האפילוג שלי

האפילוג שלי

"צר היה כל כך
הייתי אז מוכרח
לפרוש כנפיים ולעוף"

אני אהיה כנה איתכם, אני רועדת עכשיו ברמות היסטריות, אני לא מאמינה שאני כותבת את המכתב פרידה שלי מהפורום.
שבע שנים אני בפורום הזה, אני זוכרת את ההודעה הראשונה שלי, כתבתי במקום הלא נכון, המנהלת העירה לי על זה.
מי ידע ומי ניחש שהמפחידה הזאת הולכת להיות בעוד כמה שנים למנהלת השותפה שאיתי? מי ניחש? לא אני.

הבוקר שמתי לעצמי את ניווט ברכב, הייתי צריכה להגיע למקום שאני לא מכירה אז החלטתי לשים.
שהוא אמר "פנה עוד 160 ימינה" הרכב התמלא בעצב שלי.
הפורום הזה, הוא בית.
זה המקום שבו אני באה אחרי יום רע, אחרי יום טוב, שהלב שבור, שהלב מלא כל יום כולל את זה שאני כאן.

7 שנים.
זה לא באמת נקלט לי.

אני זוכרת את הרגע שביררו איתי אם אני רוצה להיות מנהלת פה, אני זוכרת שהתגובה הראשונה שלי הייתה :"כן!!"
אפילו לא חשבתי וכבר היד הקלידה.
אחרי זה התחלתי לפחד קצת אבל אז יעל הרגיעה אותי ואמרה לי שיהיה בסדר.

אני זוכרת את המפגש הראשון. כמה חששתי מזה שאף אחד לא יבוא או שלא יהיה כיף בכלל או שאגלה שאנשים כאן ממש משונים.
והתיישבנו לנו שם במעגל ועשינו היכרות ופתאום היה כל כך כיף וכל כך פשוט והזמן פשוט טס.
וכל מפגש מחדש שאני פוגשת אתכם אני מבינה איזה אנשים טובים אתם, איזה חכמים אתם ואיזה עולם מדהים יש בכם ואני תמיד תוהה איזה עולמות אני לא מכירה עדיין, כי אתם מאחורי המקלדת ולא לבוא למפגשים.

הפורום הזה הוא בית.
אני לא יכולה להסביר מעבר, אני רק יכולה לחזור על זה שוב ולקוות שאתם מבינים את המשמעות של זה בעיני.
עברתי במהלך השנים כל כך הרבה חוויות ואירועים ואני תמיד יודעת שכאן זה המקום לשתף, בין אם זה במפורש, בין אם זה בין השורות ובין אם זה בשיחות אישיות שלי אתכם.
אנשים כאן נהיו חלק מהחיים שלי, חלק מהתוכניות שלי לחג שמתקרב, תוכנית שכל החופשה שלי צריכה להבנות מסביבה ולא להפך.
כמה פעמים אמרתי לחברות :"טיול? רק לא ביום שלישי!" כי ביום שלישי אני אתכם ואני לא מוכנה לוותר על זה.

וכל פעם אני נדהמת מחדש מרמת הרגש שלכם שאתם מעלים דיונים חדשים, מהדקויות שעליהן אתם מדברים.
מהמשחקים הכיפים והחמודים שאתם מעלים.
מהעובדה שתמיד מעניין כאן, גם כשאין כמעט פעילות (אהמ...)

אתם מכירים אותי, אני הכי בעד לצעוק עליכם לכתוב פורום ולעשות לכם התקפי לב (ראו מקרה 1 באפריל, שכן, הוא היה לחלוטין הרעיון הזדוני שלי)
ואתם חושבים אולי שאני סתם היסטרית, אולי אפילו קצת בחורה משועממת, אין לה במה להתעסק חוץ מפורום הארי פוטר? אבל הפורום הזה עשה לי כל כך הרבה טוב.
האנשים שבו, הדיונים שבו, נתנו לי מקום להיפתח לעולם, להיות אני במובן הכי אני שיש.
אפילו אם זה אומר שאני חנונית אש שמדברת על הארי פוטר בהתלהבות אדירה.

