התיעצות בנוגע להרגלי שינה

[gigish]

ישנים צמוד

אנחנו במיטה שלנו והוא צמוד אלינו במיטת תינוק שהדופן שלה הוסרה. הפשוש בן שנה ושבע ולא רואה כרגע שום צורך להעביר אותו. נהפוכו הוא. אין לי מושג איך אני אוכל לישון כשהוא בחדר אחר... את שואלת איך מרגילים אותם. אנ שואלת איך מרגילים אותי.

אני בוודאות עדיין לא בשלה.

אינטימיות? בשביל זה יש עוד חדרים ועוד מזרונים בבית.

בשלושת החודשים הראשונים ישנו במיטה הזוגית שלנו כשהוא ביני לבן האב. כרגע זה כיף גדול בשבילי הקירבה הזו עם הגור שלי.

 

[צימעס]

אנחנו מאפשרים להם לעבור למיטות

שלהם כשהם מתחילים לישון לילות שלמים. הרבה זמן אחר כך המיטה שלנועוד פתוחה לקבלת "פליטים-של-אמצע-הלילה". מה זה אומר תכלס? מתחילים לקראת גיל 3.

 

[אום נטע]

אצלנו

נטע ישנה איתנו פחות או יותר מהתחלה (אמנם קנינו לה עריסה 'צמודת מיטה' אך היא נותרה כמעט ללא שימוש. זה היה הרבה יותר נוח לי כמיניקה, וככה היא שינה בלי להתעורר (כשהיתה רעבה פשוט הסתובבה אלי מתוך שינה והתחברה בעצמה). היום (בת שנתיים ותשעה) היא עדיין במיטה שלנו (עשינו כמה נסיונות להעביר אותה למיטה משלה אבל הם לא ממש עבדו), אבל בצד של אבא שלה (מה שטוב, כי בקרוב תבוא עוד תינוקת

). אני לא יודעת מתי היא תעבור סוםית למיטה או אפילו לחדר משלה. מן הסתם זה לא יהיה עד מרץ כשאחזור מביקורנו המתוכנן ארצה. בקשר לבטיחות בלינה משפחתית - ההנחיות בגדול הן לא לישון במיטת מים או מזרון רך מידי, להשתמש בכלי מיטה מינימליים כך שיהיה פחות סיכוי להסתבכויות למיניהם, ולא ללכת לישון תחת השפעת אלכוהול או תרופות מיישנות. לפי מה שאני יודעת יש גם עדויות שלינה עם האם מפחיתה את הסיכון למוות בעריסה, אם כי לא עשו הפרדה ראויה בין הגורם הזה להנקה לילית, ומן הסתם רוב האמהות שישנות עם תינוקותיהן גם מיניקות אותם בלילות. לדעתי - אין הרגשה יותר נהדרת מההתעוררות בבוקר ישר אל הפרצוף התינוקי המחייך של ילדך, מלמולי האהבה שלו, ואל המגע המלטף של ידו בפנייך!

הבת שלי כמעט אף פעם לא התעוררה עם בכי, וכמעט שלא היו לה חלומות רעים (וכשהיו אז היינו שם מיד להרגיע אותה). ועוד בונוס - אם היו לילות לבנים של הנקה בלתי פוסקת ונטע מתפתלת הרבה ומייבבת מתוך שינה - זו תמיד היתה התראה מוקדמת למחלה בדגירה ויכולתי להתכונן אליה. ולגבי האינטימיות - כל עוד נטע היתה קטנה מאוד, פשוט הזזנו אותה כשינה לקצה של המיטה (שקרוב לקיר) או לעריסה שלה באופן זמני. היום אנחנו מנצלים את שאר מרחב המחיה בבית

בקיצור - אם מתאים לך - לכי על זה (מצד שני אל תיפגעי אם לתינוקת זה לא יתאים - אני מכירה גם תינוקת כזאת שלא היתה מוכנה לישון עם הוריה מגיל 0 (והם כן רצו לינה משפחתית) ורק אחרי שהעבירו אותה לעריסה משלה היא התחילה לישון נורמלי.

