ההמלצה שלי היא:
ילדים בגיל כזה מאוד נוחים להיפגע ומאמינים במערכת ערכים שקשה לשקם אותה אם היא נפגעת.
 
לכן, מאוד הייתי ממליצה לא להכניס את נושא הבגידה/הרומן/האישה האחרת לשיחה אתם. זה לא עניינם. ויותר מזה - הם צריכים להמשיך לכבד את אביהם גם אם לא תצליחו בשיקום. הם זקוקים לו. אם יתבררו להם הדברים בהמשך מתוך המציאות, זה סיפור אחר. עכשיו לא.
 
לטעמי, צריך לשבת כולם ביחד, ובעלך צריך לדבר. זה "עליו". הוא צריך לספר שיש ביניכם חילוקי דעות ובעיות קשות, ואתם לא יכולים ולא מסוגלים כרגע לגור ביחד. יחד עם זאת, שניכם אוהבים אותם מאוד, ואף אחד מכם לא מפסיק להיות הורה שלהם. אז החלטתם להיפרד לתקופת-מה כדי לנקות את הראש ולבדוק מה אתם רוצים באמת.
 
אמרו להם שאתם יודעים שזו תקופה קשה, של חוסר ודאות, והיא קשה גם לכם. שאתם יודעים שיהיה להם קשה בגלל חוסר הוודאות הזה, והם יכולים לבוא ולדבר על זה עם כל אחד מכם. אבל זה המצב.
 
ועכשיו, לגבי ה"לחשוב" שלך - 1. חודש זה כלום זמן.
2. לחשוב על ריק לא יביא אתכם /אותך לשום מקום.
כי צאי וחשבי: למה הוא הגיע לזה? משהו היה חסר לו בבית. מהו? או שמא זה האופי שלו? או משהו שהוא ראה בביתו והתייחס אליו בטבעיות? - לא. את לא יכולה לענות על כל השאלות הללו לבד.
לכן, החשיבה צריכה להיות בעזרת בעל מקצוע: או בטיפול זוגי, או בטיפול פרטני שלו, על עצמו, שילמד אותו כמה דברים. רק אחרי תזוזה רצינית וטיפול רציני של חודשיים שלושה אפשר לקבל החלטה רצינית, שבה לא תיפלו לאותו בור. בהצלחה.
