ואפילו אלוהית,
היוצר בריאה מופלאה ושיד אלוהים נוגע בה...

עד כדי כך עוצמתי שההשראה היתה אף היא עצומה מאי פעם,
בצורת שיר חרוזים לכל האירוע (הלידה), והפלא שנולד בעקבותיו....
והנה הוא לפניכם,
שמו של השיר שכתבתי הוא :

העיניים שדיברו

תשעה חודשים חלפו עברו
ובזמן זה חששותיי גברו.
אתה בוששת לבוא,
בתוך תוכי היה לך טוב.

ומשהגיעה השעה להגיח,
אתה התעקשת - את גופי להכריח,
להרגיש את הכאב,
להתמודד, להעריך
ולבסוף להפנים
שזהו הדבר האמיתי בחיים.

מבט אחד בך
והתאהבתי מיד.
אתה הנס שגדל בתוכי,
אתה הקסם שכבש את לבי.

לעולם לא אשכח,
איך בפעם הראשונה
כששמו אותך עלי,
את עיניך, המופנות אלי!

המבט הכובש ,
שאותי עד היום
לא מפסיק לרגש.

כל כך קטן ושביר
ואת החדר כולו האיר,

אך העיניים - שדיברו,
כמו רצו לספר ואמרו,
שיחד עברנו אני ואתה
את החוויה,
הבלתי נשכחת ונפלאה.

ובסופה של אותה הרפתקאה,
הגעת אלי כמתנה,
כאוצר בידי,
שתהיה לצדי
מההתחלה וללא הגבלה.

אין מתנה גדולה ממך!
אין אוצר יקר ממך!

אתה הוא עולמי
וכל עצם קיומי.

אוהבת אותך עד בלי די -
אא

ניהול בית >>
לצפיה ב-'מקסים ויפה כתבת'
מקסים ויפה כתבת
11/09/2012 | 13:34
4
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 15:13
3
לצפיה ב-' בהצלחה חברה'
בהצלחה חברה
11/09/2012 | 19:37
11
לצפיה ב-' כי אין כמו אמא בעולם '
כי אין כמו אמא בעולם
11/09/2012 | 20:37
4
לצפיה ב-'על אטמים ואליפות הארץ בביליארד'
על אטמים ואליפות הארץ בביליארד
05/09/2012 | 22:12
1
130
החוויה עליה אני רוצה לספר קשורה לאחד התחביבים האהובים עליי ביותר – משחק הביליארד. אני משחקת את המשחק המופלא הזה כבר למעלה מעשור, ובעוונותיי אף הייתי אלופת הארץ מספר פעמים ואפילו ייצגתי את ישראל בתחרויות בינלאומיות.
מי שמשחק את המשחק יודע כי הכדורים אשר נעים על השולחן עושים הרבה רעש כשהם מתנגשים, ומאחר והתנגשות הכדורים היא מהות מרכזית במשחק, אזי כפועל יוצא האדם שמשחק את המשחק חשוף להרבה מאד רעש.
באחת מהתחרויות אליהן נסעתי, פגשתי שחקן א-ד-י-ר, אלוף עולם מספר לא מבוטל של פעמים, ווירטואוז על המגרש, שרצה הגורל והוא נולד כבד שמיעה על גבול החירשות. יחד עם זאת, מגבלת השמיעה שלו גורמת לכך שרעש הכדורים המתנגשים צורם לו מאד, וכמו כן בתחרויות יש רעש בלתי מבוטל מכיוון הקהל (לעיתים אף במכוון). ולכן, הוא מצא פתרון יצירתי והוא משחק עם אטמי אוזניים מסיליקון. בדרך זו, הוא יכול להתרכז במאת האחוזים בכל מכה שהוא נותן, מבלי שדעתו תהיה מוסחת מגורם חיצוני כזה או אחר.
כשחזרתי לארץ, בדיוק החלה אליפות הארץ בביליארד שאף צולמה לטלוויזיה (מה שהוסיף רעשים נוספים ולחץ בלתי מבוטל), ואני החלטתי ליישם את השיטה של אטמי האוזניים. לפני שהחל המשחק עשיתי את הריטואל הקבוע שלי של נשימות, מתיחות ומדיטציה, שמתי את האטמים, ועליתי למשחק מוכנה לקרב. המשחק התנהל על מי מנוחות ויכולתי להתרכז בצורה יוצאת דופן, ובעזרת השקט החיצוני, שהשרה גם שקט פנימי, הצלחתי להגיע עד הגמר.
מאז ועד היום, בכל תחרות בה אני משתתפת אני משתמשת בטכניקה הזו, ואפילו בעלי שהיה אלוף הארץ מספר פעמים החל להשתמש באטמים, והתוצאות לא איחרו לבוא. לימים נולד לנו מדף גביעים שלא מבייש אף ספורטאי.
המסקנה: השקט החיצוני מוביל לשקט פנימי ועימו מגיעות התוצאות – בדיוק כמו במיקסר השקט החדש של בוש 
ניהול בית >>
לצפיה ב-'ואלו הגביעים'
ואלו הגביעים
05/09/2012 | 22:14
59
לצפיה ב-'כוח פנימי '
כוח פנימי
05/09/2012 | 23:02
16
לעשות תמיד את החישוב [כמות ואיכות מול מחיר] לא לקנות אלא אם נותנים דוגמית או כמות קטנה לנסיון או שאפשר להחזיר בלי בעיות כי פרסומות רועשות לפעמים לא אמינות מנסות לחפות וכאלה אל תפלו בפח ודאי לא פעמיים
ניהול בית >>
לצפיה ב-'שימו לב... מיוחד!!! '
שימו לב... מיוחד!!!
05/09/2012 | 23:09
69
"סדנת ויפסאנה". שקט מעולם אחר. מהרגע בו התחלתם את סדנת השתיקה אתם חשים במעין הילה מיוחדת שעוטפת אתכם.
העולם המיוחד הזה שאתם עוברים אליו מביא אתכם להבין ולהבחין בפרטים רבים שלפני כן לא היו נראים משמעותיים כ"כ.
לפתע מעריכים פי מיליון את חופש הביטוי והאפשרות להביע את הרצונות והצרכים שלכם.
לומדים להשתמש בדרכים מגוונות ושונות בכדי להעביר את מה שהייתם רוצים לומר.
מפנים זמן רב להסתכלות פנימית...
ובעיקר מגיעים לשלווה עמוקה שאינה תואמת בד"כ את חיי היומיום הישראליים.
זו באמת חוויה חזקה ומיוחדת של פעם בחיים. אינני חושבת שאעבור זאת שוב, בשל הקושי ושבירת השגרה המטורפת.
אבל אין ספק שבתוך-תוכי בזמן הזה שהכל כביכול שקט מבחוץ... מבפנים יש לעיתים סערות, אש, הצפות רגשיות ולבסוף שלווה פנימית ואושר עילאי...

