התייעצות לגבי חתולה שעברה טראומה
נעים להכיר - אני לא קבועה פה. אבל הפנו אותי למומחים שפה אז אשמח להחכים מנסיונכם.
יש לנו חתול וחתולה, די צעירים - בני שנה בערך. הם איתנו מאז נובמבר (עת נפרדנו מהחתול נשמה שלנו ז"ל שהחדשים לא שווים את קצה שפמו בינתיים, אבל זה עניין לשרשור נפרד).
אנחנו גרים בחו"ל בבית פרטי עם גינה והבתים מסביב גם הם פרטיים עם גינה.
מאחר שהם גם יוצאים החוצה (יש להם דלת חתולים קטנה כזו) יש להם נטייה לצוד. כדי להפריע במאמציהם שמנו עליהם קולר עם פעמונים. אממה? הם איבדו את הקולרים פעמים רבות [כל פעם שזה נתפס במשהו זה נפתח - כדי למנוע חנק/תליה של החתול/ה]. אז עברנו למין רסן (HARNESS). ואכן מאז שיעורי ההצלחה שלהם בציד ירדו משמעותית
במשך כמה שבועות היה נדמה לנו שהחתולה מחזיקה את יד ימין קצת מוזר/גבוה. בדקנו לה את הכפה לראות אם פצועה או יש בה קוץ או משהו - ולא מצאנו כלום - לא היה נראה שכואבת לה הכפה. הסתכלנו גם עליה בכלל - לא ראינו שום דבר מוזר.
בסוף..... הסתבר שהרסן או שהיה מותקן עם סיבוב או שהיה הדוק מדי או שניהם (האופר והילדות שמו אותו עליה). הוא גרם לה לשפשוף/פצע מזעזע מתחתיו - הילדות ראו רק כשהרסן האדים מדם, וכמובן מיד גזרו אותו עם מספריים ושחררו אותה ממנו.
נעבור לפרק ב': הילדות הכניסו אותה למנשא חתולים (טראומה גדולה בשבילה, לקח 45 דקות של מאבק, מדובר בחתולה מהזן החששני/פחדני). אצל הוטרינרית אובחן אכן פצע איום ומזוהם (זה נראה כמו בשר נא... ), אבל ללא צורך בתפרים. קיבלנו אנטיביוטיקה, צווארון גדול כדי להפריע לה ללקק את הפצע והוראה לעשות קומפרסים חמים.
פרק ג': שבנו הביתה, הצלחנו להכניס בה שתי מנות אנטיביוטיקה (בלילה ובבוקר שלמחרת). אבל הצווארון הכניס אותה לטירוף/אמוק קיצוני. היא התחילה לרוץ בבית כמשוגעת, ובסוף.... הצליחה לצאת החוצה דרך הדלת חתולים שלה. לא ברור לנו איך כי הצווארון בבירור לא עובר בו. אולי היא הלכה אחורה - אין לי מושג.
פרק ד': ומאז.... היא לא חזרה הביתה - בערך. היציאה הדרמטית מהבית היתה ביום שלישי שעבר. מאז אנחנו רואים אותה כל לילה, היא חוששת להתקרב אלינו. היא נכנסה הביתה 3-4 פעמים - כל פעם למשך 2 דקות בערך ואז ברחה. היא בורחת בשניה שסוגרים את הדלת (דרך דלת החיות הקטנה שלה) - כלומר מוכנה להיות בבית רק עם דלת פתוחה. אבל היתושים הורגים אותנו אז אי אפשר דלת פתוחה שעות. אנחנו מצליחים לתת לה קצת אוכל - רק בערב כשהיא מופיעה. כך גם נתנו לה עוד פעם אחת אנטיביוטיקה. פעם אחת היא נתנה לי ללטף אותה - בבירור היא ירדה במשקל. לא נראה לי שמישהו אחר מאכיל אותה. את הצווארון מצאה אחת השכנות בגינה שלה זה מכבר והביאה לנו. כך שהיא בלי הצווארון. ולא נשים עליה את הצווארון שוב - אל דאגה...
נראה שהפצע מחלים היטב. הוא התייבש - כבר אין עליו מוגלה והכל סגור - היא לא נראית במצב גופני גוסס. היא אפילו מתגלגלת בהנאה על המדרכה - רק לא קרוב מדי אלינו
אבל מה? זהו? החתולה הזו לא תהיה יותר בבית שלנו? החתול השני מנסה לשחק איתה - הם היו בעבר די "מאוהבים" ואפילו נהגו ללקק זו את זה בראש במשך שעות (תוך שהם מחזיקים את הראש עם הכפה כדי למנוע מהמטופל/ת לזוז). אבל עכשיו נראה שהיא לא שמה אליו. הוא מנסה לשחק איתה וללקק אותה
אשמח לשמוע סיפורים מנסיונכם, הצעות לשיפור המצב ושאר תובנות
בסוף יגיע החורף, והוא קשה פה, וקשה לחתול לגור בחוץ בחורף...
