התיעצות בנוגע להרגלי שינה

נורקס

New member
התיעצות בנוגע להרגלי שינה

רציתי לשאול את האמהות המנוסות לדעתן, האם לאחר הלידה ישנתן עם התינוק/ת במיטה שלכם? ואם כן מתי העברתם אותו למיטה משלו? אני מתלבטת מה אעשה לאחר הלידה. מצד אחד נראה לי שמה שהכי ארצה זה שהתינוקת תישן לידי וצמודה אלי לפחות בחודש הראשון. באינטואיציה נראה לי שזה ירגיש לי הכי טבעי. מצד שני, שמעתי שזה לא מומלץ מכיוון שאח"כ משבר המעבר למיטה לבד הולך ונעשה קשה יותר וגם שיש סוכונים בכך שהתינוק ישן יחד עם ההורים במיטה (מה הסיכונים?). ואם אכן אתן ממליצות לישון ביחד בהתחלה, אז לכמה זמן? איך יודעים שהגיע השלב שבו התינוק כבר בשל לעבור למיטה משלו? תודה
 
אני יכולה רק לספר מה עשיתי אני...

הגדול (היום בן 15) ישן בעריסה ליד מיטתי עד גיל 3 חודשים וכשהיה מתעורר בלילה להנקה, היינו נרדמים חבוקים עד הבוקר (ואני נורא מתגעגעת לתחושה הזו
) האמצעי (בן 13) אהב את המיטה שלו מגיל 0 ורק שם הסכים להירדם, ומגיל חודש וקצת כבר ישן לילה שלם (ילד טוב) הנסיכה הקטנה (היום בת 11) לא היתה מוכנה לישון בשום מקום אחר מלבד הציצי של אמא עד גיל שנה וחצי, אז היא ישנה איתנו באופן קבוע... בגיל 3 בערך היא הסכימה לעבור באופן סופי למיטה שלה (מיטה של גדולים) האבסורד היה שקנינו לכבודה מיטת תינוק חדשה (כי הקודמת התפרקה) והיא לא ישנה בה אפילו לילה אחד!! היום אח שלי נהנה ממיטת תינוק חדשה...בחינם... לגבי סיכונים- אף פעם לא הרגשתי שאני מסכנת מי מילדיי בשינה איתנו ודווקא הייתי מאוד רגועה שהם צמודים אליי ואני מרגישה את נשימותיהם. לגבי משבר מעבר למיטה...הכל זמני! מקסימום שנתיים-שלוש והם ישנים במיטה שלהם היום אני ממש מתגעגעת לתחושה והם לא מוכנים בגיל כזה לישון עם אמא (רק הנסיכה מדי פעם מבקשת ומיד מקבלת!!)
 

נורקס

New member
רגע אני לא מבינה, תמימה אחת

עד גיל 3 שנים הילדה ישנה איתכם במיטה? זה לא פגם מעט באינטימיות שלכם, בזוגיות, בפרטיות? איך מתמודדים עם הדילמה הזו. אני רואה את עצמי ישנה באותה מיטה בחודשים הראשונים. אבל 3 שנים, זה נראה לי יותר מידי. אני מניחה שזה התאים לכם, אם כך זה היה.
 
כשמפעילים את הדמיון

מתגברים גם על הרבה מכשולים... האינטימיות לא נפגעה,גם הזוגיות לא! הפרטיות אולי במקצת אבל כמו שאמרתי...מפעילים אתהדמיון (חוצמזה יש לנו חדר אורחים פנוי...
)
 
ועוד משהו

בשלב מסוים היינו הולכים לישון שניים ומתעוררים בבוקר חמישה כשזה קרה פשוט קנינו את המזרון הכי גדול שמצאנו... היום הרווחנו מיטה ענקית ותמיד אנחנו מוצאים את עצמינו צמודים אחד לשני כשעוד שלושה יכולים להיכנס בצדדים...
 
../images/Emo6.gif יש עוד חדרים בבית ../images/Emo8.gif

גם לנו חדר אורחים פנוי, אבל גם עוד שני חדרי ילדים פנויים - הרי הילדים אצלנו בחדר
עכשיו סידור השינה שלנו הוא כזה: אבא ואמא במיטה עם התינוקת, ושתי הילדות לידנו ישנות על השטיח או על מזרונים - לפי בקשתן. לא משנה שיש להן חדר עם מיטות נוחות ביותר - ככה הם רוצות לאחרונה. זה כל הזמן משתנה, בטח בעוד שבועיים אחת תרצה לחזור לישון בחדר שלהן אז השניה תלך אחריה בריצה
ולגבי האינטימיות - מוצאים מקום אחר. כשכל הילדות חורפות, והחשק עולה, הולכים לאחד החדרים האחרים. זה דווקא עושה את החיים מעניינים - יש סלון, יש מטבח, יש מכונת כביסה...
 