מ-ד-ה-י-ם!!!
ניהול בית >>
לצפיה ב-'הדבר השקט אך גם עוצמתי'
הדבר השקט אך גם עוצמתי
06/09/2012 | 01:41
27
ההכנות לחתונה שלי היו סיוט עבורי שנאתי את כל ההתרוצצויות בין השמלות, הגנים, הטבעות, הצלמים, המאפרות, הספרים, הדי ג'אים, הקייטרינגים, ההזמנות ומה לא...
כשהגיע היום המיוחל שמחתי, כי ידעתי שבקרוב הסיוט הזה יעבור.
ביום החתונה שלנו באה אלינו אחותו של החתן ונתנה לנו מעטפה ובה שובר מתנה לסופ"ש במלון ספא מפנק!!!
מיותר לציין שהייתי שמחה עד הגג!
הגענו למלון מדהים עם עוצמות בלתי תתוארנה של שלוות נפש, רוגע ופינוק, כך שבקלות שכחתי את כל החודשים האחרונים בהם התרוצצתי ללא הרף!
זו הייתה חוויה מדהימה וכייפית, ודרך מצויינת להירגע אחרי כל המתח.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'החוויה העוצמתית שלי'
החוויה העוצמתית שלי
06/09/2012 | 06:50
21
אני זוכרת את זה בברור, כאילו זה היה אתמול. אין ספק שהחוויה שעברתי שינתה אותי לכל החיים. הייתי ילדה צעירה, שקשורה מאוד לסבא ז"ל. הוא היה כמו אבא בשבילי בכל מובן. הוא היה מלווה אותי לגן ולבית הספר, לוקח אותי לבריכה ולגן החיות. היינו יוצאים לטיולים כיפיים לכנרת, לירושלים, לזיכרון יעקב ותמיד תמיד היינו עוברים חוויה מרגשת יחד. באחד מחגי תשרי, לקח אותי סבא בפעם הראשונה לבית הכנסת. הוא הסביר לי מה עושים שם וכמה המקום מיוחד, אבל לא באמת קלטתי עד שהגענו לפתח הדלת. אני לא אשכח בחיים את ההתגלות שעברתי שם. עשרות גברים בטליתות לבנות מתפללים בדומייה ומזמזמים לחש לא מובן. בקומה מעל הנשים קוראות בספר נרגשות. מעולם לא חוויתי שקט כל כך עוצמתי ומרגש מימיי. רציתי רק להיות חלק מהם, מאותם מתפללים. הרגשתי שזה בוער בעצמותיי ובמעמקי לבי. לאחר דקות ארוכות פילח את השקט באוויר קול הזמיר של החזן, שגרם לי לעוף מעל העננים ולרחף מעל כולם. ולבסוף כשבקעה שירת ברכה מפי המתפללים פשוט דמעתי בלי הפסק. חיבקתי את סבא חזק ואמרתי לו תודה, תודה על שנתן לי להיות חלק בחוויה הקסומה והמסעירה הזו. ומאז ועד שנפטר, ליוויתי אותו קבוע לבית הכנסת בחגים, זו הפכה למסורת האישית שלנו ומאוד מאוד קירבה ביננו. לאחר שסבא הלך לעולמו המקום הראשון שביקרתי בו היה בית הכנסת. הרגשתי שם בטוחה ומוגנת ושיש מי שמאזין לתפילותיי. ביקשתי שישמרו עליו מכל משמר ואני יודעת שגם היום הוא שומר עליי מלמעלה. המסורת שלנו לא נפסקה וגם היום בית כנסת בחגי תשרי הוא מסורת משפחתית וכשאני פוסעת בשביל אל בית הכנסת הקטן, אני מרגישה שסבא לצדי. אני מתפללת חזק ומבקשת ברכה ושמחה לכל מי שאני מכירה ומודה על הטוב שיש בחיי ומסביבי. אני בטוחה שהתפילות השקטות, יודעות לנתב דרכן למקום הנכון. חג שמח לכולם והלוואי וכל תפילות לבכם יתממשו לטובה.  
ניהול בית >>
לצפיה ב-'הרגע השקט שלי'
הרגע השקט שלי
06/09/2012 | 08:23
19
בלילה אחרי שהילדים נרדמים, לפני שאני הולכת לישון.אחרי יום משוגע, אני יושבת בחדר של הילדים , מסתכלת על כמה שהם רגועים ושלווים. בוטחים בעולם כמו מלאכים קטנים. הלב שלי מתמלא באהבה אין סופית. אני מסדרת את השמיכות. נשיקה לשניהם וליטוף ואז יכולה להירדם.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'אצלי זה קשור לילדים...ולסבתא שלי ז"ל...'
אצלי זה קשור לילדים...ולסבתא שלי ז"ל...
06/09/2012 | 08:25
1
35
אחרי אין ספור טיפולים והפלות - המחזור בושש מלבוא
לתדהמתי - הריון ספונטי... אחותי הקטנה היתה כבר חודשיים בהריונה הרביעי
באותה תקופה סבתי ז"ל היתה בבית אבות קצת סנילית - במהלך ביקורי בתל השומר - נכנסתי כל פעם לבקר אותה
לפעמים זיהת אותי ושמחה על ההריון וליטפה לי את הבטן
לפעמים לא היה לה מושג מי אני והייתי צריכה להזכיר לה
כחודש לפני שהיא נפטרה - אמא שלי היתה אצלה
אז סבתא שלי אמרה לה - איזה יופי שאיילת (אחותי) ילדה בת וכלנית (אני) ילדה בן
אמא שלי אמרה לה שאף אחת מאיתנו עדיין לא ילדה - אבל היא התעקשה שאחותי ילדה בת ואני ילדתי בן
אחרי כשבועיים אחותי אכן ילדה בת מקסימה וחודש לאחר שסבתי נפטרה אני אכן ילדתי בן מתוק
ואני שואלת - איך היא ידעה? האם בשבועות האחרונים לחייה - היא קיבלה מסרים?
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 14:37
3
לצפיה ב-'אל תספרו לאף אחד מה אני עושה בלילה'
אל תספרו לאף אחד מה אני עושה בלילה
06/09/2012 | 08:32
1
96
בלילה בלילה... בחושך בחושך...
כשכולם הולכים לישון,
רגע לפני שאני פורשת למיטה
אני חייבת להכנס לחדר של הבנים שלי.
בשקט המופתי הזה של הלילה,
שבו נשמעות רק הנשימות שלהם,
אני מתרגשת להביט בהם במיטות.
כמו גיבורים שעייפו מיום ארוך ותשו כוחותיהם מן הקרב, נמים את שנתם, ואוגרים כוחות ליום נוסף של אנרגיות...
ופתאום האמיצים האלה נראים לי כה רכים, פגיעים, תמימים ואהובים כל כך.
כל לילה מחדש הלב מחסיר פעימה, ממש כאילו הרגע פגשתי את אהבת נעוריי...
ניגשת לכל אחד מהם, מכסה, נושמת ומסניפה את עורו, מנשקת בחום.
הם אולי לא מרגישים בי מתגנבת, אבל אני מקווה שבאותה שנייה ממש, אותה אהבה מציפה גם את חלומותיהם.
אפשר לומר שאני מפצה את עצמי מראש על מחר בבוקר, כשכל אחד מאיתנו יהיה עסוק מדיי בעניינייו (כולל אותי), ובעיקר לאותו רגע שבו ארצה להפרד בבוקר והוא יתנער ויאמר "אוף, אמא" ולא יהיה לו זמן לחיבוק שלי.
אחחח.... אוצרות. פז טהור.
בריק הזה של הלילה פתאום משהו ממלא לי את כל הלב.
אושר.
אז אם אתם הולכים לישון בלילה בלי זה, נסו פעם. אל תפסידו את החוויה הזו.
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 14:29
3
לצפיה ב-'"הכל בסדר"'
"הכל בסדר"
06/09/2012 | 09:25
25
בדיוק לפני שנה פניתי ליובל בבקשה להצטרף אליו במדיטציה.
החלמתי מניתוח קשה להסרת גידול וידעתי שאני זקוקה לשקט.
שהריפוי יבוא רק מרוגע ושקט שכל כך חסרו לי.
מאז, פעם בשבוע, בלי לפספס, קבוצה קטנה עומדת לפני יובל.
שקט מסביב במושב. ציוץ ציפורים רחוק. צעדי חתול חרישיים.
יובל מנחה בדרכו המיוחדת רצף של תרגילי יוגה שזורמים לתוך מדיטציה
יושבים דוממים בלי תנועה
מתרכזים בנשימה
כשיובל אומר, בקול הרגוע והשקט שלו, ש"הכל בסדר" ומאריך את המילים זה מחלחל לתוך הגוף והנפש. נספג בכל תא.
כל המחשבות המטרידות, כל הבעיות, כל המחלות, כל המצוקות נמסות ומתאיידות
ובאמת, אחרי שנה, הכל בסדר
כמה עוצמה יש בשקט של יובל
בשקט המוחלט הזה שמצליח להתגבר על כל הרעש בחיים

ניהול בית >>
לצפיה ב-'שקט ועוצמה, עוצמה ושקט'
שקט ועוצמה, עוצמה ושקט
06/09/2012 | 10:59
21
שקט ועוצמה כרוכים יחד זו ההגדרה של אבא שלי ז"ל.
הוא באמת היה איש שקט - אף פעם לא הרים קול, אף פעם לא יצא מגדרו, גם כשהיה על מה להתרגז. ויחד עם זאת, הוא היה אש שמזיז הרים, שמקים מאפס מבני ענק, שיכול בהערה אחת של כמה מילים להזיז חומות של אי הבנה.

היה קשה לראות את העוצמה הזאת מתכנסת לתוך גוף שהולך וקורס, לדעת שמחלתו ונכותו לא יאפשרו לו יותר להזיז הרים. שכוח השכנוע שלו אינו עובד על גוף שנלחם בעצמו. שהכאב מתחיל להשתלט על חוש ההומור.

