אירוח בפורום - ארני זקס

מחוץ לבית בערב

כל העניין של הצרכים שלי מול הצרכים של ילדי הוא מאוד עדין, זו רקמה שצריכה להתאים במקסימום לכולם .
לא תמיד אפשר לקלוע בול לכולם, ויש מחירים ופשרות .
אני חושבת שאם יש לך כרגע תחושה שזה יותר מדי בשבילה ואת יכולה לחכות עד סוף הסטאג', בלי להרוס איזה מומנטום עיסקי שלא יחזור, אז תחכי ,
אבל
באופן כללי אין הבדל בין עבודה בערב לעבודה בבוקר, את נמצאת איתה רוב שעות היום ונעדרת מעט .
שעות ההשכבה קשות אבל היא ואבא ימצאו את הדרך שלהם והיא תתרגל להרדמות איתו .
אצלי, הקטן מעדיף לעיתים קרובות להרדם עם אבא גם כשאני בבית. אני הולכת לפעמים לישון מוקדם יותר ממנו אם ישן הרבה בצהרים , או שהוא יונק ולא נרדם ואז מבקש לאבא .
אם את נעדרת מעט ונמצאת איתה בכיף שאר הזמן אז מה זה משנה אם זה בערב ?
בערב היא לפחות עם אבא ולא עם מישהו בתשלום וכמו שכתבתי במקום אחר פה , יש לזה המון יתרונות . בתנאי כמובן, שזה מתאים לו .
 

נינושה2

New member
עבודה מהבית ומשמעת

הי ארני
אני אמא לשני בנים בגילאים 6.5 ו-8 ועוד ילדונת בת כמעט שנתיים. מאז לידת הבכור עברתי לעבוד עם בעלי בעסק שלו. הילדים כולם היו איתי עד גיל שנה פלוס, ואז נכנסו לגן עד הצהריים. הם איתי כל היום מלבד 4-5 שעות בבוקר וכמובן הזמן שהם עם חברים/ חוגים.
בהשכלתי אני מעצבת מוצר. הספקתי לעבוד במקצוע פחות משנתיים וכבר יצאתי לחופשת לידה. בכל מקרה זה תחום מאוד קשה בארץ, ואני די "שרופה". איבדתי קשר למקצוע, אין לי נסיון, לא מעודכנת בתוכנות, עם סיכוי אפסי למצוא עבודה חיצונית בתחום וגם אין לי רצון כרגע, בגיל הזה של ילדיי, לעבוד 8-10 שעות ביום.
הסיכוי היחידי שלי לחזור לתחום הוא לפתח מוצרים ולנסות לייצר ולשווק. היו לי כמה נסיונות כאלה בעבר, עם חברה שותפה, אבל לצערי רובן נחלו כשלון, אף שחלק הגיעו עד חברות בינלאומיות ידועות ששילמו לי עבור חודשי בלעדיות על המוצרים עד שבחנו אותם - אך לבסוף לא נסגרה עסקה.
הבעיה היא שכרגע אני פשוט לא מוצאת זמן וכוחות להתחיל שוב ליצור בתחום שלי. 4 השעות שלי בבוקר הולכות על עבודות הבית, עבודה בעסק של בעלי, ולצערי לא מעט בזבוז זמן טיפשי שנובע מהעייפות שלי והצורך להירגע בשעות היחידות שאני בלי הילדים. הלילות שלי עם הקטנה עדיין לא קלים, ואני הרבה פעמים עובדת גם בערבים/ לילות (כמו עכשיו). העייפות חוגגת. אני לא ממוקדת וקופצת ממשימה למשימה בלי ממש לסיים את הקודמת, ואז חוזרת אליה שוב.
אני כל הזמן חושבת שכשהילדים יגדלו עוד, אוכל לתפוס יותר עצמאות, יותר בטחון להשאיר אותם עם אבא (שלא ממש פנוי) או בייביסיטר, שאני אוכל להבין יותר טוב מה אני רוצה וצריכה ואיך לנצל את הזמן שלי. מצד שני, אני רואה שאני מאוד אינטסיבית עם הילדים, קשה לי לשחרר אותם לסבתא, אבא או בייביסיטר ולעזוב את השליטה, את "ההגה", כדי לעסוק בענייניי. קשה לי לתאר לעצמי שלא אני זו שמשכיבה אותם, שמאכילה אותם, שלוקחת אותם לחבר או לחוג. חיי ממש הצטמצמו סביב הילדים וטוב לי עם זה כרגע, אבל ברור לי שמתישהו אצטרך להרפות.
איך ומתי עושים את המעבר? מתי מוצאים את הכוחות לקחת את עצמי לידיים מבחינה מקצועית ולקדם אותי כאישה עצמאית ומקצועית ולא כאמא טוטאלית שכזו? האם כשהילדים יגדלו זה יקרה מעצמו, או שאני צריכה לאסוף הרבה כוחות ולעבוד על הענין מבחינה פסיכולוגית? איך אפשר להגיע למשמעת עבודה טובה יותר לאמא שעובדת מהבית? והאם אני מזיקה לילדים שלי שהם כל כך הרבה איתי לעומת ילדים אחרים שסביבם?
ואיך לכל הרוחות תצליחי לענות לכל השאלות של כולם?

