מהי בעצם "הורות טבעית"?

[רוני של השלוש]

מהי בעצם "הורות טבעית"?

לאור שרשור הפשתן ושלל התגובות שבו, עלתה בי התהייה - מהי הורות טבעית בשבילנו? האם באמת מחויב המציאות שיהיו שני "מחנות" - אחד טבעי ואחד קונבנציונלי? האם לא עולה על הדעת ששני מחנות אלו ישתלבו איכשהוא? וכהורים, האם אתם הולכים אחר תורה אחת באופן אדוק, או שלוקחים מכל תורה או גישה את מה שמתאים לכם ונכון עבור המשפחה שלכם?

 

[רוני של השלוש]

ועונה מעצמי...

אני תמיד צריכה לבדוק כל נושא לגופו. קשה לי לקבל גישה אחת כתורה מסיני ולעקוב אחריה בלי להביט ימינה או שמאלה. בעיני זה קיצוני, ואני לא אוהבת להיות קיצונית. יש דברים שאני לא מתחברת אליהם כמעט בכלל, ויש דברים שאני סקפטית לגביהם, ויש דברים שנשמעים לי הגיוניים, אבל אני לא שוללת ולא מקבלת כמובן מאליו שום דבר עד שאני לא בודקת אותו בציציות ומחליטה אם הוא נכון לי ולמשפחתי, ולסיטואציה הספציפית. זה נכון לגבי תזונה, חיסונים, הלבשה, החתלה... כל דבר בעצם.

 

[ענתיתי וחוזליטה]

מסכימה מאוד ומוסיפה

גם אני לא אוהבת לקבל גישה אחת כתורה מסיני ולעקוב אחריה באופן עוור. גם אני משתדלת לבדוק כל דבר לגופו. ובנוסף לכך, הורות טבעית בשבילי היא גם הקשבה לעצמי, לגוף שלי, לאינטואיציה שלי ולנטיות הלב שלי, של האיש שלי ושל הילדה שלי. זה דבר שהוא לא מובן מאליו מבחינתי. עד שהגיע הרגע בו הפכתי לאמא, לא יכולתי להקשיב לקול הפנימי שלי באופן נקי. תמיד התערבב שם איזה קול 'חברתי' סביבתי. איזו ציפיה של מישהו אחר, איזה רצון לרצות, 'להיות בסדר'. - ההורות לימדה אותי להקשיב לעצמי. לעצמנו כהורים ולילדה שלנו. (לא כל מי שמסביבי יכול להבין את זה או לקבל את זה באהבה - אבל זה בסדר. ברגע שהפסקתי לנסות 'להיות בסדר' עם כל העולם אז גם כבר לא ממש אכפת לי...)

 

[תמימה האחת]

מבחינתי "הורות טבעית"

זה פשוט בגלל שבאופן טבעי אני הורה, מהרגע שנולדו לי ילדים!! אני רוצה תמיד את הטוב ביותר בשבילם, באופן טבעי. אני רוצה להיות קשובה לצרכים שלהם, גם זה באופן טבעי. ובאופן טבעי, אני אבחר לילדים שלי מה שנראה לי נכון וטבעי מבחינתי לבחור להם, שלא יפגע בהם, שלא יהרוס ויקלקל להם... וגם אם מדי פעם זה כן יהרוס ויקלקל, זה בגלל שבאופן טבעי אני בנאדם ואני עושה טעויות... זה הכי טבעי מבחינתי!!

 

[אום נטע]

הורות טבעית מבחינתי

זה להיות אמא לפי מה שהאינסטינקטים שלי אומרים. להקשיב לעיצות אך לא להכנע לתכתיבים. לתת קול לדאגות, אך לא להישלט בידי חרדות. ללמוד ולרכוש ידע, בשביל להעצים את קולי הפנימי ולא בשביל להחרישו. להקשיב לבטן שלי, כי משם יצאה בתי, ולהקשיב לבתי, כי היא יצאה ממני. להקשיב לאבו נטע כי האהבה אליה דוברת בכל מילותיו. להקשיב לאמי וחמותי, כי אפילו שגישותינו לרוב שונות, עדיין נסיונן הוא לא יסולא בפז. וגם - להקשיב לתחושות שעולות בי כאשר אני הולכת יחפה בחוץ ובהונותי טובלות באדמה. אם אני מרגישה קרוב יותר לטבע, גם אמהותי מן הסתם מושפעת מזה

(אום נטע קבלה תיאבון מההודעה של עצמה והיא הולכת עכשיו לקטוף עגבניות טריות מהשיחים שבחצר).