הוא איננו, אבא שלי. כמעט ארבע שנים שהוא איננו, והוא חסר לי כל יום. כשקשה לי אני נזכרת במילים שאמר. כשאני צריכה עצה אני מתיעצת עם דברים שאמר, שבחר, שעשה. כשאני גאה הוא חסר לי לספר ולהראות לו.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'השקט של הכוכבים'
השקט של הכוכבים
06/09/2012 | 11:57
11
מאז ומעולם חלמתי לגור במושב בקיבוץ משהו ירוק ומבודד. בתור ילד ועד היום אני חי בעיר שמספקת ללא ספק הרבה עניין וגם הרבה רעש.
אתם בטח מכירים את המצב של תופעת ההצפה , הראש מוצף במחשבות, האוזניים ברעשי רחוב וכביש, הילדים מתרוצצים בבית (למרות שאני מטורף עליהם) ולפעמים כל מה
שאני רוצה זה וואקום של שקט. יום אחד עליתי לגג לתקן את הדוד ופתאום נעמדתי והכל היה מנותק.
מאז אני פשוט העלתי כסא ים מנורה קטנה ופעם בשבוע מחכה שכל תושבי הבית המקסים שלי נרדמים. אני עולה לגג נשכב על מיטת השיזוף ופשוט נמצא בשקט......
שחכתי כמה כיף זה קצת זמן לבד נראה לי שלכולם מגיע פיסה קטנה של שקט (שגם לא רחוקה מהבית - 2 קומות למעלה).
:)
ניהול בית >>
לצפיה ב-'אני והשקט..'
אני והשקט..
06/09/2012 | 13:28
18
שקט מסביבי,
אני אדם שזקוקה לרעשים מסביבי.
לרעשים של ילדים , של חברות ושל בני משפחה..
אבל..למדתי לאהוב את השקט, ביחוד בלילה עת בעלי ישן,
ואני שנתי נודדת..אז אני מפעילה  מחשב-ללא קול בכלל.
קוראת וכותבת בדממה הלילית..
ושומעת  בשקט, מוסיקה מרגיעה..
גם בסרטים אני  צופה בשעות אלה..ללא קול.
מדמינת מה אומרים ואיך..ואז בכלל כיף,
עם צלחת אבטיח ביד בלילות הקייץ וכוסית יין בלילות החורף,
זה השעות שלי,,אלה, ההנאות שלי..
להוסיף לזה קריאת ספרים שזה התחביב שלי, אז בכלל..
אבל גם למטבח יש חלק חשוב בפעילות לילית..
חיתוך פירות לריבה   או לסלט פירות,
קילוף תפוחי אדמה לצהרים של מחר.
.הכל ניתן לעשות בדממה של הלילה..
ובבקרים שאני לבד בבית . שומעת את קולות הרחוב..
.שומעת את השקט.
ושומעת את המחשבות שלי..
אנשי השקט שהכי הרבה השפיעו עלי הם-
כבדי שמיעה וחרשים שלהם אני מספרת סיפורים,
אני  מסתכלת עליהם ומספרת, מביטה על הבעות פניהם ואני יודעת שהם איתי,
בשקט שלהם ..העיניים שלהם  מדברות, הן אומרות הכל,
דרכם הם מקשיבים ונהנים..והכי כייף לי בעולם לראות את זה..
ניהול בית >>
לצפיה ב-'חוויה עוצמתית-לידת בתי'
חוויה עוצמתית-לידת בתי
06/09/2012 | 14:33
13
יש לי 4 ילדים
בת היא שניה
הלידה של בכורי היתה סיוט.לידה ראשונה,הגוף לא מוכן לא יודע לא מכיר,וכך גם הנפש.
שנתיים וחצי לאחר אותה לידה כרעתי ללדת את בתי השניה.פחדתי.מאוד.
הלידה היתה חוויה שונה לגמרי.זה התחיל מליווי של מכרה והמשיך בחדר חשוך ואינטימי בביה"ח פוריה.
מיילדת מקסימה שהוראתה לי לכרוע על רגלי ולהאחז במשענת הכיסא.
תוך צירים ספורים התינוקת יצאה אל אויר העולם ואני לא ידעתי את נפשי מרוב אושר.
חוויה חד פעמית.
שתי הלידות הבאות גם הן היו טובות,אך לא כמו לידת הבת
ניהול בית >>
לצפיה ב-'הילדה שלא הוציאה אפילו לא מילה אחת...'
הילדה שלא הוציאה אפילו לא מילה אחת...
06/09/2012 | 14:49
1
40
במסגרת ההתנדבויות שלי בעבודה עם ילדים, התנדבתי פעם בשבוע להגיע לגן ילדים ולעשות להם שעתיים של צחוק, הנאה, משחקים והפעלות. הילדים היו מטורפים עלי וחיכו שאגיע. בין כל הילדים זיהיתי ילדה אחת שקטה שלא הסכימה לשתף פעולה ופשוט ישבה בצד ושתקה. במפגשים הראשונים ניסיתי לתת לה יותר תושומת לב ואפילו לדבר איתה אבל כלום. לא מילה ולא חיוך. באחד המפגשים כשהזמנתי ילד ילד אלי הגעיע תורה של הילדה ואז הגננת אמרה לי "דלג עליה היא לא מדברת". נדהמתי. שאלתי אם היא אילמת ואמרו לי שלא. פשוט היא לא מדברת בגן. אפילו לא הגה או ציוץ. לעומת זאת נאמר לי שבבית היא מדברת חופשי אבל בגן אפילו לא הגה אחד. החלטתי לא לוותר. ראיתי בה אתגר. הבנתי שלנסות לגרום לה לדבר זה לא הפיתרון ז ניסיתי לגרום לה לפחות להגיב בצחוק. ממפגש למפגש הקשר בינונו התפתח, הילדה הפכה להיות מרכז ההפעלות שלי בגן, היא מדגימה הכל, היא רוקדת, מתגלגלת מצחוק, מדגדגת אותי בפתע והכל מבלי להוציא מילה. יום אחד קיבלתי שיחת טלפון מהאמא של הילדה שסיפרה שהילדה לא מפסיקה לדבר עלי. שאלתי את האמא:"לדבר?" האמא הסבירה שיש לה מעצור בגן והעניין בטיפול. הילדה סיפרה לה שיש לנו שפה משותפת ושאפילו שהיא לא מדברת אני מבין מה היא רוצה. עד היום, שנתיים אחרי (הילדה כבר בכיתה א') כשהיא רואה אותי היא רצה אלי בחיבוק ענק, מצחקקת אבל אף פעם לא שמעתי אותה מדברת. הצלחתי להבין אותה ולשלב אותה בחברה מבלי לומר או לשמוע מילה.
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 14:38
2
לצפיה ב-'חוויה בג'ונגל'
חוויה בג'ונגל
06/09/2012 | 16:42
12
לפני כחודש טיילנו בתאילנד, ובחרנו לערוך טרק רגלי של שלושה ימים במעבה הג'ונגלים.
זו חוויה שקשה להסביר במילים למי שלא התנסה - העוצמה של הג'ונגל קשה לתאור, ויש בה התנתקות מוחלטת מכל מה שהחיים המודרנים מחשיבים כ MUST כמו חשמל, מים זורמים בצינורות (מים מטפטפים מלמעלה ומלמטה יש דווקא בשפע בכל מקום...), תקשורת טלפונית שלא לדבר על סלולרית...
בג'ונגל שומעים כמעט כל הזמן קולות של בעלי חיים ובעיקר של צפרדעים ושל ציקדות (מין של חרק) ומדי פעם קריאות של קופים ושריקות ציפורים.
יש מין של ציקדות שנראה כמו זבוב ענק (באורך של בערך 7 ס"מ) שמשמיע קול שדומה למנוע של מטוס סילון. פשוט מחריש אוזניים.
באחד המסלולים שמענו את הציקדה הזאת מקרוב. והרעש היה מחריש אוזניים כאמור. המדריך הצביע על הציקדה כשלפתע ראינו לטאה ענקית מתקרבת באיטיות ובתוך שבריר שניה הציקדה נעלמה כלא הייתה בפיה הפעור. בבת אחת השתרר שקט שקשה לתאר את העוצמה שלו. כנראה שהרעש של הציקדה גם משתיק את כל יתר שוכני הג'ונגל.
רק לאחר כמה דקות ארוכות החלה התעוררות הדרגתית והג'ונגל חזר לעצמו. מין טקס השכבה רב עוצמה לציקדה האומללה..אנחנו נשארנו עם חוויה שקשה לתאר במילים של שקט עוצמתי בתוך הטבע המרשים הזה.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'בארץ רחוקה...'
בארץ רחוקה...
06/09/2012 | 17:56
9
האמת שהבן אדם הכי שקט שהכי הרשים אותי עם הכי הרבה כח פגשתי איפה הוא, שם במזרח.
בטיול שלי הכרתי נזיר אחד ילד, בן 17, היה ממש שקט. שפשוט ישב איתי והסביר לי על האורך חיים שלו, ועכשיו אל תבינו אותי לא נכון, בארץ יש אנשים שקמים ב7 וחצי , הולכים לעבודה, חוזרים עם משכורות של 10,000 שקלים, ולא מרוצים מהחיים שלהם בכלל.
אבל הנה היה לידי מישהו, שהקדיש את כל החיים שלו ללימוד של אושר וסבלנות, הילד הזה.. קם כל יום ב4 בבוקר... יוצא לסיבוב לאסוף אוכל מכל השכונה, ובטח בנקודה שהוא מאוד רעב כבר, הוא לא אוכל אותו, הוא מחזיר אותו למנזר שם הם מתחלקים בו כולם ביחד.
פגשתי אותו באחד המנזרים שהוא במקרה עבר והסביר לי על משהו, אבל אחרי 5 דקות הוא הזמין אותי לכפר שלו.
ובאמת יום אחרי זה ב7 הוא כבר חיכה לי ללכת לכפר שלו להכיר את המשפחה שלו, שהם כמובן ארכו אותי ועשו לי טקס כזה של לקבל אותי לחלק מהמשפחה ומהכפר.
פשוט כל ההכנסת אורכים הזאתי, כל הצניעות הזאתי, כל הטוב לב הזה, זה משהו שבארץ שלנו ממזמן נעלם .. בין הביניינים הגבוהים, האייפונים, והאפור מסביב.
והנה בשיא השקט, בשיא הצניעות ,  בשיא הרוגע מגיע מישהו שכל כך כל כך טוב אלי... ואותי זה תמיד מזכיר לי זמנים שהיו בארץ שכבר לא יחזרו.. זמנים יותר טובים..
ותמיד מזכיר לי את הילדות, ואת אבא שלי .. ואת כל האנשים שאיבדתי לאורך הדרך...
זה מזכיר לי אנשים שראיתי שהלכו למסעות משלהם , חלקם חזרו, חלקם לא חזרו, וחלקם חזרו כל כך שונים, שאי אפשר היה לקרוא להם באותו השם ...

ניהול בית >>
לצפיה ב-'העיניים הכחולות של סבתא שלי'
העיניים הכחולות של סבתא שלי
06/09/2012 | 20:01
1
22
אני כל כך מתגעגעת לגרטי, סבתי האהובה, המקסימה, האישה החזקה והיפה שאף פעם לא הכבירה מילים והקרינה עוצמה שקטה, האישה שחייה היו תמיד בצל השואה והמחנות.
השנה, בימי החורף, כאשר הייתי בחודש שמיני עם בתי היחידה, אחרי שנים שחיכינו להריון הזה, נפלה סבתי ושברה את מפרק הירך. יותר לא חזרה לעצמה, נכנסה ויצאה במשך חודשיים מבתי חולים ולבסוף הגיעה למחלקה סיעודית בבית האבות שלה.

יום אחד התקשרה אלי אמי ואמרה כרגיל שסבתא לא חשה בטוב, אבל איכשהו הרגשתי, מיד רעד לי משהו בלב, הייתי בעבודה, עזבתי את העבודה ונסעתי באמצע היום אל המחלקה הסיעודית.
כשהגעתי היא כבר בקושי יכלה לדבר, לא יכלה לאכול, וסבלה כרגיל מדמנציה. היה שקט, החדר היה קריר, נגעתי בידה של סבתא והיא היתה קרה......... אבל מה שהדהים אותי היו עיניה. עיניה הכחולות, היפהפיות, עיניים של אישה שהיתה יפהפיית העיר פעם (היא נהגה לספר לי שיצאה עם כל הבחורים השווים היהודים בעיר), כעת ניבטו אלי העיניים האלו מתוך פנים רזות רזות, צמוקות, והן נראו כחולות יותר וגדולות יותר מאי פעם. המבט שלה אמר הכול - כמה היא מחכה להולדת בתי, כמה היא שמחה שבאתי, וכמה שהיא לא יכולה יותר להחזיק מעמד.

עמדתי לידה עם בטן ענקית של סוף חודש שמיני, וידעתי ששעותיה ספורות, דיברתי אליה. בכוחותיה האחרונים שאלה אותי מה כבר הכנתי לקראת הלידה, ואמרה את המשפט "רציתי כל כך לראות..." לא היה צורך להשלים את המשפט. אמרתי לה, ברור סבתא שאת תראי אותה, את תחזיקי מעמד עד שהיא תיוולד, אבל ידענו שתינו שהיא לא תחזיק מעמד. וסבתי לפתה את ידי בידה הקרה ולא הוסיפה עוד לדבר.

וכך נפרדתי מסבתי.
למחרת היא נפטרה מן העולם, ואחרי חודש ילדתי את בתי.
במסיבה שערכתי להולדת בתי, אמרתי כמה מילים, ובין השאר אמרתי שאני יודעת שסבתא מביטה בנו מלמעלה, רואה אותי ואת בתי ונמצאת איתנו. ובאמת כך אני חשה, שהיא תמיד תלווה אותנו וכמובן אספר לבתי על סבתא גרטי האהובה, שלא זכתה לראותה בחייה, אבל ב"ה מביטה בנו מלמעלה.
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 09:43
1
לצפיה ב-'השקט שנשאר'
השקט שנשאר
06/09/2012 | 21:30
27
לי חשוב מאוד שבזמנים מסויימים תהיה דממה, או שלפחות שלא יהיה רעש שיטריף או ישגע את השכל, הדוגמה הכי טובה שעולה לי בראש ברגע זה, היא כשאר אני נמצא בנסיעה באוטובוס לצבא, הכי חשוב לי שאנשים ששומעים מוזיקה באוזניות שלהם, שאני לא אשמע את מה שהם שומעים, ואם אני שומע כל מיני קולות שיוצאים מן האוזניות שלהם זה יכול ממש לעצבן, לכן אני תמיד דואג לבדוק שלא שומעים מהאוזניות שלי... ואם אני שומע את מה ששומעים אחרים חוץ מזה שזה מעצבן זה מראה על ווליום מוגזם שיכול לפגום בשמיעה של המאזין.

