Gidi Shemer
New member
שתי מילים (או חפירה) על צריכת חלבון
בעקבות כמה שרשורים בנושא, חשבתי לתת פה הסבר קצר (או יותר נכון- חפירה) לשאלה שעולה מדי פעם, כולל בשרשור של אתמול (שקשור להרצאה של דר' תל-אורן)- כמה חלבון אנחנו צריכים לצרוך ומדוע מישהו קבע דווקא מספרים כאלו ולא אחרים.
דר' תל-אורן אמר כמה דברים מאד נכונים וכמה דברים מאד לא נכונים בהרצאה שלו, אבל במקום להתעמת ולהתקטן על כל נתון ונתון, חשבתי אולי לתת הסבר כללי.
החלבון שאנחנו צורכים הוא בראש ובראשונה מקור לחומצות אמינו שירכיבו את חלבוני הגוף (אלו שבתאים ואלו שמחוץ לתאים). נכון שחומצות אמינו יכולות להיות גם מקור של אנרגיה, אבל זה המקור הלא מועדף של הגוף (ביחס לפחמימות ושומן).
איך אנחנו יודעים כמה צריך?
בשביל זה אנחנו משתמשים בסמן ייחודי לחלבונים והוא החנקן (N). חנקן אנחנו צריכים גם בשביל יצירת חלבונים וגם בשביל בניית דנ"א ורנ"א, אבל יותר חשוב בהקשר שלנו- חנקן בא רק מחלבונים (או חומצות אמינו בודדות) ולא מפחמימות ושמנים ולכן בוא סמן מעולה.
אנחנו לא רק צריכים לצרוך חנקן. אנחנו גם צריכים להיפטר מחנקן מכייון שלא מעט חלבונים מתפרקים בגוף שלנו (בתהליך נורמלי ובריא) והחנקן שנפלט בתהליך הוא רעיל לגוף. למעשה הגוף משקיע לא מעט אנרגיה בהפיכה של החנקן שנוצר במהלך המטבוליזם לאמוניה (פחות מסוכנת, אבל עדיין מאד לא חביבה) ואח"כ לאוריאה (עדיין צריכים להיפטר ממנה) שיוצאת מהדוף דרך השתן.
הבדיקה למעשה בנויה על עקרון מאד פשוט שנקרא: Nitrogen balance. מה שבודקים זה כמה נכנס לגוף פחות כמה יצא מהגוף.
כמה נכנס לגוף בודקים ע"י רמות חנקן בדם לאחר האוכל. כמה יצא מהגוף- בודקים בצואה ובשתן (אני חושב שלפני שנשברתי בהרצאה של תל אורן הוא טען שאין כמעט חנקן שעוזב דרך השתן. זה ממש לא נכון, אבל זה לא הדבר הכי חשוב לענייננו).
כך שלמעשה ה nitrogen balance אומר לנו כמה ה"מכונה" עובדת. כמה היא "אוכלת" וכמה "פסולת" היא זורקת מחוץ לגוף. במילים פשוטות- כמה בניית חלבון יש לעומת פירוק חלבון.
כאשר ה nitrogen balance הוא אפס (0), הרי המכונה משתמשת בכל מה שנכנס ומוציאה את החנקן (כפסולת) ולכן nitrogen balance של אפס מראה לנו בדיוק כמה המערכת עבדה לייצור חלבונים (וגם דנ"א ורנ"א), או במילים אחרות- יש איזון בין בניה לפירוק.
זה המצב כאשר אנחנו צורכים מספיק מקורות חלבוניים.
כאשר המאזן הוא שלילי- אנחנו מפרקים חלבונים (לא במערכת העכול, אלא בתוך התאים) יותר מאשר בונים. אנחנו בגירעון. יכולות להיות מספר סיבות- אחת הסיבות המרכזיות היא שאנחנו לא מספקים מספיק חלבון לגוף.
כאשר המאזן הוא חיובי, אנחנו בונים יותר מאשר מפרקים. מתי זה קורה? למשל בתקופת הצמיחה שלנו בילדות ובגיל התבגרות, למשל בהריון, או למשל בעת בניית מסת שריר.
אז זה הבסיס ומאד פשוט לבדוק אותו. לא צריך שום לובי של שום תעשיה ולא צריך שום תאוריות קונספירציה. צריך פשוט לתת לאנשים לאכול X כמות חלבון (זכרו שזה המקור היחידי לחנקן), ולראות איזו כמות חלבון מביאה את הגוף ל nitrogen balance מאוזן = אפס.
בעשרות מחקרים כאלו שנעשו על אנשים שונים הגיעו למספר הקסם שלפיו אם אדם בוגר ובריא יצרוך 0.65 גרם חלבון למשקל גוף, הרי הוא נמצא בסקלה של 50% מהאנשים שלהם יהיה nitrogen balance מאוזן.
אבל מה אם הוא לא ב"ממוצע"? הרי אנחנו לא רובוטים, אנחנו אנשים עם מטבוליזם שונה. לכן קובעים רמה מומלצת יומית שתספק לא חצי מהאוכלוסיה אלא 97.5% ממנה. צריכת החלבון הנדרשת במקרה הזה היא 0.8 גרם חלבון לק"ג משקל גוף.
במילים אחרות, אם אדם ששוקל 100 קילו אוכל 65 גרם חלבון ביום יש 50% סיכוי שהוא אוכל מספיק. אם הוא אוכל 80 גרם חלבון ביום, הרי הוא מכוסה כמעט במאה אחוז.
והתאפקתי לא לכתוב כלום על סרטן היום ולפני 100 שנה
אם מישהו רוצה לקרוא מאמרים בנושא, אשמח לספק.
