איך למצוא פרוטקציה/כיסוי לאבטלה?

[Nocturneaa22]

איך למצוא פרוטקציה/כיסוי לאבטלה?

לפני כחצי שנה פוטרתי ע"י חברה קבלנית עקב חוק ה-9 חודשים מארגון ציבורי גדול, כשבפועל שהותי בתפקיד חרגה מתשעת החודשים. על אף שלא אהבתי את מקום העבודה/יעודי לא היה שם, החזקתי מעמד בזכות הערכה רבה שקיבלתי מעובדים אחרים במעמד עובדי הארגון. יש לציין שהגעתי לארגון באופן מזדמן ללא מעבר ראיון עבודה לתקופה קצובה של מספר ימים בלבד, וכשהתוודאו לכישוריי העולים על המשרה שאיישתי נשארתי לאורך כל התקופה בגלל תנאי עבודה נאותים וסבירים יחסית, אווירה נחמדה בצוות ותחושת יאוש מוחלטת שהביאה אותי לשם מלכתחילה. לאחר סיום תקופת ההעסקה עבר עליי דיכאון שהתגברתי עליו בעיקר בזכות מעבר למקום עבודה אחר שגם לא מבטיח יציבות ומיצוי כישורים. אין לי כיוון בחיים מבחינת יעוד אני בת 30 פלוס, רק תחביבים שקשורים בקריאה וכתיבת שירה (הציעו לי לעבוד בחנות ספרים, אך רשתות כמו סטימצקי מציעות שכר מינימום ועבודת משמרות שלא מתאימה לי). מבחינת תעסוקתית יש לי ערך מוסף שאוכל בהחלט להציע, אך אני חוששת שיסגרו בפניי את כל הדלתות - איך בן אדם אמור לשדר מוטיבציה כשאין לו מוטיבציה בכלל?!

 

[חגי שלו]

למצוא כיוון תעסוקתי בשנות ה-30

שלום לך,
בכל גיל, על אחת כמה וכמה בשנות ה-30, לא מאוחר למצוא את הייעוד שלך.
הדשדוש שלך בקריירה, חוסר המוטיבציה והיעדר המיצוי העצמי נובעים מכך שעדיין לא מצאת את העיסוק המתאים לך, ליכולותיך ולכישוריך.
לא פחות חשוב, הייעוד הוא עיסוק שתאהבי, תוכלי לבצעו היטב ולכן גם להתקדם, להצליח וגם להרוויח.
עיסוק כזה קיים, ועליך פשוט למצוא אותו!

המלצתי לך היא לעצור ולחשב מסלול מחדש.
לבדוק מה העיסוק שאת באמת רוצה ומתאים לך ללא קשר להשקעתך בקריירה עד כה.
כנראה שיהיה לך נכון בנקודה זו לקבל עזרה מאיש מקצוע שיסייע לך להסיר את הערפל ולהחליט על הייעוד האמיתי שלך.

לרוב האנשים זה בלתי אפשרי למצוא את הייעוד שלהם לבדם. לאיש מקצוע קל יותר למצוא את היהלום בתוכך, שלרוב נסתר לך או לא ברור.

יש כל מיני גופים ויועצים שיוכלו לסייע לך. חפשי בגוגל: הסבה מקצועית, ייעוץ תעסוקתי או הכוונה מקצועית ותגיעי לשלל האפשרויות.
בגדול, השירותים מתחלקים ל-2 סוגים:

1. פסיכולוגים תעסוקתיים
2. מאמנים לקריירה

ההבדל בגדול הוא שהראשונים עושים זאת ממקום ייעוצי, על בסיס מבחנים, כאשר הם לרוב מציעים מגוון אפשרויות שעליך לבחור מבינם.
המאמנים מצד שני נוקטים בדרך אימונית, שכוללת יותר דיאלוג וסיוע לך למצוא את התשובות בתוכך. תהליכים אלו הם לרוב ארוכים יותר אך הפתרון הוא ייחודי, ברור, מוגדר ותואם את רצונותיך.