לכן חשוב מאוד לזכור שדממה חשובה ביותר, גם כאשר אתם מאזינים למשהו תבדקו שאתם לא מפריעים לדממה של אחרים.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'השקט שנשאר'
השקט שנשאר
06/09/2012 | 21:31
11
לי חשוב מאוד שבזמנים מסויימים תהיה דממה, או שלפחות שלא יהיה רעש שיטריף או ישגע את השכל, הדוגמה הכי טובה שעולה לי בראש ברגע זה, היא כשאר אני נמצא בנסיעה באוטובוס לצבא, הכי חשוב לי שאנשים ששומעים מוזיקה באוזניות שלהם, שאני לא אשמע את מה שהם שומעים, ואם אני שומע כל מיני קולות שיוצאים מן האוזניות שלהם זה יכול ממש לעצבן, לכן אני תמיד דואג לבדוק שלא שומעים מהאוזניות שלי... ואם אני שומע את מה ששומעים אחרים חוץ מזה שזה מעצבן זה מראה על ווליום מוגזם שיכול לפגום בשמיעה של המאזין.

לכן חשוב מאוד לזכור שדממה חשובה ביותר, גם כאשר אתם מאזינים למשהו תבדקו שאתם לא מפריעים לדממה של אחרים.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'השקט שנשאר'
השקט שנשאר
06/09/2012 | 21:31
8
לי חשוב מאוד שבזמנים מסויימים תהיה דממה, או שלפחות שלא יהיה רעש שיטריף או ישגע את השכל, הדוגמה הכי טובה שעולה לי בראש ברגע זה, היא כשאר אני נמצא בנסיעה באוטובוס לצבא, הכי חשוב לי שאנשים ששומעים מוזיקה באוזניות שלהם, שאני לא אשמע את מה שהם שומעים, ואם אני שומע כל מיני קולות שיוצאים מן האוזניות שלהם זה יכול ממש לעצבן, לכן אני תמיד דואג לבדוק שלא שומעים מהאוזניות שלי... ואם אני שומע את מה ששומעים אחרים חוץ מזה שזה מעצבן זה מראה על ווליום מוגזם שיכול לפגום בשמיעה של המאזין.

לכן חשוב מאוד לזכור שדממה חשובה ביותר, גם כאשר אתם מאזינים למשהו תבדקו שאתם לא מפריעים לדממה של אחרים.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'המים השקטים שחדרו אצלי עמוק עמוק בנשמה'
המים השקטים שחדרו אצלי עמוק עמוק בנשמה
06/09/2012 | 22:02
23
לפני כמה שנים חליתי במחלה קשה. עברתי טיפולים ממושכים, זו הייתה התקופה הכי קשה בחיי. אבל היום אני בריאה!
הסיפור שלי על "מים שקטים חודרים עמוק" התחיל באותה תקופה קשה. כשפגשתי יום אחד מטפל מאוד מיוחד ,שפתח בפניי
עולם שלם של שקט רוגע ושלווה .לצד עוצמה אדירה ,הנאה עצמית אותה לא היכרתי מעולם! "המדיטציה".
תמיד חשבתי שזה דיי משעמם,שקט מידי,רוחני מידי ולא מדבר אליי.
פתאום בזמן הכי קשה ,הכי קריטי כשהייתי חולה,מתוחה,שבורה פזית ונפשית הגיע אלי "האור הגדול". עם איש מקסים שלימד אותי איך עושים מדיטציה.
כך מידי יום יש לי מאין "יום מאושר בהזמנה" (בבוקר 10-15 דקות)
לרגע עוצמת עיניים וכבר ראיתי ים ושמיים, חופש,ארמון יפיפה ושלום,דולפינים רוקדים במים, מדמיינת שאני פיה יפה אוחזת ביד מניפה.
אחר כך מתחילה את היום בחיוך גדול. ואז תמיד יש מישהו שמקשיב ללב שלך,לסיפור שלך,לחיוך לאהבה שלך.
פתאום אמרתי לעצמי: "החיים יפים, קחי עוד נשימה אל תדאגי כבר תיכננתי הכל"!
חוויתי משהו מאוד עוצמתי. שנתן לי המון כוח להילחם ולהבריא.
נראה היה רק כמה דקות של שקט "קר" מבחוץ ,אבל אני מרגישה כל כך חם מושלם מבפנים,מאירה קורנת משמחה.



ניהול בית >>
לצפיה ב-'האשה המדהימה בחיי '
האשה המדהימה בחיי
07/09/2012 | 00:29
14
155
חשבתי המון על האנשים האלה בחיי, שבלי הרבה מילים נתנו לי את המתנות הכי גדולות, את החוזק והכוח, האמת והאמונה שלי בעצמי.
כמה שלא חשבתי, תמיד חזרתי לאותה אשה יקרה שלי... סבתא פולה. סבתא פולה היתה הסבתא רבא שלי, סבתא של אמא.
סבתא פולה היתה הצי'ף של השבט שלנו - 3 ילדים, 8 נכדים, 17 נינים בחייה ועוד כמה אחרי, וגם רב נינים.
סבתא פולה חינכה את כולנו, בענווה רבה, על ידי דוגמה אישית וסיפורים עם מוסר השכל לנינים הקטנים שיושבים למרגלותיה ובולעים כל מילה.
אבל עם כל הסיפורים, סבתא פולה היתה אשה של מעשים. כל ימי חייה היא היתה הולכת לים בכל בוקר לשחות, כן, גם בגיל 90 +, היא למדה כתב ברייל כדי להקליד ספרים בברייל עבור עיוורים, בהתנדבות. היא היתה הולכת בימי שישי בסוף היום  לכל הקונדיטוריות באיזור מגוריה ואוספת מהם את העוגות והמאפים שלא ישרדו את הסופ"ש, והיתה מחלקת אותם מדלת לדלת לשכניה העולים והנזקקים.
בכל פעם שביקרנו אותה היא הזכירה לנו שאם יש לנו חפצים, ספרים, צעצועים ובגדים שאיננו צריכים, שלא נשכח להביא לה אותם כדי שהיא תחלק למי שצריכים.

כשהיא היתה בת 96 תקף אותה שבץ מוחי לא קל, חשבנו שאנחנו מאבדים אותה, אך היא בתעצומותיה המשיכה לחיות עוד 3 ומשהו שנים. לא יכלה לדבר אך המבט בעינייה אמר לנו הכל. עינייה חייכו אלינו, למרות חוסר האונים הנוראי בו שהתה.
היא נפטרה ב 14/2/2002, הוולנטיינז דיי, בגיל 99+.
כמה סימבולי היה שהאשה הזו, שלימדה אותנו כל חיינו על אהבה ונתינה, נפטרה ועזבה את העולם ביום האהבה

עד היום אני חיה לפי דרכה האוהבת והמכבדת, החומלת והעוזרת, ואני גאה עד אין קץ להיות חלק מהשבט של סבתא פולה.

עם אשה כזו מיוחדת, איך אפשר שלא?

אוהבת אותך, סבתא פולה  
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 14:43
2
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 15:03
2
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 15:11
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 16:12
2
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 16:19
1
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 16:28
1
לצפיה ב-'מקסים...'
מקסים...
11/09/2012 | 16:40
1
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 17:05
1
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 18:19
3
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 20:36
3
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 21:26
2
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 21:28
2
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 23:37
4
סיפור מרגש.אני לא זכיתי להכיר את הסבא והסבתא שלי,כי הם נפטרו עוד לפני שנולדתי.
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
14/09/2012 | 08:46
6
לצפיה ב-'עמד לו בשקט בשקט ובסוף קיבל את הציון....'
עמד לו בשקט בשקט ובסוף קיבל את הציון....
07/09/2012 | 11:22
44
99

בני השקט והצנועבניגוד לאחיותיו הרעשניות ,
חזר מבי"ס
הבנות צווחו באוטו קיבלתי 90 בשפה
קיבלתי 87 בכתב

והוא ישב ברכב והביט בחלון
ולא דיבר

שאכלנו צהרים שאלתי מה קורה?
אמא קיבלתי 99 בחשבון ולא רציתי להשוויץ....
ניהול בית >>
לצפיה ב-'יש לי את הסיפור עם השקט הכי עוצמתי '
יש לי את הסיפור עם השקט הכי עוצמתי
07/09/2012 | 13:26
1
124
אני בחור שנמשך לגברים מגיל ההתבגרות, אבל שנים שהדחקתי זאת.
בחור אחד הצליח לשבור לי את כל ההדחקות ולשחרר את כל היצרים.


לפני כמה חודשים הגיע לעבודה שלנו בחור חדש. ביישן.
אינסטקטיבית שמתי לי מטרה להיות חבר קרוב שלו.

ידעתי שהוא סטרייט וחמור מזה, לא ידעתי שאני נמשך אליו בגלל שנים של הדחקה.
כך שהמטרה שלי לא הייתה מינית, פיסית או זוגית.

בדיוק כמו שרשום בהודעת הפרס: "אדם מיוחד שהכרתם - כזה שלא צריך לדבר בקול רם כדי שיהיו מרותקים אליו"

הוא היה אגוז קשה מאוד לפיצוח.
מאוד לא מתקשר. מאוד סגור. שקט.

ובכל זאת היה לנו כ"כ הרבה במשותף. השיחות זרמו כמו מים.
נראה כאילו אנחנו חושבים אותו הדבר.

הרבה אנשים אומרים שיש לי יכולת לגעת באנשים בצורה בלתי רגילה.
אותו קולוגה, בסופו של דבר נשבר.

אחרי שעות שיחות שיחות וצחוקים הוא לקח אותי לשיחה על בירה. יצא בפני מהארון.

בחיים לא אשכח את אותה שיחה.
מילים נאמרו, הבטן התהפכה.
התקרבנו ממרחק של עשרות שנות אור לס"מ בודדים.
הוא דיבר ודמעות עמדו לשנינו בעיניים.

האירוני הוא שדווקא השתיקות ורגעי העיכול הכילו יותר תוכן
מכל משפט שנאמר.

