המשך האירוח

דש1דש

New member
אצלי לפחות זה נטו ממנה

אולי בגלל הנסיבות שלנו - של חיים בצל מחלה, אבל בהחלט לא בא ממצוקות שלי (אין אצלנו סכנת חיים, לפחות לא כרגע) בכל אופן - לא להעמיס פרטים של פילוסוםיות חיים - קל להגיד, אבל כשילד חוקר על בסיס יומי איךלא למות, איך אהובים עליו (אני, אחותה, אחרים) לא ימותו - איך להסביר - מה שאין לו הסבר, איך להראות? אני כבר קרובה לדבר איתה על גלגול נשמות (שאני אישית מאמינה בו) כדרך להקטין את העינוי שהיא חשה בגלל הידיעה שאהובים עליה (בסופו של דבר בעוד הרבה הרבה שנים) ימותו..... בנתיים המוצא שלי הוא להעמיס עליה אתהמשימה של למצוא פתרון ותרופה לאי מוות (כשתיהיה גדולה
)
 
תגובה קצרה

אם יש נושא שלא רק הילדים לא יודעים את התשובות עליו אלא בעצם גם אנחנו המבוגרים, הוא הנושא של המוות. אני יכולה להציע אפשרות לספר לילדה שבתרבויות, דתות, ותקופות שונות אנשים התמודדו באופנים מגוונים עם הנושא. בכך תבהירי לה שאין אמת חד משמעית עובדתית בנושא זה. מן הסתם הורה מחנך ומעביר ערכים לילד שלו על פי מה שהוא עצמו מאמין.
 

דש1דש

New member
ושאלה בכיוון אחר לגמרה

אחרי ששמענו עליך טובות בקשר לסדנאות שלך - איפה את עושה סדנאות? אם תתגבש קבוצה (של יחידניות למשל) האם תגיעי גם אליהן - או שזה רק אצלך בטריטוריה? האם יש מקומות פנויים בסדנאות שלך? האם אילו סדנאות לזמן קצוב - או נמשכות? האם הסדנאות הן לילדים בגיל ספציפי / נושאים - או מפגש הורים איך שיוצא לקבוצה להתגבש? או במילים אחרות - איך אני מצטורפת לסדנא?
(אוי כמה שאני זקוקה לזה....)
 

אורora

New member
עוד כמה שאלות

הפעם אני אנסה לרכז המקום אחד: 1. תינוקי בן שנה. מתעורר מתי שהוא בלילה (בד"כ פעם אחת) עובר למיטה שלי יונק ונירדם שוב. אני מאוד רוצה להפסיק עם השינה המשותפת והנקות הלילה. ניסיתי בימים האחרונים להפסיק לתת לו ציצי ולתת לו מיים. הוא לוקח בלי שום מחאות, אבל לא נירדם. במקום לישון הוא מתחיל להשתולל במיטה, להידבק אלי , זה יכול לקחת שעה שעתיים. סיוט. אצל אחותו הגדולה היה סיפור ממש זהה. בסופו של דבר הפעלתי את שיטת החמש דקות שהיתה בת שנה וחצי, ובקלי קלות היא למדה לישון לילה במיטתה. אבל הוא עדיין קטן מידי. יש לך רעיון איך לגמול אותו ממיטתי ומהציצי בלי טראומות. 2. הילדונת בת רבע לארבע מפחדת מהחושך ומפחדת לישון לבד. אם היא ישנה לילה שלם (קורה הרבה) אז אין הרבה בעיה, אם היא מתעוררת בלילה מאיזשהי סיבה היא מסרבת להמשיך לישון בחדרה. הפשרה שהיגענו אליה שהיא עוברת למזרון ליד מיטתי (במיטה עצמה נימצא כאמור התינוקי). את יכולה לחשוב על דרך לשכנע אותה להישאר בחדרה ( את החושך אנחנו פותרים ע"י הדלקת אור מלאה) כי היא "מפחדת לבד", טייל הלילה הזו די מעיקה. 3. ענייני הרטבה. שוב הילדונת גמולה כשנה. הלך בקלי קלות. גמולה גם ביום וגם בלילה. העניין הינו שעדיין מידי פעם יש פספוסי יום. מה שמוזר שזה קורה זה קורה בצרורות ( 2-3 פעמים ביום). התדירות הינה פעם בכמה שבועות (נגיד בחודש). שזה קור אני קצת כועסת (בד"כ בארוע השני או השלישי ברצף) היא לוקחת ללב וזה עובר. מכיוון שאנחנו מתקרבים לגן עיריה (עוד 4 חודשים) התופעה הזו מתחילה להדאיג אותי. אני גם תוהה איך בדיוק מלמדים קטנטונת כזו לנגב לבד (לא פיפי) כי אלו הדרישות בגן עיריה. ניראה לי מדע בדיוני שהיא תצליח.
 
