איך אתם מתמודדים עם הערות, שאלות

איך אתם מתמודדים עם הערות, שאלות

וביקורות מצד הסביבה הקרובה? אנחנו הורים לבן שנה וחצי, מגדלים אותו שונה מהסביבה: הוא יונק, לא הולך לגן - נמצא איתי בבית, משתדלים שיאכל מזון בריא, אורגני ולא מציעים לו בינתיים ממתקים וחטיפים (והוא עדיין לא מבקש). אני מוצאת את עצמי לרוב נפגעת ולא יודעת איך לענות על שאלות וביקורות מצד הסביבה, בעיקר קרובי משפחה, בעיקר מבוגרים, ואני לא רוצה לענות להם לא יפה, או להעליב. אולי יש לכם רעיונות איך לענות לשאלות הבאות: 1. מתי את רושמת אותו לגן (כנראה שלא לפני גיל 3, או בכל מיקרה אני לא מבינה מה הלחץ בגיל שלו, כשהוא עוד לא ממש מדבר, אבל אם אני אומרת את זה יש להם עוד תגובות מכשילות, למשל:) 2. תראי, כשתרשמי אותו לגן תהיה לו קפיצה בהתפתחות. 3. בגן הוא היה רואה ילדים אחרים (ברור, הרי אני כולאת אותו בבית איתי, בבידוד חברתי כי ככה אני מאמינה שטוב לו). 4. צריך לתת לילד להתנסות בכל סוגי המזון (נאמר כשאני מסרבת למי שרוצה לתת לו ממתק או חטיף, ואומרת שבינתיים אנחנו לא נותנים לו ממתקים). 5. הוא כל הזמן כרוך אחרייך, תלוי עלייך וכד' (משום מה נראה לי טבעי לגיל שלו, בעיקר במקומות שהוא לא ממש מכיר). 6. הוא נראה כל כך מפוחד/מבוהל (זה בגלל איך שאת/ה נראה - מפחיד/ה......חחח אם רק היה לי האומץ לומר...) 7. "היא" (אני שומעת שנאמר עליי כשאני בסביבה) נותנת לו רק אוכל בריא. כשילך לגן תהיה לה בעיה, הוא ירצה ממתקים. 8. ילד שלא נותנים לו ממתקים נמשך אליהם יותר כי זה אסור לו (השאלה היא האם ילדים שנותנים להם ממתקים אינם נמשכים לממתקים? בשטח אני רואה שזה לא ככה) 9. אנשים שנדהמים כשמגלים שאני עדיין מניקה....
 
תלוי מי, תלוי מתי

אם מדובר במצב שיש מקום לשיחה ואת רואה שיש מהצד השני התעניינות והקשבה אז אפשר לענות באריכות ולפרוש את משנתך. זה מאוד נעים לעשות את זה, גם כשהצד השני מחזיק בדעות שונות (שוב,ף בתנאי שבאמת יש הקשבה). אבל חשוב לזכור להציג את הדברים בצורה שלא תגרום לצד השני צער או התגוננות. אם מדובר בשיחות מכולת בנפנופי ידיים - אני חושבת שהדרך הכי טובה להתמודד היא עם תגובה פושרת, לא מתגוננת ולא מתקיפה, להבהיר את עמדתך בלי לפתוח בויכוח (כי אין הקשבה בצד השני. הם עסוקים בהצגה מול הקהל שסביבם): מתי את רושמת אותו לגן? לא יודעת. נראה. תראי, כשתרשמי אותו לגן תהיה לו קפיצה בהתפתחות. טוב צריך לתת לילד להתנסות בכל סוגי המזון בסוג הזה אני מעדיפה שהוא יתנסה כמה שיותר מאוחר הוא נראה כל כך מפוחד/מבוהל בשביל זה אני פה. הוא כל הזמן כרוך אחרייך, תלוי עלייך וכד' אני מבטיחה לך שבגיל 16 הוא כבר יהיה כרוך אחרי מישהי אחרת "היא" (אני שומעת שנאמר עליי כשאני בסביבה) נותנת לו רק אוכל בריא. כשילך לגן תהיה לה בעיה, הוא ירצה ממתקים (אפאחד לא דיבר איתך. אין סיבה שתעני) ולעניין ההנקה - כששואלים אותי עד מתי אני מתכוונת להניק (כרגע היא בת שנתיים) אני עונה - עד הבת מצווה, אפילו לא יום אחד אחרי.
 

נורקס

New member
../images/Emo6.gifנעמה,אחלה תשובות

ממש לגזור ולשמור. אהבתי במיוחד את התשובה על כך שהוא כרוך אחרייך כל הזמן... צחקתי.
 