הוא לא ידע על הנטיה המינית שלי.
אבל היא התפרצה כ"כ חזק פתאום.
אחרי שבועיים סיפרתי לו.

העיניים שלו נפתחו. הוא לא ניחש לרגע.
מה שהדהים אותי שהוא סיפר לי על חיו כי הרגיש מספיק קרוב - ולא  כי רצה משהו.


לנצח אזכור את המקום בו נפתח בפניי. את המילים שלו.
את המבט המפוחד. את ההקלה המשותפת. הקטרזיס.

יש פחד מאלחש לגלות סוד כזה על מישהו קרוב
קל וחומר לגלות סוד שאתה החבאת מעצמך. שקט רועם.
כל דקת שקט מציפה את המוח בכל כך הרבה מחשבות.
מצחיק, שמאז אני מנסה הרבה פעמים לברוח מאותן דקות שקט. כדי לא לחשוב.


הרב דברים למדתי על עצמי. על זוגיות.
הדברים שהיקרים ביותר לא עולים בכלל כסף

זו הרומנטיקה שלנו:
הקשבה הדדית.
שכיבה על המיטה פנים אל מול פנים.
נגיעה בפנים זה של זה.
הבנה שהחיים של שנינו קשים יותר משל שאר הזוגות שהעלו פה סיפורים.
מחמאות וחיזוקים אחד של השני.
הסתרה חלקית מול העולם.

ההחזקה היומיומית אחד של השני
שיחות מוטבציה.

ואולי גם גורל, שהפגיש וחשף את שנינו אחד לשני.

שקטע שמהל את הסיפורים של שנינו יחד.


ניהול בית >>
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 09:50
לצפיה ב-'השקט שלפני הסערה הגדולה'
השקט שלפני הסערה הגדולה
07/09/2012 | 23:12
38
הכרתי אדם מיוחד, שלא כל יום יוצא לי להכיר.
היינו משחקים יחד תמיד כדורסל, אוכלים יחד מהמיקסר של הישוב , ונהנים יחד לנצח את הכל.
כשאני מתכוון לנצח את הכל , אני כמובן מתכוון לניצחון במשחקים או להצלחה יחד במבחנים .
הוא היה מארגן את המסיבות באיזור, בזמן שאני הייתי מריץ את הצחוקים עם הבחורה עם הגומיות על הפנים, שישבה מולי בכיתה.
בזמן שהוא היה מנסה לנגן בגיטרה, אני הייתי מנסה עוד התחלה חדשה לחיים במציאת עבודה.
זה לא דבר מאליו, מה שאני רושם לכם כרגע, כי להכיר אדם כזה , אפשר רק פעם בחיים, בשקט ובצניעתו שאייפנה אותו.
סיימנו ללמוד יחד , כל אחד התגייס לו ליחידה שלו.
תחושת השחרור שמאפיינת רבים מהישראלים , וביניהם אותו גרמו לו לצאת יחד עם עוד כמה חברים לחו"ל.
מכיוון שמצבי הכלכלי לא היה בכי טוב, והוא כבר השתחרר כמה חודשים לפני, והצליח להשיג את הכסף הדרוש, הוא יצא לטיול .
חלפו שבועיים מאז שטס, ואני נכנס לאתר חדשות, ורואה : חשש כבד לישראלים באותו מקום.
אני חרד למצב, מנסה לברר פרטים דרך תפוז ופייסבוק, אך לשווא אין כל פרטים.
הכל נשאר שקט לו פתאום, לא היה עוד את מי לשאול.
בבוקר למחרת, אני רואה תמונות חבריי מתנוססות להם בראשי של אתר החדשות, ובו נכתב:חשש כבד לישראלי.
החשש קרא אחרי שרעידת אדמה טרפה את הקלפים, ופשוט תקפה אותם מעל פני האדמה.
בצהרים כבר הבנתי שהכל אבוד, לא אזכה עוד לשקט שלו במשחקים או במסיבות שייארגן.
הבנתי כמה עוצמה יש לחיים, וכמה חשובים הם החיים שלנו, שיכולים לאבד בשנייה מאיתנות הטבע, וכמה היה שקט לפני הסערה הגדולה.
יהי זכרך ברוך, שלום חבר.
ניהול בית >>
לצפיה ב-' סבא ללא מיתרי קול '
סבא ללא מיתרי קול
08/09/2012 | 01:38
2
91
חושב לעצמי איך אוכל לנסח את ההודעה הזו בצורה הכי פחות מתרפסת
ומבקשת צדקה.

כל מה שאני רושם למטה הוא אמת לאמיתה.

סבי, מראשוני המתיישבים באשדוד. עובד חברת חשמל.
נהג לעשן הרבה. שנתיים לפני שנולדתי עבר ניתוח להסרת גידול סרטי ממתרי הקול שול.
מאז הוא לא דיבר באמת, אלא נשף אוויר דרך חור שפתחו לו בצוואר.

היה יוצא לו קול מעוות שנשמע כמו שיעול.
אני בן 28. מימי לא שמעתי את קולו של סבי.

בתור ילד, סבתא מספרת שרשמתי וציירתי לו ציורים בהם אני מדמיין אותו מדבר אלי בקול צלול.
זוכר שהייתי מתבייש כשחברים היו באים אלינו ורצו לדבר איתו.
בתור ילד, אתה כ"כ מרוכז בעצמך. במה יחשבו כולם.

עם הזמן חוסר ההבנה הפכה לרחמים.
צער על אדם שלא מסוגל לדבר. שאיבד את אוצר המילים שלו.
שמעדיף להנהן בראש או למצמץ בעיניים כדי לא להכביד או לדבר יותר מדי.

סבי נפטר השנה.

אותו קול חסר, מבט אילם הם כל מה שאני זוכר ממנו.
בהספד רשמנו שהמבט והבעות הפנים שלו היו חדות במיוחד
כיוון שהן היו כל אמצעי התקשורת שלו עם הסובבים.

בתור בוגר אני רואה עכשיו כמה לא קל להסתדר בעולם שלא נגיש לבעלי מגבלויות.
כמה אולי היה יותר טוב אם כולנו היינו שקטים יותר מדי פעם.
פחות צעקות. פחות ריבים. פחות לקחת את המשפחה כמובנת מעליה.

על המצבה של סבי חרטנו:


החיוך המחמם
המבט התומך

דיברו אתנו בשתקה רועמת
כמו שאלף מילים לא יכלו לעשות


אם אזכה בפרס, אעניק אותו לאימי שעברה את השנה הקשה בחייה בגיל 50.

איבדה את אביה היקר לה מכל. איבדה את חברת הקרובה שחלתה בסרטן.
ואף גילו לאימי מחלה בעין.

יהי זכרו ברוך
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 09:39
3
לצפיה ב-''
13/09/2012 | 22:55
2
איזה אדם רגיש אתה...
הדברים שכתבת מלאי עוצמה.
אפשר ללמוד מהם (וממך) הרבה.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'שקט רועם'
שקט רועם
08/09/2012 | 07:45
75
כשהייתי בערך בן עשר, כילד בקיבוץ, הייתי חייב קצת שקט מדי פעם, מחברת הילדים ההומה יומם ולילה, ומההמולה הבלתי פוסקת. הייתי מסתובב לבדי בחצר הקיבוץ, באזורים השקטים ולא בשכונות המגורים.
לעיתים הייתי עובר ליד הסטודיו של הצייר אורי רייזמן.
אורי היה איש גדול מימדים, תמיד בגופיה תמיד מזיע, יורק ומתנועע בכבדות, בקיצור, לא דמיות אהודה במיוחד.

תמיד פחדתי ממנו ומנפשו המיוסרת, שלא באה לידי ביטוי במילים, אלא בציוריו. אז לא ידעתי להבחין בכשרונו האדיר מבעד לדמותו החיצונית.
באותו אחר צהרים, במהלך שיטוטי, פגשתי את אורי ליד הסטודיו. הוא ראה אותי וקרא לי בתנועת יד, ללא מילה. היה מאוחר מכדי לסגת. אזרתי את כל האומץ שיכולתי לגייס. ונכנסתי לתוך הסטודיו מלא חששות.
על כן הציור עמד ציור גדול מאד, שהיה בתהליך עבודה. אורי, בשקט הרועם שלו, שאל אותי מה אני רואה בציור. פחדתי לענות, אבל פחדתי עוד יותר שלא לענות.

אמרתי שאני רואה הרים, ים ושמים. אורי התלהב מאד. בתנועת יד ביקש ממני להתלוות אליו החוצה ואז הניף את ידו הגרומה אל מול הנוף, כאומר ללא מילים זהו הנוף שאני מצייר. חזרנו פנימה לתוך הסטודיו, והוא התחיל לדבר. בקול חלש ושקט, שהיה ניגוד גמור לדמותו החיצונית הגדולה והמאיימת, התחיל להסביר לי על הרכב הצבעים, על המשמעות של כל גוון. שכתום נראה שונה אם לידו יש כתם צבעוני כחול או ירוק.  שלקווים יש משמעות מיוחדת בעוד שלכתמים יש משמעות שונה.
תוך כדי ההסברים שלו נרגעתי, והתחלתי להתבונן בציור שעליו עבד ומבעד להסברים השקטים קלטתי פתאום את המשמעות האמיתית של האומנות. זה היה שעור האומנות השקט, אך המשמעותי ביותר ששמעתי מעודי. מאז אותו יום אחר צהרים, נוצר בינינו - גבר בשנות החמישים שלו וילד בן עשר, קשר מיוחד ומוזר, שהתבסס כולו על התבוננות במעשי היצירה, ללא מילים כמעט, אך בעל עוצמה ענקית.

