מחשבות על עקרון הרצף

[נורקס]

מחשבות על עקרון הרצף

קראתי את הספר לראשונה בתקופת ההריון והרעיונות נראו לי הגיוניים ונכונים. כעת, כשאני כבר אמא, אני קוראת בו שוב. הכל עדיין מתחבר ונשמע נכון ואפילו חי עכשיו. יש חלקים שאפילו מעלים בי דמעות של התרגשות. יחד עם זאת יש בי מספר תהיות. מעבר ל"בלתי אפשריות" של יישום השיטה בחברה שלנו (אני לא מצליחה לדמיין בוסים מאושרים כשהעובדות שלהן מגיעות עם תינוקיהן במנשאים למשרד) יש לי קצת בעיה עם הדרך של לשאת תינוק כל הזמן על הידיים. זה מאד נכון לחודשיים-שלושה הראשונים, אבל אח"כ כבר צריך לשלב עוד תנוחות ומצבים. אני רואה על ביתי שבהתחלה היתה "מכורה" למנשא ולאט לאט המנשא נהיה קצת "קטן" עליה. היום "ממרומי" 4.5 חודשי חייה הפכה נועה ליצור סקרן ופעלתן (בלי עין הרע). היא אוהבת להתבונן ולגעת בדברים, לדחוף דברים לפיה להרים את רגליה מעלה לכיוון הפנים ולהשמיע קולות מצחיקים. הרבה דברים שלא היו מתאפשרים אם הייתי נושאת אותה עלי במנשא כל היום. היא עדיין אוהבת להתכרבל ולהתערסל עלי מידי פעם ועדיין נרדמת הכי טוב על הידיים או על הציצי אבל... ע"פי עיקרון הרצף יש לשאת את התינוק כל הזמן. כשאני קוראת את הספר זה נשמע לי נכון ואז אני סוגרת אותו וזה נשמע לי מוגזם. כי הרי צריך קצת מהכל: קצת במנשא וקצת בטרמפולינה וקצת על השטיח וקצת בעגלה ואפילו קצת להיות לבד עם עצמה צידי פעם. אז, הלך עיקרון הרצף? מה דעתכן על השיטה ויישומה?

 

[לולי8]

מזדהה עם מה שכתבת וגם...

לתחושתי הפערים שאלה משקפים את זה שהמקור של הספר הוא בתצפית אנתרופולוגית, והוא הפך למעין "ספר חינוך להורים". אני לא יודעת אם זאת היתה הכוונה המקורית של המחברת או שזה פשוט התפתח ככה בגלל שהחברה שלנו מאד צמאה לזה, אבל אני לא חושבת שהספר באמת מתמודד עם המורכבות של איך זה לגדל תינוק בחברה המערבית כיום. היא מציעה את הפתרון של "על הידיים" כאילו הוא פתרון פלא שגם פותר וגם מונע כל בעיה עתידית, ובשבילי זה היה קצת פשטני. מה שאני לקחתי מה הספר הזה, ומה שאני מאד מנסה לקחת מספרים, אנשים וכו' באופן כללי (לא תמיד זה מצליח

), זה לא את ה"עיקרון" אלא את מה שמתאים לי. כשגדלתי היו סביבי הרבה הצהרות שמשבחות את שיטת חמש הדקות בכל מיני שמות, והספר הזה עזר לי להתחבר לאינסטינקטים שלי, להבין שאני לא רוצה בכלל להתקרב לשיטה הזו ולמה שנובע ממנה. הוא עודד אותי להיות קשובה לעצמי ולשירה, ולנסות ליישם את הקשב הזה עד כמה שאפשר בכל ההורות שלי. וזה כבר המון בשבילי...

 

[פלגיה]

הרעיון של "הרצף"

זה לשאת את התינוק כל עוד הוא רוצה בכך, עד לגיל שבו הוא נעשה פעלתן ומעדיף להיות מחוץ לידים. ממרומי בת השנה ועשרה חודשים שלי אני יכולה לומר לך שגם פעוטה הולכת עוד רוצה הרבה את הידים של אמא או אבא, וצריך לתת לה את זה. כמובן שאי אפשר להחזיק אותה כל הזמן, וגם אין צורך בכך.

 

[נורקס]

בספר היא מדברת על גיל הזחילה

אבל ככל הנראה שבירת הרצף של הינשאות על הידיים מתרחשת הרבה לפני. כי גיל 4.5 זה הרבה לפני זחילה .

 

[פלגיה]

מה זה "שבירה"?

