פאנפיק "פיטר"
רשמתי אותו מזמן והוא WIP אבל מאוד אהבתי אותו ואני מקווה תגיבו
זה מתאר את זווית הראיה של פיטר פטיגרו על המצב.
הבכי העיר את פיטר. הוא שיפשף את עיניו.
גם האחרים התעוררו בעל כורחם.
"די אני לא יכול יותר!" ג`יימס צעק בקול עמום מתחת לכרית.
"סיריוס קום אתה הפעם להחליף לו" הוא המשיך למלמל בקול לא מובן.
"שכח מזה אני החלפתי לו לפני שעה" סיריוס מילמל שרוע כמעט עירום על המיטה.
"בבקשה אני כבר לא מסוגל יותר! איך לילי עושה את זה?!"
הוא צעק מהדק את הכרית יותר לראשו.
ארבעתם נישארו לשמור על הארי בזמן שלילי ופטוניה נסעו לחופשה קצרה, מתרצות את זה כחופשה מהבעלים שלהם.
הבכי התגבר.
"עדיין לא קם" מלמל סיריוס.
"ירחוני?"
"אני החלפתי קודם"
הבכי נישמע קורע לב.
"הו טוב, בסדר אני קם" רמוס התחיל לקום חצי סערורי.
"זה בסדר ירחוני אני אלך" אמר פיטר וקם.
רמוס הסתכל אליו בחיוך מלא תודה ונישפך על המיטה בעיפות.
הבכי קיבל טונים משונים כהארי ניסה כול מיני צרחות.
"רק תלך כבר!" צעק סיריוס.
פיטר נאנח מצחקק לעצמו וניגש לחדרו של הארי.
הוא פתח את הדלת והסתכל אל תוך החדר החשוך.
הוא ניגש לעריסה החומה הענקית והרים את הארי.
הארי המשיך לצרוח עדיין, פרצופו אדום כסלק טרי.
פיטר ריחרח אותו.
חושי העכברוש שלו העניקו לו חוש ריח מעולה.
לא. שום ריח של החלפת חיתול.
כניראה הוא רעב.
הוא ניגש עם הארי הצורח בזרועותיו אל עבר השידה
והרים את אחד מהבקבוקים המוכנים שהם הכינו קודם.
רעיון מבורך ל4 קונדסאים עיפים ומותשים מטיפול בתינוק צורח.
הוא החזיק את הבקבוק והאכיל את הארי.
הארי שתה את הבקבוק בשקיקה.
פיטר חייך. הוא הסתובב איתו בחדר מחכה שיסיים לאכול.
הוא הציץ אל עבר החדר הסמוך.
ג`יימס ניראה חצי מת שרוע כשערמת כריות מונחות על ראשו נגד הרעש, סיריוס שרוע בלי חולצה, וליתר דיוק בלי מכנסיים על המיטה השניה מזיל ריר, ורמוס שוכב, נוחר קלות.
"אתה רואה את אבא שלך והדודים שלך? הם חצי מתים"
הוא צחק וסגר את הדלת.
הארי סיים לבסוף, ופיטר הניח את הבקבוק הריק על השידה
המלאה , בשאריות של חיתולים ניקיים, ובקבוקים חצי אכולים.
הוא טפח קלות על גבו של הארי גורם לו לגהק.
הארי הסתכל עליו.
עיניו נוצצות באיפלה , ניראו כמעט שחורות.
פיטר ליטף את שערו השחור, והארי עצם את עיניו למגע הנעים. אחר חזר להסתכל עליו בעינין.
הוא לא ירדם בקלות.
הוא נאנח ונעמד איתו מול החלון.
הלילה היה בהיר והכוכבים נצצו בשמיים כגחליליות.
הלבנה נתנה את אורה וצבעה את הלילה בצבעי כסף.
פיטר בהה בחלל. קול רטינה מצד הארי הוציא אותו משרעפיו.
הוא דיגדג אותו מעט גורם לו לצחקחק בקולו המתוק והרך.
סיריוס רטן על זה שפיטר מצליח לדגדג אותו יותר בקלות בגלל שיש לו אצבעות שמנמנות.
לפיטר לא היה אכפת.
העיקר שהארי צוחק כשהוא מדגדג אותו.
"אתה כול כך מיוחד הארי" הוא אמר וליטף את מצחו, מעביר יד על המצח הריק, שבקרוב יתמלא בצלקת.
הוא ליטף את המקום שבו אמורה להיות הצלקת וליבו התכווץ.
"הלוואי ולא הייתי צריך לעשות את זה" הוא דיבר להארי שבהה בו מחייך על החברה שהוא נותן לו.
"אני מפחד אתה יודע" הוא אמר.
"אבל אין דרך אחרת" הוא המשיך ללטף אותו, גורם להארי לעשות קולות של הנאה.
"מצחיק כולם תמיד אומרים את זה נכון?" הוא צחק צחוק מתוסכל.