 

[תמימה האחת]

יפה כתבת... מצטרפת בהסכמה../images/Emo13.gif

 

[תמימה האחת]

ובהזדמנות זו

לכל ההורים הטבעיים והקונבנציונאליים... שנת הלימודים נפתחה היום (לחלקינו כבר ביום שישי...) מאחלת לכולנו שתהיה שנה נהדרת ופוריה שנה ללא אלימות, שביתות, מלחמה... שנה של בריאות ואהבה התקדמות למידה השכלה שנה של חינוך ועשייה מתוך אהבה ושהגוזלים הטבעיים שלנו יחזרו מאושרים ומרוצים מבית הספר והגן ושמחים לחזור לכיתה כל בוקר מחדש...כי זה סימן שטוב להם... שרק יהיה להם טוב!! אמן!!

 

[ayala26]

מזדהה עם האינסטינקטים

לעניין הפורום - דווקא ה"פנטיות" לגבי האוכל פחות מעניינת אותי ואנחנו לא צמחוניים ולא טבעוניים ואנחנו גם צופים יחד ברחוב סומסום.. זה לא נוגד את הגדרת הטבעיות לדעתי. יותר חשוב לי לחנך את בני לאהבת הטבע, האומנות והמוסיקה. להיות אחראי לא רק על עצמו אלא גם סביבתו (מה שנקרא - איכות סביבתו) אנחנו ממחזרים, מגדלים בגינה (גם לנו יש עגבניות!! מממ

משו משו) וכמובן מביעים אהבה ודאגה לבעלי החיים. בנוסף זה יותר טבעי לי לדעתי שהבית שלנו הוא נטול דת ושלא מביעים בו דעות קדומות על אנשים בגלל דתם, צבעם, מינם או שמם.

 

[אמארונה]

ההגדרה שלי להורות טבעית

היא להחזיר את האחריות לידיים שלנו. לדעת, לחקור ולבדוק כל דבר אם הוא מתאים להשקפות שלנו, אם הוא בריא לנו, אם הוא תורם או מזיק לחינוך של ילדינו, אם הוא תורם לילדינו את הערכים שהיינו רוצים שיקבלו ואם עצם השימוש שלנו בו הביא או יביא לסבל. דוגמא לאחריות שנלקחה מאתנו היא מוסדות הבריאות שמטפלים רק על פני השטח בתחלואים שהיו יכולים להמנע אם היו מטפלים בשורש הבעיה, שמקורו באורח חיים לא בריא, ובכך מרחיקים אותנו מעצמנו ויוצרים תלות שלוקחת מאתנו את האחריות על הגוף שלנו, על אורח החיים שלנו ועל הסביבה המזוהמת שלנו.

 

[רוני של השלוש]

מאוד מתחברת למה שכתבת ../images/Emo45.gif

אני עכשיו חודשיים אחרי לידה, והקטע של נטילת האחריות מאוד מדבר אליי. בחרתי ללדת בבית את תמר, ומבחינתי זה חלק מנטילת אחריות על הגוף שלי, על הלידה, על הילדה שלי

(וכמובן עוד מיליון ואחת סיבות מדוע בחרתי ללדת בבית, אבל לא נכנס לזה כאן...)

 

[ממולדה]

תלוי באיזה תחום

יש תחומים שונים שבהם ההורות הטבעית ניכרת או מתבטאת. מסכימה שהעיקרי ביניהם הוא הקשבה לילד/תינוק ואמונה שהוא יודע מה טוב לו. אצלי זה מתבטא גם בהחלטה להיות עם הילד רוב שעות היום, בלי לשלוח אותו למסגרת (ובלי להאמין שהוא צריך בגילו - 1.6 - ללכת למסגרת בלעדיי). יש לנו מפגשים עם חברים כמה פעמים בשבוע, והוא מאוד נהנה איתם. תחום נוסף הוא החיתולים - אנחנו כבר לא משתמשים, ובילד הבא אם וכאשר יגיע

נראה לי שנשתמש עוד פחות. אחרי שראיתי ילדי "בלי חיתולים" (אצלנו היה חלקית) ואחרי שהינוקא שלי נגמל בהצלחה בגילו הצעיר, הראייה שלי את הנושא השתנתה לגמרי. יש איזה עיוות בחברה שלנו שמעודדת ילדים שהולכים, מדברים, מביעים את עצמם ועושים כמעט הכל בעצם, להמשיך להזדקק לחיתולים. זה מאוד לא טבעי ומאוד לא בריא בעיני. מסבירים את זה ב"לזרום עם הילד", אבל האמת היא שמדובר בזרימה שמנוגדת לכל אינסטינקט טבעי (לעשות את הצרכים על עצמו?!). תזונה - אנחנו נזקקים לתפריט מגוון שמשלב אורגני וחטיפים