על מכונת כביסה לא חשבתי...המממ...

זה מזכיר לי בדיחה של דידי הררי: שאלו אישה איפה המקום הכי פרוע שהיא ובן זוגה "עשו את זה" ואמרו לה שאם היא תתן את התשובה שבעלה נתן הם זוכים בפרס... האישה חשבה, חשבה ובסוף העזה ואמרה: "בתחת?" הם ענו לה שבעלה דווקא אמר "במטבח", אבל בגלל הגילוי והחשיפה הכנה היא בכל זאת תקבל את הפרס...
 
../images/Emo6.gif חחחחח זה סיפור אמיתי

יש בארה"ב תכנית בשם NEWLYWEDS תכנית ממש ענתיקה מלפני איזה 30 שנה, ושם לוקחים זוגות שצריכים לענות את אותה התשובה בשביל לזכות. תמיד בתכניות ה"פספוסים" למיניהן מראים את הקליפ הזה מהתכנית, איך האשה עונה "בתחת" וכל הקהל מתפוצץ מצחוק
 

אמאיו1

New member
יש לי ניסיון של 9 חודשים בלבד...

אבל לגבי השינה המשותפת אין לי ספק. ידעתי שארצה להיות הכי קרובה שאפשר לבתי עוד לפני שנולדה וכשהיא נולדה (בלי להקשיב לכל ההפחדות) ידעתי שזה הדבר הכי נכון לי ולה. איפה שגרתי קודם זה גם כל - כך מקובל לישון ביחד... רק לבעלי היתה בעיה עים זה. ומי ששיכנע אותו זה דווקא חבר מנוסה שיש לו 4 ילדים וכולם עברו קודם דרך מיטת ההורים ואז לתוספת צדדית ואז למיטה וחדר נפרד. גם אצל האחיינים שלי כולם עברו את אותו "מסלול" שבעיני הכי נכון וטבעי. כשהיא נולדה לא יכולתי לדמיין בכלל איך זה אפשרי לישון בנפרד אחרי כל אותם 9 חודשים שבילינו מחוברות יחדיו... גם כל האינסטיקטים המתעוררים עם הלידה דורשים קירבה מירבית לתינוק, ואת זה תגלי בבוא הזמן. כמובן שכל אם מתייחסת לנושא בדרך שלה. אני הלכתי עם האינטואיציה שלי בלי לשמוע אף אחד ואף ספר (עד היום לא קראתי אף ספר על גידול תינוקות) לא חשבתי על מה יהיה כשנרצה להרגיל אותה לישון בנפרד. רק לפני חודש קנינו לה מיטה משלה כשהיא בת 8 חודשים. לפני זה: היתה חודש במיטה איתי לבד, כמובן סידרתי כל מני הגנות כמו שמיכה מגולגלת, כריות נוקשות וכו כדי שלא אתגלגל עליה בלילה וכדי שלא תתגלגל מחוץ למיטה. כמובן שמצאתי אותנו הרבה פעמים צמודות אחת לשניה אחרי שנרדמנו מיד אחרי הנקה לילית, ולא זזתי מילימטר (יש גם אינסטינקט כזה שבד"כ שומר שלא נזוז במצב של הרדמות עם תינוק בידיים). כמובן שהייתי נבהלת מאוד למצוא את עצמי כך. בערך בגיל חודש+ , הצמדנו כורסא שהייתה סגורה ובאותו גובה של המיטה... כמובן בצד שלי להנקות וחיבוקים ושם היא ישנה גם חודש. אח"כ הצמדנו למיטה תוספת עם שוליים (כמו מיטה זמנית אבל בלי שום הפרדה ביננו). וכך עד גיל 8 חודשים. היום אנחנו מרגילים אותה לישון במיטה(בחדר שלנו) לאט, וכמעט תמיד לפנות בוקר היא נרדמת איתי במיטה אחרי הנקה. יש ימים כאלה ויש כאלה. אבל הכי חשוב שתדעי שמה שמשמח אותי שלא פיספסתי את הזמן היקר הזה והכל כך חשוב של החודשים הראשונים , אני כל כך מאושרת שנתתי לה ולי את הקרבה הזו. אני חושבת שיש לנו את כל החיים בשביל להתבגר ולהגביל , ולחנך אבל הזמן המתוק הזה של נשימות תינוק חלביות בלילה והתעוררות יחד בבוקר הן קסם יקר ערך שחולף ומתחלף עם דברים אחרים ולחצים אחרים. ( הקסם קיים כל הזמן יחד עם עוד דברים בגידול תינוק שהופך לפעוט ולילד וכו) אז ההמלצה שלי לא להיות "שיטתית" ולפעול לפי מה ש"עבד" אצל אחרים אלה עם הקשבה לעצמך ללא הפרעות חיצוניות כי רק את ליצור את המתאים לנשמה היחודית שלך ושלה בה"ש. מקווה שתהיה הסכמה זוגית לכל עניין שתחליטי...
 