שנים רבות לאחר מכן, אחרי שאורי כבר נפטר, ואני בעצמי כבר הייתי בסביבות גיל חמישים, קיימו במוזיאון ת"א תערוכה ענקית של עבודותיו הרבות. לתערוכה הובאו גם ציורים מאוספים פרטיים בחו"ל. אני זוכר את הרגע שנעמדתי משותק והמום מול אותו ציר בדיוק, שלא ראיתי ארבעים שנה, ואשר נרכש כנראה ע"י אספן אמריקאי, והוצג בתערוכה.  הקשר השקט, אך הרועם הזה, היה משהו שמלווה אותי מאז ועד היום.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'רק אדם ועוצמת הטבע'
רק אדם ועוצמת הטבע
09/09/2012 | 10:25
79
מים שקטים (אגם בוהין, סלובניה,צולם על ידי)
ניהול בית >>
לצפיה ב-'רק אדם ועוצמת הטבע'
רק אדם ועוצמת הטבע
09/09/2012 | 10:29
53
מים שקטים (אגם בוהין, סלובניה,צולם על ידי)
ניהול בית >>
לצפיה ב-'יום כיפור - השקט הכי עוצמתי שקיים, כחילונית'
יום כיפור - השקט הכי עוצמתי שקיים, כחילונית
09/09/2012 | 17:18
23
שאינה מדקדקת בשמירת השבת ובשאר מנהגי החגים, ביום הכיפורים ממשיכה לצום (בעיקר מתוך הרגל), אבל בעיקר מתפעלת מהשקט המיוחד הזה, שאפילו רוכבי האופניים לא מצליחים להפר אותו.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'לילות של אימהות'
לילות של אימהות
09/09/2012 | 19:50
14
בין בכיים של תינוקות
וצחוקם של פעוטות
בין צעקות של ילדים
ומוזיקה של מתבגרים
אי שם אחרי ההמולה
ישנו השקט הנפלא

בין השכבה לשעת חצות
ישנם לילות של אימהות
בחדרים עוברות הן חרש
מלחשות הן שיר של ערש
לזה ירימו השמיכה
את זו ירגיעו בלחישה
את הכביסה בלאט יקחו
את השולחן קצת יסדרו
משחק יכניסו לארון
ויחבקו חיבוק אחרון

ואז מתוך דממה דקה
הן יזכרו בעוד דבר מה
מחר ראש חודש, יום של חג
ומי לזאת כעת ידאג?
חולצה לבנה יגהצו חיש מהר
עוגה הן יכינו ואפילו יותר
הכל יעשה בלילה דומם
ובבוקר הכל יהיה כבר מושלם

כי כך לילות של אימהות
שבדממה עולם יוצרות.

מוקדש באהבה לכל האימהות






ניהול בית >>
לצפיה ב-'חוויה שקטה ועוצמתית עבורי'
חוויה שקטה ועוצמתית עבורי
09/09/2012 | 23:22
19
כשאני לחוצה לקראת משהו, או חסרת מצב רוח לחלוטין ורוצה למלא את עצמי בכוחות מחודשים ולהחזיר את החיוך, יש משהו שאני עושה בשקט בשקט ותמיד עובד.

אני עוצמת עיניים, לוקחת נשימות עמוקות במשך כמה דקות.
כשאני מרגישה את הרוגע מהנשימות, אני עושה לעצמי בראש מעין "דמיון מודרך", מבלי לדבר. פשוט בראש מדמיינת את הסיטואציה המלחיצה, או את הסיטואציה ה"מבאסת" לפרטי פרטים והופכת כל פרט לחיובי ונעים. כל ה"תהליך" הזה לוקח כרבע שעה, שבסופה אני מרגישה כמו חדשה ומלאת מרץ ומצב רוח.

אין ספק שזה דבר עוצמתי עבורי, שאני יכולה בזמן קצר לעבוד על עצמי בשקט ולשפר את מצב רוח מקצה לקצה, או להוריד לחץ בצורה משמעותית לפני משהו שמלחיץ אותי.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'ילד ה"אין" שלי '
ילד ה"אין" שלי
10/09/2012 | 08:33
38
יש מעט מאוד חוויות בחיי שנראו שקטות מבחוץ והיו עוצמתיות כל כך מבפנים
לרוב כשעברתי חוויות מסעירות בחיי שידרתי זאת כלפי חוץ


לא כך במקרה של ילד ה"אין" שלי , ילד שרק אני זוכרת שגדל בתוכי

הכל התחיל באיחור במחזור, אחרי שניסינו כל כך הרבה שנים להביא את בכורנו לעולם לא האמנתי שיכול להיות שאני בהריון
בדיקת הריון מגלה לנו שני פסים וההתרגשות בשיאה
מתחילים לפנטז על בת מתוקה בשמלות וקוקיות, שתשבור את הרצף הגברי אצלנו במשפחה
או על בן קטנטן ומושלם שיהיה אח קטן לבכורנו המתוק ויכניס המון שמחה לביתנו

בדיקת דופק בשבוע 7 מגלה עובר מתוק ודופק מושלם - יוצאים למסע ההריון!
מספרים למשפחה בהתרגשות עצומה שיש עוד נכד/ה בדרך

כל הבדיקות עוברות תקין עד השקיפות העורפית בשבוע 13+4
הרופא מניח את מתמר האולטרסאונד על בטני
פתאום הוא משתתק
אני בראשי חושבת שחבל שלא שתיתי קודם מיץ ממותק כי לפי המבט שלו העוברונציק לא זז והולך לכאוב לי
אני שואלת אם הכל בסדר והוא מבקש שאחכה רגע
הוא ממשיך להזיז את המתמר על בטני ומחפש משהו

אני מצטער - אין דופק לעובר
אני מפנה אותך למיון "לטפל בזה"

בום גדול מתפוצץ בליבי ואחריו שקט ענק, כואב
אני קמה ומתלבשת, מתקשרת לחצי ששומר על הבכור
"אין דופק, אני בדרך למיון" שומרת על קור רוח עד שאני יוצאת מהמרפאה ושם אני מתמוטטת
הנסיעה הזו שארכה 10 דקות הרגישה כאילו היא לוקחת נצח
הגברתי את הרדיו למקסימום, צרחתי ובכיתי

במיון בודקים ומאשרים - אין דופק, אין הריון, אין עובר, אין ילד.

הגרידה ( שם כל כך קטן לפעולה כל כך גדולה ) נקבעה ליום למחרת
אני יוצאת מבית החולים ונוסעת למסעדת סושי
בינתיים אימי מצטרפת אליי ואני מזמינה את כל התפריט בערך - אני יכולה לאכול חופשי, זה לא יפגע בתינוק

יום למחרת הגרידה "זה הליך פשוט, 3 שעות ואת אחרי זה"
לו רק אותו הרופא היה יודע שגם חיים שלמים אחרי לא אוכל להתגבר על זה...

יוצאת מבית החולים לאחר התאוששות, עם בטן ריקה ולב ריק

במשך שבועות אני בוכה בשקט, לכרית, לבעלי לפעמים
אבל כלפי חוץ הסערה שכחה ואין לה זכר, או שמעולם לא היה לה
בתקופה זו אני גולשת המון בפורום אובדן הריון, שם גולשת חכמה תספר לי שתמיד זוכרים את ילדי ה"אין" לצד ילדי ה"יש"
משם אאמץ את המושג ילד "אין" וכך אתייחס אליו במחשבותיי

לאחר חודש וחצי אני מקבלת מכתב הכולל את תוצאות הבדיקה שנעשתה לעובר
מכתב שיצטרף לקופסת ילד האין שלי
יחד עם בדיקת ההריון הראשונה, בדיקות האולטרסאונד התקינות, וצמיד האישפוז של הגרידה

הריון אחד, שלא היה מורגש לאף אחד
הסעיר,טלטל וניפץ את עולמי

ניהול בית >>
לצפיה ב-'החברה המיוחדת שלי'
החברה המיוחדת שלי
10/09/2012 | 09:48
2
36
הסיפור שלי מתחיל לפני 4 שנים
כשהכרתי אישה ששינתה לי את החיים,
אישה מדהימה עם יכולות מקסימות,
אישה עם תעצומות נפש אדירות.

זה היה במקום עבודתי הקודם,היה יום מקסים ושמשי
ישבתי לארוחת צהריים עם בן-זוגי,
כשלפתע עיני קלטו מעבר לדלת,
אישה זרה (בנוף הידוע) ודי מבוגרת.

האישה הגיעה לחברת התקשורת שבה היא מנויה
בכדי לנסות להסדיר את חובה,
בטלפון אף אחד לא התייחס לאישה המקסימה
שהסתבר שהיא גם עולה חדשה,
(ובשפה העברית היא לא במיוחד שלטה-
אלא רק ידעה פה ושם איזו מילה).

האישה ישבה עם חשבונית ביד וחיכתה למושיע,
מהר מאד הבנתי שאף אחד לא הולך להגיע.
ניגשתי לאישה במטרה לעזור,
לראות כיצד אוכל את הבעיה לפתור.

באותה תקופה עבדתי במחלקת הגבייה
כך שזו לא הייתה משימה מורכבת וקשה,
נכנסתי למספר המנוי שלה,לתנועות גביה וכספים,
בכדי להבין מהר את השתלשלות האירועים.

הזדעזעתי כשראיתי במחשב את נתוני השיחות שמופיעים
ומיד הבנתי שללקוחה ניתקו את האינטרנט ואת הכבלים.
מסתבר שמי שהוקצתה לטפל בלקוחה
התקשרה אליה מס' פעמים ולא הבינה מילה,

ובמקום להיות סבלנית ואולי לבקש עזרה מדובר השפה,
היא פשוט ניתקה את שירותיה בשיחה הראשונה (בגלל חובה).
ולא נתנה לה כל אפשרות להגיע להסדר ולפריסת תשלומים,
ולכן הלקוחה מיהרה להגיע,אינה יכלה להישאר בלי אינטרנט וכבלים.

חזרתי ללקוחה מתביישת על מה שקרה,
והסברתי בקצרה את יתרת החוב בכדי שנגיע לפשרה.
אך מפני שהיינו לפני ראש השנה
לאישה המקסימה לא היה מספיק כסף בכדי לפרוע את חובה .

מסתבר שהיא נטולת משפחה
והאינטרנט והטלוויזיה הם כל עולמה,
גם את החג המתקרב ובא-
התכוונה לסעוד בגפה .

ליבי נשבה בקסמי האישה היקרה,
ומיד אימצתי אותה אלי כחברה
כמובן שעזרתי לה לפרוע את היתרה
והזמנתי אותה אלי לארוחת החג בשמחה.

כך זכיתי בחברה חדשה ומיוחדת
שאותה אני בכל ה- אוהבת.
מאושרת על היום שהצטלבו דרכינו
ושומרת מכל משמר על החברות שלנו.

היא אישה חכמה ומיוחדת -שבגלל אטימות הממסד
מתמודדת עם החיים לבד.
יש לה כל כך הרבה פוטנציאל וחכמה,
ובכל זאת היא בקושי מצליחה להרוויח את לחמה .

היא לי אוזן קשבת,ותמיד נותנת עצות חכמות.
אני בשבילה חברת אמת והיא יודעת,שאלי תמיד תוכל לפנות.