(משתדלת לתת את הבריאים שביניהם). משחקים וצעצועים - הנטייה הטבעית היא להעדיף צעצועי עץ על פלסטיק, חפצים "אמיתיים" מהיומיום על צעצועים משוכללים ומנקרי עיניים וכולי. אז כמובן שיש לנו צעצועי פלסטיק בבית וגם צעצועים מנגנים לרוב, אבל החצי השני של מלאי הצעצועים הוא שונה: קופסאות קרטון שעטפתי בנייר יפה, קוביות עץ, ארנקים ישנים, ודווקא איתם הוא יכול להתעסק שעות. בנוסף, אני לא מכניסה הביתה צעצועי פלסטיק בצבעים זרחניים שאופנתיים מאוד לאחרונה (מפגע ויזואלי בעיני). (פה אמור להיות עוד משהו על משחק ומרכוז הילד, אבל אין לי כוח להיכנס לנושא הזה כרגע

).

 

[ממולדה]

וכמובן גם

הקשבה לעצמנו

 

[טהט]

הורות טבעית

ממולדה שלום גישתך לגבי הורות טבעית מאוד מענינת ומעוררת מחשבה. (הגיל בו הילד ילך לגן, ההתיחסות לחיתולים, ההתיחסות לצעצועים.) בהמשך להתיחסות זאת מה דעתך לגבי נושא השינה. האם רצוי לתת לילד לישון עם ההורים- עיקרון הרצף, מתוך המחשבה שיש לזרום איתו, או שכדאי להרגילו לישון במיטה נפרדת על מנת שילמד לפתח עצמאות? (וגם על מנת שיהיה נוח להורים?) עד כמה צריך לזרום עם הילד, האם צריך לזרום עם הילד גם אם זה על חשבון ההורים? ולגבי תזונה בגן הילדים לכשיגיע לשם? האם לאפשר לילד לאכול את האוכל שנותנים בגן או עדיף לציידו באוכל אורגני ואז הוא עלול להרגיש עצמו חריג?

 

[רוני של השלוש]

שוב, האופן שבו הצגת את זה

הוא קצת "או שחור או לבן". למה לא יכול להיות משהו באמצע? למשל, לדוגמאות שנתת:

שינה משותפת/מיטה משפחתית היא דבר שנחשב לפחות מקובל בתרבות שלנו. בגלל זה עולה עניין נוחות ההורים, למרות שבעצם לרוב ההורים שישנים על ילדיהם זה הרבה יותר נוח מאשר לישון בנפרד מהם... אז זה שונח לילד, לא אומר שלאמא ואבא שלו לא נוח ולא נעים

זה יכול להיות נעים לכולם. כמו כן, אני חושבת שבנושאים שכאלו אין אמת אחת ויחידה - יש מס' אופציות (לישון כולם באותה מיטה, לישון באותו חדר במיטות נפרדות, לישון בחדרים נפרדים, לישון בבתים נפרדים סטייל קיבוצי...) ולכל משפחה מתאים משהו אחר. מנסיוני אגב, אין שום קשר בין עצמאות הילד לבין מקום לינתו. ראית פעם גורילה שמניחה את התינוק שלה לישון על עץ אחר רק בגלל שהיא רוצה שיהיה עצמאי? כל דבר בעיתו, ובהתאם לשלב ההתפתחותי המתאים של הילד.

תזונה בגן - קודם כל, לא כל הילדים הולכים בסוף לגן... יש משפחות רבות שבוחרות בחינוך ביתי

מעבר לזה, אם בוחרים בגן אפשר לבחור בקפידה ולהחליט על גן שבו דווקא לא נותנים במבה ושוקולד למריחה, אלא אוכל מזין ובריא. לא חייבים לחשוב שהילד בהכרח יהיה חריג.

 

[ממולדה]

אופס ../images/Emo13.gif שכחתי את השינה באמת

אז כן, אני מאמינה במיטה משפחתית, לפחות עד גיל מסוים (אצלנו אני חושבת שלקראת גיל שנתיים כבר אציע לו מיטה קטנה משלו, וכשהוא מרגיש מוכן הוא יישן שם. בלי מאבקים, מתי שנוח). אני חושבת ש"עצמאות" זו סיסמה שלא מתאימה לגילאים הרכים, והורים משתמשים בה לפעמים בצורה מוגזמת. ילדים תובעים עצמאות מטבעם, אבל בדברים ש*הם* רוצים לעשות ולא במה שנוח להורים

עם זאת, אני מכירה הרבה תינוקות שישנים בנפרד מההורים (חלק מחבריי הטובים ביותר...