 

[Rakefetsagman]

הזכרת לי נישכחות...

לא החלטנו על משהו מראש, וכשהמתוקי נולד הוא ישן לידנו בסל (מוזס בסקט) כי קצת פחדתי מרוב עייפות להתגלגל עליו או משהו כזה. לא קראתי הרבה בנושא אלא פשוט עשיתי מה שניראה לי נכון באותו רגע. קרוב לגל 3 חודשים היה ניראה לי שלא נוח לו אז ניסיתי להעביר אותו לחדר שלו והוא ישן שם הרבה יותר טוב ממקודם. כל הזמן חשבתי שהייתי מאוד רוצה שישין איתנו ולהתכרבל איתו -- אבל כשניסיתי ראיתי שממש לא נוח לו אז 'ויתרתי'. דוקא בגיל שנתיים וחצי הוא התחיל להיות יותר 'קדלי' באופן כללי ובין השאר לגלות סימנים של רצון לישון איתנו, נורא שמחתי. היום פשוט כל ערב אנחנו שואלים איפוא בא לו לישון וזה חלק מטקס ההשכבה. לאחרונה יש די הרבה אפשרויות המיטה שלו, שלנו או העריסה של 'שוכן הבטן'. בקיצור עד מתי הוא יישן איתנו? לא בטוחה. אבל כל זמן שזה מתאים לכולם למה לא בעצם. לילה טוב

 

[Manty]

אצלי

הגדול (9) קיבל מיטה משלו וישן בה בדיוק פעמיים עד שהבנתי שמקומו איתי. מאז, כל ילדי ישנו, ועדיין ישנים איתנו (6 במיטה!

) אני חייה ביפן ואנחנו ישנים על פוטונים (יפניים) על ריצפת טאטאמי, כך שאם כל ילד פשוט מוסיפים עוד פוטון ומוציאים דלת הזזה להגדלת החדר. בעלי ישן עם הוריו עד גיל בי"ס יסודי, וכך גם כולם מסביבנו. הוא עדיין מתגעגע לריח הפוטון של אביו... אצלי זה מרגיש הכי טבעי בעולם שכל המשפחה הולכת לישון ביחד באותה שעה באותה מיטה. האמת היא שלא ברור לי למה בעצם ילדים צריכים לישון בנפרד. דווקא בלילה כשחשוך ויותר קר, הכי כיף ונעים להיות קרובים למי שאוהבים. אני גם בגישה שילדי יעזבו כשהם מוכנים/רוצים. הם רק עדיין לא שם

 

[vashti72]

הכיף הכי גדול שלי...

אני לא תכננתי שהיא תישן איתנו. אחרי הלידה (בבית) היה טבעי שנכנס שלושתינו למיטה ונלך לישון. אחרי עידוד בפורומים השונים המשכתי לישון איתה. בהתחלה ניסיתי לשמור ממנה מרחק אבל כל פעם הייתי מתעוררת כשהיא צמודה לי לבית שחי (בעלי צילם אותה באיזה לילה מתקדמת במאמצים עד שהיא הגיעה אלי ונרדמה- ואני ישנתי...) והיום אנחנו פשוט הולכות לישון מחובקות. לפעמים אני מעבירה אותה לעריסה, לפעמים מרדימה אותה שם, מה שמרגיש לי מתאים לי ולה נכון לאותו זמן. וזו אחת התחושות הכי מדהימות. את לא אוהבת לישון מחובקת עם בעלך? אז למה שהיא תישן לבד? כמו שלנו זה כיף לישון ביחד גם לה זה כיף לישון איתנו.