תודה.
 
לנינושה2

הי.

נשמע שאת עייפה מאוד, מותשת.

גידול ילדים, גם בשילובו עם עבודה בעסק משפחתי, לא צריך להיות דבר מתיש. אני חושבת שאת בחוסר איזון. כדאי שתבדקי מה גורם לכך. אני מתכוונת לבדיקות דם, תזונה, חוסר שינה...

אני גם מגדלת 4 ילדים, צמוד, מתעוררת בלילה להניק ועובדת ואני רעננה רוב הזמן. יש כמה לילות בשבוע שלא מתאפשר לי לישון מספיק, אז אני מאזנת את זה על ידי כך שבלילות אחרים אני נכנסת עם הילדים למיטה ב-8 וחצי, וישנה הרבה שעות. אני מתעוררת סביב 6 לעשות ספורט אז זה יוצא בערך 10 שעות פעמיים בשבוע, שמאזנות לי את השבוע.

בתקופות אחרות, כשהייתי מותשת, גיליתי בדיעבד שהייתי בתחילת הריון, או שהייתה לי בעיה בבלוטת התריס (שאני מאזנת על ידי ספורט בבוקר).

נראה לי שכרגע תאזני את היום יום שלך, אל תחכי שהילדים יגדלו, זה לא נראה לי קשור.

לגבי עבודה עם בעלך מול עיצוב המוצר, אני מתארת לעצמי שהעבודה הנוכחית פחות מספקת ויותר הכרח, אבל אני חושבת שרעיונות לעיצוב באים על הדרך, פתאום יהיה לך רעיון ותתחילי לגלגל אותו בראש, ואחרי איזה זמן תעשי אבטיפוס או איך שקוראים לזה.

לא נראה לי שלהחליט "עכשיו אני אעצב משהו" יעבוד יותר טוב, תזמני לך את זה לחיים הנוכחיים, כמשהו להעסיק בו את הדמיון. בעיני זה מימוש עצמי במיטבו, משהו לעסוק בו שאינו תובעני, כלומר לא מוסיף עומס, אבל כן מאפשר אתגר מחשבתי ביני לביני, ואחר כך גם יישום.

אבל כמובן שאם את כל כך מותשת, זה לא יבוא, את בקושי סוחבת את השגרה.

מקווה שעזרתי. בהצלחה, ארני.
 

