בדידות בקשר
שלום דליה,
אשמח לעצה לגבי מצב לא פשוט שאני ובעלי מתמודדים מולו כבר לא מעט זמן.
בעלי מאוד מתקשה להתמודד עם מצבים שבהם אני מעירה לו. זה לא משנה אם מדובר בעניין גדול או פעוט, ובאיזו דרך אני מעבירה את תחושותיי.
ניסיתי במשך המון זמן להעביר את הרגשות שלי בצורה חמה ונעימה, אך נראה שכל עוד יש היבט "שלילי" לגביו, הוא מתגונן ותוקף.
גם את המגננות שלו ניסיתי לקבל בחום ואהבה. הקשבתי להן, חיבקתי ועשיתי כל שביכולתי לשים את עצמי בצד בכדי שהוא ירגיש שהוא בסביבה בטוחה ומקבלת. ברגע שהוא מקבל את תשומת הלב, החום וההקשבה, הוא נרגע, אך לרוב אם אני מעלה שוב את רגשותיי בכדי שנחזור לדון בהם, הוא שוב כועס או נפגע.
הייתה פעם אחת שמאוד נפגעתי ממשהו שהוא עשה. ניסיתי להעביר לו זאת בעדינות, והוא מיד התעצבן והתגונן. עצרתי את מילותיי והקשבתי לו באהבה ובקבלה. הבעתי אמפתיה, הבנה והזדהות לתחושותיו, ולאחר שהוא נרגע שאלתי אם זה בסדר שאחזור לדבר שוב על מה שהפריע לי. הוא אמר שכן, ולאחר לא יותר מדקה הוא שוב התעצבן, ושוב עצרתי את עצמי והקשבתי לו. זה נמשך קרוב לשעתיים, שבהן לא הצלחתי לדבר על מה שפגע בי, אלא התעסקתי בלרגיע אותו, לחבק אותו, לתת לו אהבה ותמיכה, והחלטתי לוותר מכיוון שמאוד קשה.
לבעלי יש "פתיל" מאוד קצר והוא מתעצבן מאוד בקלות. לא באופן אישי כלפיי, אלא מול כולם (הוא מרים את קולו מהר מול עמיתים לעבודה, צועק על הוריו לפעמים אחרי חצי דקה של שיחה וכ"ו..). כך שברגע שהפתיל נדלק, נגמר הסיפור. אם לא נוהגים איתו בצורה הנכונה לאחר שהפתיל נדלק, הוא יכול להפוך לאדם מאוד אגרסיבי (למשל, לשבור כלי זכוכית על הקיר). הוא מאוד מאוד רגיש ואם באים אליו בטענה או בבקשה צריך לעשות זאת בשיא העדינות וגם אז זה לא תמיד עובד. בכדי לעודד אותו ולחזק אותו, הוא ביקש ממני שכל פעם שהוא מצליח להקשיב, גם אם חלקית, לדבר מה שמטריד אותי או פגע בי, עלי להפגין מולו המון הערכה על שעשה זאת.
למשל, אם אני חולקת איתו דבר מה, ולאחר מכן הוא מתגונן, כועס עלי, נעלב ולא מדבר איתי כמה שעות, עלי להעריך אחר כך את זה שכשדיברתי הוא נתן לי לדבר בלי להכנס לדבריי, אפילו אם לאחר מכן הוא לא נתן יחס למילים שאמרתי. בגלל שהוא מאוד רגיש, הנחתי שאם אתן לו את כל החום והאהבה, את כל ההשקעה והאנרגיות, את ההקשבה וההכלה של פגיעותיו, הוא בסופו של דבר יצבור כוחות, ירגיש בטוח איתי וכך גם לא יהיה רגיש כל כך מולי, וסוף סוף יחזיר לי הקשבה.
אחרי חצי שנה בערך איבדתי את כוחותיי. שמתי לב שיש לי עומס רב של תחושות של כעס, כאב ועצב, ובעיקר תחושת בדידות חזקה. איבדתי את סבלנותי וביקשתי ממנו שימצא דרך שבה יוכל להקשיב לי ולהכיל אותי, אך ללא הצלחה.
הייתה תקופה מאוד קשה של ריבים. תקופה שבה אני ניסיתי להעביר את תחושותיי בכוח, ניסיתי לא לוותר, בכיתי, צעקתי, התעקשתי, לפעמים גם התחננתי, ונראה שלא משנה באיזו דרך אני מנסה לתקשר איתו, זה פשוט לא הולך.