"אני לא רוצה לעשות את זה אבל אין לי ברירה" הוא אמר בוהה בחלון.
אור הירח השתקף על זרועו החשופה.
סמל אוכלי המוות ניראה כמעט זוהר באור הלבנה.
הוא הסתכל על הסימן האפל.
היה זה רעיון של סיריוס, שמישהו מהם יחדור לתוך שורותיהם של אוכלי המוות.
כולם הסכימו שפיטר יתאים לתפקיד, אפילו דמבלדור.
בן אדם שמנמן עם הערכה עצמית נמוכה,פחדן, ובלי ציפיות, מי יאמין שהוא מרגל?
אף אחד.
פיטר לא רצה בזה, אבל הסכים שאין ברירה.
הוא גיחך.
תמיד אין ברירה.
והם באמת קיבלו אותו. הם חשדו כמובן, אבל מידע מכוון שהם שתלו, גרם להם לבטוח בו.
וולדרמוט שמח מהתוספת המתרפסת החדשה שלו.
פיטר ניגעל כול פעם מחדש מהליקוקים והתרפסויות שהיה צריך לעשות.
גאוותו ניפגעה בלי סוף מההשפלות והעלבות שהותכו בפניו.
אבל זה עזר.
מי יאמין שלתולעת חסרת העמוד שידרה הזאת יש כבוד עצמי?
אף אחד.
אבל ככה הוא יכל לגלות הרבה דברים.
לילי חיבקה אותו לילה אחד כשהשתכר מדיכאון.
היא ליטפה את פניו הבוכיות ונשקה לו קלות על שפתיו.
זה הוציא אותו מהשיכרות המעומעמת שסרר בה באותו לילה.
"ליל..לי... למה עשית את זה?" הוא בהה בה בפה פתוח.
היא חייכה אליו.
"אמרתי לי פעם שרבתי עם ג`יימס כשחשבתי לחזור לסורווס שאני הבחורה הכי יפה והכי מושלמת בעולם. שכול מי שאני אגע בו יהיה מושלם בעצמו, רק בגלל שאני נגעתי בו, ושאני לעולם לא אגע באנשים חסרי עמוד שידרה, תולעת האנושות" היא חייכה.
הוא בהה בה לא מבין.
"זה הסיבה שנישקתי אותך,הרי אני מעולם לא אנשק מישהו שהוא חסר עמוד שידרה , תולעת של האנושות , נכון?"
הוא חייך.
היא ליטפה את פניו העגלגלות.
"אתה מיוחד פיטר, יותר ממה שאתה חושב. אל תתיחס למה שהם אומרים לך, אני יודעת שאתה מעבר לכולם"
המילים שלה היו לו כמגן.
כול פעם שהיה פועל בשביל האוכלי המוות, לבש על עצמו מסכה.
מסכה של תולעת, של חנפן, של אחד שהוא הזבל של האנושות. והוא נתן להם לרמוס אותו, ולצחוק עליו, רק כדי להראות שהוא יעשה הכול בשביל להיות אחד מהם.
אבל בפנים הוא זכר את אותה נשיקה, וידע מי הוא ומה הוא באמת שווה.
"פ..פפ..." הארי מילמל.
פיטר התסכל עליו.
"פי...פ...פט...פי-ט-ר" הוא אמר וצהל מזה שהצליח להגות את שמו.
פיטר נשק לו על מצחו.
עוד משהו שגרם לסיריוס להתעצבן.
איך יתכן שהארי למד להגיד את השם של פיטר לפניו?
הוא נישבע שלא ידבר עם הארי חודש.
כמובן ההבטחה לא עמדה אחרי שעה כשהארי חייך אליו
וסיריוס טען שהם מדברים שטויות במיץ כהזכירו לו את הבטחתו.
פיטר הסתכל בעיני האזמרגד האלו.
עיניים כול כך תמימות וכול כך חכמות.
הארי השמיע קריאה ופיטר צחק.
הוא שם אצבע על שפתיו והארי תפס את האצבע והתחיל למצוץ אותה.
הוא חזר להביט בחלון.
עצם זה שהיה כול כך מתרפס, גרם לו להיות מעורב יותר בסוד העינינים שלהם.
המסדר קיבל הרבה מידע בעקבות זה.
בגלל זה שהיה כמעט יד ימינו (או יותר נכון התולעת המציצת שהולכת אחרי וולדרמוט לכול מקום) הוא ידע על התוכנית.
הוא הצטמרר כשניזכר בזה.
הוא ידע על הנבואה, וידע שזה הדבר היחיד שמפחיד את הלורד האפל.
הם לא ידעו כמובן שפיטר הוא שומר הסוד של לילי וג`יימס.
וולדרמוט לא רצה רק להרוג אותם, הו לא.
היו לו תוכניות הרבה יותר טובות מזה.
הוא רצה שג`יימס יסבול. הוא שנא את אביו של ג`יימס שהיה הילאי בכיר, שגרם לו להרבה צרות.