 

[רוני של השלוש]

נכון זה מדהים איך הן זוחלות

עד שמגיעות לאיזה גוף חם? גם תמר עושה את זה... זה הורס

אני אפ'פם לא מעבירה לעריסה אחרי שנרדמה - חבל לי להרוס לה את השינה

וגם לי

 

[אום נטע]

בתנוחה שישנתי עם נטע לא היה שום

סיכוי שאתגלגל עליה - הייתי ישנה על הצד עם הברכיים מקופלות, נטע צמודה אל גופי, לרוב גם כן על הצד (עם הציצי בפה) או שאחרי היניקה היתה מתגלגלת על הגב, והזרוע התחתונה שלי מסביב לראשה ולאורך הגב, והזרוע העליונה שלי מסביב למתניים שלה. בתנוחה שכזאת אני צריכה להיות עירנית לחלוטין בשביל להתהפך לבטן (מה שכמובן לא הייתי עושה), וגם היא - בגלל שהיתה צמודה אל גופי לא יכלה להתהפך לבטן (שזו התנוחה המסוכנת למוות בעריסה), והזרוע העליונה שלי שמרה שהשמיכה לא תיפול לה על הראש.

 

[טלימה]

אנחנו ישנים באותה מיטה

בלילות הראשונים היא ישנה ממש עלי, ומאז היא ישנה לצידנו (על ציפית של כרית, כדי שיהיה לי קל להעביר אותה ממקום למקום כשהיא ישנה). בלילות האחרונים קצת קשה לה להירדם (שיניים?

, עכשו אני בשלב שעל כל דבר אומרים "שיניים"...

) והיא נרדמת לעיתים טוב יותר עלי, אז חזרנו לישון ככה קצת

המיטה שלנו היא בעצם מיטה "מרובעת", כלומר - פעמיים זוגית. אז יש מקום. אני לא מרגישה שזה מסוכן, אלא יותר בטוחה כך. גם יותר נוח לי להניק אותה ולחזור לישון - אני מרגישה את התנועות מושיטה את הציצ ונרדמת איתה. קשה לי להבין איך מסתדרים עם זה שצריך להוציא את התינוק מעריסתו כשהוא מתעורר, להניק אותו ולהחזיר אותו למיטתו. כששואלים אותנו עד מתי אנחנו אומרים - עד מתי שהיא תרצה. אבל בתחום הזה עוד אין לנו ניסיון.

 

[אמא של עופרי וטל]

ישנים ביחד

עופרי אוטוטו בן חמש. המיטות שלהם נבנות באלו הרגעים. כרגע אני מאוד שמחה על ההחלטה שלי לישון איתם במיטה יש לנו חדר מיטות - יש בחדר מיטה זוגית גדולה מאוד ולידה מזרון זוגי רגיל. אין לאף אחד מקום קבוע (שהם היו קטנים אז היה) בלילה יש "כסאות מוזיקלים". קשה לי להמליץ על לישון איתם או לא לישון איתם, זה תלוי בך בבעלך ובילד שיוולד, לנו אין שום בעיה לישון שהם נצמדים אלינו - והם מצידם לא ילדים שזזים הרבה מתוך שינה. איך יודעים שהגיע הזמן? אני חושבת שילדי ישמחו להמשיך לישון איתנו - רק אנחנו רוצים כבר את הפרטיות שלנו - הפרטיות שלנו לא קשורה דווקא לסקס או לאינטימיות, היא קשורה יותר לזמן איכות שלי לפני השינה - למנורת קריאה, להרדם עם ספר וכ"ו.