אום2

New member
אצלנו -

הקטן בן 15 חודשים. התחיל איתנו במיטה הצפופה. הייתי מותשת מהלידה, וזאת היתה הדרך הקלה ביותר להניק/ לנחם ולכרבל בלילה. כשהחל לזוז קצת צירפנו את מיטת התינוק שלו לשלנו. הורדנו את הצלע שעולה ויורדת מהמיטה (זוהי לא צלע תומכת ולכן לא נפגם חוזק המיטה). בלילות הייתי מניקה ואז מגלגלת אותו ל"חלק שלו". היום - בעיקר כי הוא זז המון בשינה, סגרנו את המיטה שלו עם הצלע הנוספת (זו שעולה ויורדת). המיטה שלו עדיין צמודה לשלנו והוא מזנק עלינו ברגע שמתעורר. אין ספק שהמעבר לחדר משלו ביום מן הימים יהיה לא קל, אבל אני מוכנה לכך. לא סובלת את כל ההפחדות האלו של: "אל תרגילי אותו להרדם בידיים - יהיה לו מאוד קשה להגמל" וכו'. כבר שמעתי בגינה עצות מסוג: "אל תניקי אותו עד גיל מאוחר, כי יהיה לו נורא קשה להגמל". אכן, יהיה לו קשה להגמל ביום מן הימים, אך זו נראית לי סיבה מטופשת להפסיק להניק מוקדם מהמתוכנן........ בהצלחה!
 

אמארונה

New member
מאוד דומה למה שקורה אצלנו

עד גיל 4 חודשים בני ישן איתנו במיטה, בגיל 4 חודשים כשכבר היה פחות נוח במיטה הלא גדולה שלנו, הורדנו את הדופן העולה ויורדת ממיטתו והצמדנו למיטה שלנו. כשכבר זה התחיל להיות לא בטיחותי החזרנו את הדופן למיטה והיום הוא עדיין ישן איתנו בחדר, אבל נרדם במיטה שלו ולפנות בוקר כשהוא מתעורר לינוק הוא כבר נשאר במיטה שלנו.
 

פלגיה

New member
אני ישנתי איתה בהתחלה

זה הכי מתוק בעיני והכי פרקטי. החל מגיל חצי שנה זה כבר לא מתוק ולא פרקטי, ובעצם גם מתחיל להציק. מצד שני היא שנאה את המיטה שלה. פרשנו מזרון על הריצפה בחדר שלנו וכך היא נרדמת. אם באמצע הלילה היא רוצה לינוק - אני באה אליה ומניקה אותה, ואז חוזרת למיטה שלי.
 

פנינצה

New member
הרגלי שינה

לנו משום מה היה טבעי שלכל אחד יש את המקום שלו. אנחנו במטתנו הזוגית והפיצקית בעריסה קטנה ומרופדת הצמודה למטתנו. המגע לא נחסך מכיוון שהיא היתה קמה המון להנקות לילה - גם היום היא קמה הרבה לנוק בלילה. לאחר חודשיים כשהיא החלה להתנועע, להתפכך ולחפש יותר מרחב העברנו למיטה משלה עדיין בחדרנו. אנחנו המשכנו להיות הסטריים ולקום כל מס' דקות להדליק אור קטן ולבדוק שנושמת. היא ממש אוהבת את מטתה, זזה בה המון ובבוקר כשמתעוררת אוהבת להסתובב ולהתהפך. ביום אני מרדימה אותה בהנקה בשכיבה במטתנו מתחת לחלון עם וילונות מתנופפים מעליה- זה ממסטל אותה. רק לאחרונה נעשה לי נוח ההנקה בשכיבה אז כך שאף פעם לא מאוחר לשכב יחד ולהנות אחת מהשניה. היום בת חצי שנה ונכון לנו להשאיר אותה בחדרנו בקיצור נורקס כפי שכתבו קודמותי תעשי מה שנכון לך אך בעיקר מה שנכון לתינוק/ת שיגיע ותסמכי עליו שהוא יראה לך מה נכון ומתי. לגבי סיכונים? שמעתי שלהיפך שמפחית סיכויי מוות בעריסה, אך יש להזהר לא למחוץ אותו, להזהר מכריות, שמיכות, מזרון רך וכיו"ב
 