אני לא נוהגת לספר לאנשים שאני מנהלת את הפורום הזה. לא, זה לא בגלל שאני מתביישת, אלא בגלל שאני מנהלת כאן את החיים שלי
החיים שלי פזורים ברחבי הפורום, בין סכמ"ש לדיון Off ובין דיעותי בדיונים השונים, אני, ואני הכי טהור שיש , מסתובב כאן חופשי בשטח.
גם במצב רוח עצבני, גם במצב רוח קרבי, גם שאני ראש בקיר ומעצבנת אנשים בלי שום סיבה ובעיקר שאני מפחידה אנשים תמימים למוות (ואז ניגשים אליי בכנסים ואומרים :"אז את המנהלת המפחידה!" ואני נבוכה כי הם מסתכלים עלי מלעלה כי כולי נמוכה וקטנה ולי לא ברור ממה יש לפחד..) כי אין לי צורך כאן במסכות, אין לי צורך להעמיד פנים שאני משהו אחר.
ואני הולכת להתגעגע לפורום הזה ואני עכשיו עוד שנייה בוכה כי לא ברור לי איך לעזאזל זה הגיוני שה28.2 הגיע ואני כותבת מכתב פרידה מהפורום כי היה כל כך הרבה זמן.

אתם יודעים, כי אתם בפורום ואתם יודעים, כמה השקעתי בכל שנות הניהול שלי בתואר ובפסיכומטרי, טוב שלא כל סכמש שלי כלל משהו על מבחן או עבודה להגשה או סתם מרצה שהצחיק אותי נורא ותמיד היה לי ברור שאני אעזוב בסוף התואר אבל לא חשבתי לרגע שאני הולכת להיות עצובה מזה כל כך כמו עכשיו.
ובטח שלא תיארתי לעצמי שאני אשכרה אבכה בזמן הכתיבה של השורות האלו.
אבל זה קורה ברגעים אלו אז אני אהיה חזקה ואנסה להתמקד.

הפורום הזה הוא הפנינה שלי, האוצר שלי, הטארדיס שלי תקראו לזה באיזה כינוי גיקי שאתם רוצים, למרות שמבחינתי הוא הפטרונוס שלי.
המקום היחיד שמצליח להוציא ממני שמחה אדירה גם ברגעים הכי מרים ועצובים שלי כי המחשבה עליכם ועל מה שהפורום הזה יכול לעשות למענכם לא עוזבת אותי ולא נתנה לי מעולם לקפוא על שמריי, רק לחדש ולהפוך את המקום הזה למקום הטוב שהשאירה לי בירושה יעל.
אני רוצה שהפורום הזה יהיה מה שהוא בשבילי ואני מקווה שהבנתם שמעבר לכל דיון, חשוב לי הפן החברותי, שאנשים מכירים זה את זה, שהם אוהבים זה את זה ושלא יהיו מריבות ושנאה מיותרים בתוך הפורום הזה.
כי הוא אהבה, הפורום הזה, הוא משפחה והוא בית והעיקרון הכי חשוב שלי היה שכל אחד שיכנס לכאן ירגיש אהוב ורצוי.
אני מקווה שזה הצליח.
אני כל כך מקווה שזה הצליח.

אני חופרת כל כך אבל אני לא מסוגלת להיפרד.
פשוט לא מסוגלת.
אבל אני עוזבת בגלל שהתואר הגיע לסיומו וביום ראשון אני מתחילה פרק חדש בחיים שלי, אני מתחילה התמחות בתחום לימודיי ואני נכנסת לשנה מאוד אינטנסיבית בחיי שכוללת חוסר חיים בסיסי ועבודה מאומצת. כבר התחלתי אותה בחודשים האחרונים ולכן נעלמתי מכאן לא מעט.
והבנתי שאני לא יכולה להיות מהמנהלים האלו שמזניחים למוות את הפורום ואני חייבת לדעת מתי ללכת וזה הזמן ואני יודעת את זה.
ואולי הייתי צריכה קצת לעזוב קצת קודם אבל היה גבול ליכולת שלי.
עד שהצלחתי להרים טלפון לתפוז ולהודיע שאני עוזבת לקח לי חודש וגם אז כמעט אמרתי :"לא נו, אני סתם עובדת עליכם, לא רוצה לעזוב" אבל חשקתי את שיני ואמרתי לאור בהיסטריה שזה קורה ושיש תאריך.

