ברכות לפורום ועוד מילה

[שמנתולה]

ברכות לפורום ועוד מילה

אנחנו בחרנו להשאיר את בננו שלם כפי שנולד, לא מלנו אותו. ואתם?

 

[e l i z e]

שלום,

אנחנו מלנו אותו לפני 3.5 שנים, (אז גם המודעות שאפה לאפס, גם חסנתי בכל החיסונים ועשיתי כל מה שאמרו לי), היום אני אומרת תודה שנולדה לי בת ואני לא צריכה להתעסק בסוגייה הזו. כי עם המודעות שיש לי היום, אני הייתי יכולה להיות במבוי סתום.

 

[אמארונה]

תודה על הברכות

אנחנו בחרנו למול את בננו לפני שנה ו-5 חודשים מסיבות חברתיות בלבד. לבעלי ולי אין זיקה ליהדות בכלל. אנחנו אנשים מאוד מאמינים אבל לא מאמינים בדתות כדרך לבטא את האמונה הזאת. היה לנו מאוד קשה עם ההחלטה וההתלבטות הייתה קשה. הרבה מאוד אנשים בארץ, כולל אתאיסטים גמורים בוחרים למול את בניהם מהסיבה החברתית.

 

[שמנתולה]

אני מסכימה איתך

ש"השד החברתי" מפחיד הרבה הורים. (מנסה להתנסח בזהירות) למה כל כך קל לוותר למוסכמות החברתיות דוקא כשמדובר במילה? גבות מורמות על כל כך הרבה דברים (רק בדף הזה הוזכרו שינה עם תינוקות, מנשא, הנקה... ובאמת אין סוף לכך), למה דוקא במקום הזה של פגיעה פיזית בתינוק יש כניעה? הרי יש דרך ביניים, אפשר לבחור לא להחליט - "כרגע לא עושים ואם בעתיד יהיה צורך (חברתי/דתי/רפואי וכיו"ב) אז נעשה". (ועונה לעצמי: נורא קל ליפול למלכודת של "הוא קטן, הוא לא יזכור, עדיף לגמור עם זה וזהו"

)

 

[אמארונה]

מסכימה עם התשובה שענית לעצמך

ומוסיפה שאני רואה הבדל גדול בין הבחירות שלנו שהזכרת אשר גורמות לחלק מאתנו הרמת גבות בסביבה הקרובה, לבין ברית המילה. בבחירות האלה אבל אנחנו לא עושים שום דבר שמבדיל את ילדינו בצורה כל כך מובהקת מרוב האוכלוסיה, כמו שהבחירה לא למול את ילדינו עושה.

 

[אמארונה]

המילה אבל בשורה השלישית מיותרת

 

[שמנתולה]

אני לא רואה

את העדר המילה כשונות בולטת, מדובר בעניין אישי, פרטי, שלרוב נשמר מכוסה בבגד. ומקשה יותר - כשנולד ילד ג'ינג'י (שונות בולטת בהחלט וכולנו מכירים איזה ג'ינג'י אחד שמרוב כינויים איש לא זוכר את שמו המקורי) אמו לא תעלה בדעתה לצבוע את שיערו כדי לעשותו דומה יותר לאחרים, למרות שצביעת שיער היא פעולה יחסית מתונה לעומת ניתוח... אף אחד לא חושב לנתח תינוק בעל אוזניים בולטות ("דמבו") כדי שלא יצחקו עליו בעתיד, כי לכולם ברור שמיותר לסכן תינוק למטרה כזאת, רוב מוחלט של ההורים יחכה ואם בעתיד תתעורר בעיה יטפל בה בזמן אמת, ואוזניים בולטות ניראות הרבה יותר מקצה איבר המין. והכי מוזר לי שהורים קוראים לילדיהם בשמות אקסטרה מקוריים, כדי לבדל אותם, אבל מלים כדי "שיהיו כמו כולם", כך יוצא שבדבר מהותי כמו שם שהחשיפה אליו והשימוש בו הם אינטנסיבים הילד שונה וזה חיובי, ובמשהו פרטי ואינטימי שלא נחשף ביומיום הילד שונה וזה שלילי...

 

[אמארונה]

החיים הם לא משוואה מתמטית

וגם אם הם כן משוואה כזו, ישנם פרמטרים שאנחנו לא מכירים/מודעים להם. ההתנהגות האנושית היא הרבה פעמים פרדוקסלית. ולא תמיד אפשר להסביר את ההתנהגות שלנו במושגים הגיוניים קשיחים.

