נסיעות
+בכי

נורקס

New member
נסיעות../images/Emo73.gif+בכי../images/Emo7.gif

הפעם שאלה בעניין נסיעות. הקטנה שלנו נסעה את נסיעתה הארוכה ביותר כשהייתה בת חודש (נסיעה של למעלה משעה הלוך ושעה חזור. היא ישנה כמעט כל הנסיעה וגם בנסיעות קצרות נרדמה איך שנכנסנו לאוטו. לאחרונה (היא בת חודש +3 שבועות) היא בוכה בנסיעות. ב-4 הפעמים האחרונות שנסענו איתה היא הכתה כמעט כל הדרך. הבכי מתחיל בקטן ומתגבר ונהיה לצרחות קורעות לב. אני תמיד מאכילה אותה לפני היציאה, כך שאני לא בטוחה שזה הרעב. כשאנחנו עוצרים בצד ואני לוקחת אותה על הידיים, היא נרגעת כעבור דקה-שתיים אבל מיד כשחוזרת לסלקל הבכי חוזר. יש לכם עצות? ממש קשה לשמוע את הבכי הזה. אני נלחצת, בעלי נלחץ. פעם ניסינו לשיר לה שירים וזה עזר, אבל עכשיו גם זה כבר לא עוזר וכל נסיעה הופכת לסיוט לשלושתנו
מה עושים????
 
אין הרב מה לעשות ../images/Emo10.gif

כשאפשר, אז שמישהו ישב לידה (אם שניכם נוסעים) ואז אפשר להביט עליה ושתראה אותך, לתת לה יד, לתת לא למצוץ את האצבע שלך או מוצץ אם היא לוקחת... אני מצאתי שלעשות הפסקה ולהניק עוזר יותר מלקחת לידיים לשתי דקות - גם אם בדיוק לפני כן האכלתי אותה בבית. והכי עוזר - הזמן
תמר בת 4 וחצי חודשים וזה רק הולך ומשתפר. עכשיו היא כמעט כבר לא בוכה - רק אם אני נוסעת כשכבר מחשיך ואז כנראה זה מלחיץ אותה. גם לדעתי זה לא רעב, זה בעיקר "נטשו אותי פה לבד, איפה אמא שלי???"
 

נורקס

New member
דווקא אני תמיד יושבת לידה

וגם כשהיא בוכה אני מלטפת אותה, נותנת לה יד, מחבקת אותה (אני תמיד נחגרת בחגורה של האמצע במושב האחורי כדי שאהיה לידה) אבל זה לא כ"כ עוזר
אולי באמת הזמן... תודה
 

elga06

New member
DVD ומסך לרכב.

גלגל ההצלה שלי. פתר שנות צרחות ובכי רבות מאוד.
 

טלימה

New member
אני לא בטוחה שהעצות שלי יתאימו

למישהו אחר. אבל - אצלנו אי-אפשר לשים את הכיסא שלה מקדימה - לא ניתן לנטרל את כרית האוויר. קודם כל - אני משתדלת למעט בנסיעות. אם אנחנו נוסעות אז תמיד מישהו איתה מאחור, ברוב המוחלט של הפעמים זו אני. אני מניקה אותה תוך כדי ישיבה בכיסא - מטה אותו לכיווני - ומשכיבה את הכיסא כך שיהיה לה יותר נוח. ההנקה בד"כ מאוד מרגיעה אותה ולרוב אפילו מרדימה אותה. אם היא מתלוננת אנחנו עוצרים ומציעים לה לפשפש בחוץ, הרבה פעמים זה עוזר מאוד. כשהיא התחילה להתעניין בדברים שונים אז התחלתי לקחת לנסיעות רצועות מלפפון חתוכות, ואח"כ גם פירות יבשים (דבלים ומשמשים) והיא נהנית לשחק איתם ולגלגל אותם בפה. זה מספק הפוגה נאה ונותן איזה יתרון לרכב, כי לא מקבלים את הפירות היבשים האלה בד"כ. אנחנו לוקחים בד"כ מרווח גדול של זמן ומחליטים מראש שאם אנחנו בחרנו לקחת אותה ברכב אז לפחות שניתן לה את הזמן בשביל זה. עושים עצירות כמה שהיא דורשת (היום זה הרבה פחות - בעיקר לפיפי) ולוקחים את הזמן.
 