 

[פיצפונת77]

הי נורקס, אענה לך מה אני עשיתי

בתי לא ישנה איתנו במיטה מהסיבה שאני לא מאמינה בלינה משותפת ולדעתי היא מסוכנת מאד.... לא רוצה לתת מכה תוך כדי שינה, לא רוצה להניק במיטה שלי תוך כדי שכיבה כדי שלא ארדם וחלילה היא תחנק או לא ויודעת מה- זה מפחיד אותי ולמה שאקח את הסיכון הכי קטן?? זה לא שווה לדעתי. היתי מתעוררת בלילה הולכת לחדר שלה, מתיישבת בכורסת ההנקה והייתי מחזיקה את עצמי בכח כדי לא להרדם. בכל מקרה, בנוגע לשינה- בתי ישנה מהלילה הראשון במיטה שלה בחדרה. כמובן שהיא לא נרדמה לבד בחודשים הראשונים (ליתר דיוק עד גיל חצי שנה) אלא תמיד נרדמה קודם בידיים ואחר כך הנחנו אותה במיטתה- מגיל חודש היא ישנה לילה שלם וזה באמת היה תענוג. בגיל חצי שנה התחלתי לגמול אותה מהרדמות בידיים וזה נעשה בשלבים- אני רוצה לומר לך שבגיל שבעה חודשים היא הלכה לישון יפה לבד אחרי כל הטקס של לפני השינה נשיקה, חיבוק ליטוף ולילה טוב- היתי משאירה לה אור קטן והיתה נרדמת לבד יפה מאד. מאז ועד היום לא היו שום בעיות ולא כלום. היום בשביל הפינוק אנחנו ישנות צהריים יחד במיטה שלנו אבל רק בשבת. אני מאמינה שכל אחד צריך לעשות את מה שנראה לו לנכון וללכת לפי האינסטינקטים שלך- הרי מה שנכון לי לא בהכרח נכון לגביך. אישית- כמו שכתבתי למעלה, אני ממש לא מאמינה בלינה משותפת ולדעתי היא מאד מוסוכנת וכמו שאני רואה אז הסכנות והחסרונות עולים על היתרונות. לא רק זה, אני מאמינה שגם אם התינוק ישן במיטה/עריסה שלו בחדר ההורים, הוא יפתח מעין תלות לא מודעת והוא יצטרך אותם שם בקרבתו על מנת להרדם. כמו שאני רואה את הדברים- בדרך שפעלתי נתתי לה את הבטחון שאמא ואבא אמנם לא בחדר איתה אלא בחדר הסמוך והיא יוכולה להיות בטוחה שהיא לא לבד למרות שאנחנו לא לידה. בהצלחה....

 

[טלימה]

שכחתי להמליץ על ספר

"הורים גם בלילה" של ד"ר סירס.

 

[tookmy]

ישנה איתי.

היתה תקופה שהיה מזרון צמוד אלי בחדר, אבל עכשיו הוא הועבר- אני יוצרת לה חדר שלה, לאט לאט. משחקים, מזרון על הריצפה (שתוכל להבגיע באמצע הלילה אם תרצה). בכל מקרה אני לא מתכננת עדיין להעביר אותה לישון בחדר לילות שלמים בזמן הקרוב, אולי צהריים פה ושם. יותר מנסה ליצור לה פינה משלה.

 

[ענתיתי וחוזליטה]

ישנים יחד.

הצמדנו למיטה הזוגית את מיטת התינוק והורדנו את הסורג. ככה יש מקום לכולם במיטה. לנו זה מתאים כרגע. אם בשלב מסויים זה יפסיק להתאים- נשנה את זה אז.

 

[nishnash]

הרגלי שינה

פיצ ישנה בעריסה שלה ליד המיטה שלנו. נרדמת איתי במיטה עם ציצ בפה ומועברת למיטתה.בקרוב אמורה לעבור לחדר נפרד כי היא נהיית גדולה מידי לעריסה והמיטה לא נכנסת לנו לחדר. עדיים היא בטווח ראיה ושמיעה שלי מהמיטה. שנת צהריים ישנה איתי במיטה.