עוד על כל הנושא הזה של ייעוד ומשמעות בקריירה תוכלי לקרוא בפוסטים הבאים:

http://www.hagaishalev.com/blog/motivation1
http://www.hagaishalev.com/blog/why
http://www.hagaishalev.com/blog/walking-dead

גם אני נותן שרות למציאת הייעוד בשיטה אימונית שאני פיתחתי שנקראת "מצא את ייעודך".
תוכלי לקרוא על השרות בקליק כאן על הלינק.
מעבר לכך, אשמח גם לסייע לך טלפונית ואת מוזמנת להתקשר אלי למספר שלהלן, או להמשיך ולשאול בשרשור לתגובה זו.

ב ה צ ל ח ה !!!
חגי

 

[Nocturneaa22]

עשיתי המון טעויות בחיים

בגלל חוסר ביטחון עצמי וגם בגלל רצון עז לשנות דברים שאינם בשליטתי. לא יודעת לאן אגיע אם בכלל עם אימון לקריירה, עצם העובדה שהצלחתי להתגבר חלקית על הפגיעה מפיטורים ולהגיע למקום עבודה חדש זה גם הישג מבחינתי. השארת המון מקום למחשבה באמצעות התכנים שמופיעים אצלך בבלוג והמון תודה על כך.

 

[חגי שלו]

חוסר ביטחון עצמי יושב בבסיס של כל עשייה ופוגע בהצלחה

שמחתי לעזור.
מצוין שהצלחת להתגבר על הפגיעה מהפיטורים ולהגיע למקום חדש.
יחד עם זאת, ללא טיפול שורש בצד המנטלי, יש חשש שטעויות שעשית תחזורנה, גם אם בצורה אחרת.
עזבי את טעויות העבר והתמקדי בהווה.
בגלל שיש לך עוד כ-40 שנות עבודה, כל השקעה שתעשי עכשיו בשינוי מנטלי ובחיזוק הביטחון העצמי תשתלם לך ביג טיים!
ב ה צ ל ח ה !!!
חגי

 

[Nocturneaa22]

איזה טיפול שורש?

כבר מזמן הציעו לי לעבור טיפול פסיכיאטרי כולל תרופות, אולי גם טיפול קוגניטיבי, אבל אין לי רצון לעבור את הטיפול הזה - אני מעדיפה להעביר את שעות הפנאי בהליכות, טיולים, קריאה, ספורט. גם חשבתי איך החיים שלי היו יכולים להיראות ללא צורך בפרנסה, קראתי לאחרונה את אובלומוב וחשתי הזדהות עמו

 

[חגי שלו]

אני מתכוון לאימון, לא לטיפול פסיכולוגי

בקשר לפיתוח ביטחון עצמי, יש שיטות אימוניות שיכולות להשיג תוצאות טובות יותר ובהרבה פחות זמן.

 

[Nocturneaa22]

במקרה שלי האימון אינו נגיש בשלב זה

וגם אם היו בידי האמצעים לגשת לאימון, אין רצון. פשוט אין. יש רגעים שבהם אני יושבת משותקת, מחוברת למחשב, לרשתות, לכל החדשות מכל העולם ואישתו, העיקר להתנתק מעצמי, ומה שהכי עצוב, אין לי כרגע אף בן אדם קרוב שאפשר לסמוך עליו (אם זה חבר/ה, קרוב משפחה - מה שהכי קריטי בשבילי כרגע), כולם מסביב רק מדברים על כמה אני לא מוכנה לקחת את עצמי בידיים וזהו, בעיקר כשזה מגיע לקולגות במקום עבודה. וגם המון דיכאון. והדיכאון הזה לא נמשך מאתמול - ייתכן שהוא בהחלט מצריך התערבות רפואית, אך אני לא רוצה לפנות גם לשם((

 

[Nocturneaa22]

גופים עסקיים ציבוריים

דורשים היום 700 תארים בשביל תפקיד קטן ודיבילי שהיה קטן עליי אפילו (אני עם בגרות מלאה), וכל כך חלמתי כבר על קרקע מתחת לרגליים, אף אחד לא דרש ממני לעמוד ביעדים מטורפים ולקחו אפילו את זה ממני?! איך אני אמורה להרגיש?! ללכת לאימונים? לפסיכולוגים? לפסיכיאטרים? לא בא לי טוב! וגם ממקום עבודה נוכחי סביר שאלך עוד מעט. אפילו בתחילת השבוע הזה רציתי ללכת. בקיצור שוק העבודה תובעני מידיי בעיניי, חבל שלא הלכתי לקבל קצבה בתחילת חיי הבוגרים. אבל עכשיו כבר מאוחר מדי.