ואני מצטערת בכנות ובשיא הכנות, ולא רק בקטע של "אני מנומסת" - אם פגעתי פה במישהו אני מצטערת.
אני יודעת שיש כאלו שנפגעו ממני ואני מצטערת מאוד.
כל כך מצטערת.

ואני אוהבת אתכם מאוד, ואני יודעת שתמיד יהיה לי בית לחזור אליו כי אתם תשמרו לי על הבייבי שלי.
כי אתם לא תתנו לפורום המדהים הזה, לבית הזה, להסגר.
ואני מודה לכם על היום האחרון שלי בתור מנהלת שבו הועלו דיונים חדשים ומשחקים חדשים כי זה יותר מהכל שימח אותי ועשה לי טוב על הלב.

ואני מודה ליעל שהביאני עד הלום וזה אפילו לא בדיחה, כי כל הניהול שלי הושפע ממנה ונלמד ממנה והיא עשתה עבודה מדהימה מדהימה.
ואני מודה לאור שהייתה כזאת שותפה כיפית ומדהימה לדרך ואני כל כך שמחה שאת היית איתי.
ואני אוהבת את שתיהן מאוד. מאוד מאוד. ואני לא מסוגלת יותר להחמיא להן כי אני שוב מתחילה לבכות.

ואני חושבת שהגיע הזמן לסיים את המכתב הזה ואני לא באמת יודעת איך אז אני חושבת שאסכם את זה בציטוט מתוך הסדרה שאני חשה איתו הזהות מאוד גדולה כרגע:
"הרכבת החלה לנוע, והארי פסע לצידה והביט בפניו הרזים של בנו, שכבר זרחו מרוב התלהבות. הארי המשיך לחייך ולנופף, אף שהיה ברגע זה טעם של שכול, לצפות בבנו המתרחק ממנו אט אט.."(עמ' 683, הארי פוטר ואוצרות המוות)

אוהבת,
ספיר.
 

meli99

New member


ספיר יקרה,
התרגשתי ודמעתי לקרוא את מכתב הפרידה שלך.
את היית כאן, לדעתי, מהרגע הראשון שלי בפורום ואני פשוט לא יודעת איך לדמיין את הפורום הזה בלעדייך.
אם הפורום הוא בית - את הגג שלו, זה שמגן עליו מהרוחות, מהשמש הקופחת ומהגשם השוטף, זה שמאפשר לו לשמור על החום.
אני מעריצה בך את היכולת המדהימה להיות קשוחה כשצריך וכל כך חמה ומחבקת כשצריך.
למדתי ממך הרבה על פתיחות, קבלה וסבלנות מצד אחד ועל עמידה עיקשת על עקרונות מצד שני.
אני מקנאה באנשים שאת עומדת לעבוד איתם כיוון שאני יודעת שאיפה שהלב שלך נמצא, למסירות שלך אין קץ ואני יודעת שאת תעניקי מעצמך שם כמו שהענקת לנו בלי סוף.
אוהבת אותך ואבוי לך אם תעלמי מחיי,
לילך
 
לילכוש..

אין לך מושג כמה ריגשת אותי עכשיו, באמת שלא מבינה.. אני כל כך שמחה שאת כאן בפורום כי.. אני יודעת כמה יש לך להציע וכמה היית בשבילי (גם אם לא הבנת את זה עד הסוף) שאני הייתי צריכה מילה טובה ושאני בדרך הנכונה.

ואת לחלוטין לא מבינה שהשארתי בפורום הזה וכמובן אצלך משהו מהלב שלי ואני בהחלט לא הולכת להעלם לך כל כך מהר..
אוהבת!
 