שלום אורורה

לשאלתך הראשונה - יש לך נסיון מצויין עם הצלחה קודמת עם הבת הבכורה. נצלי את הנסיון הטוב הזה גם למקרה הזה. תינוק בן שנה אינו קטן מדי לסדרת חינוך בענייני שינה, ובהחלט את יכולה להפעיל את שיטת החינוך המוכרת לך. אני מצדיקה מאוד את רצונך להפסיק את השינה המשותפת והנקות הלילה הן לטובתו והן לטובתך. לשאלה השניה - שוב אני חוזרת ואומרת שהפחד הוא מובן. עם זאת, את לא חייבת לתת לגיטימציה לדרך בה היא מבטאה את הפחד. כלומר, את יכולה לגשת אל מיטתה, לתת לה חיבוק, לומר לה 'אני מבינה שאת מפחדת והנה באתי לתת לך חיבוק מרגיע', אבל לא לאפשר לה לבוא לישון בחדרך. נצלי את שעות הערב כדי לשוחח איתה על הפחדים, להבהיר לה שהם אינם רציונליים, ולחפש יחד איתה דרכים שיעזרו לה להתגבר (ושמקובלות עלייך). לשאלה השלישית - מילדה בריאה בת כמעט ארבע אנו יכולים בהחלט לצפות ואף לדרוש להשאר יבשה. ביום שכזה בו היא מרטיבה, אי שביעות הרצון שלך צריכה להופיע כבר בפעם הראשונה. הייתי מציעה לעשות שני דברים במקביל: מצד אחד קחי בחזרה מעט אחריות על עצמך והקפידי באותו יום לקחת אותה לשירותים מיזמתך, מצד שני העבירי אליה חלק מנשיאת האחריות על הפיספוס שלה - הסבירי לה ודרשי ממנה, בענייניות ולאו דווקא בכעס, לשאת בתוצאות של התנהגותה ולפשוט את בגדיה הרטובים, לשטוף אותם בגיגית, לנקות את עצמה (במקרים מסויימים אני ממליצה להעביר את כל תהליך ההתקלחות), לנקות את השלולית אם נוצרה, ולהתלבש מחדש (עד כמה שהיא מסוגלת בעצמה). תקוותנו היא שהמסכת הארוכה הזאת תהיה מחיר לא נעים מספיק עבורה על מנת לגרום לה להבין שלא כדאי לפספס.
 

מYים

New member
שאלה בנושא הנקה

ילד אוטוטו בן שנתיים עדיין יונק (כשחוזר מהגן , לפני שינה וגם לעיתים כשמתעורר בלילה) האם יש גיל בו הנקה הופכת לבעיה ? (הכוונה לא מבחינת ההורה )
 

מYים

New member
רציתי להוסיף שאלונת הנושא ציחצוח שיניים

הילד לא מוכן שאני אצחצח לו שיניים (בן שנתיים ) וציחצוח שלו לא מספק בלשון ההמעטה. ניסיתי לומר שהנה אמא תצחצח קצת ואח"כ הפשושון כלום ... אפילו ניסיתי "הנה בוא תצחצח לאמא אח"כ אמא תצחצח לך נאדה .. בתור מישהי שסבלה מאוד משיניים (ואני יודעת ששיניים זה ענין תורשתי) מאוד חשוב לי ענין הצחצוח מה עושים ??????????
 