בעקבות כמה שרשורים בנושא, חשבתי לתת פה הסבר קצר (או יותר נכון- חפירה) לשאלה שעולה מדי פעם, כולל בשרשור של אתמול (שקשור להרצאה של דר' תל-אורן)- כמה חלבון אנחנו צריכים לצרוך ומדוע מישהו קבע דווקא מספרים כאלו ולא אחרים.
דר' תל-אורן אמר כמה דברים מאד נכונים וכמה דברים מאד לא נכונים בהרצאה שלו, אבל במקום להתעמת ולהתקטן על כל נתון ונתון, חשבתי אולי לתת הסבר כללי.
החלבון שאנחנו צורכים הוא בראש ובראשונה מקור לחומצות אמינו שירכיבו את חלבוני הגוף (אלו שבתאים ואלו שמחוץ לתאים). נכון שחומצות אמינו יכולות להיות גם מקור של אנרגיה, אבל זה המקור הלא מועדף של הגוף (ביחס לפחמימות ושומן).
איך אנחנו יודעים כמה צריך?
בשביל זה אנחנו משתמשים בסמן ייחודי לחלבונים והוא החנקן (N). חנקן אנחנו צריכים גם בשביל יצירת חלבונים וגם בשביל בניית דנ"א ורנ"א, אבל יותר חשוב בהקשר שלנו- חנקן בא רק מחלבונים (או חומצות אמינו בודדות) ולא מפחמימות ושמנים ולכן בוא סמן מעולה.
אנחנו לא רק צריכים לצרוך חנקן. אנחנו גם צריכים להיפטר מחנקן מכייון שלא מעט חלבונים מתפרקים בגוף שלנו (בתהליך נורמלי ובריא) והחנקן שנפלט בתהליך הוא רעיל לגוף. למעשה הגוף משקיע לא מעט אנרגיה בהפיכה של החנקן שנוצר במהלך המטבוליזם לאמוניה (פחות מסוכנת, אבל עדיין מאד לא חביבה) ואח"כ לאוריאה (עדיין צריכים להיפטר ממנה) שיוצאת מהדוף דרך השתן.
הבדיקה למעשה בנויה על עקרון מאד פשוט שנקרא: Nitrogen balance. מה שבודקים זה כמה נכנס לגוף פחות כמה יצא מהגוף.
כמה נכנס לגוף בודקים ע"י רמות חנקן בדם לאחר האוכל. כמה יצא מהגוף- בודקים בצואה ובשתן (אני חושב שלפני שנשברתי בהרצאה של תל אורן הוא טען שאין כמעט חנקן שעוזב דרך השתן. זה ממש לא נכון, אבל זה לא הדבר הכי חשוב לענייננו).
כך שלמעשה ה nitrogen balance אומר לנו כמה ה"מכונה" עובדת. כמה היא "אוכלת" וכמה "פסולת" היא זורקת מחוץ לגוף. במילים פשוטות- כמה בניית חלבון יש לעומת פירוק חלבון.
כאשר ה nitrogen balance הוא אפס (0), הרי המכונה משתמשת בכל מה שנכנס ומוציאה את החנקן (כפסולת) ולכן nitrogen balance של אפס מראה לנו בדיוק כמה המערכת עבדה לייצור חלבונים (וגם דנ"א ורנ"א), או במילים אחרות- יש איזון בין בניה לפירוק.
זה המצב כאשר אנחנו צורכים מספיק מקורות חלבוניים.
כאשר המאזן הוא שלילי- אנחנו מפרקים חלבונים (לא במערכת העכול, אלא בתוך התאים) יותר מאשר בונים. אנחנו בגירעון. יכולות להיות מספר סיבות- אחת הסיבות המרכזיות היא שאנחנו לא מספקים מספיק חלבון לגוף.
כאשר המאזן הוא חיובי, אנחנו בונים יותר מאשר מפרקים. מתי זה קורה? למשל בתקופת הצמיחה שלנו בילדות ובגיל התבגרות, למשל בהריון, או למשל בעת בניית מסת שריר.
אז זה הבסיס ומאד פשוט לבדוק אותו. לא צריך שום לובי של שום תעשיה ולא צריך שום תאוריות קונספירציה. צריך פשוט לתת לאנשים לאכול X כמות חלבון (זכרו שזה המקור היחידי לחנקן), ולראות איזו כמות חלבון מביאה את הגוף ל nitrogen balance מאוזן = אפס.
בעשרות מחקרים כאלו שנעשו על אנשים שונים הגיעו למספר הקסם שלפיו אם אדם בוגר ובריא יצרוך 0.65 גרם חלבון למשקל גוף, הרי הוא נמצא בסקלה של 50% מהאנשים שלהם יהיה nitrogen balance מאוזן.
אבל מה אם הוא לא ב"ממוצע"? הרי אנחנו לא רובוטים, אנחנו אנשים עם מטבוליזם שונה. לכן קובעים רמה מומלצת יומית שתספק לא חצי מהאוכלוסיה אלא 97.5% ממנה. צריכת החלבון הנדרשת במקרה הזה היא 0.8 גרם חלבון לק"ג משקל גוף.
במילים אחרות, אם אדם ששוקל 100 קילו אוכל 65 גרם חלבון ביום יש 50% סיכוי שהוא אוכל מספיק. אם הוא אוכל 80 גרם חלבון ביום, הרי הוא מכוסה כמעט במאה אחוז.
והתאפקתי לא לכתוב כלום על סרטן היום ולפני 100 שנה
אם מישהו רוצה לקרוא מאמרים בנושא, אשמח לספק.