תודה רבה מראש!!
ד.
נעים להכיר - אני לא קבועה פה. אבל הפנו אותי למומחים שפה אז אשמח להחכים מנסיונכם.
יש לנו חתול וחתולה, די צעירים - בני שנה בערך. הם איתנו מאז נובמבר (עת נפרדנו מהחתול נשמה שלנו ז"ל שהחדשים לא שווים את קצה שפמו בינתיים, אבל זה עניין לשרשור נפרד).
אנחנו גרים בחו"ל בבית פרטי עם גינה והבתים מסביב גם הם פרטיים עם גינה.
מאחר שהם גם יוצאים החוצה (יש להם דלת חתולים קטנה כזו) יש להם נטייה לצוד. כדי להפריע במאמציהם שמנו עליהם קולר עם פעמונים. אממה? הם איבדו את הקולרים פעמים רבות [כל פעם שזה נתפס במשהו זה נפתח - כדי למנוע חנק/תליה של החתול/ה]. אז עברנו למין רסן (HARNESS). ואכן מאז שיעורי ההצלחה שלהם בציד ירדו משמעותית
במשך כמה שבועות היה נדמה לנו שהחתולה מחזיקה את יד ימין קצת מוזר/גבוה. בדקנו לה את הכפה לראות אם פצועה או יש בה קוץ או משהו - ולא מצאנו כלום - לא היה נראה שכואבת לה הכפה. הסתכלנו גם עליה בכלל - לא ראינו שום דבר מוזר.
בסוף..... הסתבר שהרסן או שהיה מותקן עם סיבוב או שהיה הדוק מדי או שניהם (האופר והילדות שמו אותו עליה). הוא גרם לה לשפשוף/פצע מזעזע מתחתיו - הילדות ראו רק כשהרסן האדים מדם, וכמובן מיד גזרו אותו עם מספריים ושחררו אותה ממנו.
נעבור לפרק ב': הילדות הכניסו אותה למנשא חתולים (טראומה גדולה בשבילה, לקח 45 דקות של מאבק, מדובר בחתולה מהזן החששני/פחדני). אצל הוטרינרית אובחן אכן פצע איום ומזוהם (זה נראה כמו בשר נא... ), אבל ללא צורך בתפרים. קיבלנו אנטיביוטיקה, צווארון גדול כדי להפריע לה ללקק את הפצע והוראה לעשות קומפרסים חמים.
פרק ג': שבנו הביתה, הצלחנו להכניס בה שתי מנות אנטיביוטיקה (בלילה ובבוקר שלמחרת). אבל הצווארון הכניס אותה לטירוף/אמוק קיצוני. היא התחילה לרוץ בבית כמשוגעת, ובסוף.... הצליחה לצאת החוצה דרך הדלת חתולים שלה. לא ברור לנו איך כי הצווארון בבירור לא עובר בו. אולי היא הלכה אחורה - אין לי מושג.
פרק ד': ומאז.... היא לא חזרה הביתה - בערך. היציאה הדרמטית מהבית היתה ביום שלישי שעבר. מאז אנחנו רואים אותה כל לילה, היא חוששת להתקרב אלינו. היא נכנסה הביתה 3-4 פעמים - כל פעם למשך 2 דקות בערך ואז ברחה. היא בורחת בשניה שסוגרים את הדלת (דרך דלת החיות הקטנה שלה) - כלומר מוכנה להיות בבית רק עם דלת פתוחה. אבל היתושים הורגים אותנו אז אי אפשר דלת פתוחה שעות. אנחנו מצליחים לתת לה קצת אוכל - רק בערב כשהיא מופיעה. כך גם נתנו לה עוד פעם אחת אנטיביוטיקה. פעם אחת היא נתנה לי ללטף אותה - בבירור היא ירדה במשקל. לא נראה לי שמישהו אחר מאכיל אותה. את הצווארון מצאה אחת השכנות בגינה שלה זה מכבר והביאה לנו. כך שהיא בלי הצווארון. ולא נשים עליה את הצווארון שוב - אל דאגה...
נראה שהפצע מחלים היטב. הוא התייבש - כבר אין עליו מוגלה והכל סגור - היא לא נראית במצב גופני גוסס. היא אפילו מתגלגלת בהנאה על המדרכה - רק לא קרוב מדי אלינו
אבל מה? זהו? החתולה הזו לא תהיה יותר בבית שלנו? החתול השני מנסה לשחק איתה - הם היו בעבר די "מאוהבים" ואפילו נהגו ללקק זו את זה בראש במשך שעות (תוך שהם מחזיקים את הראש עם הכפה כדי למנוע מהמטופל/ת לזוז). אבל עכשיו נראה שהיא לא שמה אליו. הוא מנסה לשחק איתה וללקק אותה
אשמח לשמוע סיפורים מנסיונכם, הצעות לשיפור המצב ושאר תובנות
בסוף יגיע החורף, והוא קשה פה, וקשה לחתול לגור בחוץ בחורף...
תודה רבה מראש!!
ד.