כיום נוצר מצב שאיני מרגישה בנוח לפנות אליו כלל. אני מעדיפה להתמודד עם הקשיים שאני חווה בקשר מול עצמי מאשר לפתוח אותם ולתקשר אותם מולו. בכל מה שקשור אליו, אני הולכת על ביצים. איני יכולה להיות עצמי יותר לידו, ובניתי לי כמה התנהגויות שבעזרתן אני שומרת שהוא לא יכעס ויתעצבן. כשהוא כן מתעצבן, אני משתדלת לשתוק, נותנת לו להוציא את כל העצבים, מחכה שזה יעבור כמו סערה, וחוזרת לאחר מכן לעיסוקיי.
כבר איני בוכה וכואבת כמו בעבר, אך גם איני אוהבת וחמה כמו בעבר. אני לא נמשכת אליו כמו שנמשכתי אליו בהתחלה, לא רואה אותו יותר כאדם חזק ובעל ביטחון עצמי כמו שראיתי בתחילת הקשר שלנו ואני מאוד קרובה לפירוק הקשר.
כשאני כן מנסה לחשוב עליו בצורה רגשית, אני מתמלאת בכעס וכאב. על הבדידות איתו, על החוסר הוגנות.. על הקלות שבה הוא יכול להרים עלי את הקול, אך בו זמנית הדרישה שלו שתמיד אהיה מחייכת. על כן אני מעדיפה כרגע לשמור על הנתק הזה ממנו, וכך איני צריכה להרגיש את הדברים האלו, וזה גם עוזר להמנע מריבים מיותרים.
כרגע הדבר שהכי מחזיק אותי זאת הידיעה שפעם כן היה לנו משהו טוב, שמעבר לריבים האלו אנחנו מתאימים מאוד, והזכרונות של העבר על התשוקה המדהימה שהייתה בנינו ועל הזמן המדהים שהעברנו יחד. עדיין קיים בי חלק שמאמין ומקווה שנוכל לחזור לשם.
ברור לי שאם לא נמצא פתרון ממש ממש בקרוב, זה יהיה הסוף. כבר שקלתי לארוז תיק ולנסוע לאחותי.
הוא הסכים להלחם על הקשר והסכים שנקח יחד טיפול.
מה היית מציעה לנו לבנתיים, עד שנמצא את הטיפול הנכון? איזה סוג טיפול לדעתך יהיה הטוב ביותר?
וכל טיפ ועצה נוספים יתקבלו בברכה.
בתודה מראש לכל מי שקרא ולכל מי שמגיב,
מיי
שלום דליה,
אשמח לעצה לגבי מצב לא פשוט שאני ובעלי מתמודדים מולו כבר לא מעט זמן.
בעלי מאוד מתקשה להתמודד עם מצבים שבהם אני מעירה לו. זה לא משנה אם מדובר בעניין גדול או פעוט, ובאיזו דרך אני מעבירה את תחושותיי.
ניסיתי במשך המון זמן להעביר את הרגשות שלי בצורה חמה ונעימה, אך נראה שכל עוד יש היבט "שלילי" לגביו, הוא מתגונן ותוקף.
גם את המגננות שלו ניסיתי לקבל בחום ואהבה. הקשבתי להן, חיבקתי ועשיתי כל שביכולתי לשים את עצמי בצד בכדי שהוא ירגיש שהוא בסביבה בטוחה ומקבלת. ברגע שהוא מקבל את תשומת הלב, החום וההקשבה, הוא נרגע, אך לרוב אם אני מעלה שוב את רגשותיי בכדי שנחזור לדון בהם, הוא שוב כועס או נפגע.
הייתה פעם אחת שמאוד נפגעתי ממשהו שהוא עשה. ניסיתי להעביר לו זאת בעדינות, והוא מיד התעצבן והתגונן. עצרתי את מילותיי והקשבתי לו באהבה ובקבלה. הבעתי אמפתיה, הבנה והזדהות לתחושותיו, ולאחר שהוא נרגע שאלתי אם זה בסדר שאחזור לדבר שוב על מה שהפריע לי. הוא אמר שכן, ולאחר לא יותר מדקה הוא שוב התעצבן, ושוב עצרתי את עצמי והקשבתי לו. זה נמשך קרוב לשעתיים, שבהן לא הצלחתי לדבר על מה שפגע בי, אלא התעסקתי בלרגיע אותו, לחבק אותו, לתת לו אהבה ותמיכה, והחלטתי לוותר מכיוון שמאוד קשה.