נינושה2

New member
את צודקת בזה

שנכנסתי למין מעגל סגור של עייפות ומריחת זמן (לא חושבת שהסיבות פיזיות) מאז שנולדה הקטנטונת. לפניה דווקא הייתי מרוצה מהשילוב עם העבודה ההכרחית, וזו שאני אוהבת. יצרתי ונהניתי. מאז שהקטנה נולדה זנחתי הכל. אני הרבה פעמים נרדמת לידה אך מתעוררת באמצע הלילה כדי להספיק דברים, ואז שוב עייפה בבוקר. הבעיה שהקטנה
מרדימה אותי. לוקח לה יותר משעה להרדם כל פעם, בשילוב של צחוקים, בדיחות וצרחות כשאני כבר מסרבת לשתף פעולה.
אני כנראה צריכה לתפוס את עצמי בידיים ולהחליט על שינוי - כמו להכריח את עצמי ללכת לישון בשעה מסוימת, או להשאיר את הקטנה שתרדם ותצרח לה עם אבא ואני אלך להתעמלות כלשהי, ואז אקבל אנרגיה.
הבעיה שאני פשוט לבד, לבד לגמרי עם הילדים 80% מהזמן. לא יודעת כמה בעלך עוזר, אצלי אי אפשר לסמוך על זה. הוא עצמאי ועובד מאוד קשה. אך בהחלט הגיע הזמן שאשחרר אליו קצת "סמכויות".
תודה רבה על תשובתך. מחזק אותי לראות, דרכך, שזה אפשרי להיות אמא צמודה ולהנות מחיים מקצועיים פורים.
 

אשכר ש

New member
הי ארני

אני הומאופתית עצמאית, אמא לשלושה בני 7, 4.7, 1.3.
שני הגדולים במסגרת עד 13:30 והקטן בבית.
אני עובדת כרגע מרצוני פעמיים- שלוש בשבוע, כל פעם אני משתדלת שלא יהיה מעבר ל 3 שעות. בזמנים הללו הקטן נמצא עם אבא ולפעמים בייביסיטר.
הקושי העיקרי שלי הוא מה שצריך לעשות בהקשר לעבודה מעבר לזמנים שבהם אני בקליניקה. הכוונה היא לטלפונים ממטופלים, מענה למיילים, סמסים וכד'.
אני משתדלת שהשיחות יהיו קצרות או לענות בסמס, כי פשוט קשה לשוחח כשברקע יש ילדים.
כשאני צריכה להתרכז במענה למיילים זה גם קשה כשהקטן מטפס עלי/מקטר, הגדולים בדיוק נזכרים לריב וכד'....

בקיצור, יש לך טיפים בנושא הזה?

תודה על האירוח!
אשכר.
 
לאשכר

איזה חיים לדוגמא, את מצליחה ממש לשלב הכל במינונים שמדוייקים לך. אלופה!

לשאלה שלך - כן, גם אני נתקלת בזה, וחלק מהעבודה שלי דורש שיחות טלפון ארוכות יותר מדי פעם.

אני משתדלת לדבר כשהילדים לא בסביבה, לעיתים כשמתקשרים אלי אני אומרת שאני אחזור אל המתקשר בשעה שאני יודעת שאהיה פנויה.

אני יוצאת להליכות ארוכות וזו הזדמנות ממש טובה לדבר בטלפון, כמובן לא מוקדם בבוקר.

דבר אחר חשוב הוא שאני מבהירה להם, (לא בזמן שאני באמצע השיחה), שהשיחה חשובה לי, ושאם הם יפריעו לי, אני אאלץ להכנס לחדר אחר עד סוף השיחה. גם לי יש ילדים בגילאים דומים: 7 וחצי וארבע וחצי וקטנטן בן שנתיים, ובאמת קשה להם לדחות סיפוקים. בן ה-4 אומר לי 'אמא תגידי רק שנייה ותקשיבי לי רגע', לעיתים אני עושה את זה כי אני יודעת שחצי דקה עיכוב בשיחה ייתן לי שקט לעוד 5 דקות אחר כך, אבל לא עם כל אחד זה מתאים, אז יש מצבים שאני נכנסת לחדר אחר וסוגרת אחרי את הדלת. בדרך כלל כשאני לא בסביבה הריב נרגע (אבל לפעמים מחכה לי פעיל עד שאחזור).