Mor L

New member


או מי גוד נראה לי אני רועדת ביחד איתך
אני לא יכולה להודות לך מספיק על כל מה שעשית בשבילי כל השנים מאז שבאתי לפורום המדהים הזה
בזכותך היה לי תמיד בית להיות בו ומקום חם שתמך בי תמיד
מעולם לא היה מקום לפני כן שקיבל אותי בדיוק כמו שאני וזה הכל בזכותך
את לימדת אותי כל כך הרבה והענקת לי השראה מהניהול שלך והדרך שבה הפעלת את הפורום
ואף פעם לא היה ולא יהיה לך תחליף
אני רק יכולה לומר לך תודה על כל השנים הנפלאות שהיו לנו ביחד
ומקווה מאוד שתשמרי איתי על קשר גם בעתיד
תודה על הכל
אוהבת המון
 
יקריתי..

אני פשוט לא יודעת מה להגיב לך אלא פשוט בתודה רבה על היותך כי בזכותך הכרתי קווי מחשבה שאני לא מכירה ולא רגילה אליהם וזה פתח אותי ברמה אחרת..
אני מצטערת שבזמן האחרון אני נעלמת, כמו שאת מבינה- נעלמתי לעצמי לא פחות. אבל אני מקווה שהולך לך טוב עם הפורום שלך ואני בטוחה שאת נהנת ממנו ומקווה שביום הפרישה שלך גם לך יכתבו את מה שכתבת לי עכשיו..

אוהבת!
 

pennylane11

New member


אני חייבת להגיד שניהלת את המקום הזה באופן מדהים ושהפורום הזה לא היה אותו הדבר בלעדייך. את נהדרת ואין לי ספק שתמשיכי להיות.
המון המון המון בהצלחה בשנה הקשה שלפניך, אני בטוחה שתעברי אותה כמו גדולה.
 
הו הו..

גרמת לי להסמיק.. ואני מקווה מאוד שאת צודקת בקשר לשנה הקרובה .
תודה רבה על התגובה המקסימה הזאת, באמת שריגשת.

(בואו נצא מנק' הנחה שאת כולכם אני אוהבת, טוב?)
 

Ayelet 363

New member


כל התגובות שיש כאן לפניי ניסחו את זה הרבה יותר טוב ממני, אבל רציתי להגיד שממש נתגעגע, ושהפורום ממש בר מזל שאת ניהלת אותו, וכל כך הרבה זמן ובאופן כל כך מסור...
 

Wait For It

New member


אני נעלמת לכמה ימים ופתאום את עוזבת?

האפילוג שלך כל כך ריגש אותי עכשיו (הרבה יותר משל רולינג), ספיר את היית מנהלת מדהימה!
חבל שאת צריכה לעזוב

תודה תודה תודה על ניהול מהלב, ראיתי כמה וכמה פורומים ובאף לא אחד מהם נוצרה המשפחתיות שהצלחת איכשהו לייצר כאן..
אז שוב תודה, ובהצלחה בחיים החדשים!
 
איך אומרים? "בזמן שישנת"!

אני כבר לא יודעת מה לכתוב חוץ מזה שתודה תודה ותודה על המחמאות המדהימות האלו ושריגשת אותי מאוד!

והיי, כל דבר ירגש יותר מהאפילוג של רולינג...!
 

OKDeSign

New member
אבל מי הרשה לך?!


זה לא פעם ראשונה ולא אחרונה שאני נפרדת ממך כמנהלת,
וזה ממש לא אומר על ההפרדות שלנו כחברות(!)

את בנאדם נפלא ומנהלת מדהימה ותיהי חסרה פה ברמות אחרות בכלל.
מוזר לי לראות אותך אדומה, ומוזר לי עוד יותר לחשוב שלא אלייך אני פונה בדברים ניהוליים כאלה ואחרים

האחרים סיכמו את זה יפה, ואני במילא לא טובה בפרידות ובחפירות
אבל ספיר, נתגעגע, את לא תשכחי


160 הוא תמיד הבית
 
וממתי אני מבקשת רשות??