תשובה אחרת לשאלה ההנקה

"עד שיימאס לו, או עד שיתגייס לצבא. מה שיבוא קודם". (נכון, אני עדיין לא אמא. אבל לא תשובה טובה
)
 

אמארונה

New member
לא תמיד זה קל

אני בדרך כלל נוהגת לשתף רק אנשים מהסביבה המאוד קרובה שלי בקשר לדרך השונה שלנו. בכל פעם ששיתפתי ב"שונות" שלנו ונתקלתי במבטים רחמניים וביקורת, התחרטתי על כך שלא הייתה בי ההבנה שלא תמיד זה נכון לשתף וזה מאוד תלוי ברמת ההקשבה שבצד השני. מצאתי גם שבנושאים שלא הייתי שלמה לגביהם היה לי הרבה יותר קשה להתמודד עם הלחץ הסביבתי. כך למשל עם עניין הגן. בני היה איתי בבית עד גיל שנה ו-9 חודשים ואני חייבת להודות שלא היה לי קל להתמודד עם השאלות החטטניות של "למה את לא רושמת אותו לגן?", אבל זה רק בגלל שבאותו שלב כבר לא הייתי בטוחה שזה נכון עבור שנינו. לעומת זאת בנושאים שבהם אני שלמה יותר עם ההחלטות שלנו הרבה יותר קל לי לעמוד מול חיצי הביקורת. לחשוב שונה ולנהוג שונה מהסביבה הקרובה זה דבר שמצריך התמודדות עם ביקורת ושאלות, אבל לדעתי חשוב שתמצאי את הדרך הנכונה עבורך להתמודדות הזאת מבלי להיות במצב של התגוננות מתמדת.
 

אביטלתל

New member
פעם עניתי והסברתי

היום אני לא עונה אם אני לא רואה ממש צורך לא נעלבת לא משתפת אנשים במידע שאינו נוגע להם - לא עניין של אף אחד שהילדונת בגיל 3 ישנה איתנו במיטה ויונקת כמה שלוקים לפני השינה. וכשאני כן עונה זה בקצרה רוב האנשים באמת לא מסכימים ואין לי שום כוונה לשכנע אותם וכמובן, איך אפשר בלי קישור מתאים מבאופן - פעוט_בבית_דעי_את_אשר_תשיבי
 
אני מתעלמת בחינניות...

או שאומרת בחיוך שכמובן שכך אני עושה, כך הכי נכון וטבעי לנו. לא כועסת, לא נעלבת, ולא עונה בעצבים (יותר נכון *כבר* לא עונה בעצבים... פעם כן הייתי). אני כן אומרת את האמת - הילד לא הולך אליך כי אתה מפחיד אותו. לא בשיפוטיות, או בשביל להעליב... זו האמת. או עונה הכי טבעי שיש: את עוד מיניקה? בוודאי!!! עם חיוך רחב שלא מותיר מקום לספקות שזה הדבר הכי טוב ונכון בעולם. וחוצמזה, את הרי יודעת שהרוב זה באמת שטויות, אז מה אכפת לך? תעשי מה שנוח לך וזהו. מפריע להם? שיפריע. הבעיה היא שלהם ולא שלך.
 
תודה על הרעיונות

אין לכן מושג כמה עזרתן לי. עשה לי טוב גם לראות שיש עוד אמהות כמוני. והקישור מהאתר באופן טבעי פשוט מצויין בשבילי. תודה רבה
 

נורקס

New member
../images/Emo207.gifומה הייתן עונות

נתקלתי בהערות של "אויש,היא תהיה מפונקת" בתגובה לזה שאני לוקחת אותה הרבה על הידיים או מיד מרימה אותה כשהיא בוכה. אם יש לכן תשובות טובות, אשמח לשמוע
 

ממולדה

New member
את שקט את ../images/Emo3.gif

אני חותמת שאותך כבר שנים לא שואלים שאלות כאלה
 

צימעס

New member
נכון. התיאשו.

אבל יש הצקות. רק השבוע סבא שאל את הילדים "נו, מתי אתם הולכים לכתה א?". נראה לי שהוא תופס אותי כלא-פגיעה
 
את יודעת מה היה לנו השבוע?

סיפרנו לאחת הסבתות (בלי להזכיר שמות) על יציאות מגניבות שהיו לאור בענייני מספרים אז היא אמרה לנו - מה אתם מתלהבים? חכו איזה צרות יהיו לכם מזה. אמרנו - איזה צרות? אמרה - בכיתה א'. אמרנו - איזה כיתה א'? (היא לא מוותרת. לא מוותרת)
 

נורקס

New member
../images/Emo45.gifאימצתי../images/Emo6.gif

אני עניתי עד עכשיו שמי יפנק אותה אם לא אמא?
 

בבולה

New member
מצ"ב תשובות פוטנציאליות

1. ומה איכפת לך, אני זו שתתמודד עם הבעיה, אם וכאשר תהיה, ולא את? 2. (במידה ויש למעיר/ה ילדים) ושלך יהיו טיפשים/מכוערים וכדומה 3. אם זה יהיה החסרון היחידי שלה, אשרינו. 4. כשנגיע לגשר נחצה אותו. (או בגירסא אחרת) פרה, פרה קודם נטפל בבכי. 5. את טעויות החינוך על ילדייך עשית כבר ?! עכשיו תורי. הערה: את תשובה 2 הייתי אומרת לעצמי בשקט בלב. זה היה מנחם אותי ולא פוגע בצד השני.
 
למעלה