המשך האירוח

catנוע

New member
../images/Emo124.gif שרשור שאלות לאירוח

תזכורת: האירוח שלנו יערך ביום שלישי בשעה 10:30 בבוקר. האורחת, דפנה תייר, מתמחה בהנחית הורים בבעיות הגיל הרך. אם יש לכן שאלות על הרדמה וקשיי שינה, גמילה מחיתולים או ממוצץ/בקבוק/מיץ, פחדים ביום או בלילה, סמכות הורית, קביעת גבולות מול הילדים, הכנה לנסיעה של ההורה לכמה ימים, בקיצור - כל מה שקשור להתלבטויות בגידול הילדים, כאן המקום. לדפנה נסיון של 20 שנה, והיא גם מכירה את נושא המשפחות היחידניות ולא תציע לכן ליצור קולאז' של האבא ולתלות בסלון
 
אוי../images/Emo10.gifקיוויתי שהיא תעזור לי בבניית

קולאז' האבא שהתחילתי לתכנן!
 
כמה מילים לפני שנתחיל

אני שמחה ונרגשת להתארח אצלכן היום. חשוב לי שתדענה שאני מעריכה מאוד נשים שבוחרות להיות אמהות יחידניות. כמי שיודעת כמה מאתגרת יכולה להיות ההורות, אני מסירה את הכובע בפני כל מי שלוקחת על עצמה את המשימה לבדה. קראתי את השאלות שלכן וראיתי מכנה משותף שכדאי שאתייחס אליו כבר בפתיחה. אני באה מהאסכולה של ההורות הסמכותית. עבורי, ההורה הסמכותי הוא הורה אוהב, חם, רגיש, קשוב לצרכים של הילד ואף לרצונות שלו. יחד עם זאת הוא הורה שתופס את תפקידו להוביל. הוא מנהיג, הוא קובע את הכללים, הוא דורש את הדרישות. הוא מבין את החשיבות של הבדלי ההיררכיה בינו לבין הילד. הוא יודע שהילד זקוק לדמות הורית שבטוחה בעצמה, יודעת מה היא רוצה מעצמה, ומה היא רוצה מהילד. ההורה הזה, בקבלו החלטות חינוכיות, לוקח בחשבון את משמעותן והשלכותיהן לא רק בטווח הקרוב אלא גם ובעיקר בטווח הרחוק. ההורה הסמכותי לומד להבחין בין הצרכים של הילד - שלהם רצוי להשתדל ולהענות, לבין הרצונות של הילד - שהם דבר אחר לחלוטין, ושלהם ממש לא הכרחי להענות תמיד. תפיסה מקצועית זו שלי משפיעה על הדרך בה אני מתייחסת כמעט לכל דילמה או קושי חינוכי וברוח זו כעת אגש לענות על שאלותיכן. הייתי רוצה להיות מסוגלת לענות בעומק ובהרחבה הראויים. אני מקווה שלמרות ה'מחוך הצר' של מדיום זה, אצליח לתת לכן לפחות כיוון מחשבה. מקווה להספיק לענות על הכל, ומה שלא ייענה היום נמצא את הדרך לענות.
 

דש1דש

New member
../images/Emo45.gif ברוכה הבאה,

הגישה מעולה, רק לא הכי קלה לביצוע
 
שאלות ../images/Emo199.gif../images/Emo1.gif../images/Emo29.gif (כמה מפתיע)

ילד (בדרך ל-3.5) שמתקשה להירדם לבד בבית (בניגוד לגן) ולמעשה, אם משאירים לו את האופציה, משחק ומשתולל ולא נרדם אלא בעזרת אמא (וכך גם בנוגע להתעוררויות במהלך הלילה) - האם יש סיבה מיוחדת (מעבר לרצוני האישי, שמוכן לעמוד בצד כל עוד הדבר איננו קריטי) להתעקש או שפשוט להמתין שזה יבוא ממנו?
 
תשובה לקמיליון

שלום לך, בהתאם לגישתי, על פיה ההורה הוא המוביל, אנחנו לא מחכים שדברים יבואו בהכרח מהילד, אם אנחנו חושבים שהגיע הזמן שהם יקרו. לפני הכל, את חייבת לבדוק עם עצמך ולברר בינך לבין עצמך מה את רוצה. כל עוד זה לא יהיה ברור לך, המצב הזה יימשך ואולי אף יחמיר. לדעתי, יש מגוון של סיבות מיוחדות להתעקש על הרגלי שינה טובים ונכונים - סיבות בריאותיות וסיבות רגשיות. ילד בן 3.5 יכול וצריך להיות מסוגל להרדם בכוחות עצמו ולישון שינה בריאה עד הבוקר. אם תצליחי להתחבר במאת האחוזים לדברי אלה, תוכלי ביתר קלות לבצע התערבות על מנת לשנות את ההרגלים שלו. קרוב לוודאי שתצטרכי ייעוץ מפורט יותר על מנת לדעת בדיוק איך לעשות זאת, אך אני חוזרת ואומרת שלפני הכל עלייך להיות בטוחה שזה הדבר הנכון עבורכם.
 

