ואני? עוד קטע שהתחלתי לתרגם...../images/Emo3.gif
שכבתי לי על כורסה, מטפח את רגלי השמאלית האחורית. פסים של אור חדרו לחדר דרך הוילונות הונציאניים. היה יכול להיות לעניין בקבוק וויסקי וכוס. אבל האנשים שמו את הוודקה בפריזר, גבוה מכדי להגיע, מזל מחורבן! עסקים היו רעים לאחרונה. בדיוק חשבתי על זינוק לאדן החלון לבדוק את הנעשה על המתקנים להאכלת צפורים בבית הסמוך והופס, הטלפון צילצל. ברחתי מחדר השינה בריחה שכולה החלקה והתנגשות בטלפון שעף לו מהתושבת. מה זה? הסתלסל לו זנבי בסימן שאלה, דממה. ואז שמעתי משהו... גירגור מרוחק. השמעתי "מיאו" בעצב, רק ליתר ביטחון. קליק, ואז.. קול חיוג. חרבון! פעם שנייה היום! מישהו משחק כאן בחתול ועכבר. בהדרגה החזרתי את השפופרת למקומה. וואוו הדבר הזה כבד. רצתי בטירוף מסביב לדירה מספר פעמים, רק למזל ו... הופס, זמן לאוכל! השאר יצטרך לחכות. חזרתי לכורסא, ליקקתי את עצמי ביסודיות והירהרתי. משהו כאן מסריח עם אותן התקשרויות בטלפון - יכולתי ממש להריח את זה. הטפרים שלי התארכו בחוסר שליטה, ועיסיתי את הריפוד לזמן מה. המממ. מטולא העביר זמן ב- San Quentin אבל אולי אחד מהטורפים שלה משחר לטרף בסביבה. או מי יודע, אולי אותם חתולי רחוב מקוללים מהכנופיה של מיס פוף מחפש נקמה, הרבה אויבים יש לי מימי הקריירה הארוכים שלי. פתאום הייתה תנועה חטופה בחלון השני. האוזניים שלי קפצו והזדקפו. לך! לך! לך! נמתחתי הסתערתי לקצה השולחן ו-טראח! התנגשות. אוח לעזאזל. לא ראיתי את בקבוק הבירה. תקעתי מבט בשורצת הפרעושים הזו, הקליקו עם האוזניים החרוצות בצלקות שם על אדן החלון. האוזניים שלה נסוגו לאחור והיא נשפה. טוב, כאלה צרות לא חסרות לי עכשיו. תקעתי בה את מבטי סומר במקצת עד שהפנתה את מבטה. הו כן, לקקי את כפותיך כאילו כלום לא קרה, חשבתי לי. היא השמיעה לעברי נהימה בקול נמוך: "מוטב שתתרחק מאותו עץ גדול על גבול מגרש החניה, הבנת את זה"? זו הטריטוריה שלי. שם אני צדה את הסנאים, בנת? ולא צריך שניים שיתנגשו תוך פעולה". חרקתי שיניים. משהו ניצנץ. כן, ראיתי אותה קודם. הייתה סוג ב' במועדון הקיט-קט. חרבון, הזנב שלה כפול מזנבי. שמעתי אנשים קוראים לה "מתפנקת". אבל ראיתי אותה מיללת שם בתעלות הרבה פעמים כשהייתה מיוחמת בימים רחוקים. סירקתי את שפמי בכפותי "מתגנבת שכמוך" אמרתי. "שנינו יודעים שלא באת לכאן לשיחת סנאים". הסתכלה במבט תמים: "לא נאמר שהסקרנות הרגה את החתול"? גירגרה בתשובה. הרגשתי את זנבי מתנועע ברוגז. "אומרים הרבה דברים", נהמתי בחזרה. הייתי חובט בה אילו לא הייתה מאחורי הזכוכית. היא הביטה סביב, שמעתי שנמאס לדלעת והוא שבע מההתגנבויות שלך לפעילויות שלהם. ושמור את כפותיך הרחק מכלי האוכל שלהם. המשך יבוא...
