התגברות על פרידה
משהו שכתבתי

התגברות על פרידה
משהו שכתבתי


התגברות על פרדה
יחסים מסתיימים בשל מספר סיבות, ולעיתים מדובר בהחלטה הטובה ביותר עבור שני הצדדים. לעיתים אחד מבני הזוג עדיין אוהב, ועשוי להתקשות להשלים עם המצב, בעוד שהצד השני מוכן מבחינה רגשית לעבור הלאה. מצב זה עשוי להיות כואב ומלחיץ, אך קיימים צעדים בהם ניתן לנקוט על מנת להקל את תקופת הפרדה ולהתאושש.
הפחתת הרגשות העזים
הקו בו נוטים לנקוט זוגות רבים הוא "להישאר חברים". זה פשוט לא עובד. מצב זה יכול להתקיים רק כששני הצדדים שלמים לחלוטין עם הפרדה ואף אחד מהם אינו פגוע. מערכת יחסים מאופיינת ברגעים רבים של אינטימיות, וכמעט בלתי אפשרי לכבות את האהבה ולעבור למצב של ידידות.
שמירת הקשר מאטה את תהליך הריפוי, ויתכן שהמעבר ליחסי ידידות מבוצע מתוך תקווה שבסופו של דבר הכול יסתדר. מצב זה פותח את הדלת לכאב מוגבר יותר. כששני הצדדים מאפשרים לעצמם זמן באמצעות הפחתת המגע או ניתוק מוחלט, הם מסוגלים להתרכז בהתמודדות בריאה עם הפרדה והפחתת הכאב. יש להעניק את הזמן הדרוש להרגעת הרגשות ואפשרות המעבר הלאה.

לאפשר את פסק הזמן הדרוש
מומלץ לקחת את הזמן להתרחק ממערכות יחסים חדשות, ולהימנע, לפחות באופן זמני, מיצירת קשרים רגשיים חדשים. כך ניתן אף להימנע מנפילה למלכודת הנפוצה של כניסה למערכת יחסי "ריבאונד", שאינה עובדת, היות והיא מאופיינת ברגשות רבים שאינם פתורים. מערכת יחסים כזו עשויה להגביר את רגשות הכאב והדחייה, ולעכב את תהליך הריפוי.
בנוסף, מצב זה גורם לבן הזוג החדש להיות "בצל" האקס, ולנסות להוכיח שהוא טוב יותר. פסק הזמן בין מערכות היחסים דרוש לגילוי מחדש של העצמי לפני מערכת היחסים, וגילוי האדם החזק יותר שניתן להפוך להיות לאחר תהליך ההתמודדות עם הפרדה.

מותר להתאבל
כשאדם מאושר, הוא אינו מחניק את חיוכו. באותו אופן, כשאדם עצוב, אין צורך להיות במצב של הכחשה ולנסות להיות עליז באופן כפוי. חוויית הפרדה כרוכה באיבוד חלק מהחיים בו הושקעה אנרגיה מרובה, ומותר להתאבל ולבכות.
התנהגות זו אינה מעידה על חולשה, אלא על אנושיות ועל תהליך ריפוי בריא. מומלץ שלא להדחיק את הרגשות. הייתה אהבה וכעת היא אבדה. זה בריא להתאבל, ויש לזכור כי לכל שלב בחיים יש את הזמן של, וכי למרות הבכי, יום אחד הצחוק ישוב והדמעות תהיינה זיכרון רחוק.

שינוי אווירה
כשאדם מנסה להתאושש מהפרדה, עליו לזכור שזה בסדר לשנות את האווירה. אם יש סרט, שיר, בגד, או בושם המזכיר את בן או בת הזוג, זה בסדר להתרחק מדברים שמשיבים זיכרונות כואבים. מומלץ להימנע מכל דבר שמחזיר לעבר.
יש להניח לרגעים המאושרים והעצובים לחלוף, ותוך כדי כך, לחיות בהווה, לא משנה כמה הוא כואב. אין זה חכם להיות מוקף בנוסטלגיה ובדברים שמזכירים את הכאב. ההתגברות על הפרדה מתבצעת מיום ליום, ולא כדאי להקשות יותר על המצב. אין צורך לעזוב את הארץ, אלא למצוא הרגלים חדשים, שגרה חדשה, ותחומי עניין חדשים ומהנים.