מYים שלום

הדעות לגבי הנקה מגוונות ותלויות בתקופה ובתרבות ובתנאים. אני אישית מאוד פרו-הנקה אך עם זאת לא מהקיצוניות שחושבות שאין בלתה או אלו שגוררות את ההנקה על פני תקופה ארוכה מדי. ברוב התרבויות מעודדים תינוקות שכבר יש להם שיניים והם אוכלים אוכל מוצק להפחית את התלות שלהם ביניקה. גם הצרכים התזונתיים וגם הצרכים הרגשיים בגילו של ילדך יכולים להענות בדרכים אחרות מאשר בהנקה.
 

Tin Tinn

New member
שלום דפנה

שפינית את הזמן לבוא להתארח אצלנו. צרור שאלות - 1. הגוזלית (בת שנה ועשר) מדברת מאד יפה ויכולה להסביר מה היא רוצה (ובעיקר לא רוצה). יחד עם זאת, היא עדיין מרביצה, נושכת ונשכבת על הרצפה כשדברים הם לא בדיוק כפי שהיא רוצה. מאחר שאחרי שהיא נרגעת היא יכולה להסביר למה היא כועסת או מה היא רוצה, איך אני יכולה לנתב אותה לכוון מילולי יותר במקום מכות/נשיכות וצרחות על רצפת הקניון? 2. גמילה מחיתולים - לפני כחודש וחצי-חודשיים, הגוזלית ביקשה לעשות בשירותים וזרמתי איתה. מתי שביקשה לקחתי לשירותים, ואף עשתה שם וקיבלה חיזוקים על כך. גם בגן זרמו איתה וגם שם היא עשתה בשירותים. המשכתי בכך ששאלתי אותה עם הקימה בבוקר, ומשנת הצהריים בסופ"ש אם היא רוצה לעשות בשירותים וגם בכל פעם שאמרה שיש לה. זה נמשך כשבוע וחצי-שבועיים ואז נפסק.היום היא לא מוכנה לעשות בשירותים. מבקשת, ואז כשאני לוקחת אותה לא רוצה. מה זה אומר? עשיתי משהו לא בסדר? 3. זמן קשב קצר. הגוזלית קופצת מדבר לדבר, שום נושא לא מענין אותה ליותר מדי זמן. אם אנחנו יושבות ומשחקות משחק שהוא קצת יותר קשה עבורה (נניח, משחק חדש) היא "מתייאשת" מאד מהר ולא רוצה להמשיך לשחק בו. גם כשאני מסבירה לה איך היא פשוט מעבירה אלי את הדובי שהוא ימשיך לשחק איתי.גם לראות DVD אין לה סבלנות. היא מבקשת ואוהבת לראות, אבל באמצע היא עוברת לשחק במשהו אחר, תוך כדי שבזוית העין היא ממשיכה לראות. כלומר, אם אכבה את הטלויזיה היא תמחה בקולי קולות, אבל אין לה בעיה לשחק בעוד דברים במקביל. האם זה תקין? רוצה לציין שמיום שנולדה, הגוזלית ידעה להעסיק את עצמה לבד, וישבה זמנים ארוכים יחסית עם הצעצועים שלה בלעדי. גם אז עברה ממשחק אחד לאחר אבל אז זה פחות בלט לי. יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לשפר את זה? שוב,
רבה
 