אום2

New member
כמה רעיונות

אצלנו המצב היה קשה בערך עד גיל שנה - אז עבר לכיסא בטיחות עם הפנים לכיוון הנסיעה. ממש מגיל צעיר שנא נסיעות, וכל נסיעה היתה מתוכננת בקפידה (ומסתיימת עם עצבים מרוטים..
) מה שכן עזר (קצת..) בועות סבון - היה מהפנט אותו. ציצי בכיסא - היה משתיק אותו (לא בטיחותי ולכן לא מומלץ). כלי נגינה ורעשנים. להשתדל לא לנסוע בזמן עייפות - הוא לא היה נרדם תוך כדי נסיעה, ורק היה מתעצבן יותר.
 

אמאיו1

New member
לנו היתה ועדיין יש אותה הבעיה.

אבל כדי לעודד, מדי פעם היא ישנה כל הדרך. ולפעמים אנחנו עושים קולות ביחד וזה הופך מלחץ לכיף. וסיפורים, שירים, מוסיקה, כשהיתה בגיל של הקטנה, אצבע שלי בפה עזרה מאוד, ועצירות להנקה של כמה דקות. ועוד : בקבוק מים או חלב שאוב למקרה הצורך יכול להציל גם, משחקים לאוטו מוכנים בתיק: רעשנים, מובייל מנגן, נשכנים. ואני בדרך כלל מדברת איתה ומספרת לה שאנחנו כבר מגיעים, ומה אנחנו רואים בדרך... מורת דרך זה טוב להתארגן מראש לאפשרות של כמה עצירות, מבחינת הזמן, ושתהיה אפשרות תכנית לעצור בדרך בצד. אני חושבת שזה בא בתקופות, אצלנו זה היה בחודשים הראשונים ונעלם ואז חזר שוב בזמן האחרון. וחשוב שבמקרה ואת נוהגת בעצמך, לבדוק אפשרות שהיא תהיה גם קדימה (כמובן רק במקרה וזו אפשרות). ואולי טיפת רסקיו לאמא ובת לפני נסיעה יכול גם לעזור?
 

נורקס

New member
שוב תודה../images/Emo13.gif

יש לציין שאני תמיד איתה מאחורה (לא נוהגת) כך שזו לא הבעיה. אנסה את עניין האצבע שלי בפה שלה. כי מתברר שכרגע היא שכחה איך לוקחים בקבוק. וההסברים שלי על כך שעוד 5 דקות אנחנו בבית לא ממש משכנעים אותה. נו טופפפפ. סבלנות ולקחת הרבה אויר.
 

Rplus1

New member
וגם

אצלנו הייתה תקופה קצרה של בכי בנסיעות בגיל צעיר שפוט חלפה כלעומת שבאה, אז אני מקווה שזה המצב גם אצלכם. בנוסף, קראתי כמה פעמים בפורומים על ילדים שהפסיקו לבכות במעבר מסלקל לכסא, גם ללא שינוי הכיוון. אולי תשאלו ממישהו כסא ותנסו?
 

פנינצה

New member
קיבלת פה עצות ממש טובות

אצלנו היום כשהיא גדולה יותר אז קל יותר משום שיש יותר אטרקציות - בקבוק מים, חתיכת לחם, שקיות ניילון, רצועות תיקים וכיו"ב. בעבר למרות שלא הסכימה למוצץ הצטיידנו בו ובבקבוק גליכל. היינו טובלים לה את המוצץ וזה הרגיע ופעמים רבות הכניס לשינה. לאחר מכן המוצץ נזרק או הושמט, אך הוא שימש להנעה הראשונה. אולי לנסות לטבול בחלב אם?! וכן חשוב לקחת בחשבון שנסיעה של שעה תארך לשעתיים. זכורה לי נסיעה שהבת צרחה כל הדרך ועצרנו כל כמה זמן ולא הצלחנו להתקדם אז לבסוף- ואל תגלו לאף אחד- המשכנו את הנסיעה כשהיא על ידי!!! לא לנסות בבית! וכדאי להצטייד בצעצוע מעניין- ספר עם תמונות ברורות המתאימות לגילה. אולי כדאי גם חיתול טטרה הספוג בריח שלך ושלה שיהיה קרוב אליה... מה שבטוח זה שזה עובר ואף הופך ל"מרדים הלאומי" בזמני מצוקה
 

בגית

New member
אצלי בגיל 41/2 חודשים זה הסתדר

עד אז כמעט ולא נסעתי עם השפנפן ואם כן אז עד גג 10 דקות נסיעה ובד"כ 5 דקות. סבלנות , סבלנות ולדעתי תמעיטי נסיעות ככל האפשר. גיליתי את המשלוחים.
 

