להלן התשובות:
בימים ההם, טרום-האינטרנט וכאשר ישראלים נסעו הרבה פחות לחו"ל (ובוודאי שלארה"ב) - המקורות לענייננו היו בעיקר:
1. סרטים.
2. סיטקומים (קוסבי, צער גידול בנות, מי הבוס, ... ויש כמובן עוד הרבה).
3. מגזינים.
לגבי כל מקורות האינפורמציה האלה - בכל מה שנוגע ליחס בין המטבח לחדר-המגורים (סלון) - הישראלים טעו בהבנת מה שהם רואים.
1. סרטים:
נכון, בהרבה מאד סרטים ראו הישראלים מטבח פתוח, כשמעבר לְדלפק-מפריד נמצא שולחן-אוכל, ומעבר לו ספה וכורסאות ומולן טלוויזיה. הכל בחלל אחד.
נכון.
התיאור הזה מתאים להמוני-המונים של בתים פרטיים באמריקה [המקור שלי: אזור לוס-אנג'לס (הכולל את הוליווד, דרך-אגב!). לדעתי, קשה היה לתאר בית-פרטי ללא חלל כזה בדרום-קליפורניה)], ולחללים כאלה יש חלק חשוב ביותר בחיי המשפחה האמריקאית.
לחלל הזה קוראים ... חדר-משפחה !
מה שראו הישראלים לא היה בכלל מטבח פתוח לחדר-המגורים, אלא מטבח פתוח לחדר-המשפחה.
בבתים האלה, נוסף לחדר-המשפחה, היה גם חדר-מגורים (!), שהיה בכלל חדר נפרד, הרבה פעמים די סגור, בד"כ פונה לחזית - בכלל ללא אפשרות יציאה ממנו החוצה, לגינה שבחזית (שבדרך-כלל הייתה מדשאה, בכלל בלי הפרדה בינה לבין המדרכה).
הגינה, היכן שמבלים, עושים ברבקיו וכדו', הייתה ממוקמת בחלק האחורי, הפרטי, והיציאה אליה, מדלת רחבה, היא מ...חדר-המשפחה (!).
כל המרכיבים האלה - ספה וכורסאות, טלוויזיה, ספריה, יציאה לגינה, ... - הם בדיוק מה שהכירו הישראלים לגבי חדר-המגורים שלהם.
וכך טעו הישראלים לחשוב שבבתים הפרטיים של אמריקה - המטבח פתוח לחדר-המגורים.
כמובן, לא היה ולא נברא. לאמריקאים היה חדר-מגורים נפרד, מיוחד לאירוח פורמלי (בבית המשפחה שם חייתי אסור היה לנו לדרוך על השטיח הלבן של חדר-המגורים לפני שהאורחים מגיעים, כדי שלא נקלקל את פסי שואב-האבק), אבל את עיקר חייהם עשו בחדר-המשפחה - הן לחיי המשפחה הרגילים, והן לַאירוח הלא-פורמלי (למשל, החברה צופים בפוטבול בוויקאנד. בחדר-המגורים בכלל לא הייתה טלוויזיה).
הטעות הזאת - לפרש לא נכון את מה שהם רואים ולחשוב שבאמריקה מתכננים וחיים עם מטבחים פתוחים לסלונים - נתמכה גם מהצפייה בסיטקומים הרבים, שהיו מאד פופולריים לאורך שנים.
2.
סיטקומים:
סיטקומים רבים התרחשו בבתים פרטיים, ולפיכך מה שנאמר לעיל נכון גם לגביהם.
יחד עם זאת, היו גם סדרות סופר-פופולריות - כמו סיינפלד וחברים (דווקא ניו-יורקיות) - שהתרחשו בדירות, וגם בדירות האלה ראו הישראלים מטבחים פתוחים לחדרי-מגורים.
בשל הפופולריות הגדולה של הסיטקומים האלה - ראו הישראלים וחזרו וראו, שוב ושוב, את המטבחים הפתוחים לחדרי-מגורים - וביקשו לחקות את מה שקורה באמריקה,
מבלי ...
שהם מבינים את הסיבות האמיתיות, מדוע נבחר פתרון תכנוני כזה (ולו ידעו, ספק אם היו מנסים לחקות אותו).
לצורך הסבר, הנה תיאור קצר של מבנה אופייני של בנייני דירות כאלה:
תארו בדמיונכם קומת-בית-מלון סטנדרטית. מסדרון, ומשני צדדיו חדרים. בכניסה לכל חדר יש מסדרון. מצד אחד ארון ומצד שני חדר-הרחצה והאסלה. רק בהמשך מגיעים לחדר. עכשיו, הביטו בתכנית קומה כזאת ותראו שלאורך המסדרון ממוקמים חדרי הרחצה, ומעבר להם, לאורך הקיר החיצוני, החדרים.
מטבע הדברים לחדרים פתחים החוצה, לאור (ואוורור?), ואילו חדרי-הרחצה אטומים.
כך גם בתי-הדירות שבסיטקומים.
גם שם נכנסים לדירה ממסדרון, גם בדירות האלה ממוקמים חדרי הרחצה וה...מטבחים (!) לאורך קירות המסדרונות - ללא פתחים החוצה, וללא מקורות אור!
בחדרי הרחצה האור (והאיוורור) מלאכותיים, ולגבי המטבחים - וזה מה שחשוב לענייננו - התקינו תקנות-תכנון מיוחדות המחייבות את המתכננים ליצור מטבחים שחלק ניכר מהם יהיה פתוח לכיוון החלונות של חדר-המגורים, כך שמספיק אור יגיע למטבחים.
כמובן, אין צורך כאן לפרט את חוקי-הבנייה האלה, ודי לומר ש ...
הם הסיבה שבכל הדירות האלה - הדירות שראינו בסיטקומים ההם - אנחנו רואים את המטבחים פתוחים לחדר-המגורים (ובעצם, לחלונות חדר-המגורים).
סיכום:
כל הנסיונות שלכם לפתור את החידה - איך הגענו לפתרון המשונה הזה של מטבח פתוח לחדר-המגורים - הם משום המצאות (תשובות בדיעבד).
לא שחרור האישה ולא רצון לקשר עם חדר-המגורים הניבו את התכנון הקלוקל הזה - אלא הרצון להיות דומים לאמריקאים ולמה שקורה באמריקה.
לו רק ידעו מה באמת ולמה הם רואים את מה שהם רואים ... !