 

[שמנתולה]

צודקת שוב

 

[פנינצה]

אז קודם כל ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif ושנית...

לגבי נושא הברית זה נושא מאוד רגיש אצלנו. בעלי מתנגד בכל תוקף לעניין. כשהוא העלה זאת לראשונה האינסטינקט היה להתנגד לו וככל שהוא העלה טיעונים מצאתי את עצמי ממלממלת, מנשא להאחז בקלישאות ולא ממש משכנעת. התחלתי גם להתעניין בתחום ונכון אין שום יתרון אלא רק סיכונים ופגיעות. בינתיים נכנסתי להריון והנושא לא היה פתור בינינו. למזלי נולדה לנו בת. עכשיו ניתנה לנו הזדמנות נוספת לחשוב על כך. ההסכם שהגענו אליו בינתיים זה שכל עוד אנו גרים במקום זה- שכונה שכונה עם הרבה חובשי כיפות ואנשים מאמינים שומרי שבת- נעשה ברית, אך אם נמצא פתרון מגורים אחר עם סביבה תומכת ובתוך קהילה עם אנשים שפחות או יותר יש להם השקפות זהות לא נקיים את הברית. חשבנו שהנזקים החברתיים, השוני ובעיות הזהות קשים יותר מפגיעה פיזית. נכון אכזרי מאוד שאלה השיקולים שלנו ולא תמיד אנו הולכים עם אמונתנו עד הסוף...

 

[פנינצה]

מנשא=מנסה

 

[חתול הצשייר]

אבל התינוק יכול בעתיד לשנות מיקום

יש גם סיכוי גבוה שתשנו מקום מגורים אחרי בלידה. את הנזק לתינוק אי אפשר יהיה להשיב. בכל מקרה עד גיל של כמה שנים זה חסר משמעות ובגיל מבוגר יש הרבה פחות סיבוכים. תחשבי על זה ככה: מילה זה בלתי הפיך. אי מילה זה הפיך.

 

[הילהל]

שלום לך שמנתולה

אנחנו התלבטנו המון ולבסוף החלטנו בעד המילה. קשה לי לתת הסבר לגמרי רציונלי. אני יכולה לקצר ולומר שלמרות שאני לא אדם שומר מצוות אני כן אדם מאמין ועדיין מחפשת את דרכי האישית אל היהדות ובתוכה. ולותר על המילה היה צעד קיצוני מידי עבורי.

 

[ayala26]

היי

הנסיך ההולנדי נולד שלם ומושלם וכך הושאר - כמו שהטבע יצר אותו.

 

[Manty]

אחד שלם, אחד נימול

(תנחשי באיזה סדר?

)

 

[שמנתולה]

../images/Emo178.gif שונאת לנחש!

אבל אם כמקובל (הגדול נימול השני לא) אז אני רק רוצה לציין שאני מאד מעריכה אנשים שלאחר שהתוודעו לנושא החליטו לא למול את שאר הילדים. לי תמיד נראה שבמצב כזה הנטייה הראשונית היא כן למול, למרות הידע, כדי לא להכנס למצבים לא נוחים ("למה לי עשיתם ולאחי לא?"), יש מן ברירת מחדל כזאת של *טוב, טעינו, אבל עכשו לא נקפח את השני, נחתוך גם לו שיהיו דומים*... כך שכל פעם שאני נתקלת במשפחות לא אחידות (חלק נימולים וחלק לא) אני ממש מעריכה את ההורים שלא נבהלים מהשונות בין הילדים ומוכנים להתמודד עם קשיים שאולי יצוצו, ולא משתמשים באופציה הרגילה של "טוב נו, אז ניישר קו עם הגדול ונחתוך"...