שכבתי לי על כורסה, מטפח את רגלי השמאלית האחורית. פסים של אור חדרו לחדר דרך הוילונות הונציאניים. היה יכול להיות לעניין בקבוק וויסקי וכוס. אבל האנשים שמו את הוודקה בפריזר, גבוה מכדי להגיע, מזל מחורבן! עסקים היו רעים לאחרונה. בדיוק חשבתי על זינוק לאדן החלון לבדוק את הנעשה על המתקנים להאכלת צפורים בבית הסמוך והופס, הטלפון צילצל. ברחתי מחדר השינה בריחה שכולה החלקה והתנגשות בטלפון שעף לו מהתושבת. מה זה? הסתלסל לו זנבי בסימן שאלה, דממה. ואז שמעתי משהו... גירגור מרוחק. השמעתי "מיאו" בעצב, רק ליתר ביטחון. קליק, ואז.. קול חיוג. חרבון! פעם שנייה היום! מישהו משחק כאן בחתול ועכבר. בהדרגה החזרתי את השפופרת למקומה. וואוו הדבר הזה כבד. רצתי בטירוף מסביב לדירה מספר פעמים, רק למזל ו... הופס, זמן לאוכל! השאר יצטרך לחכות. חזרתי לכורסא, ליקקתי את עצמי ביסודיות והירהרתי. משהו כאן מסריח עם אותן התקשרויות בטלפון - יכולתי ממש להריח את זה. הטפרים שלי התארכו בחוסר שליטה, ועיסיתי את הריפוד לזמן מה. המממ. מטולא העביר זמן ב- San Quentin אבל אולי אחד מהטורפים שלה משחר לטרף בסביבה. או מי יודע, אולי אותם חתולי רחוב מקוללים מהכנופיה של מיס פוף מחפש נקמה, הרבה אויבים יש לי מימי הקריירה הארוכים שלי. פתאום הייתה תנועה חטופה בחלון השני. האוזניים שלי קפצו והזדקפו. לך! לך! לך! נמתחתי הסתערתי לקצה השולחן ו-טראח! התנגשות. אוח לעזאזל. לא ראיתי את בקבוק הבירה. תקעתי מבט בשורצת הפרעושים הזו, הקליקו עם האוזניים החרוצות בצלקות שם על אדן החלון. האוזניים שלה נסוגו לאחור והיא נשפה. טוב, כאלה צרות לא חסרות לי עכשיו. תקעתי בה את מבטי סומר במקצת עד שהפנתה את מבטה. הו כן, לקקי את כפותיך כאילו כלום לא קרה, חשבתי לי. היא השמיעה לעברי נהימה בקול נמוך: "מוטב שתתרחק מאותו עץ גדול על גבול מגרש החניה, הבנת את זה"? זו הטריטוריה שלי. שם אני צדה את הסנאים, בנת? ולא צריך שניים שיתנגשו תוך פעולה". חרקתי שיניים. משהו ניצנץ. כן, ראיתי אותה קודם. הייתה סוג ב' במועדון הקיט-קט. חרבון, הזנב שלה כפול מזנבי. שמעתי אנשים קוראים לה "מתפנקת". אבל ראיתי אותה מיללת שם בתעלות הרבה פעמים כשהייתה מיוחמת בימים רחוקים. סירקתי את שפמי בכפותי "מתגנבת שכמוך" אמרתי. "שנינו יודעים שלא באת לכאן לשיחת סנאים". הסתכלה במבט תמים: "לא נאמר שהסקרנות הרגה את החתול"? גירגרה בתשובה. הרגשתי את זנבי מתנועע ברוגז. "אומרים הרבה דברים", נהמתי בחזרה. הייתי חובט בה אילו לא הייתה מאחורי הזכוכית. היא הביטה סביב, שמעתי שנמאס לדלעת והוא שבע מההתגנבויות שלך לפעילויות שלהם. ושמור את כפותיך הרחק מכלי האוכל שלהם. המשך יבוא...