טיןטין שלום,

לשאלתך הראשונה: בהתחשב במידע המוגבל שיש לי פה הייתי אומרת שייתכנו שתי סיבות להתנהגות של הילדה. הראשונה - שלב התפתחותי אופייני שבו פעוטות מבינים קוגניטיבית את הפער בין מה הם רוצים ובין היכולת המעשית שלהם להשיג את זה, מה שכמובן יוצר תסכול רב, ובגיל זה היכולת לווסת את התסכול לא מפותחת עדיין ולכן כל אירוע שכזה הוא בחזקת טרגדיה עבורם. סיבה שניה שכיחה מאוד היא עניין הצבת הגבולות: פעוט שלא חווה משמעת ברורה והצבת גבולות טובה על כל מרכיביה - הדבר יבוא אצלו לידי ביטוי גם באופן בו את מתארת את התנהגות ביתך. על הרקע הזה מה שאת אמורה לעשות הוא להבין ולהכיל את התסכול שלה אך לדעת לשים גבולות ברורים לדרך בה היא מבטאה אותו בהתנהגותה. השאלה השניה: נושא הגמילה מחיתולים הוא נושא קרוב לליבי. הגישה שלי לעניין שונה במידה מסויימת מהגישה הרווחת כיום בשני היבטים: האחד, אני מעודדת גיל גמילה מוקדם יותר מהנהוג כיום, והשני - אני רואה את תהליך הגמילה כתהליך חינוכי לכל דבר ולפיכך ההורה הוא זה שמוביל אותו. מכאן, שעל פי נקודת מבטי, לא ניצלת מספיק את ההזדמנות הנהדרת שהיתה לך ולא לקחת את המושכות לידיים שלך. נתת לפעוטה לנהל ולהוביל את התהליך ומה לעשות שהתוצאות מדברות בעד עצמן. מה שהייתי מציעה לך זה להחליט שאת מעוניינת בגמילה מחיתולים ובהתאם לזאת להוביל ולהנהיג את הפעוטה בתהליך (למשל, לא לשאול אותה אם היא רוצה לעשות פיפי בשירותים אלא לקבוע עבורה את זה כעובדה מוגמרת). השאלה השלישית: לכאורה נראה לי תקין. כמובן שאם הדברים ימשיכו להטריד אותך בחודשים הבאים אז כדאי יהיה לגשת להתייעצות. התנהגות כזאת שוב היא התנהגות אופיינית לגיל (בו טווח הקשב והריכוז לא ארוכים במיוחד). היא גם מרמזת על טמפרמנט מסויים - יש ילדים נינוחים יותר ויש פעלתנים יותר. יפה תיארת את ביתך צופה בטלויזיה תוך כדי שהיא משחקת, וחשוב באמת להבין שפעוטות וילדים הרבה פעמים מסוגלים ואפילו מעדיפים לקלוט מידע תוך כדי שהם בפעילות (ולאו דווקא ליד כסא ושולחן כמו שמצפים מתלמידים בוגרים יותר). במשחקייך עם הילדה הצטרפי אליה לאיפה שהיא נמצאת ולמה שמעניין אותה ואל תנסי לכפות עליה משחק שאינו מושך אותה.
 

catנוע

New member
דפנה שלום

קודם כל אני רוצה להודות לך שהסכמת לבוא ולענות על שאלות אצלנו בפורום
ועכשיו לשאלות: 1. לחבצלת יש חבר דמיוני. לאחרונה, מדי פעם כשאני מבקשת ממנה לעשות משהו היא מסבירה לי ש'קיקי לא מסכים/רוצה/מרשה לה' וכדומה. איך להגיב? אני לא רוצה להרוס לה את החוויה של החבר הדמיוני, אבל מצד שני לא מוכנה לוותר על הבקשה שלי. 2. יש לנו סיפור סביב חפיפת הראש. היא אף פעם לא אהבה לחפוף ראש, אבל בזמן האחרון זה כבר הפך להיסטריה. לפני כל אמבטיה היא מבררת אם גם חופפים את הראש, ואם כן, היא בורחת ומתחבאת, ואחר כך בוכה ואומרת שהיא לא רוצה והשערות שלה נקיות וכדומה. גם בזמן חפיפת הראש היא ממש נכנסת להיסטריה, במיוחד כשהפנים שלה נרטבות (ואין לה בעיה להרטיב אותן בעצמה). ניסיתי לתת לה להרטיב את השער שלה, ניסיתי ללמד אותה להסתכל למעלה או ממש ממש למטה, ניסיתי להחזיק לה את הראש כמו במספרה, וניסיתי לתת לה מגבת שתחזיק ותנגב את הפנים כשהן מתחילות להרטב. שום דבר לא עוזר והיא ממש צורחת ומנסה לצאת מהאמבטיה. מה עושים?
 
