אז אני שמח לחדש לך:
חילונים,דתיים,אף אחד לא אוהב להתגרש!!!!! עכשיו,גם אצל דתיים עומדל לדיון שאלת הילדים,הבית,הרכוש וכו' כי זה דבר נורמלי ובסיסי ביותר שאדם ייקח גם את זה בחשבון כשהוא חושב על גירושין.לא שייך פה חילונים דתיים. אצל דתיים לא עומדת שאלת הכבוד העצמי וכבוד המשפחה,טעות!יש,יש קצת אצל חרדים,אצל חסידים אפילו יותר אבל גם היום זה כבר פחת.חלאס,אנחנו לא במאה ה 19,אם בני זוג הסכימו שהם לא מסתדרים אז מתגרשים,מה לעשות?זו א כזו בושה היום אז להגיד שבגלל זה כל הדתיים לא מתגרשים?כי אצלם זה בושה ואצל החילוניים לא?באמת נראה לך שהיום כל הדתיים שרוצים להתגרש מעדיפים לסבול כל החיים ולא להתבייש?תחשוב,תחשוב שוב.. אגב,עוד טעות שטותית לומר שהיתה לנו שעווה באוזניים כשיצאה הבת קול.אנו לא אמורים לשמוע אותה ולא אמורים לדעת מי הזיווג האמיתי שלנו בעולם.את זה אנחנו צריכים לגלות לבד ע"י מאמץ.לא סתם אמרו חז"ל "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף".אין מי שיגלה לך אם אשתך היא הזיווג האמיתי שלך,אתה צריך לחשוב תמיד שאשתך היא הזיווג שלך ולעשות הכל כדי לשמור על הנישואים האלה.להאשים אדם שלא שמע בת קול?נו באמת.. דתיים רוצים יותר להישאר יחד,זה נכון.השאלה היא למה.ברור שכל אדם חושב על זה שבטח לא נעים להתגרש ושבטח ידברו קצת בהתחלה על זה,יפגשו אותו ברחוב וישאלו מה קרה אבל תאמין לי מתמודדים עם זה,לא בגלל זה הוא נשאר נשוי.כשמגיעים מים עד נפש,אדם חותך!"שידברו כל העולם,שיקפצו לי!החברה מצפה ממני?יופי,מעניין את סבתא שלי אני לא צריך לסבול כי אחרים ידברו!"ככה חושב אדם נורמלי והגיוני.מעטים מאוד יישארו נשואים בצער בגלל מחשבות שכאלה. אלא מאי?מה גורם בכל זאת לדתיים להישאר נשואים יותר מחילוניים?התשובה כמו שאמרתי נעוצה בדת,בתורה. לא ארחיב שוב אבל בקצרה אדם דתי המרגיש מחוייב לתורה ולדברי חז"ל,לא יעבור על דבריהם.הוא לא יצער סתם את אשתו,לא יריב איתה על שטויות,כל שכן שלא ירים עליה יד,לא יבגוד בה,כל זה אסור בתכלית האיסור וידוע כמה קשה דמעה אחת של אשה בצער.וכמובן ש"החכם עיניו בראשו" ומי שלמד קצת על הנושא יודע שאם ינהג כך יקבל כפליים נחת ויחיה באושר. זוהי אם כן הסיבה לפחיתות(לכל קשי הקריאה למיניהם שימו לב:פחיתות!לא חוסר הימצאות התופעה אלא פחיתות,מלשון פחות.יש?)הגירושין אצל דתיים לעומת חילוניים וככה אני רואה את זה. אה סתם מוציא שם רע ושופט בעיוות ציבור שלם. אלו לא סתם אידיאלים ואני לא משלה את עצמי בכלל!זו עובדה:שיעור הבגידות בקרב הדתיים נמוך מזה אצל החילוניים!(לכל קשיי הקריאה למיניהם,ראו הערה בסוגריים בפיסקה הקודמת) פחות הזדמנויות לבגידה?אז מה?תאמין לי,לכל אחד יש הזדמנות לבגוד בחיים אם הוא רק רוצה ומספיק פעם אחת,לא צריך יותר.זו לא הסיבה!כמו שאמרתי הם יודעים יותר על משפחה,אשה,נאמנות,ואל תספר לי מה זה כי אני לומד במכינה ומדברים איתנו המון על יחסים שבין איש לאשה,בעיות בזוגיות,מה גורם לזה,איך למנוע את זה,בקיצור המון הכנה לחיים האמיתיים.זה מקומם איך שאתה מנסה להפליל ציבור שלם על לא כלום! בנימה אישית,כן!זוהי הגישה שלי,כזו היא גם תישאר בעז"ה ואף יותר מזה והיא לא מתנשאת בכלל! (אלא אם לרצון לפתור בעיות יחד,גם אם זה קשה ולשמור על בית וחיי נישואין במקום ללכת על הפתרון הקל-גירושין אתה קורא גישה מתנשאת אז כן אני מתנשא)זו גישה בריאה לחיים,אמיתית ואם חז"ל אמרו אותה,צר לי אבל כל שנותר לך הוא להרכין ראש בפני דבריהם(אלא אם כן גם על זה אתה חולק) מאמרי חז"ל לא באו על מנת לגרום לזוגות להישאר כל חייהם יחד בכל מחיר אלא לומר להם:ראו עד כמה קשה וכואב הוא הגירושין אז תעשו הכל להימנע מכך. הטעות שלך היא שאתה חושב שאדם אומר:היות והגירושין הן דבר רע ומזבח מזיל דמעות,אני אשאר נשוי ואסבול" זו טעות וזוג כזה הוא באמת אומלל כמו שאתה אומר.אלא צריך לומר:היות והגירושין הן דבר רע ומזבח מזיל דמעות,אני אתפשר עם אשתי,אהיה רך יותר,אשקיע יותר,אעשה הכל לשמור על מה שיש לי ואז בתמורה הוא יקבל אשה נהדרת וחמה.אם בכל זאת יש דברים שאחרי הכל לא ניתן לגשר עליהם ואין ברירה,לא צריך לסבול,כמה שזה קשה,מתגרשים. אני לא אומר שאתן לעצמי לסבול בחיים ח"ו אבל בהחלט אשתדל להיות כהי טוב שאפשר ולשמור על אשתי,הבית וכלל חיי הנישואים שיהיו הכי יפים שאפשר בעז"ה.שנזכה.