), ואני לא חושבת שיש כאן בעיה - כל עוד התינוק מרגיש טוב עם זה, כלומר לא מוחה ולא מתלונן. ברגע שהוא מביע רצון ברור לישון עם אמא ואבא, ובכל פעם מרחיקים אותו מחדש וזה עולה בבכי ובתחושות קשות, יש כאן בעיה בעיניי. זה כבר קשור לחוסר הקשבה לילד - לאו דווקא לשאלה של שינה משותפת. לגבי תזונה בגן - לא חשבתי על זה (בני לא הולך למסגרת).

 

[ayala26]

אצלנו השינה היא לא משותפת בהגדרה

אם כי הוא ישן פעמים רבות ולפעמים חלקים מהלילה אצלנו (באמצע) וכולם מרוצים. יש פעמים, וזה מתקשר להקשבה שעליה כתבת, שזה נוח לנו (למשל כשיורד גשם ואני בקושי שומעת באינטרקום

) ולו - קצת פחות.. לפעמים חם לו בחדר עם עוד 2 מבוגרים שנושמים עליו ובסביבתו. אם אני מבחינה ששנתו מאוד לא רגועה אז אני מעבירה אותו חזרה למיטה שלו. לפעמים מסתבר שזו בדיוק היתה הסיבה לשנתו הלא רגועה.. אותו דבר עם הבלי-חיתולים - אני מעדיפה לא להגדיר את גידול בני כ"גידול ילדים בלי חיתולים". לפעמים הוא "שובת" אז אני זורמת איתו - אם אין לי כוח לנקות שלוליות ולו אין סבלנות לשבת בשירותים והוא מסכים לחיתול אז אני מחתלת (ולפעמים דווקא אז מתעורר בו הצורך להתאפק ולהודיע..) בכלל, אני לא אוהבת הגדרות הם קובעות יותר מדי ואז יש תחושה שאם זזים מהן לרגע אז זו "מעידה" - מה שטוב לנו באותו הרגע לפעמים פחות טוב ברגע אחר. אפשר בעצם לסכם ולומר ש"הורות טבעית" לדעתי היא לא להגדיר את ההורות מלכתחילה

 

[ליאת 0212]

זו שאלה קשה...

הורות טבעית מתקשרת לי עם חיים "של פעם", ולא במובן השלילי אלא במובן של צמצום הדברים ה"רעים" שמביאה איתה הקידמה. וכן, יש יותר מדרך אחת לעשות את זה, אם כי יש נטיה להיצמד לתורה מסוימת בד"כ. אם לדוג' אני מתחברת לנטורופטיה או לרפואה סינית או לכל דרך אחרת, סביר להניח שיהיה לי קשה לקבל שיטה שונה, כי השיטה "שלי" נראית לי הכי מתאימה, וכל דבר אחר יהיה פחות טוב לדעתי. עם זאת, צריך לשמור על ראש פתוח. בנוסף צריך גם להתגמש, בכל זאת אנחנו לא חיים "פעם" אלא היום, וקשה לעמוד בפיתויי העולם שבחוץ. אם בחרתי שלא לתת ליובל לצפות בטלויזיה, למשל, עדיין לא יקרה שום אסון אם יצא לה לראות פעם ב... איזו תכנית. אם היא גמככה לא רגילה לצפות, זה לא יעניין אותה (וזה מה שקורה בפועל, היא לא צופה, גם אם הטלויזיה ברקע במקרה). כנ"ל לגבי אוכל- היא אוכלת רק אוכל בריא. רק תוצרת בית. בשבוע שעבר בעלי לקח אותה לטייל וסיפר לי שקנה לה... פיצה (!!!). התפלצתי. בשביל מה זה טוב?? אבל די מהר תפסתי את עצמי והבנתי שמ"מעידה" חד פעמית לא ישתנו הרגלים ולא קרה שום אסון. בנוסף, אין גבול ל"טבעי". טבעי זה לא רק אוכל בריא, שלא לומר אורגני. זה גם פחות שימוש במכשירי חשמל מסוימים (שלא לדבר על פלאפונים), שימוש בתכשירי ניקוי טבעיים ועוד ועוד... כל אחד בוחר לו תחום אחד (או יותר) שנראה לו חשוב ומשמעותי ומתמקד בו. נראה לי שמעטים האנשים שחיים *באמת* חיים "טבעיים" עפ"י כל הקריטריונים.