גמילה מבקבוק + תוקפנות

שלום רב, יש לי תינוק בן שנה וארבעה חודשים. הוא לא רצה לינוק ואוכל מהתחלה מטרנה. ילד די גדול (שוקל כמעט 13 ק"ג). הוא אוכל פעמיים בלילה (180 ואח"כ 120). לא מוכן לוותר על המטרנה לא משנה מה אני לא עושה. בוכה וצורח עד שמקבל את המטרנה. לפעמים רוצה יותר ואני מנסה מאד לא לתת לו. בכלל, האוכל העיקרי שלו הוא מטרנה. אני מכינה המון סוגי אוכל והמקסימום הוא מוכן לטעום כמה ביסים וגם זה לא תמיד. אוכל מרק בצהריים. האם זה תקין? האם לזרום איתו? בנוסף, בזמן האחרון הוא התחיל להראות גילויי תוקפנות כלפי ילדים. מושך בשיערות (חזק), דוחף. הוא ילד מאד חזק ובדר"כ מצליח לקבל מה שהוא רוצה (בדר"כ מריבה על צעצועים). אני אומרת לו בצורה תקיפה שאסור להרביץ אבל לא מתייחס אלי. פעם אחת גם נתתי לו מכה קטנה על היד. הבעייה היא גם שלא כל ההורים אוסרים על הילדים להרביץ או לפחות מנסים. ואז הוא קולט שזה בסדר מצד אחד ומצד שני אני אוסרת עליו. איך להגיב? האם זה עובר? תודה רבה, מצטערת על האורך....
 
שאלותיי..

שלום דפנה, תודה שבאת להתארח ולענות על שאלותינו
1. ביתי בת שנה ו-11 חודשים גמלה את עצמה בסביבות גיל שנה ממוצץ. כתחליף, היא לוקחת בקבוק לפני השינה (תמ"ל או מים) ובמהלך הלילה. איך אגמול אותה מהבקבוק? אני חוששת שהבקבוק במהלך הלילה, יעכב את הגמילה מטיטולים בקרוב כי היא שותה בלילה ולכן הטיטול בבוקר ספוג פיפי. מה עושים? איך גומלים מבקבוק בזמן הרדמות ובמהלך הלילה? 2. חרדת נטישה - היא נכנסה לגן בתחילת מרץ וחופשת הפסח קטעה את הרצף וגרמה להתאקלמות ולקליטה שלה בגן להרבה יותר קשה. הפרידות בבוקר מאוד קשות, עם בכי היסטרי שנרגע בממוצע אחרי 10 דקות. זה הרבה
ניסיתי את עניין המתנות. לתת לה מתנה כשאני אוספת אותה, מה שנראה שקצת מקל עליה אבל הגננת טענה שאני משדרת לה שהיא במקום רע והמתנות הן כאילו תגמול על כך שאני מבינה אותה ויודעת שהיא במקום רע וחושבת שעלי להפסיק עם זה. מה את חושבת על עניין המתנות/הפתעות כצ'ופר על הליכה לגן ומה עושים כדי להקל על עניין הפרידה בבוקר ? תודה
 
שלום מינה סתם,

לשאלה הראשונה: ההרגל של ביתך אותו את מתארת הן של הרדמות בעזרת שתיה והן של אכילה בלילה, הוא הרגל שכדאי להפטר ממנו בלי קשר לגמילה מחיתולים. הוא לא טוב מהרבה סיבות: פעוט בגיל הזה לא זקוק לאוכל במהלך הלילה אלא למערכת עיכול שלא עובדת קשה מדי בשעות האלה, הפעוט זקוק לשינה רצופה בלי התעוררת לצורך אכילה או שתיה, בריאות השיניים כמובן, וגם התלות ההתנהגותית-רגשית של הפעוט בבקבוק. לפיכך, אני חושבת שאת צודקת בתחושתך שכדאי לגמול מההרגל המגונה הזה. שתי דרכים אפשריות: הדרך ההדרגתית, הווה אומר להמעיט את הכמות מלילה ללילה, או מה שנקרא 'זבנג וגמרנו' פשוט להצהיר שמהיום אין יותר שתיה, וכמובן בידיעה שתהיה לכך התנגדות מצידה, לדעת שאת הולכת לעמוד מאחורי ההחלטה הזאת. לשאלתך השניה: קודם כל אני מפנה אותך למאמר שלי על קשיים בפרידה בגן http://www.daphnatayar.co.il/Article2.html כפי שתקראי שם, אני מאמינה מאוד שהילד מושפע מהדרך בה אנו תופסים את הפרידה. אמנם טבעי שילד יתקשה להפרד מההורה, אך בדקי עם עצמך עד כמה את שלמה ורגועה לגבי הפרידה, ועשי עם עצמך את העבודה הדרושה על מנת לחוש שההליכה לגן היא דבר חיובי. כשתחושי כך לא תרגישי צורך 'לפצות' את הילדה במיני מתנות. כמו כן הדבר יקל עלייך לקצר את משך הפרידה ולהעביר לילדה מסר מחזק לקראת שהייתה בגן.
 