e l i z e

New member
שינה משותפת

ראשית, שני ילדיי ישנים איתנו מהיום שנולדו, הבכור בן 3.8 (במיטה פתוחה צמודה לשלנו) והקטנה בת 8 חוד'. אני רוצה לציין כי זה מתאים לכל בני הבית. אם זה היה מפריע למישהו אחד, סביר שהשינה שלנו לא היתה נראית כך. לגבי השאלה לכמה זמן, עד אשר מישהו ירצה לעשות שינוי, זה נכון לגבי כל אחד. מבחינה פרקטית בהנקה בלילות, זה הדבר הכי טוב שאם אחרי לידה, יכולה לעשות לעצמה. כי כשהיא ישנה איתנו, אני מניקה והיא יונקת מתוך שינה. אנחנו עושות את הפעולה וממשיכות לישון. אין התעוררויות. היא מגיל 0 ישנה לילה שלם, פרט ללילות בודדים של כאבי גזים. צריך לדאוג לעשות זאת בצורה בטיחותית, כגון להצמיד צד אחד של המיטה לקיר או שהיא תישן בינכם (אם אבא לא מפחד). לגבי הפחד, אני הרגשתי יותר בטוחה ובשליטה כשהיא לידי. להרגיש את הנשימות שלה, את התנועות והתזוזות שלה. ישנם כאלה שגורסים כי הקטנים שומעים את הדופק שלנו וזה "מזכיר" להם לנשום- אין לי מושג אם יש אמת בדבר. לגבי משבר בעתיד, למה לעסוק כרגע בעתיד? רצוי לחיות בהווה, להשאיר את ההתמודדויות של העתיד לעתיד. מניסיוני, בשנה הראשונה יש הרבה שינויים בהרגלים של הילדים ומי יודע? אולי תופתעי לטובה ותראי שהמעבר למיטה משלה יעבור חלק? לגבי אינטימיות, יש עוד חדרים בבית, אפשר ורצוי להיות יצירתיים
ופתוחים לשינויים.
 

נורקס

New member
תודה למשיבות.למדתי המון../images/Emo140.gif

ובעיקר באמת שאין משהו שנכון לעשות או שלא נכון, אלא שלכל אמא ולכל תינוק מתאים משהו אחר ופשוט צריך להחליט תוך כדי תנועה. תודה, עזרתן לי.
 

ayala26

New member
אנחנו לא בשינה משותפת

הבן שלי ישן בעריסה 3 שבועות ליד המיטה שלנו - לא איתנו במיטה למרות שאני לא פחדתי וקראתי את האזהרות וההמלצות ואני לא שותה ולא מעשנת אבל חבר שלי מאוד חשש שהוא יכסה אותו או ימעך אותו וזה מובן בהתחשב בעובדה שדנזל נולד 2.5 קילו והיה מאוד קטן. אחר כך העריסה נהייתה לו קטנה אז ניסינו במיטה והיה לו נוח. אבל בגלל שהנקתי הוא היה מבלה חלקים גדולים מהלילה אצלנו - בחלק שלי כי חבר שלי עדיין קצת חשש ואני ממילא מאז שהוא נולד לא ישנה חזק בכלל. עכשיו הוא ישן במיטה משלו ולפעמים אצלנו - ביננו. הוא תמיד מתחיל את הלילה במיטה שלו כי אנחנו הולכים לישון יותר מאוחר וזה לא בטוח להשאיר אותו לבד במיטה הגדולה. לפעמים חלקים מהלילה הוא אצלנו ולפעמים אני מחזירה אותו בלילה למיטה שלו כי אני מבחינה שלא נוח לו או שחם לו מדי. זה כיף להתעורר בבוקר שהוא ביננו. אין לנו אפשרות להציב מיטה ליד המיטה שלנו כי החדר קטן וגם לישון על הרצפה לא בא בחשבון - כי הוא זוחל אפילו מתוך שינה.. העצה שלי היא פשוט לא להגדיר ולא להחליט אלא לזרום.. השינה אצלנו לא מוגדרת כשינה משותפת או לא - אנחנו אף פעם לא יודעים איפה הוא יתעורר
אך אני גם בעד לתת לתינוק להתרגל למיטה משלו - אני לא חושבת שזה מזיק, מעולם לא שמנו אותו במיטה שלו בוכה ואין אצלנו שיטות חמש דקות והורד הרם וכאלו שקראתי בפורומים אחרים. זה פשוט עוד מקום שהוא יוכל לנוח בו (וגם לשחק בו במובייל למשל) כשאת רוצה למשל לסדר את הבית. אני גם לא חושבת שלשים תינוק בחדר משלו זה עונש או "איזה מסכן, עוזבים אותו לבד"- תלוי איך מעבירים לו את זה. אצלנו יש תמיד מוסיקת זן ברקע ויש לו בובה או ספר ואם הוא עייף אז הוא נרדם שם כי הוא יודע שזה המקום שלו והוא לא זר לו.
 