אורora

New member
ראשונה - נסיעה לחול

אי נוסעת בדיוק עוד שבוע ל 5 ימים לחול (נסיעת עבודה). הבת שלי בת רבע לארבע נישארת בבית עם המטפלת (המטפלת בה מיום לידתה) ואחיה התינוק. למעשה מבחינתה זו הפעם הראשונה שאני עוזבת אותה (עשיתי זאת שהיא היתה בת שנה וחצי והיא כמובן לא זוכרת דבר). אני תוהה מתי נכון להתחיל להכין אותה? איך להכין אותה? ובכלל אשמח לקבל עיצות כלליות כיצד להקל עליה. היא מאוד "ילדה של אמא" מאוד קשורה אלי וברור לי שיהיה לה קשה.
 
שלום אורורה

בואי נתחיל מהסוף - לי לגמרי לא ברור שיהיה לה קשה. זאת רק הנחה שלך וייתכן מאוד שתתבדי. אך הסיכוי שיהיה לה קשה יגבר ככל שאת תאמיני שאת עושה לה איזה שהוא עוול בנסיעה. אני בטוחה שאת אמא מסורה ואוהבת, אך גם אישה בעלת קריירה. בזה את מהווה מודל חיקוי נפלא לביתך. היא לומדת שאמא יכולה מאוד לאהוב ולדאוג, ועדיין לחיות את החיים שלה. מתקבל הרושם שעשית כל שניתן על מנת להשאיר את ילדייך במסגרת הטובה ביותר עבורם. סביר להניח שלמרות זאת תחסרי להם, והם יתגעגעו אלייך (והם יחסרו לך ואת תתגעגעי אליהם) אך פרידות קצרות המלוות בגעגועים לא גורמות נזק בהכרח. לפעמים הן אפילו תורמות לחיזוק כוחות האגו של הילד. הייתי ממליצה להתחיל לדבר איתה יומיים שלושה לפני הנסיעה, לשאול אותה איך היא מרגישה לקראת זה, לברר מה הציפיות ומה החששות שלה (אם יש לה כאלה), ולהגיב לדבריה בהתאם. שאר מיני פטנטים בוודאי שמעת מאמהות אחרות (כגון להכין מתנה או מכתב לכל יום, טבלת ייאוש וכדומה), כל אלה נחמדים וטובים אך אפילו הם לא הכרחיים. בעיני, הדבר ההכרחי היחידי על מנת להקל עליה, הוא שאת תהיי שלמה עם הנסיעה שלך ולא תשדרי רגשי אשם וייסורי מצפון. מאחלת לך נסיעה טובה.
 

דש1דש

New member
אוףף - במה להתחיל? גמילה מחיתולים

הגדולה בת 4 עוד חודש. גמולת יום כבר המון המון זמן. הלך די טוב - היו קצת פספוסים אבל שום בעיות קשות. בלילה? בצהריים? יוק! היא לא קרובה לזה אפילו - גם בשינה של שעתיים בורח לה חופשי. היא יודעת שהיא אמורה (לא ממני - לי אין בעיה עם חיתול) כי לכל מי שיוצא לדבר איתה על חיתולים היא אומרת שהיא בלי חיתול בלילה (אני לא מתקנת אותה - לא מלבינה פניה.) להעיר אותה במהלך הלילהכמעט בלתי אפשרי! היא ישנה עמוק מאוד! ועוד פיסת מידע - הגנטיקה נגדה כי גם אני היתי מרטיבה בלילה עד גיל מאוחר מאוד. ולשאלה - האם ללחוץ ולנסות (עם עגמת הנפש הכרוכה) או להניח לילדה, לחתל כל לילה (שוב - לי אין בעיה עם זה!) ולהנמע משינה אצל אחרים (מה שהיא מאוד רוצה, אבל אני לא רוצה לפתוח כאן תיבת פנדורה....) יש מה לעשות - פרט לתת לזמן לעשות את שלו?
 

galizoe

New member
אנחנו באותה סירה...