צמיחה מחודשת
מומלץ למצוא תחביב אהוב חדש, ולהצית מחדש את התשוקות. להגדיר מטרות חדשות., לפתוח בלוג. להתחיל לרוץ כל יום, לשנות את התסרוקת, וליזום בפועל את תהליך הריפוי. אין צורך לחכות שיום אחד תתעורר בבוקר עם הרגשה טובה יותר.
מומלץ לבצע מידי יום פעולות קטנות המאפשרות ניצוץ של אושר בחיים, לא משנה כמה הוא קצר. זה בריא ומחזק את האמונה הפנימית שהשינוי יכול להתרחש. מומלץ להיפתח לחוויות חדשות מהנות, ולא משנה מה עושים, פשוט לעשות את זה, גם אם הדמעות זולגות תוך כדי התהליך. עם הזמן השינוי המיוחל יתרחש.

מגעים חברתיים. מומלץ לתקשר עם חברים בתקופה הקשה. הם שם במיוחד עבור רגעים אלו. ניתן להישען על כתפיהם ולנצל את התמיכה אותה הם מציעים. הם מבינים ומעניקים תמיכה אותה לא ניתן לקבל במצב של בידוד. זה גם מאוד טיפולי לדבר על הרגשות, גם אם התשובות אותן רוצים לשמוע לא יתקבלו, בטווח הארוך, התחושה תשתפר.
נקודת המבט הנכונה. מומלץ שלא להתבוסס ברחמים עצמיים, לקבל את נקודת המבט הנכונה ולנתק חלק מהכאב. בסופו של דבר הסערה תחלוף, וקשה ככל שזה נשמע, החיים ממשיכים. אהבה חדשה תגיע.
הזמן מרפא את כל הפצעים. זוהי אינה קלישאה. החיים החדשים לאחר משבר הפרדה תלויים בנכונות העצמית להתגבר על העצב, להתחזק ולהמשיך הלאה למקום טוב יותר.
 

satori79

New member
יפה

וגם להבין שבת הזוג הקודמת - אולי לא באמת היתה הדבר הכי טוב בשבילך.. זה גם עוזר, אך כדי שתהיה תובנה כזו.. הרבה מים צריכים להישפך מהירקון לים.

בכל מקרה, הייתה לי פרידה לפני שנה וחצי בערך אולי יותר, וזה היה קשה עבורי. אני זה שנחתכתי, למרות שלא היה לי טוב בקשר כבר הרבה זמן.. היה לי קשה להיות זה שחותך, ופשוט חשתי תחושת הקלה ברגע בו האקסית אמרה לי שהיא רוצה לסיים את הקשר. היא עשתה את זה באופן מגעיל, ואני עם חוסר הניסיון שלי קיבלתי את זה בסבבה.. הייתי הכי חברי בעולם. עזרתי לה בהמון דברים אחרי הפרידה. מצד אחד, היום אני חושב שזו הייתה טעות לעזור לה. מצד שני, זה מי שאני. היום אנחנו כבר לא בקשר למעלה משנה. אחרי שהבנתי מי היא באמת.. ושהיא כל הזמן ניסתה לנצל אותי בכל מיני דרכים כמו שהמכתבים שלה יגיעו אלי כדי שהיא תמשיך לקבל החזרי נסיעה בסכומים גבוהים (למרות שעברה לדירה שנמצאת רק חמש דקות מהעבודה) או לשמור לה על הכלב לזמן בלתי ידוע... הבנתי עם מי יש לי עסק, ואז וכמו שכתבתי בהתחלה.. הכל נהייה יותר קל. שמח שנפרדתי ממנה, מרחם על החבר הנוכחי שלה שבטח עובר גיהינום כמעט מדי יום. :(

לא ידעתי מה אחוש ומה יקרה לי אם נתקל אחד בשניה ככה סתם במקרה, וזה קרה.. לפני שלושה חודשים באיזו הופעה של להקה מפורסמת. הופתעתי שהרגשתי כלום. שום רגש. כאילו היא הייתה מישהי מהלימודים ותו לא ואולי אפילו לא.. כי אני תמיד שמח לפגוש חברות מהלימודים, ואותה - היא נהייתה זרה ולא הייתי שש להכיר אותה שוב. זה היה בערך שנה אחרי ש"הבנתי" מי היא באמת, וכך גם המחשבות והתקוות המטופשות של "נחזור ליחד" נעלמו, כי אחרי הכל ומעבר לכאב - ממש לא היה לי טוב בקשר.


זה זמן, כן זה נכון. זה גם הרבה יותר מזמן.. כי יש לנו ציפיות לבני זוג, וברגע שנראה לנו שמצאנו את האחת, והקשר בסוף הלך לאבדון - משהו בתוכינו מתנץ לאלפי רסיסים. וזה עניין של זמן, באמת. הימים הראשונים, השבועות.. אולי חודשים. הם לא קלים! כדאי להיעזר בטיפים שניתנו כאן, זה מה שעזר לי. חברים, משפחה, עיסוקים חדשים, התרחקות מדברים שמזכירים אותה.. הכל זה קצת ועוד קצת ובסוף גם עוזר.
 