בגית

New member
ועוד שני דברים שעזרו לי

*להשתדל לא לנסוע שהקטן עייף. לתכנן לנסוע מייד אחרי הנקה או שינה. *האמא הנהדרת שלי קנתה לנו שהקטן היה בן 4 חודשים מתקן צעצועים שמלבישים על כרית המושב של הכיסא(מול הראש של הקטן).הצעצועים הם חיות עם שרוך כך שהקטן מושיט ידיים ולשחק בהם. בחלק התחתוןשמצויירות כפות רגליים ואם הקטן בועט בהן נשמעת מוסיקה, והוא בועט!נראה לי שהיא קנתה בשילב.
 
אני אגיד לך מה אני עשיתי

גם אצלנו זה היה ככה ואני צימצמתי את הנסיעות למינימום ההכרחי, ואלו שכבר עשיתי לא ארכו יותר מ- 10 או 20 דק' לכל כוון (וגם אז הייתי עוצרת בדרך להרגיע אותה). בסביבות גיל 6 או 7 חודשים זה התחיל להיות יותר קל.
 

בבולה

New member
להחליף לכיסא במקום הסל קל

יש ילדים שפשוט צפוף להם בסל. לאוונפלו יש כיסא בטיחות שמתאים ממשקל 4 ק"ג, עם 4 תנוחות זקיפה ועם אופציה לקדימה ולאחור. בשלב ששלי התחילה לצרוח בנסיעות זה היה הדבר היחידי שהשקיט אותה.
 

אום נטע

New member
היא צריכה פיפי/קקי ...

אם זה בא מספר דקות אחרי ההאכלה אז סביר שזה זה. כשורד מתחילה לצייץ בנסיעה אנחנו עוצרים לפשפש אותה והיא נרגעת אחר כך להמשך הנסיעה. אם אנחנו לא עוצרים מיד, אז היא מרטיבה בחיתול ואז בוכה עוד יותר חזק שנחליף לה.
 

נורקס

New member
רק רוצה לעדכן ולהודות../images/Emo140.gif

בסופשבוע היו לנו הרבה נסיעות. אנחנו גרים בהרצליה ונסענו ביום שישי לירושלים וביום שבת לקיבוץ של ההורים של בעלי בדרום הרחוק. והקטנה פשוט ישנה כמעט כל הנסיעות וכשלא ישנה שכבה בסלקל ערה, מסתכלת על הדרך בעיניה הקטנות. אז שוב תודה על העצות. מה שעבד אצלה זה: מוסיקה של בוב דילן (שהיא רגילה לשמוע בבית ואוהבת) מציצה של האצבע שלי (עם מוצץ שוב לא הלך) אבל את האצבע היא מוצצת במרץ עד שנרדמת. ועוד משהו, הבנתי שלא כדאי להאכיל עד השניה האחרונה ואז לצאת כי אז הכל עולה לה-הגזים,הגרפסים וזה באמת לא נעים. חשבתי על עצמי אחרי ארוחה דשנה שוכבת על הגב באותו ונוסעת וזה בהחלט לא להיט. אז מה שעשינו, האכלתי אותה חצי שעה-שעה לפני הנסיעה. אחרי האוכל עשינו גרפס, הוצאת גזים עם עיסוי ורק אחרי שהחיתול התמלא יצאנו לדרך. אז שוב תודה, אתן גדולות מהחיים
 

mazgn

New member
חשבתי על משהו אתמול

הי מקווה שעדין מסתכלים פה על ההודעה... בכל מקרה, אני הרי מנסה להרדים את אריאל בבקרים, וזה לא שונה בהרבה מהנסיעה אז מה שחשבתי אולי להשמיע לה ביביי מוצארט/ באך בבית לפני השינה ואז לקחת את הדיסק גם לרכב? עכשיו ראיתי שזה בסגנון הבוב דילן שרשמת, חשבתישמוצארט הוא יותר "חינוכי" / "התפתחותי" חשבתי לנסות אצלנו אבל- אני לא מוצאת את השלט למערכת ?!?! וזה לא עובד ידני, וברכב יש לי בכלל טייפ (זה שכור מאלדן...) אז פירקתי את המובייל של טייני לאב, ויש לי רק את הקופסא שמשמיעה מוזיקה, בלי החלק של המובייל.... עדכונים בהמשך
 
למעלה