אני מחכה לגיל 5+ לטיפול בהרטבת לילה. (גם אצלנו יש הסטוריה משפחתית. וגם אצלנו גם שנת צהריים דורשת החתלה) לגבי שינה אצל אחרים - אצל מי? חברה מהגן שעלולה לצחוק עליה? או שאת לא רוצה שאמא אחרת תחתל? יש חיתול תחתון של דרי-נייטס שהוא ממש דק ומקושט בפרפרים וכאלה... נראה ונלבש כמו תחתון. אצלי היא לא מתביישת בזה שהיא עם חיתול בלילה (אני 'טוחנת' לה שזה לא שהיא קטנה אלא השלפוחית שלה עוד צריכה לגדול...) אבל מצד שני היא עוד ממש לא מעוניינת לישון מחוץ לבית...
 

דש1דש

New member
כל התהליך של השמת חיתול

לא נוח לה ליד אחרים - כי היא מודעת שקטנים ממנה כבר גמולים. כנ"ל לתחתני חיתול כמו שהיא קוראת להם. ושינה אצל חברה - כי אצל הסבתות שלה אין בעיה - הן שמות לה חיתול בכיף. היא כבר מאוד רוצה "מסיבת פיג'מות"....
 
שלום דשדש

גמילת לילה היא אכן סיפור נפרד מגמילת יום. אני שמחה שהלך לכן טוב עם גמילת היום. לגבי גמילת הלילה, בין המומחים נהוג לראות את גיל 4 כגיל שרצוי ואפשר לבצע התערבות. יש מגוון מסויים של גישות. אני מאמינה שהבשלות הפיסיולוגית לגמילה ישנה כמעט מיום הלידה. אנחנו, בעצם החתלת התינוקות, משבשים את היכולות שישנן כבר. יחד עם זאת, אינני מאלה שמטיפות לגידול תינוקות ללא חיתולים משום שאני יודעת שלרוב ההורים זאת משימה בלתי אפשרית. בהקשר זה, אני מודה שאני לא מאלה שחושבים שבעיות הרטבה הן עניין גנטי. אני מאמינה שיש פה יותר העברה בין-דורית, הווה אומר מסרים גלויים או סמויים שעוברים מההורה לילד. על פי גישתי, גמילה מחיתולים היא תהליך חינוכי ככל תהליך אחר. לפיכך, יש בידינו לעשות על מנת למנוע ולפתור בעיות. שוב אני אומרת, שאת היא זו שצריכה להחליט אם את מגדירה את ההרטבה של ביתך כבעיה (אם משום שאת סובלת מזה, או שהיא סובלת מזה). אם זאת לא בעיה בעינייך תניחי לדברים כרגע. יש סיכוי מה שזה יפתר מעצמו. ואם לא, בשלב מסוים כשתחשבי שזאת בעיה תצטרכי לקבל ייעוץ מקצועי. אם את כבר חושבת שזו בעיה, אין שום מניעה לנסות ולהתחיל לטפל בזה כבר כעת ולחסוך לשתיכן עוד תקופה של אי נוחות. יש מה לעשות! ואחד הדברים הם בהחלט להעיר אותה במהלך הלילה! כמעט בלתי אפשרי? אולי. אבל לא לגמרי בלתי אפשרי. אז נכון, תהליכים חינוכיים דורשים מאיתנו ההורים מאמץ והשקעה, אבל אם המטרה שמול עינינו חשובה לנו מספיק, אנחנו נעמוד במשימה.
 

דש1דש

New member
מלחמות היהודים (יהודיות ../images/Emo3.gif)