 

[טלימה]

נורקס פוסט בשבילך

בבלוג של אור-לי ברלב ב"הארץ"

 

[נורקס]

תודה טלימה על הקישור../images/Emo140.gif

ולמי שלא היה כח לקרוא את הכל אני מביאה כאן קטע קצר שמאד דיבר אלי. ציטוט: "רק בתרבות המערבית מלמדים אותנו, שלקראת בוא התינוק חשוב לרוץ לקנות סט סדינים למיטתו, שיהיה תואם לווילון ולאהיל. רק בתרבות המערבית מלמדים אותנו להחליף מגע, קרבה וחום - בחומר. " כל-כך כל-כך נכון

ומה שעוד יותר חבל זה שהרבה פעמים בתרבות המערבית טיב ההורות גם נמדדת בחומר ולא בדברים האמיתיים.

 

[אמאיו1]

יש באמת אין סוף להגיב על

עניין השינה. אני גדלתי בקיבוץ בתקופה שהפרידו תינוקות מהוריהם לשינה "בבית התינוקות" מגיל אפס ... ואני במקרה עליתי לארץ בגיל חצי שנה , ישר לקיבוץ ואז הייתי חודש עם אמא שלי והופס לבית התינוקות ( כמובן שאמא שלי סבלה מכך שנים רבות ונלחמה כמה שיכלה מול חברה אטומה ולא היה לה עם מי לדבר ( אבל זה סיפור אחר) ). אני חושבת ששלוש שנים לא נרדמתי. אמא שלי ישבה לידי ושרה לי שירים עד שכביכול נרדמתי אבל גם היא היתה צריכה ללכת לישון והיו לי עוד אחים... אני הייתי קמה כל לילה וקוראת לה באינטרקום איך שיכולתי... ואני זוכרת מגיל מאוד צעיר! דיברתי פעם עם מישהיא שגם גדלה בקיבוץ והיא זכרה דברים אחרים מ"החוויה", לעומתה הזדהתה איתי אישה מבוגרת (בסביבות 60) שגדלה בארה"ב בתור ילדה ועד היום זוכרת שאפילו שמחדר הילדים בביתם יכלה לראות את הוריה האהובים ישנים היא הרגישה רחוקה מהם... ורצתה להיות איתם. יש אנשים שזוכרים לכל החיים חויות ראשוניות כאלו, רציתי לשתף ולא להשפיע...יש לי הרבה מטען על השינה

 

[sunnugel]

אצלנו זה הלך ככה:../images/Emo1.gif

היינו תמימים וחשבנו שהיא תישן במיטה שלה. הכנו עריסה והיא ישנה בה לילה אחד למחרת לא הסכימה לרדת לי מהידים כל הלילה ובסופו של דבר נרדמנו יחד במיטה שלנו. מאז היא ישנה איתנו, בהתחלה באמצע, אחר כך חיברנו את מיטת התינוק למיטה שלנו באותו הגובה ועכשיו אנחנו ישנים על מזרנים על הרצפה כשלמזרן הזוגי הוספנו מזרן נוער באותו הגובה ככה יש לנו סופר מיטה ענקית ויש מקום לכולם. הקטנה כבר בת שנה וחודש. כל עוד היא יונקת אני לא מתכוונת לנסות אפילו להפריד מזרנים וכל עוד המזרנים מחוברים היא תמשיך לינוק (כי היא דואגת לזה בעצמה-בופה

). כל הזמן שנוח לנו ככה זה גם ימשיך. אני מניחה שיגיע יום אחד והיא תרצה להיות לבד כמו שכבר היום היא לא מרשה לי לפעמים לעזור לה כשהיא מסתבכת עם כל מני דברים (אכילה בכפית, משחקים מסובכים וכו'). לגבי אינטימיות, יש עוד הרבה חדרים בבית ואפשר לעשות קן אוהבים גם במקום אחר. וסתם כדי לסבר את האוזן-האינטימיות שלנו לא רק שלא נפגמה היא אפילו השתפרה באופן קיצוני. עצה שלי-אל תחליטי החלטות לפני. הכל יכול לקרות ולהשתנות. תקשיבי לתינוקת שלך כשהיא תבוא היא כבר תדע להגיד לך מה נעים לה ומה טוב לה ומה לא.