טוב...../images/Emo58.gif(ע"מ 550)../images/Emo110.gif
בהשפעת אתמול בלילה, וכמובן הקטע שאליו הגעתי בספר, רציתי לשתף אתכם במשהו שעבר במוחי. רק כמה הבהרות לפני: 1. אני יודעת שזה לא חולני מידי, אבל זה מקסים
2.אני לא יודעת מה קורה בהמשך הספר, אני רק בעמוד 550 בערך (בגירסה אמריקקית
) ואני לא יודעת אם קורה משהו בכיוון או בכיוון ההפוך או בכיוון טימבקטו. אני סתם כתבתי. 3. ישנם ביטויים שאני לא רציתי להכניס לתרגום שלהם, אז הם פשוט ישארו ככה, באנגלית. הארי כבר התחיל להשתפר בשיעורי Occlumency שלו עם סנייפ. בשיעור האחרון הוא אפילו הצליח לחסום את סנייפ, אם מסתכלים על זה מזווית מסויימת. הוא לא אהב להגיע לשיעורים האלו, כי בכל זאת, הם היו שיעורים עם סנייפ, ומשמעו היה- סבל עם סנייפ יותר שעות בשבוע. הוא הגיע למשרד ונקש על הדלת. נשמעה נהימה מבפנים והארי פרש את זה כאות בשבילו להיכנס. הוא פתח את דלת המשרד, וראה את סנייפ רוכן מעל ערימת דפים. הארי נתן שיעול קטן כדי להראות נוכחות (Hem Hem
). סניפ לא הביט לעברו אלא רק סידר את דפיו והניח אותם בצד. הארי עמד מוכן מולו, עם שרביטו שלוף. הם לא דיברו יותר מכמה לחשים, וההערות של סנייפ אחרי שהארי היה נכשל שוב ושוב. הם תמיד היו ניגשים ישר לעיניין. "הפעם, פוטר, נסה גם אולי לפרוק אותי מהנשק" אמר סנייפ בחוסר עיניין, "Legilimens!" הארי ניסה לסגור את מוחו כפי שלמד בשיעורים הקודמים, אך הבזקים של זיכרונות שוב צפו והתחילו למלא את מוחו. הוא חשב שכדאי לו לעשות משהו, מהר, לפני שסנייפ יחדור עמוק מידי. "אקספרליאמוס!" צעק הארי את הלחש הראשון שעלה במוחו. אך שום דבר לא קרה, סנייפ עדיין אחז בשרביטו בצורה יציבה למדי. הארי ניסה לעלות במוחו כישוף אחר שיוכל להסית את דעתו של סנייפ, ושייתן לו מספיק זמן לפרק את סנייפ מנשקו. "Legilimens" אמר הארי. הוא לא הבין מהיכן זה הגיע, זה כנראה היה הדבר הראשון שקפץ לו לפה, בשל חוסר האונים שלו. אבל כנראה שגם סנייפ לא היה מוכן דווקא לכישוף הזה. ההבזקים במוחו של הארי התחלפו לתמונות שהוא לא ראה מעולם. הוא ראה ילד קטן משחק בגינה עם המון חברים; הוא ראה ילד קטן, עם שיער שחור, מציץ לתוך חדר שבו ישבו שני אנשים- אחת מהם הייתה אישה, לא מבוגרת, ששכבה במיטה, פניה מעוותות בכאב, והשני היה גבר גבוה, עם שיער שחור ושמנוני ועיניים שחורות שאחז בידה ובכה; הארי ראה את סנייפ הצעיר מחבק נערה על אחד הרציפים בתחנת הרכבות; הוא ראה את סנייפ רץ במורד המסדרון, דמעות ממלאות את עיניו, ומאחוריו ארבעה נערים ואישה, שנראו מוכרים מאוד, צוחקים ומצביעים לעברו. הוא ראה-- סנייפ נפל על ברכיו, שומט את שרביטו בקול, ראשו מורכן. הקללה הפסיקה, הבזקי זיכרונותיו של סנייפ נגמרו, מוחו של הארי התמקד שוב בחדר. הארי הביט לעבר סנייפ. שיערו של סנייפ הסתיר את פניו, והוא ישב על ברכיו, ידיו מונחות על הרצפה, תומכות בגופו. היה שקט ארוך, עד שלפתע דמעה נפלה והרטיבה את גלימתו של סנייפ. אחריה באו עוד הרבה דמעות. הארי מעולם לא ראה את סנייפ ככה. "א..אננ..אני לא התכוונתי" הארי גימגמם ושמט את שרביטו. היה שוב רגע של שקט. ואז, סנייפ הרים מבטו. כשעיניו היו באותו הגובה כמו של הארי, מבטיהם נלדכו. הם הביטו ככה, אחד לתוך עיניו של השני למשך דקות ארוכות, ואז, בלי הודעה מוקדמת, בלי אזהרה, פניהם התקרבו זה לזה. השפתיים שלהם התחברו והם נסחפו שניהם לנשיקה סוערת. לפתע, הארי משך את שפתיו, וניתק אותן משל סנייפ. הוא היה מבולבל. פניו החיוורים והבעתו של סנייפ הראתה את גודל הבילבול שלו גם. הארי תפס את שרביטו, ובלי לומר מילה, רץ החוצה ממשרד, הולך לאן שרגליו הובילו אותו. ואני גם מצרפת תמונה, שלא קשורה כמובן, אבל סתם ציירתי אותה אתמול בשעה שדיברתי עם גנית.
אל תתיסחו אלי. זה היה רגע של פריקת מתחים.
אני מתאהבת...בחברי הפורום!