אני לא שברתי אף פעם. מתאים לי לשאת - אני נושאת. לנשים בנות השבט שהיא חקרה לא היתה הרבה ברירה. הן לא יכלו להישאר הרבה זמן במקום אחד. אני כן יכולה. אז אני לידה כשהיא שוכבת לידי. מצד שני על פי הספר מפסיקים לשאת על הידים בגיל 9 חודשים. אני ממשיכה (כשמתאים לשתינו) גם בגיל שנתים.

 

[נורקס]

שבירה הכוונה לשבירת הרצף

של נשיאה על הידיים. ברור שכל אחת נושאת כשנח לה ועד איזה גיל שמתאים. אני פשוט התייחסתי למה שרשום בספר.

 

[פלגיה]

לא זכרתי משם את המילה שבירה

<הולכת לקרוא עוד פעם>

 

[נורקס]

אני לא יודעת אם היא השתמשה במילה

שבירה. חמה, זה כ"כ משנה הניסוח המדויק? לא מבינה למה זה כ"כ משנה.

 

[פלגיה]

ממש לא משנה

זה סתם כך נשמע שלילי לשבור

 

[נורקס]

יש ביטוי כזה להפסקת רצף

זה נקרא : "שבירת רצף" דווקא ממש לא התכוונתי במשמעות שלילית

 

[ממולדה]

הרצף אינו נשיאת התינוקות

ושבירת הרצף אין משמעה להפסיק לשאת את התינוק. הרצף הוא שמירת הרצף הבין-דורי, צמיחה מתוך ההמשכיות המשפחתית או הטבעית, לחיות בשלום עם ההקשר המשפחתי, לתת קשב לתינוקות וילדים וכולי. זה מושג רחב הרבה יותר מאשר לשאת את התינוק.

 

[moran from oregon]

רצף: הגיגים

אני לא קראתי את הספר אז לא יכולה לדבר ישירות עליו אבל מנסיוני הקצר כאם (חודשיים) הגעתי למסקנה שחוץ מהתעללות לשמה אין נכון ולא נכון. שמתי לב שאם הורים עושים משהו "כי זה נכון יותר לילד" אבל הם ממש סובלים אז בסוף גם הילדים סובלים. הורים שמעדיפים לקחת את הילד בעגלה ולהשכיב אותו לישון במיטה שלו ולא לרוץ אליו מיד כשהוא בוכה אבל אוהבים את הילד באמת ונהנים להיות הורים עדיפים לפי דעתי על הורים שסוחבים ילד במינשא אבל כל הזמן מקטרים על כאב גב, או ישנים עם הילד במיטה אבל מתבאסים ש"הלכה הזוגיות" או רצים לכל בכי אבל בלב בפנים מרגישים שהם "מפנקים מדי" את הילד. אקיצר מה שרציתי לומר זה שאני מאמינה שהכי חשוב זה להיות שלמים עם סוג ההורות שבחרתם ואז הכל יותר טוב. סה"כ אני אמא מאוד שונה מההורים שלי אבל למרות שאני בכיתי שעות במיטה כי "ככה מגדלים תינוקות" יצאתי בסדר כי היה לי המון חם ואהבה, ולפי דעתי זה מה שחשוב לילדים. איך לעשות את זה, זה כבר תלוי במה מרגיש נכון להורים.

 

[רוני של השלוש]

לאיודעת...