לבעלי יש "פתיל" מאוד קצר והוא מתעצבן מאוד בקלות. לא באופן אישי כלפיי, אלא מול כולם (הוא מרים את קולו מהר מול עמיתים לעבודה, צועק על הוריו לפעמים אחרי חצי דקה של שיחה וכ"ו..). כך שברגע שהפתיל נדלק, נגמר הסיפור. אם לא נוהגים איתו בצורה הנכונה לאחר שהפתיל נדלק, הוא יכול להפוך לאדם מאוד אגרסיבי (למשל, לשבור כלי זכוכית על הקיר). הוא מאוד מאוד רגיש ואם באים אליו בטענה או בבקשה צריך לעשות זאת בשיא העדינות וגם אז זה לא תמיד עובד. בכדי לעודד אותו ולחזק אותו, הוא ביקש ממני שכל פעם שהוא מצליח להקשיב, גם אם חלקית, לדבר מה שמטריד אותי או פגע בי, עלי להפגין מולו המון הערכה על שעשה זאת.
למשל, אם אני חולקת איתו דבר מה, ולאחר מכן הוא מתגונן, כועס עלי, נעלב ולא מדבר איתי כמה שעות, עלי להעריך אחר כך את זה שכשדיברתי הוא נתן לי לדבר בלי להכנס לדבריי, אפילו אם לאחר מכן הוא לא נתן יחס למילים שאמרתי. בגלל שהוא מאוד רגיש, הנחתי שאם אתן לו את כל החום והאהבה, את כל ההשקעה והאנרגיות, את ההקשבה וההכלה של פגיעותיו, הוא בסופו של דבר יצבור כוחות, ירגיש בטוח איתי וכך גם לא יהיה רגיש כל כך מולי, וסוף סוף יחזיר לי הקשבה.
אחרי חצי שנה בערך איבדתי את כוחותיי. שמתי לב שיש לי עומס רב של תחושות של כעס, כאב ועצב, ובעיקר תחושת בדידות חזקה. איבדתי את סבלנותי וביקשתי ממנו שימצא דרך שבה יוכל להקשיב לי ולהכיל אותי, אך ללא הצלחה.
הייתה תקופה מאוד קשה של ריבים. תקופה שבה אני ניסיתי להעביר את תחושותיי בכוח, ניסיתי לא לוותר, בכיתי, צעקתי, התעקשתי, לפעמים גם התחננתי, ונראה שלא משנה באיזו דרך אני מנסה לתקשר איתו, זה פשוט לא הולך.
כיום נוצר מצב שאיני מרגישה בנוח לפנות אליו כלל. אני מעדיפה להתמודד עם הקשיים שאני חווה בקשר מול עצמי מאשר לפתוח אותם ולתקשר אותם מולו. בכל מה שקשור אליו, אני הולכת על ביצים. איני יכולה להיות עצמי יותר לידו, ובניתי לי כמה התנהגויות שבעזרתן אני שומרת שהוא לא יכעס ויתעצבן. כשהוא כן מתעצבן, אני משתדלת לשתוק, נותנת לו להוציא את כל העצבים, מחכה שזה יעבור כמו סערה, וחוזרת לאחר מכן לעיסוקיי.
כבר איני בוכה וכואבת כמו בעבר, אך גם איני אוהבת וחמה כמו בעבר. אני לא נמשכת אליו כמו שנמשכתי אליו בהתחלה, לא רואה אותו יותר כאדם חזק ובעל ביטחון עצמי כמו שראיתי בתחילת הקשר שלנו ואני מאוד קרובה לפירוק הקשר.
כשאני כן מנסה לחשוב עליו בצורה רגשית, אני מתמלאת בכעס וכאב. על הבדידות איתו, על החוסר הוגנות.. על הקלות שבה הוא יכול להרים עלי את הקול, אך בו זמנית הדרישה שלו שתמיד אהיה מחייכת. על כן אני מעדיפה כרגע לשמור על הנתק הזה ממנו, וכך איני צריכה להרגיש את הדברים האלו, וזה גם עוזר להמנע מריבים מיותרים.
כרגע הדבר שהכי מחזיק אותי זאת הידיעה שפעם כן היה לנו משהו טוב, שמעבר לריבים האלו אנחנו מתאימים מאוד, והזכרונות של העבר על התשוקה המדהימה שהייתה בנינו ועל הזמן המדהים שהעברנו יחד. עדיין קיים בי חלק שמאמין ומקווה שנוכל לחזור לשם.
ברור לי שאם לא נמצא פתרון ממש ממש בקרוב, זה יהיה הסוף. כבר שקלתי לארוז תיק ולנסוע לאחותי.
הוא הסכים להלחם על הקשר והסכים שנקח יחד טיפול.
מה היית מציעה לנו לבנתיים, עד שנמצא את הטיפול הנכון? איזה סוג טיפול לדעתך יהיה הטוב ביותר?
וכל טיפ ועצה נוספים יתקבלו בברכה.
בתודה מראש לכל מי שקרא ולכל מי שמגיב,
מיי
