לנסות
להכניס הגיון בתהליכים הצבאיים זה כמו לראות את אלון מזרחי מדבר אנגלית. שניהם ארועים שלא ממש קורים. אלון מזרחי, גם כשהוא מנסה לא מדבר אנגלית וגם כשהצבא מנסה אין שם הגיון... אתה צריך לשחק את הקלפים שלך נכון. לי היה ממוצע מביש ועדיין הגעתי לאן שרציתי. היה לי המון אבל המון מזל. חברים שלי עם ממוצע הרבה יותר משכנע היו עם פחות מזל. אני מצידי למשל התראיינתי רק, אבל רק ביחידות שרציתי להגיע. לאבא שלי היה חבר בדרג מאוד גבוה במצו"ב ואפילו שבתקופת סיום הלימודים שלי, אבי היקר עשה מאמצים כבירים להפגיש בנינו (ארוחות שישי וכאלה) אני נמנעתי מכך. רציתי מודיעין ודאגתי שאם מישהו יזכיר את שמי זה יהיה רק חיל המודיעין. מה הביא אותי בסופו של דבר לאן שהגעתי אם מזל או המהלכים שלי, רק אלוהים יודע. אתה יכול לעמול קשה מאוד על ממוצע ואז לגלות שבשנה שאתה מתגייס הצבא החליט לחזק את חיל התחזוקה ולהציב את המצטיינים שם (קרה בעבר). מצד שני הצבא יחפש אנשים לשלוח לפרוייקט בחו"ל ולכן ייקח את אלה שהוא יכול "לוותר" עליהם לתקופת מה ואז יבחרו אלה עם הממוצע הנמוך (זה אפילו קרה במחזור הגיוס שלי). אחד הרמ"חים שלי התגייס לצבא לאחר שסיים את הלימודים בעתודה בדיוק באוקטובר 1973 (מצלצל מוכר) הוא סיים את המלחמה כמ"מ שיריון. הוא היה אינטיליגנט ולצבא היו חסרים אנשי שיריון ובעיקר מפקדים הוא עשה את כל המסלול בזמן זעום וקיבל מחלקת טנקים. אחר כך הוא הלך לאלקטרוניקה. ולכן אני מציע לדאוג לכל דבר בעיתו. תסיים עם ממוצע הכי גבוה שאתה יכול (זה לא יכול להזיק), תדאג לשיער שלך ולשאר הבילויים בזמן הלימודים וכשתגיע לצבא תדאג לצבא. מסלול העתודה הוא לא פשוט והוא לא מתאים לכולם. ניסיונות חסרי תוכלת לנווט אותו מהמקום במסלול בו אתה נמצא הוא חסר ערך לחלוטין.