מה שאת אומרת זה קצת כמו לעשות דה לגיטימציה לתלונות הלגיטימיות שלנו כהורים. מותר לי לחשוב שלשאת את הבת שלי עלי זה הדבר הטוב ביותר עבורה ועבורי, *וגם* להתלונן על כך שכואב לי הגב... (והכי טוב למצוא מנשא מתאים, שלא יכאב הגב, אבל זה כבר סיפור אחר). מותר לי שכל הילדים ישנו איתי בחדר וגם להתבעס מידי פעם ולחשוב שהיה יכול להיות נחמד לו היינו לבד לילה שלם מידי פעם. מותר לי להאמין שתינוקות אמורים לאכול בלילה ולישון עם אמא ולינוק בלי הגבלה עד גיל מסויים, ובכל זאת לבכות לאחותי בטלפון שאני מתה מעייפות. אני לא חושבת שהאחד סותר את השני. ואני כן חושבת שיש נכון ולא נכון - אבל הם אישיים לכל משפחה (שזה בטח מה שהתכוונת להגיד בעצמך). וגם שיש משהו שיכול להיות נורא נכון לתינוק, אבל פחות להוריו. רק שבאופן אישי, אני חושבת שתינוק "מנצח" מתוקף היותו תינוק שלא יכול להגן על עצמו או לתת לעצמו מה שהוא זקוק לו, והורים יכולים למצוא דרך לתת לו את זה או להחליט שהם לא רוצים ואז התינוק לא יהיה בדיוק שמח מהעניין. גם אני בכיתי במיטה עד כדי הקאות (מספרת אימי). יצאתי בסדר? ככה, לא יודעת... אולי לא יצאתי רוצחת סדרתית, אבל אני יכולה להעיד על עצמי שגם כאשה בוגרת אני יכולה לראות השלכות של דברים כאלו על עצמי ועל האופן שלי. להגיד "יצאתי בסדר" זה כמו להגיד "גם אנחנו גדלנו על חלב פרה ויצאנו בסדר" אבל לשכוח את כל האלרגיות והאטופיק דרמטיטיס שיש לנו, ואת הסיכויים שנפתח סרטן יותר מאלו שינקו. אז לי נתנו לבכות במיטה וגם לא ינקתי מעבר לחודשיים או שלושה (שבתקופה ההיא זה היה המון), ואח"כ מצצתי אצבע עד גיל 23 ועד היום אני שונאת שונאת שונאת להיות לבד בלילה עד כדי חרדות וסרטים שאני מריצה בראש על זה שתיכף מישהו נכנס לבית ורוצח את כולנו, רק בגלל שאפחד לא מחבק אותי עכשיו. לגבי עקרון הרצף - כמו שכתבו מעליי זה לא בדיוק עקרון, זו תצפית אנתרופולוגית, וכך צריך לקחת אותה. גם אני נושאת עליי את הילדה רוב הזמן, אבל היא גם הרבה על הרצפה (ואני בד"כ לידה) וזוחלת ומסתובב ומתפתחת לה בסבבה. אבל זה לא מתוך עקרון או ספר, אלא מתוך זה שככה הילדה הזו צריכה וכך מרגיש לי הכי נכון.

 

[moran from oregon]

מסכימה

מסכימה עם מה שכתבת לא נראה לי שהכוונה להורים כמונו שנהנים לעשות מה שאנחנו עושים וכמובן שמותר לקטר מדי פעם, אלא על הורים שזה מ-מ-ש לא הם וכל זה גורם להם רק סבל אבל הם בכל זאת "מקריבים בשביל הילדים" אז כמה שאני חושבת שצריך וכדאי להקריב בשביל הילדים אני חושבת שצריך פרופורציות ואם לא מרגישים נח להחזיק את הילדים 24 שעות אז עדיף לא להחזיק מאשר כן להחזיק ולהתבאס כל רגע זה בערך כמו שאמרו לאמא שלי להאכיל רק כל 4 שעות והיא היתה אוכלת את עצמה כל פעם כשבכיתי כי היא הרגישה לא נכון אבל אמרו אז היא עשתה. בעצם מה שאני מנסה להגיד שזה אותו הדבר הפוך. אם להורה זה לא מרגיש נכון לפעול לפי עקרון הרצף אז עדיף שלא יפעל בגלל שהרעיון האמיתי (לפי דעתי) בעקרון זה (לא מדברת עכשיו על התצפית) זה ללכת עם הלב ואם האינטואיציה ועם מה שמרגיש נכון באותו רגע ולא ליפול שוב לתבניות בנויות מראש ש"ככה צריך לעשות"

 

[אביטלתל]

אני לא חושבת שזו הייתה הכוונה

לשאת את התינוק כל הזמן על הידיים ובכלל אני חושבת שהרבה האנשים (כולל חלק מהמאמינים האדוקים) טועים בהבנת הכוונות של המחברת הספר הוא תיאור של תצפית על גידול ילדים בחברה מסויימת מתוך התצפית היא הגיעה למסקנות כאלו ואחרות - נשיאה במנשאים, לינה משותפת, הנקה, גדילה והתחנכות בבית ובמסגרת קהילתית, והשתלבות בחיי המשפחה (ובייחוד האמא) וכו' היישום שמתואר בספר מאוד מתאים לחברה עליה תיצפתו אבל לא מדובר בספר מעשי להורות ואם נתייחס ספציפית לעניין המנשא שהזכרת, אז כן, לשאת על הידיים ובמנשא כל עוד זה מתאפשר וכל עוד התינוקת צריכה את זה את מתארת מצב שבו נועה צריכה ומביעה רצון לדברים אחרים וזה בסדר גמור, זו ההתפתחות האישית שלה, וזה בכלל לא מתנגש עם עיקרון הרצף עיקרון הרצף אינו אומר לשאת בכח במנשא או למנוע התפתחות זה עניין של צרכים והקשבה להם ואם את חושבת שצריך קצת מכל דבר - זה בסדר גמור תעשי קצת מכל דבר תחיי ותגדלי לפי ההרגשה האישית שלך, ולא לפי הספר אבל גם לא לפי הסביבה

אישית לקחתי מהספר את מה שהיה רלוונטי לי ומה שהרגיש לי נכון בעולם שלי

 

[talit2]

מסכימה עם כל הנכתב

ומה שאותי הכי הפתיע כשקראתי את הספר הוא לדעת שהסופרת אינה אם... לי זה עשה משהו...