ביום שהכרנו הבטחתי לה בדמעות,שאני והיא תמיד נהיה חברות.
וכל שנה,לפני ראש השנה שתינו נזכרות בדבר היקר שזכינו בו-ושתינו מורידות דמעות


קלרה,אני אוהבת אותך!!!!






ניהול בית >>
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 12:40
4
לצפיה ב-''
13/09/2012 | 23:19
2
לצפיה ב-'זה נשמע מצחיק, ואולי אף מטופש..'
זה נשמע מצחיק, ואולי אף מטופש..
10/09/2012 | 23:17
6
115
אך בתור ילדה מנודה ומוחרמת, שמעולם לא היו לה חברים(וגם מבוגרת עם טראומות מאז)-
הלבד, להיות בצד- לימד אותי להתבונן, להקשיב, ובעיקר לשתוק.

אז בכל פעם שהרגשות סוערים בי, בכל פעם שהעולם נהיה קצת יותר מדיי בשבילי,
בכל פעם שהאנשים נהיים יותר מדיי או משהו פשוט יותר מדיי להתמודד איתו-
אני שותקת.
נושמת.
מניחה לראש להתרוקן, מקשיבה לריק, לשקט שמנקה, שתופס מקום אט אט.

בכל פעם כשאר אין מוסיקה, אין משהו אחר.

אני פשוט שותקת.
ומקשיבה לעצמי.
מקשיבה לי.

מקשיבה לנשימה, לשקט..

"כי בלילות שנתך נודדת,
וכל חלום הוא למורא..
הטי אז את אוזנך לשקט-
קול חסד רחמים(כל מילה מהשלוש- כ"כ משמעותית כאן..) עוד יעלה, הנה הוא בא.."

(מילים, לחן- עידן רייכל,
ביצוע- הפרויקט של עידן רייכל)
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 17:28
5
מרגישה אותך.. את מדהימה.
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
13/09/2012 | 21:12
3
לצפיה ב-''
13/09/2012 | 21:39
3
לצפיה ב-''
13/09/2012 | 22:19
3
לצפיה ב-''
13/09/2012 | 23:21
2
לצפיה ב-''
14/09/2012 | 00:16
לצפיה ב-'טיול סוסים'
טיול סוסים
11/09/2012 | 09:02
9
אני רוכבת סוסים, זו הרפתקה באמת ולפעמים כשאני צריכה לנקות את הראש אני עולה על הסוס ויוצאת לטיול רכיבה, בלי לרוץ רק ללכת.
שאר האנשים מסתכלים עליי במבט מוזר, כי אנחנו אנשי הסוסים אוהבים לצאת לטיולים ולרוץ במשך שעות בלי לעצור (טוב הגזמתי לא שעות אבל במשך פרק זמן רצוף וממושך ארוך ככול שיהיה).

אותי מרגיעה הציוץ של הציפורים, לפעמים גם רשרוש העלים וגם סתם השריקות של הרוח.

זה מרגיעה אותי ונותן לי זמן לחשוב, זה שקט ויעיל. זה שקט ונחוץ הרבה פעמים. זה שקט.

אנשים לפעמים לא מבינים את העוצמה של לשלוט בסוס ואת הרוגע שהוא יכול להשרות על בנאדם כזה או אחר, אבל כשאני לבד עם הסוס בשטח יש שקט כזה ולפעמים גם לא צריך לתקשר בכול רם אני רק חושבת והוא כבר יודע מה אני רוצה. הוא מרגיש אותי ואנחנו פשוט כמו גוף אחד.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'אני בא ממקום שלא יודע מה זה שקט'
אני בא ממקום שלא יודע מה זה שקט
11/09/2012 | 09:34
15
בילדותי, היינו שבעה אחים כששלושה מהם היו יחד עימי בחדר, ובואו נגיד בלשון המעטה שאלו לא היו האחים הרגועים יותר
רגעים של שקט ופרטיות לא היו קיימים בכלל. תמיד הייתה תנועה ורעש ושאון בבית. הגדולים היו מטפלים בקטנים, הקטנים היו מסובבים את העולם על האצבע שלהם, ואני שהייתי בדיוק באמצע נהניתי מצד אחד משני העולמות כשלפעמים הייתי הגדול ולפעמים הייתי הקטן, אבל מצד שני קרה גם שהרגשתי מבולבל ולא שייך לאף צד. היה כיף גדול בבית אבל גם בלאגן עצום, כמו שרק ילדים יכולים לעשות ולרעש מתרגלים. למעשה, עד היום הרבה יותר קל לי להרדם כשיש רעש קל מאשר בשקט מוחלט.

יום אחד, כשחזרתי הביתה מבית ספר מעט מוקדם מהצפוי, קרה משהו נדיר - אף אחד לא היה בבית מלבדי. ההורים היו בעבודה ואחיי כל אחד היה במקום אחר (בית ספר, עבודה, סידורים, חברים, חוגים וכו'...) ופתאום בפעם הראשונה בחיי מצאתי את עצמי לבד בבית. בדממה.
עמדתי מול הבית הריק ואפשר להסביר את התחושה שהייתה לי כמו במלך האריות שמציגים לסימבה הקטן את הממלכה ואומרים לו "יום אחד כל זה יהיה שלך". הייתה דממה מוחלטת בבית, אבל במקום להרגיש הקלה, הרגשתי איזושהי אכזבה. הבית לא הרגיש כמו אותו בית בלי כולם בתוכו. הרגשתי מוזר כל כך להיות בתוך הבית שפשוט עזבתי והלכתי לחבר.

הרגע הזה היה כל כך עוצמתי שאני זוכר אותו עד היום. התברר לי שאהבה שלי למשפחה שלי גוברת על כל קול ושהשקט הנפשי שלי מגיע דווקא מהרעש
ניהול בית >>
לצפיה ב-'הבן שלי'
הבן שלי
09/09/2012 | 11:53
52
אפשר הודעה שניה ? חיפשתי בתקנות ולא מצאתי משהו לגבי זה. כשכתבתי את הראשונה התביישתי לחשוף אבל החלטתי ללכת על זה.
יש לי ילד שקט. שקט מאוד. הבן שלי בן 5 וכמעט לא מוציא מילה. הילד שלי אוטיסט. ילד יפיפה זהוב שער ועיניים כחולות. עם צחוק שכובש את הלב. אבל לא מדבר. כמו מלאך שנשלח אלי.
אנשים שואלים אותי אם לא כואב לי שהוא לא אומר אני אוהב אותך אמא. ואני עונה שלמרות שהוא לא מדבר אני יודעת שהוא אוהב. מספיק חיבוק ממנו, חיוך כשאני נכנסת לחדר שאומרים לי את הכל.
ניהול בית >>
לצפיה ב-'מים שקטים חודרים עמוק וגם, מצילים חיים'
מים שקטים חודרים עמוק וגם, מצילים חיים
<< ההודעה הנוכחית
10/09/2012 | 11:11
9
543
מים שקטים חודרים עמוק?, לעיתים הפירוש המילולי כשמו כן הוא. שימו מים על חול והם יחלחלו עמוק. כן, לעיתים הסיפור במציאות עולה על הדמיון. הסכיתו ושמעו.
מאת: אני רוצה מיקסר
(למען הגילוי הנאות אומר בפתח סיפורי, כי את הסיפור הבא שמעתי מאחד הוטרינרים היותר מפורסמים בישראל).
"צמר", חזר הביתה גורר את רגלו. "מה קרה לך עכשיו", רטנתי מהמטבח לעבר גוש הצמר המדובלל שהתקרב אלי בצליעה. הבטתי ברגל וניסיתי להבחין מבעד שער הפודל ממה נחבל או נחתך. לחרדתי גיליתי גוש גדול בסמוך לירך. כמו כול פולניה טובה, צלצלתי ל-ריש. וטרינר ידוע ובישרתי לו של"צמר", יש בטח סרטן ועליו להיות מוכן. אני באה.  ריש קיבל את פני בחביבות רגילה. "תרגיעי יה פולניה", הוא אמר לאחר בדיקה קלה. "זהו קוץ שצבר סביבו מוגלה תחת העור".  "אז לא מרדימים?", נאנחתי בהקלה. "מרדימים?", פער לי ריש זוג עיניים מבעד לעיגולדים שעל אפו. "למה להרדים?, מי מת?". "חשבתי שזה סרטן וכבר הכנתי בראש הודעה לכולם להגיע להשתתף בצערי", נאנחתי בהקלה.  ריש, לא דיבר יותר מידי ואחרי שעה קלה המוגלה נוקזה, האנטיביוטיקה הוזרקה, וצמר כהרגלו חיפש לרדת משולחן הנירוסטה המשעמם. בחוץ יש חברים. מצד אחד חשתי הקלה אדיר ומצד שני אכזבה שלא אוכל להזמין את כולם להשתתף באבלי. ריש, שמכיר אותי מזה שנים חייך והחליט לספר לי על הרדמה אחת שהצילה חיים. וזה הסיפור.
"חורף אחד הגיע לקליניקה שלי, גולי, כלב זקן כשמחלה ממאירה בגופו. בדקתי אותו היטב והבנתי שאין כבר מה לעשות. הכלב פשוט סבל מאוד וגסס. הסברתי למשפחה שאפשר רק לנסות לעזור לו עם משכחי כאבים או להמיתו במיתת חסד. אחרי זמן קצר, הם חזרו אלי וביקשו מיתת חסד. היות היה להם קשה לעמוד בכך והיות והם גם חברים טובים שלי, הסכמתי להזריק לו זריקת הרדמה ולאחר מכן למסור אותו לבנם שייקח אותו לקבורה. וכך היה. הכלב הקשיש הורדם ובנם לקח אותו ברכבו לקבורה. באותו השבוע ירד גשם זלעפות. עברו כחמישה ימים והטלפון בביתי מצלצל. על הקו היה החבר. "ריש", הוא אומר לי, "אתה חייב להגיע אלי הביתה". "מה קרה?" שאלתי, "אם אספר לך לא תאמין. אתה חייב לבוא". "היום שבת", התעצבנתי, "מה קרה?". " גולי בבית", "מה זה בבית, הבנתי שהבן קבר אותו בחולות ליד הים, אז קברתם אתו בחצר?", "כן, לא", גמגם החבר, "קברנו בחולות, עכשיו הוא בבית". "מה זה בבית?", "תבוא ותראה בעצמך". הייתי בטוח שהוא ירד מהפסים או שפשוט קנה כמו אחרים כלב שדומה או מזכיר את זה שנפטר ושאלתי: "קניתם כלב זאב דומה לגולי?". "אוףף, לא" התעצבן החבר, "לא תאמין לי, אמרתי לך. אבל גולי חזר הביתה". זה היה יותר מידי. לקחתי מטרייה ויצאתי לדרך.  החבר גר שני בתים לידי. "ירדו לגמרי מהפסים" חשבתי לעצמי בעודי פוסע לתוך החצר של החברים. לא  הקשתי בדלת. נכנסתי  ישר. בסלון ישבה אשת חברי והיא מלטפת את גולי. ניכר בו שהוא רטוב וחלש. אבל ללא ספק זהו גולי.  נדהמתי.
ריש. הפסיק את סיפורו והביט בי, פעורת עיניים. "תחיית המתים?", צחקקתי בסרקזם פולני. "לא", הוא השיב לי, "יש הסבר לסיפור". "נו תמשיך ואל תתקע אותי ככה בלי הסבר", רטנתי.
"אז ביררתי עם הבן", המשיך ריש בסיפורו, "הוא נשבע לי שקבר אותו בחולות וסימן את המקום. החלטנו לנסוע ולראות במו עינינו את מקום הקבורה. כשהגיענו לשם הבחנו במוט העץ בו הוא סימן את ה'קבר', מוטל בצד ובמקום הקבורה שקע חול רטוב וניכר שמישהו חפר קצת.   חזרנו לבית החבר ומייד לקחתי את גולי לבדיקות ממושכות. בצילונים נראה שהגידול הסרטני הגדול כמעט ונעלם וניכר בו שהוא מבריא. להערכתי הייתה כאן טעות שלי. טעות מבורכת, אבל טעות. הרדמתי את גולי במנה שהערכתי כמספקת להמיתו. אבל גולי היה כלב זאב קשוח. הוא נרדם וישן עמוקות. גופו כמעט ולא הגיב. כנראה הדופק שלו ירד עד כדי כך שגם אני לא חשתי בו. מה שעשה בנו של החבר כנראה והציל את חייו. הוא חפר בור לא עמוק, הניח את גולי ועליו הניח ארגז עץ. זה סיפק לגולי כיס אוויר. היות והוא רק ישן עמוקות, גופו כמעט לא נדרש להרבה חמצן. בינתיים פשוט המערכות התמקדו בהבראת המחלה. הגשם העז שירד ביום שישי, גרם לחול לשקוע אל הבור הקטן שנוצר  ולגולי להתעורר. הוא הצליח לחלץ את עצמו וככה רטוב, חלש מאוד אבל יותר בריא, חזר הביתה".
"את רואה, לפעמים מים שקטים שחודרים עמוק, גם מצילים חיים", אמר  לי ריש והגיש לי את החשבון. 350 שקל. "זה רק עבור הטיפול" הוא חייך. הסיפור על חשבוני.
חזרתי לביתי קצת כעוסה. "למה לעזאזל זה לא קרה לי עם צמר. יש לי ליד הבית חולות, זה יכול היה לקרות שהוא יחזור אלי מהחולות ", חשבתי לעצמי,"אוחח איך שאני כבר הייתי חוגגת עם הסיפור הזה על חשבון כול החברות הכוניפות שלי". אבל כמו שאתם יודעים, לפולניה אף פעם אין מזל כזה. לי זה לא יקרה. והנה, היום, ראיתי את התחרות הזו, לכן אני מספרת לכם אותו. אם תצביעו, אולי המיקסר יהיה שלי. אולי גם לי מגיע מעט מזל כמו שלבעלת הבית של גולי. מגיע לי. לא?