אותה גדולה - בת 4 פחות בזוקה. אנחנו בעיצומן של קרבות התשה נרחבים (מי אמר שגיל שנתיים קשה? אצלנו הוא היה מרגרינה לעומת מה שקורה אצלנו עכשיו!) כל דבר הוא מלחמה - אם בגלל שהיא "לא שומעת" "עסוקה" או שלא רוצה לענות.... או בגלל שהיא מורחת את הזמן ועושה דברים אחרים. אני משתדלת לא להכנס לריבים שבורר שיקרו (בעבר התלבשה לבד - עכשיו חזרתי להלביש אותה - לפחות חלקית - גם כי אין זמן וגם כי נמאס לי לריב על זה.... רק כדוגמא) אני לא טובה בענישה (CATנוע תעיד
) אבל גם לא רוצה להתקפל על דברים - כי גבולות זה דבר חשוב... יש דברים שחשובים לי מספיק ועליהם אני מקפידה - גם אם גוררים ריב (אם כי באמת רע לי עם זה!) כבר שמעתי ממנה שיהא רוצה ליהיות תינוקת (כי לתינוקות סולחים יותר. יש לה אחות בת שנה וחצי....) היא גם מאוד לא אוהבת שאני כועסת עליה.... צודקת - מי אוהב.... לאחורנה עשינו הסכם שבנתיים עובד - לפני שאני כועסת אני עושה תנועה שהיא בחרה ואומרת לה לשוב למוטב. כלומר - אם לא - אני אכעס. זה עובד (די להתפעתי) השאלה - עד מתי
אמשח מאוד לעוד טיפים ורעיונות איך לנטרל ריבים ומצבים שברור שיובילו לכעס, כמו הטריק הנ"ל... האם לוותר (כמו בעינין ההלבשה בבוקר?) או להכנס ראש בקיר ולדעת שזה יוביל לריב בסופו של דבר, כמעט כל יום? (דרך אגב - הפסקתי אחרי שיחה שהיתה לנו בה ביקשה די במפורש שכן אמשיך להלביש אותה. זו היתה בקשה יפה ומנומקת ולכן הסכמתי. אני מאמינה שצריך לתת להם את הכוח לנצח גם - בעיקר כשזה בא מתוך הסבר מושכל
) יצא ארוףך - סליחה... אבל זה בעיקר פתח לרעיונות ודרכים להמנעות ממלחמות - אז אמשח לשמוע
 
לגבי השאלה הזאת

יש מספר רמזים בשאלתך שמביאים אותי למחשבה שייתכן ויש פה מקרה של קושי בסיסי בכל מה שקשור לסמכות הורית והצבת גבולות. ברור שעל מנת לעזור לך לבנות סמכות הורית מבוססת כהלכה יש צורך בהרבה יותר מאשר כמה מילים באינטרנט. דוגמה לרמזים - כשהצבת גבולות נעשית כמו שצריך, בינקות ובגיל הרך, אזי בגיל 4 כבר העניינים היו צריכים ללכת כבר הרבה יותר חלק. דבר נוסף, התפיסה שלך את נושא המשמעת כ'מלחמה', 'קרבות התשה', מעידים הן על הקשיים שלך והן על תפיסה בסיסית מוטעית של כל הנושא. כשמציבים גבולות כמו שצריך כמעט ולא מגיעים לענישה. והנושא של מהי ענישה נכונה - הוא נושא רחב כשלעצמו. הורה שנמצא בעמדה של חשש מהתעמתות, של פחד מהילד, של נסיונות לפייס את דעתו ולרצות את הילד, נמצא בעמדת נחיתות מול הילד, ועמדה שכזו אינה טובה לא להורה ולא לילד. אני חוששת שאני חולקת על דעתך: בעיני כל 'נצחון' של ההורה בהטלת משמעת הוא גם נצחון של הילד, וכל 'נצחון' של הילד הוא הפסד צורב להורה והפסד מסוכן לילד עצמו. בוודאי שרצוי להתחשב ברגשותיו וברצונותיו של הילד, אבל ההחלטה הסופית היא אך ורק שלך וחשוב מאוד שהיא לא תבוא ממקום של חשש מהילד או מתגובותיו. בכל פעם שאת 'נמנעת ממלחמות' אני משערת שאת מזמינה לעצמך את המלחמה הבאה בריבית דריבית.
 

דש1דש

New member
../images/Emo122.gif OK, מקבלת את זה, אבל עדין שואלת

את לא רואה סיבה לשינוי דעה של הורה בקשר להחלטה, אם הילד מסביר ומנמק את הצד שלו - וזה נימוק משכנע? לא משנה כרגע הנושא הספציפי הזה - העיקרון - ילד שמביע ומסביר את עצמו, לדעתי יש בזה משהו שצריך ליהיות מתוגמל - בעיקר אם ההסבר טוב, לא?
 
בואי נאמר כך

הייתי מעדיפה שמלכתחילה ההורה יערוך בינו לבין עצמו את מערך השיקולים והנימוקים להחלטתו (בתוכם גם צרכיו ורצונותיו של הילד), ויבוא לילד מגובש. עם זאת, עשוי לקרות שהילד אכן יעלה נימוק משכנע. לצערי, מנסיוני אני יודעת שהורים רבים וטובים מדי שאינם מסוגלים לממש את החלטתם עושים רציונליזציה ובמקום להודות בפני עצמם שהם בעצם לא מצליחים להציב גבולות, מוצאים מפלט אלגנטי לחוסר סמכותם בטיעונים מהסוג הזה שהעלית. רק הורה שהוא באמת באמת סמכותי יכול להרשות לעצמו גמישות מעין זו שאת מתארת. אצל הורה אחר זו סתם פריצת גבולות.
 
למעלה