 

[עינת ויהלי]

אפרופו עקרון הרצף../images/Emo187.gif

כנראה שזה עדיין יושב לי... כשהיו לנו קצת בעיות הנקה לא מזמן, יהלי כבר בן חצי שנהף סיפרתי ליועצת הנקה של טיפת חלב את הכל כדי לקבל איזשהי עזרה. זה היה אחרי שהלכתי ליועצת באופן פרטי בגלל הרגשת בטן לגבי זאת של טיפת חלב. כשסיפרתי לה שאנחנו ישנים ביחד ושעדיין הוא לא פותח גאפ של 3 שעות, ושהיתה תקופה שהייתי קצת עצבנית היא פיטרו אותי וכו' (לא משהו היסטרי כמובן) היא פשוט אמרה לי שאני עושה את כל הטעויות האפשריות ושהנקה לא אמורה לבוא בכל מחיר (כי הרי הייתי עייפה מאוד) זהו. יצאתי משם עם הרגשה של מה בכלל הלכתי לשאול אותה אפילו שפת הגוף שלה אמרה הכל, שהיא שם לא כדי לעזור. זהו הוצאתי את זה דרך אגב עכשו דברים קצת מסתדרים, הוא עדיין מתעורר בלילה, עדיין לא כל כך אוהב מוצקים אבל עדיין לא נגמרה לי הסבלנות

 

[נורקס]

../images/Emo207.gifללינה משותפת והנקה

האם יש קשר בין פערי שינה ללינה משותפת? נועה עברה למיטה משלה בגיל חודשיים. המיטה עמדה ליד מיטתנו. בגיל4 חודשים העברנו את המיטה שלה לצד השני של החדר שלנו כי היה נדמה לי שאנחנו מפריעים לה. היה לנו שבוע של סיוט (אני חשבתי שזה שיניים או בטן) ואז לילה אחד החלטתי להחזיר אותה למיטה שלנו. היא לא בכתה כל הלילה. אמנם התעוררה אבל לא בכתה. למחרת הצמדנו את המיטה שלה לשלנו, הוצאנו את המעקה שנסגר ונפתח, קיבענו את המיטה שלה לשלנו וכיוונו את המזרון לאותו גובה. והלילות חזרו להיות שקטים. נועה יונקת מלא ועדיין לא פתחה פער של מעל 3 שעות. היא בת 4.5 חודשים. בלילות האחרונים היא יונקת כל שעה. אמנם בלי בכי, כי היא לידי, אני שומעת אותה זזה בחוסר נוחות ומיד נותנת לה לינוק. אבל למרות שאני מיד חוזרת לישון תוך כדי הנקה זה מעט מעייף. השאלה היא האם יש קשר לזה שהיא ישנה צמוד אלי. האם הריח של הגוף שלי מעודד אותה לינוק יותר או שזה סתם הימים הקרים האלה? אני תוהה לעצמי מה הסיבה, ומתי היא תתחיל לפתוח פערי שינה??

 

[אביטלתל]

אני פשוט התרגלתי לזה

הנקתי תוך כדי נמנום, ומתישהוא נרדמתי תוך כדי הנקה אצלנו שנת לילה רציתי הגיעה בגיל הרבה יותר מאוחר (אחרי שנה וחצי) לא יודעת להגיד לך האם זה בגלל השינה הצמודה אבל בגיל הזה הדעה המקצועית הרווחת היא שזה בסדר שהם מתעוררים לאכול בלילה את יכולה לנסות להרגיע/להרדים בלי להניק, אבל זה נראה לי סיפור מעייף יותר מאשר להניק בשכיבה

 

[נורקס]

ברור לי שהם אמורים להתעורר בלילה

וגם ברור לי שאין לי כח לנסות להרגיע בלי להניק או לקום ולראות מה בדיוק היא רוצה. הכי פשוט בשבילי זה לתת לה ציצי. היא חוזרת לישון,אני חוזרת לישון והכל שקט. רק שבבוקר מתברר שאני קמה עייפה. אולי אני פשוט באמת צריכה להתרגל.