לכל חומר רדיואקטיווי יש
'זמן מחצית חיים'. זה הזמן שלוקח ל 50% מהחומר להתפרק ולשחרר את הקרינה שאצורה בו. הזמן הזה יכול לנוע בין דקות בודדות למליארדי שנים. חומרים שנפלטו בתאונה בצ'רנוביל זיהמו את הסביבה. חלקם דעכו מזמן, ואחרים עדיין פעילים ומשחררים קרינה. זאת הסיבה שאוכל שגדל באיזור עדיין יכול להיות מסוכן, החלב או התוצרת החקלאית עדיין יכולה להכיל חומר רדיואקטיווי שהתפזר בפיצוץ. הבעיות הגנטיות יכולות לנבוע מחשיפה עכשוית לקרינה רדיואקטיווית ויכולות לנבוע מחשיפה לפני 20 שנה. הקרינה הרדיואקטיווית פוגעת במטען הגנטי ויכולה ליצור מוטציות בקצב גדול מכדי שמערכת התיקון בגוף תוכל להתמודד איתן. אם הפגיעה היא בתאים סומטיים (תאי גוף "רגילים") זה נזק שיכול לגרום בעתיד לסרטן. אם הפגיעה היא בתאי מין (ביציות או תאים שיוצרים את הזרע) המוטציות תתבטאנה בדור הבא.
'זמן מחצית חיים'. זה הזמן שלוקח ל 50% מהחומר להתפרק ולשחרר את הקרינה שאצורה בו. הזמן הזה יכול לנוע בין דקות בודדות למליארדי שנים. חומרים שנפלטו בתאונה בצ'רנוביל זיהמו את הסביבה. חלקם דעכו מזמן, ואחרים עדיין פעילים ומשחררים קרינה. זאת הסיבה שאוכל שגדל באיזור עדיין יכול להיות מסוכן, החלב או התוצרת החקלאית עדיין יכולה להכיל חומר רדיואקטיווי שהתפזר בפיצוץ. הבעיות הגנטיות יכולות לנבוע מחשיפה עכשוית לקרינה רדיואקטיווית ויכולות לנבוע מחשיפה לפני 20 שנה. הקרינה הרדיואקטיווית פוגעת במטען הגנטי ויכולה ליצור מוטציות בקצב גדול מכדי שמערכת התיקון בגוף תוכל להתמודד איתן. אם הפגיעה היא בתאים סומטיים (תאי גוף "רגילים") זה נזק שיכול לגרום בעתיד לסרטן. אם הפגיעה היא בתאי מין (ביציות או תאים שיוצרים את הזרע) המוטציות תתבטאנה בדור הבא.