שלום איריס,
בעלי ואני נכנסנו בפני צומת חסום. אני מעוניינת בהיריון נוסף אך בשל שמירת היריון קפדנית בבית חולים עם מחלת היריון קשה, הוא מאוד חושש ואינו מעוניין בהיריון נוסף.
איני מעוניינת לשכנע אותו או לגרום למניפולציה כזו שתעמיד אותו מול עובדה, מבחינתי אין דבר כזה להריץ תיאבון למישהו, הוא אמור לרצות את זה בעצמו בעיקר כי במהותי המוטו שלי הוא תמיד הדדיות.
ראיתי הודעה נוספת מטה דומה לשלנו, אך הסיבות אצלנו הן אחרות. לדברי בעלי הוא אינו מוכן לראות שוב את הסבל שעברתי בבית החולים, דבר ששחק וכיבה אותו לתקופה מאוד ארוכה ואני בהחלט מבינה אותו, אך הרצון לעוד ילד/ה שואב אותי למקום שאיני מסוגלת לתאר. כולי אכולת כאב להריונות שסובבים סביבי בזמן שאיני מסוגלת לעבור תהליך כזה ללא ליווי רופא, שמירה קפדנית ומראות נוראיים וקשים השמורים לעיני רופאים ויולדות.
בשיחות בינינו אני אומרת שאני מבינה אותו ושאני מסוגלת לקחת על עצמי את האחריות בלעבור תהליך כזה אפילו לבד ללא נוכחותו או השקעה כלשהי ממנו. אני מסבירה שמציאות כזו יכולה לעמוד מולי והוא מונע אותה ממני, צורך שכגבר הוא אינו יודע להבין או להכיר. בשלבים מסויימים של השיח אין אפילו פרטנר לשיחה. חשבתי על אופציות אחרות כמו תרומת זרע, אך אני עדיין כבולה לעובדה שהוא בעלי וכל החלטה כזו בנישואים צריכה להעשות בשניים.
הצד שלו בהחלט מובן לי כי ברציונל הוא ראה וחווה קושי של זוועות עולם, אבל מצד אחר החיים ממשיכים והרצון שלי להגשים אימהות חזק יותר ממני.
אשמח אם תוכלי להאיר את עיניי. תודה רבה.
טיפול זוגי >>