ולמה נראה לך שאי פעם תצליחי להיפטר ממני.. את עדיין חייבת לי שתיית שחרור ואני חייבת לך על ההברזה מהיום הולדת שלך

ועזבי לראות אותי אדומה, לראות אותי שחורה זה באמת עשה לי טראומה היום.

הבית הוא איפה שהאנשים שאתה אוהב נמצאים לדעתי ומכוון שכולם ב160...
אוהבת אותך מאוד...
 


ספיר היקרה,
כל כך לא שגרתי עבורי לראות את הכינוי שלך לא בצבע הכחול שבעבר הייתי מורגל לראות אותו.
אני זוכר את הפעם הראשונה שפגשתי אותך, וגם את כל שאר הפורום הזה, בכנס מיתופיה 2010 כשאני עוד הייתי ילד מוזר והיפראקטיבי והצטרפתי לפורום אחרי שעות של לחץ חברתי. היום, כמעט ואין מפגש אחד שאנחנו לא צוחקים על זה, אבל עד כמה שזה היה אירוע מצחיק ויוצא דופן, הוא טמן בחובו משהו רציני.
אני מרגיש שהשהות שלי כאן בפורום הפכה אותי למישהו אחר ממה שהייתי לפני. כאן בפורום אני מרגיש שלמדתי ערכים, אזרתי ביטחון, הבנתי דברים על עצמי ועל נקודות החוזק והחולשה שלי. בקיצור, מאז שאני בפורום אני מרגיש שאני בין חברים. ולא סתם חברים, אלא חברים אמיתיים.
למה היה חשוב לי להגיד את זה? הסיבה הפשוטה היא שפשוט היה לך, בתור מי שניהלה את הרחבה הזאת, חלק משמעותי בזה. רצית ליצור כאן חברה נעימה ולהנעים את זמן הגלישה בו, ורבים מאלה שהכירו אותך וחברים בפורום הזה כבר הרבה זמן יכולים להעיד שהצלחת. הרצון הטוב והאכפיות (וגם ההפחדות במובן מסויים) עיצבו את הפורום בצורה משמועיתית שאני בשם עצמי מודה לך עליה מאוד. אני נשמע קצת רגשן ועם הראש בעננים, אבל ככה הייתי וככה אשאר.

ודרך אגב, זוכרת את מתיחת ה-1 באפריל האכזרית שלך? איך אפשר שלא.
זוכרת את הדרך ההזויה בה הגבתי למתיחה הזאת? איך אפשר שלא.
זוכרת את כמות הפעמים שאת סיפרת לי כמה התרגשת מזה וכמות הפעמים שאני קראתי לעצמי אידיוט בגלל זה? איך אפשר שלא.

עכשיו אני מוכרח להגיד שאת צדקת כל הזמן הזה, ואני מועניק לך כתודה את שני הבתים האחרונים של השיר:

"אפילו שבינינו יש רק פער של מקלדת ושבעה ספרים,
עדיין נישאר חברים טובים.
חברות לא מוצאים אי שם במבוך, או במעמקי האגם הקסום,
וגם לא בכספת השמורה ביותר ביקום.

ועכשיו זהו רגע של דומיה והס,
שאף אחד לא יוציא מילה,
המילי היחידות יעברו במבטינו.
אז אפשר לומר שתם ונשלם הקונדס."

תודה על שלוש שנות שהות מקסימות.
 
רפאל, אתה באמת אידיוט.

סתם לא, אבל התגובה שלך גרמה לי אשכרה לצאת מהמשרד באמצע היום ולנסות לא לבכות לאור בטלפון כי פשוט ריגשת אותי בטירוף.

אני כל כך גאה בך, אין לך מושג כמה.. ואל תחשוב לדקה שהשינוי שלך היה נסתר מעיני ואל תחשוב לדקה שזה לא שימח אותי ועדיין משמח אותי.

תודה רבה על התגובה המקסימה שלך. פשוט תודה.
 
למעלה