 

[e l i z e]

הורות טבעית

זה להיות מחוברת לעצמי, להאמין בעצמי ובילדיי. זה היכולת להיות מדוייקת עם עצמי בשעת קבלת החלטות, תוך סינון הערות ועצות מהסביבה הקרובה, בזכות ההקשבה לבטן, ללב. זה היכולת לתת ללב שלי מקום ליד ההיגיון. הורות טבעית מבחינתי, זה הדבר הכי פשוט והכי קל, אם רק עוצרים לרגע את המירוץ של החיים ומקשיבים. מקשיבים לעצמנו, לילדים שלנו, לרוח, לשקט, להכל.... הורות טבעית מבחינתי, זה לדעת לסמוך על גופנו ועל גופם של ילדינו, על הסימנים שהוא נותן לנו. טוב, כפי שרואים, אצלי הורות טבעית לא מתפרש במעשים ובקטגוריות, אצלי זה הרבה רגש ותחושות. משם מגיעות כל הבחירות לגביי אורח החיים.

 

[swann]

הורות טבעית, אינטואיטיבית

פחות מושפעת מהסביבה, מעצות שלא מתאימות לי או למשפחתי. אפשר להגיד שזה קורה לי בעיקר עכשיו, בסיבוב השני של ההורות. עם הגדולה, חוץ מהעובדה שהנקתי שנתיים והקפדתי על "בלי פורמולה", מוצקים בגיל חצי שנה ובהדרגה, בעצם לא היו עוד נושאים בהם הייתי טבעית. נולדה לי ילדה שישנה בכל מקום, לילות שלמים (מגיל 6 שבועות) - אז שינה משותפת לא היתה על הפרק. היא לא אהבה להיות במנשא, והיתה נוחה נוחה. חותלה בחיתולים ח"פ למרות שחשבתי על חיתולי בד אבל לא יישמתי (כי חשבתי שזה רעיון משוגע ולא בשבילי). והפעם - הכל שונה. לידה שונה (בבית, במים), ילדה שונה לגמרי - שדרשה לינה משותפת, שאהבה להיות במנשא (היום פחות). אני מחתלת בחיתולי בד (וכנראה שנטרפה עלי דעתי, גם מפשפשת אותה לפעמים בסיר

), ובכלל מרגישה אחרת הפעם. יותר קרובה לעצמי ולגופי, יותר קרובה לטבע. אוכלת יותר בריא, ונעזרת ברפואה טבעית. אז בשבילי זו לא רק ההורות, אלא שינוי דרך החיים באופן כללי - כשזה משפיע על הילדות שלי באופן ישיר (וחיובי, לדעתי). אני לא הולכת ע"פ תורה אחת וזהו, אלא בודקת וקוראת ולפעמים גם מנסה כל מיני שיטות, סוגים ותורות אחרות ולוקחת את מה שמתאים לי. הרבה פעמים אני משנה את דעתי אם אני קוראת משהו שמשכנע אותי - העיקר מבחינתי שאני נשארת פתוחה להכל ולא מקובעת על תורות מסוימות, או דווקא לפי איך שאני גדלתי (וכן, אני מקשיבה לעצות של אמא שלי ושוב, לוקחת את מה שמתאים לי). אני די בטוחה שסגנון ההורות שלי היה שונה לגמרי אם הייתי גרה ליד ההורים. יש סיכוי די טוב שלא הייתי נכנסת לפורומים ונחשפת לכל מה שבעצם שינה אותי בשנים האחרונות.

 

[מחשבות]

גם אני שאלתי את עצמי מה טבעי

יותר ומה פחות בהורות שמצריך הגדרה נפרדת. לא מצאתי. אבל כהורה שרואה דברים אחרת מהוריו, אני משתדל בעיקר בתחום החינוכי והבריאותי. בחינוכי אני חותך החוצה את כל ההפלצות החדשות כמו הכנה לכיתה א', השיטות המיוחדות של מט"ח ההרסני וכך הלאה. בבריאותי אני משתדל להמעיט בתרופות ובזמן האחרון אף הכנסתי את האכינציאה לבית כמקדים תרופה למכה. יעיל ברוב המקרים. אין אצלי השחתת כספים על מותגים, אין בבית כמעט חטיפים ואין בכלל משקאות ממותקים מהרסי בריאות. אני נוהג רק על-פי היגיון צרוף ומדי פעם נותן לבנות להשתולל כדי להחזירן לתלם הבריאותי.