 

[Manty]

אבל ניחשת נכון../images/Emo70.gif

ותודה על הערכה

מבחינתי, על טעות לא חוזרים פעמיים. ברגע שנתתי את הבכור לידי האחות בבית החולים, הבנתי שזו היתה טעות וכיום רק נותר לי להצטער שלא הקשבתי לבטן שדרשה שאסתער על חדר הניתוח ואקח את בני אל תוך זרועותי בטרם החיתוך הנורא

אין לי תרוצים של שונות, לחץ מצד המשפחה, וכדומה. אני חייה ביפן ונשואה ליפני. בעלי ומשפחתו התנגדו לרעיון (שממש החריד אותם כששמעו עליו, לראשונה בחייהם, ממני). ההתנגדות הובילה אותי למלחמה עיוורת בהחלטתי. לזכותי יאמר שכל זה קרה טרם עידן האינטרנט, ואני לא הכרתי אף אחד יהודי שלא חתך. היה ברור לי שכך צריך, ורק חיפשתי חומר שיצדיק את החלטתי. הייתי נחושה, "ניצחתי", וכיום לא נותר לי אלא להצטער, ובבוא היום להתנצל בפני בני.. כשבני השני (ילדי השלישי) נולד, קיבלתי הזדמנות השניה לעשות את הדבר הנכון והשארתי אותו שלם ומושלם כביום הוולדו. אמנם זו היתה חוויה מתקנת, אך היא לעולם לא תכפה על הטעות הראשונה.. הלוואי שהיתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה..

 

[swann]

ספרי איך הצלחת לשכנע...

למזלי, יש לי שתי בנות. אבל אם יהיה לי בן, תהיה לי בעיה. נורא קשה לי עם המילה, ובעלי לא מוכן לשמוע על לא לחתוך. מצידו זה מגיע מהצד הרגשי, כי אבא שלו דתי והוא מפחד לאבד את הקשר הגם ככה רעוע... אבל אני לא יכולה לחשוב על לעשות את זה, ונראה שאם יהיה לנו בן, בכל זאת אצטרך לוותר. אשמח לשמוע על התהליך שאתם עברתם, אולי בעתיד אשתמש במשהו מזה.

 

[ayala26]

אצל זוגות מעורבים

התהליך הוא בדרך כלל הפוך - להשתכנע ולא לשכנע.

 

[Manty]

איך הצלחתי לשכנע את בעלי לימול?

ע"י הצבת עובדה. היה לי ברור שבני יעבור מילה. לא חשבתי או דמיינתי שיכול להיות אחרת. הראתי לבעלי קצת חומר תומך מילה ועמדתי על שלי. ההתנגדות הגדולה ביותר שלו היתה שלבנו יהיה בולבול שונה. דחיתי את הטיעון המגוחך הזה בהסבר שעומדים להיות עוד מספר הבדלים משמעותיים ביניהם (מזכירה: הוא יפני, אני - לא!). הוא השתכנע סה"כ די מהר כי הוא הבין שזה חשוב לי ושזה חלק מזהותי.. כפי שספרתי, ברגע שבני נלקח לניתוח, הבנתי שטעיתי. מיררתי בבכי על התינוק הקטנטן שלי שנפגש לראשונה בכאב. כאב שאני אחראית לו. כאב מיותר. כאב אנוכי... זו למעשה היתה הפעם הראשונה שממש עצרתי וחשבתי מה עושים לו. עד לאותו רגע, הייתי כל כך עסוקה בהגנה על החלטתי שלא עצרתי רגע לפקפק ולבחון את האמת של עצמי. כששוחחתי על כך עם בעלי הוא מאד כעס ואמר שאני היא זו שבחרתי בכך ועלי לשאת באחריות (What ever that means...). בהריון השני התפללתי לבת כדי שלא אאלץ להתמודד שוב עם הנושא. אך בשלב מתקדם של ההריון (בו בחרנו לא לדעת מראש את מין התינוק), נרמז לנו שאני נושאת שוב בן ברחמי. אמרתי לבעלי שהפעם אני לא רוצה לחתוך. הוא מאד כעס ואמר שזה לא הוגן כלפי הבכור. הוא אמר לי שאני לא יכולה לשנות דיעה כל הזמן ושאם החלטתי משהו כל כך משמעותי לגבי הבכור, עלי להתמיד גם עם הבא. למרות שלא הסכמתי עימו ויתרתי והסכמתי לחיתוך נוסף

ניסים קורים כל יום, והנס שלי התגלה לאחר הויבק הנפלא בצורת - בת

בהריון השלישי הייתי במקום אחר. החלטתי ללדת לבד בבית מבלי לעבור מעקב רפואי. כשבעלי עזר לי לתפוס את התינוק בלידה באמבטיה, ידענו שנינו שהתינוק מושלם