שושי @:-)

New member
חלומות רעים

ביתי בת 4.5 ישנה לבד בחדר שצמוד לחדר שלנו אין לה שום בעיות בהרדמות ובגבולות שעות השינה אבל בזמן האחרון היא באה אלינו למיטה ואומרת שהיא חלמה חלום רע באמצע הלילה אנחנו נותנים לה לישון איתנו במיטה כחמש עד עשר דקות ואז שולחים אותה חזרה לחדרה והכל נינוח עד הבוקר. ניסינו להסביר לה שאין מפלצות נתנו לה דמות בובה כלשהיא שתשמור עליה בלילה סיפרנו סיפור מתאים אפילו שפכנו ספריי קסמים בחדר כלום לא עוזר זה נמשך כבר זמן מה. במה אנחנו יכולים להקל עליה שלא יהיו לה חלומות רעים ששנתה תהיה חלקה ללא התעוררויות תודה
 
שלום שושי,

אכן נשמע שעשיתם הרבה דברים חיוביים על מנת להקל על הילדה. אפנה אותך למאמר שלי בנושא, ואני מאמינה שתוכלי להעזר בו. הערה יחידה שאולי אוסיף - שזה עלול להמשך עוד זמן כל עוד הילדה תקבל חיזוק חיובי על פחדיה. מבלי משים אתם נותנים לה חיזוק בכך שאתם מאפשרים לה לבוא אליכם למיטה (רק בשביל זה כדאי לחלום חלומות רעים, לא?
) נסו להחליף את השתלשלות האירועים כך שרק אם היא נשארת במיטה וקוראת לכם אתם ניגשים ומרגיעים אותה ובכך תחזקו התנהגות מועדפת.
 

ס ת י ו 3

New member
בן 3 עם פחדים לישון לבד

דפנה שלום, יש לי ילד בן 3 שמגיל קטן מאד מפחד להרדם לבד. כשמגיע הזמן לישון, אני מקריאה לו סיפור ונשכבת לידו עד שהוא נרדם (הוא ישן במיטת נוער נפתחת). כמעט כל לילה הוא מתעורר בסביבות השעה 2 -3 , קורא לי או מגיע אליי ומבקש שאבוא לישון לידו. אני עוברת שוב למיטה הנפתחת וכשהוא נרדם אני חוזרת למיטה שלי. לפעמים הוא ממשיך לישון עד הבוקר ולפעמים הוא מתעורר עוד פעם בלילה ושוב אני הולכת לישון איתו ואחכ חוזרת למיטה שלי. ניסיתי כבר לגרום לו להרדם לבד כשאני נמצאת מחוץ לחדר אבל זה לא עובד. אני מרגישה שהוא ממש פוחד. זה לא נראה לי כמו פינוק. מה אפשר לעשות? האם להתעקש או לחכות שזה יעבור מאליו? האם זה בכלל יעבור אם לא אתערב? תודה מראש.
 
סתיו, שלום

מפאת קוצר הזמן אתייחס רק להערתך 'אני מרגישה שהוא ממש פוחד...' נכון, הוא ממש פוחד. אבל את כאדם בוגר ורציונלי יודעת היטב שאין לו שום סיבה ממשית לפחד. לכן, כדאי שבנוסף לכך שתרגיעי אותו ותגלי אמפטיה לפחדים, לא תישאבי לתוך עולם הפחדים שלו, ותשדרי לו בהתנהגותך (שינה לצידו) שיש דברים בגו. הוא ישאב בטחון מכך שאת תפגיני בטחון שאין באמת ממה לפחד.
 
למעלה