ניהול בית >>
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 14:41
לצפיה ב-'הסיפור מקסים '
הסיפור מקסים
11/09/2012 | 15:40
9
שלג או לא שלג
ובזכות המיקסר שמענו סיפור טוב
חבל שאת האנשים לא ניתן להחיות ככה
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 19:21
3
לצפיה ב-' סיפור חזק'
סיפור חזק
12/09/2012 | 08:35
4
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 11:28
4
לצפיה ב-''
14/09/2012 | 10:20
1
לצפיה ב-''
14/09/2012 | 13:29
1
לצפיה ב-''
15/09/2012 | 20:34
2
לצפיה ב-''
17/09/2012 | 11:49
5
לצפיה ב-'השקט שלי...'
השקט שלי...
11/09/2012 | 13:11
35
214
ילדה כבת שבע שבוע לפני סיום כיתה א' הולכת עם גופיה כחולה ומכנסיים קצרות לקנות לחמניות טריות כמידיי יום..
הדרך למכולת לא מסוכנת ולפני המכולת יש כורכר..
הילדה הולכת כהרגלה על הכורכר משאית הלחם מגיעה ברוורס בשל היותה קטנה ובשל חוסר עירונות הנהג הוא פוגע בילדה ולא שם לב שהיא נמצאת מתחת לגלגל...
השכנה מהבניין ממול שותה קפה במרפסת ורואה הכל החלה לצעוק לנהג שייתקדם קדימה יש מישהי מתחת לגלגל אבל..הנהג לא שומע דווקא האוזן שלכיוון החלון לא טובה ושמיעתו ירודה.
לאחר שכל בעלי המכולות שומעים את הצעקות הם יוצאים החוצה שומעים יללות וחושבים זאת חתולה לא ילדה..
בינתיים הילדה עוד שם.
לאחר דין ודברים המשאית הוזזה ומוצאים ילדה מתחת לגלגל מרימים ורואים כי הראש פתוח כאבטיח והילדה כולה דם,הנהג מרים את הילדה עוזר הנהג לוקח אותה והנהג נוסע לבית החולים לא לפני שהילדה מבקשת תעצור לי אני צריכה להודיע לאמא שאני נוסעת איתך..הנהג המום שהילדה עוד בהכרה ..
בינתיים בעל המכולת הולך לאמא של הילדה עם הסל האדום הריק ומבשר לה שהילדה רק נפלה ולקחו אותה לבית החולים האמא מיד מתלבשת מזמינה מונית ומגיעה לבית החולים
שם מחפשת את הילדה ומודיעים ומכוונים אותה לחדר הניתוח,מניתוח לניתוח עוברת הילדה,וכך במשך חצי שנה ניתוחים טיפולים וללא מסגרת לימודית כמובן,
האבא עזב את העבודה האמא עזבה את עבודתה סבתא שומרת על שני הילדים הנוספים
כולם סביב החלמתה של הילדה,
את גיל ההתבגרות עברה עם שאלות והקנטות מצד בני גילה לאור סימני הצלקות שעל פניה,
הזמן חולף הילדה גדלה והתבגרה  עברה עוד מס' ניתוחים שלא מעבירים את כל הסימנם ולמרות הכל הנערה עם שימחת חיים התגייסה לצבא היתה גם בקבע נישאה ולה 4 ילדים

אותה ילדה זו אני

וזה השקט שלי..
ניהול בית >>
לצפיה ב-'אוי , צימררת אותי אישה יקרה '
אוי , צימררת אותי אישה יקרה
11/09/2012 | 13:32
9
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 13:36
12
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 13:38
2
לצפיה ב-'בהצלחה אהובתי'
בהצלחה אהובתי
11/09/2012 | 13:42
20
מקום ראשון
ניהול בית >>
לצפיה ב-' כתבת מדהים.'
כתבת מדהים.
11/09/2012 | 13:51
6
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 15:02
1
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 15:38
1
לצפיה ב-' לסימה המדהימה !'
לסימה המדהימה !
11/09/2012 | 15:42
7
לצפיה ב-'WOW איזה סיפור בהצלחה'
WOW איזה סיפור בהצלחה
11/09/2012 | 15:47
8
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 17:57
2
לצפיה ב-' '
11/09/2012 | 18:48
3
לצפיה ב-' בהצלחה!'
בהצלחה!
11/09/2012 | 19:03
2
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 20:14
3
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 20:40
1
2
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 21:23
5
לצפיה ב-''
11/09/2012 | 21:52
2
6
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 02:20
1
3
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 02:22
3
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 06:31
1
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 08:15
40
לצפיה ב-', סיפור מדהים'
, סיפור מדהים
12/09/2012 | 10:00
3
לצפיה ב-'ריגש אותי יקירה,'
ריגש אותי יקירה,
12/09/2012 | 14:25
10
מאחלת לך נמון פיסות אושר,ובהצלחה בתחרות.
מגיע לך בגדול.
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 14:50
3
לצפיה ב-' '
12/09/2012 | 14:52
3
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 15:00
לצפיה ב-' וואוו .. יחסית לראש שהיה מתחת למשאית יש '
וואוו .. יחסית לראש שהיה מתחת למשאית יש
12/09/2012 | 15:01
14
לך ראש מצויין ..
ניהול בית >>
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 15:06
2
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 15:46
2
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 15:52
4
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 16:44
2
לצפיה ב-' בהצלחה סימה, סיפור מרגש מאוד'
בהצלחה סימה, סיפור מרגש מאוד
12/09/2012 | 21:02
6
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 21:44
2
לצפיה ב-''
12/09/2012 | 21:56
10
לצפיה ב-''
13/09/2012 | 19:04
3
לצפיה ב-''
13/09/2012 | 22:25
4
לצפיה ב-'היכן מצביעים? איפה ההודעות?'
היכן מצביעים? איפה ההודעות?
11/09/2012 | 12:40
3
21
לצפיה ב-'זהו. מצאתי'
זהו. מצאתי
11/09/2012 | 12:47
9
לצפיה ב-'פנינה מתחת לכל סיפור '
פנינה מתחת לכל סיפור
11/09/2012 | 12:47
1
58
שאת מעונינת להצביע בתגובה סמני את
ניהול בית >>
לצפיה ב-'תודה מלכת הלבבות, פשוט לא מצאתי את הסיפורים'
תודה מלכת הלבבות, פשוט לא מצאתי את הסיפורים
11/09/2012 | 12:54
36
אבל עכשיו כבר מצאתי
ניהול בית >>

הודעות אחרונות

14:44 | 26.09.16 ravitgili100
02:56 | 25.09.16 גרשום
18:31 | 23.09.16 ארנבון שמן
18:46 | 22.09.16 רומי 9121
11:42 | 17.09.16 רגיל לא מיוחד
22:46 | 15.09.16 אנחנו מתלבטים
08:32 | 15.09.16 שרי 55510
01:04 | 15.09.16 MissPegi
23:14 | 03.09.16 כוכב114

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