אמרלדה

Active member
וכמה תוספות

לנושא המגעים החברתיים:

מערכות תמיכה בתהליך פרידה כוללות בד"כ שניים- שלושה מקורות שכל אחד מהם מגיע בשלב אחר ומשרת צרכים אחרים:
1. המערכת המשפחתית ואותם חברים שנשארים אתכם ועושים לכם טוב. לי, למשל, עזר מאוד ללכת לארוחת שבת עם הבן שלי דווקא לדוד שלי, על אף שאמי הזמינה אותנו דרך קבע. הלכתי למקום שעושה לי טוב יותר, שמח יותר. חצי שנה הייתי שם כל יום שישי. וזה עזר מאוד. גם עזר מאוד שבני, שהיה אז סטודנט, הצטרף.

2. אם אין מערכת תמיכה משפחתית וחברתית חזקה בשלב זה, של הכאב החותך, כדאי להיעזר במערכות תמיכה מקצועיות - מטפלים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים וכדומה. הם יכולים למלא את המקום וגם להוסיף עליו מידיעותיהם המקצועיות. אני הייתי ממליצה על גם וגם, אם אפשרי, ואולי לא במקביל.

3. חברים חדשים מהמעמד החדש בו את/ה נמצא/ת. אם מדובר על גירושין, למשל, אז חברות שהן אמהות ועסוקות בחיי זוגיות מאושרת, עם משפחותיהן, יוכלו לתת תמיכה מוגבלת בלבד. הסימנים הראשונים להתאוששות אמיתית, כמו גם גורם משיכה להתאוששות אמיתית, הם להסתובב עם אנשים שדומים לך, שיכולים להבין, יכולים להרגיש את מה שאתה מרגיש.

לגבי נקודת המבט הנכונה - זה מאוד חשוב. דברים כאלה קורים, ויקרו. הבעיה היא שכשאנחנו בתוך ייאוש ודיכאון, איננו מסוגלים לראות עתיד אחר לפנינו. אנחנו מסתכלים קדימה ומסוגלים לראות רק את הייאוש והדיכאון, ונדמה לנו שכך יהיה תמיד. אנחנו פשוט לא רואים דרך לצאת מזה. ובכן, לזכור תמיד: בעוד שנה שנתיים אהיה במקום אחר לגמרי, גם אם אינני מסוגל לראות את זה עכשיו.

תמיד להביט קדימה.
לא חשוב מה עושה בן/בת הזוג שעזב/ה, האם יש לו/לה בן/בת זוג אחר/ת. לא מעניין אותנו להסתכל עליו או עליה. רק על עצמנו: לי קשה, אני כואב, אני פגוע, מה עושה לי טוב? מה יוציא אותי מזה? ואלה הכיוונים שצריך להביט אליהם, יחד עם סבלנות. הכאב לא נגמר ביום, וחשוב מאוד לא לנסות להזיזו הצידה ולומר לעצמי שמיד טוב לי. אם רע לי, אז רע לי. רק לזכור תמיד במה צריך להתרכז. שוב דוגמה אישית - אני ידעתי, מיד, שהדבר העיקרי שעושה לי טוב הוא אנשים, ורצוי לפגוש אנשים חדשים. וזה לא קשור לרומנטיקה. אנשים חדשים בכלל. ופעלתי כדי להשיג זאת בצורה אקטיבית.

הדגש הוא על כך: רגשות זה בסדר. להתרסק מבפנים זה בסדר, אבל רגשות אסור שיכתיבו לנו את החיים, בטח לא רגשות בעת משבר. אז אני תמיד אומרת שלבכות בלילה, לתוך הכרית, זה יופי. כי היא אחלה חברה. וזה לא בגלל שצריך להסתיר את זה מאנשים אלא בגלל שיש משהו אחר לעשות ביום: לבנות את עצמך מחדש: משפחה, חברים, תרבות, ספורט, סידורים שנדחו, מעבר דירה, עבודה חדשה כדי להתרחק וכולי וכולי. עשייה ממלאת את היום ומנתבת את הכאב למקום הנכון. לכן, מצד אחד להרגיש, מצד שני לפעול מהשכל. בהיגיון.

אכן, יש דרכים. וביום בהיר אפשר לראות לנצח.
 
למעלה