שלוש בנות יש לי...

כולן ישנו או עדיין ישנות במיטתנו, בשלבים שונים של חייהן. עם הגדולות שלי כל הזמן הייתי במרדף אחד ה"חופש" - מתי כבר יעברו למיטתן? מתי תהיינה "עצמאיות"? וכמו כן הקשבתי לעצות השכנות והסבתאות... ובכל זאת, יצא שהן עברו וחזרו והכי נוח לכולנו היה השינה המשותפת. מה שהעיב על הכיף והנוחות שבשינה המשותפת, היה כל מחשבות השווא האלו: מתי להעביר, מתי לא, למה היא איתי, למה היא לא איתי... אם רק הייתי מספיק חכמה לתת לדברים לקרות כמו שהם צריכים ולא הייתי משגעת את עצמי בכל זה! עכשיו יש לי קטנטונת חדשה. אפילו לא הרכבנו את המיטה. היא איתנו, וזה נוח לכולנו מאוד מאוד. אני חייבת לציין שהיא ישנה הכי טוב מכל השלוש בגיל הזה (בת חודשיים וחצי) ושאנחנו כל כך נהנים ממנה שזה מדהים. אני לא מתכננת לעתיד שום דבר - כרגע לא רק שזה נוח, זה גם נראה לי הכי טבעי שתינוקת ישנה צמוד להוריה, בעיקר לאמה ולשד זמין. מנסיון של קצת יותר מחמש שנות הורות, אני יודעת שכל מעבר וכל שינוי יכולים להיעשות בכל גיל, ואפשר למצוא דרכים לעשות זאת גם עם פחות קושי. אני לא רואה שום סיבה להניח אותה במיטה נפרדת ולגרום לה כעת סבל או קושי (שבגיל זה יתבטא בהתעוררויות תכופות יותר, מהנסיון שלי בלבד) רק בשביל לחסוך סבל בגיל מאוחר יותר... ההבדל הוא בביטוי הקושי, לא חושבת שיותר קשה בגיל מבוגר יותר. מתי נעביר אותה? כשיתאים לנו. או לה. למדתי לא להציב לעצמי דד ליינים בשום דבר בהורות ולעשות כל דבר בעיתו - כשהעת המתאימה הגיעה (כשזה יגיע - את תדעי). לגבי בטיחות - שינה משותפת בטוחה ביותר. לא סתם קוראים לתסמונת המוות הפתאומי "מוות בעריסה" (ולא "מוות במיטת ההורים" למשל). תינוק שישן עם הוריו זוכה לשני מבוגרים (או אחד...) שקשובים לנשימתו ולעצם היותו לידם, מה שאין לתינוק בעריסה נפרדת (גם אם הוא באותו החדר). יוניצ"ף יצאו בהנחיות לבטיחות בלינה משותפת - קראי והחכימי
חוצמזה, לינה משותפת עוזרת לבסס את ההנקה. אגב, תחשבי רגע על יונקים אחרים בטבע, ובעיקר יונקים שקרובים אלינו למשל גורילות... האם היה נראה לך טבעי שאמא גורילה תניח את תינוקה הרך לישון על עץ אחר בלילה? כמו שאומר מיודענו ז'וז'ו - תחשבו על זה.
 
למעלה