כיוון שדיברנו על זה מספיק פעמים, הם מבינים ומחכים. אני מסבירה להם שכדי להיות הרבה איתם בבית אני נאלצת מדי פעם לעשות את זה, והחלופה היא שהם יהיו איתי פחות. זה לא קורה כל יום, כי אני באמת מעדיפה לדבר כשהם לא בסביבה, וכשכן זה שיעור לא רע בדחיית סיפוקים.

אחד הילדים, זה שעכשיו בן 7 וחצי, ינק עד גיל מאוחר. הוא היה ממש חסר סבלנות ואיך שהייתי עונה לטלפון אוטומטית הייתי מוציאה את הציצי מהחולצה ונותנת לו גם אם לא ביקש, כדי שיהיה לי שקט. אפילו לא שמתי לב לזה. כששמתי לב כמה זו התנייה, התחלתי תהליך של גמילה בזמן שיחות טלפון. גמילה שלי מההרגל...
 

אשכר ש

New member
גם אני משתמשת בזה כמשתיק קול

כשאין יותר מדי ברירה


תודה על התשובה והמחמאות
 

ליבו17

New member
קריירה אקדמית

הי ארני -נעים להכיר, קראתי באתר שלך ואת ההקדמה שנתת פה וזה בהחלט נותן חומר למחשבה.
האם יש לך נסיון עם אמהות שעובדות בקריירה אקדמית?
מדובר בקריירה גמישה ותובענית כאחד.
אני מסיימת כרגע את הדוקטורט שלי ומתלבטת לגבי המשך הדרך, יש לי בת בת כמעט שנתיים (ורצון רב לעוד ילדים).
 

aurora0

New member
לא ארני אבל מזדהה מאד ואשמח לשמוע

אם תרצי נוכל לדון בזה אחר כך מחוץ לשרשור האירוח
 
לליבו 17

לגבי קריירה אקדמאית, החלק הקשה הוא הדוקטורט. אם זה מאחורייך זה קלאסי לגידול לילדים באופן נוכח. כי יחסית יש מעט שעות הוראה והרבה שעות הכנה בבית שאפשר לעשות בשעות שילד במסגרת או בשעות השינה שלו. גם עם תינוק זה יחסית קל, לי ולעוד מרצות שאני מכירה הייתה בייביסיטר שבאה איתנו למקום העבודה, כך שצריך להנתק מהתינוק הקטן יחסית למעט שעות, לשעה וחצי של השיעור ואז בהפסקה להניק. בהנחה שאת לא מלמדת יותר משניים שלושה שיעורים ביום ולא כל יום.
 

aurora0

New member
חייבת לסייג שזה תלוי תחום

בתחומים מדעיים רבים החלק הקשה (לאישה, אבל לא רק) הוא הפוסט-דוק.
תקופה שכיום כמעט תמיד נדרשת אם מתכננים קריירה של מחקר, וכרוכה בשנה לפחות, לעיתים קרובות שנתיים-שלוש, של שהייה בחו"ל.
לא מתכוונת לעורר דיון -רק מציינת שמדובר בשינוי מלפני, נניח עשור, אז נטו לוותר על פוסט דוק בעוד היום זה די נדרש.
 

ליבו17

New member
תודה!

בדיוק התחלתי לחשוב על עבודה ועל עוד תינוק במקביל והחלטתי שאני אהיה מהמרצות שמביאות את התינוק איתן לעבודה עם בייביסיטר - בדיוק כמו שתארת בתשובה שלך!
השרשור הזה והתשובה שלך גרמו לי לחשוב ואני הולכת לפתוח שרשור על הורות ואקדמיה ,
 
דוקטורט ואמהות - משימה בלתי אפשרית?

שלום,
בתי הבכורה (והיחידה עד כה) נולדה לקראת סוף לימודי התואר השני שלי. המנחים תמכו, קיבלתי הארכה של סמסטר, לאחר חופשת לידה של 4 חודשים חזרתי לאוניברסיטה, ובמאמץ ניכר הגשתי את התזה בזמן (ואפילו קיבלתי ציון טוב). יש לציין שעם כל האהבה לילדה, ועם זה שתמיד חשבתי שזה כיף להיות בבית עם הילדים, לקראת סוף חופשת הלידה טיפסתי על הקירות ושמחתי לצאת מהבית ולחזור לעניינים.
אחר כך שוחחתי עם המנחה שלי והוא שכנע אותי להשאר לדוקטורט, אפילו שהתלבטתי. בינתיים הזמן עובר, הילדה כבר בת שנה וחמישה חודשים, נמצאת במהלך היום במשפחתון.
אבל מה, הדוקטורט תקוע.
במשך היום קשה לי להתרכז, אני מאשימה את חוסר השינה בלילות, ובסוף נתקעת עם משימות לביצוע בלילה הבא...ושוב לא ישנה מספיק...
המנחה רומז ברמזים עבים כמו קיר שאני צריכה לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל להתקדם, או להחליט שזה לא בשבילי.
אז איך יוצאים מהפלונטר הזה?
אני גם ככה מבלה עם הילדה מעט, ולא בא לי "לנגוס" עוד בזמן הזה.
אני גם לא חושבת שבגלל שאני עושה דוקטורט, אני צריכה להפסיק להניק אותה בלילות (או בכלל) וללמד אותה לישון בלי להתעורר.

אני שוקלת מאוד ברצינות לעזוב את הדוקטורט, אבל אין לי מושג מה אעשה עם עצמי. אין לי שום כוונה להיות ימים שלמים בבית (נראה לי שהרבה יותר מענין לה בחברת ילדים אחרים מאשר לבד עם אמא).
כנראה שהייתי רוצה לעבוד בחצי משרה או אפילו משרה מלאה אבל כזאת שלא "לוקחים הביתה" - יש לך רעיונות?
אין פה ממש שאלה, קצת תהיות ואולי תוכלי לתת לי כיוון כי אני קצת אבודה.
אגב, אני גרה בבאר שבע...
 
ליונית חולמת

אני מבינה את הקושי להתמקד בשני דברים כל כך תובעניים. דוקטורט הוא באמת דבר שמצריך המון השקעה, גם טכנית, וגם מנטלית של זמן ויצירתיות, ואני מעריכה את העובדה שאת מניקה בלילה.

לפי מה שאני רואה באקדמיה, גם הרבה אנשים שאין להם ילדים קטנים, כלומר גם גברים, נתקעים עם הדוקטורט. זה דבר ממש קשה, לא סתם יש מעט דוקטורים.

החלטות לא צריכות להיות טוטאליות. את יכולה לקחת הפסקה כרגע, מה שהשקעת לא חייב לרדת לטמיון, זה נמצא אצלך איפשהו ואולי בעתיד תרגישי יותר פנויה לכך.

החדשות הטובות הן שכעובדת אקדמיה, במידה ותסיימי את הדוקטורט, קל יחסית לשלב עם הורות נוכחת. אם לא נכנסים למסלול מאוד תחרותי.

מצד שני, יש כאלה שמסיימים דוקטורט, ולא משתלבים באקדמיה ואז באמת נשאלת השאלה אם ההשקעה השתלמה. שאלות לא פשוטות את שואלת.

בהצלחה כך או כך.
 
ארני תודה רבה!

קראתי בשקיקה ושאבתי כל פיסת מידע ורעיון. קיבלתי המון חיזוקים והמון חומר למחשבה וזה בא טוב בתקופה של בדיקה עצמית וחיפוש האיזון הכל כך מדובר פה


ותודה גם לדרקונית על היוזמה המבורכת והשרשור החשוב הזה
 
למעלה