מעניין לחשוב על זה
אני חושבת שהרגעים שבהם חכיתי שהוא יעלה לבית של ההורים ויגידו לי שאני יכולה לצאת מהחדר לקראת המפגש.
זה היה חדר הנעורים שלי, כי התארגנתי בבית וממש הרגשתי אין אני עוזבת את הכן (למרות שלא גרה בבית כבר כמה שנים) ואלה היו רגעיםשבהם לא דאגתי מלוח זמנים ומי בה ואם זכרנו הכל אלא רק חשבתי על זה שאני ממש רוצה לראות אותו ולראות איך הוא יגיב שייראה אותי ופתאום כאילו נפל האסימון ש" וואו אני מתחתנת היום וזה לכל החיים". וממש הרגשתי את הלב שלי יוצא פועם ממש חזק ויוצא החוצה.
עוד שני רגעים שאני זוכרת זה בהלליכה לחופה - שפתאום גם ראיתי את החופה עומדת פעם ראשונה וגם ראיתי את כמות האנשים שהגיע לכבודנו וכמה כולם שמחים. וזה היה אחרי שבקבלת הפנים כל הזמן שאלו אותי אם אני מתרגשת ועניתי שעכשיו כשאני מתחילה לראות את כולם אז ההתרגשות עולה ( מה שכמובן נכון) אז זה היה מין שיא כזה שבו בניגוד לקבלת פנים שוב לא דאגתי (רגע אמרתי שלום לכולם? התייחסתי לכולם? מי עוד לא בא ? ).
וכמובן בחופה כאשר הוא ענד לי את הטבעת וכאשר אני ענדתי לו באמת לא היה עוד אף אחד שם מבחינתי אלא רק שנינו.
אני חושבת שהרגעים שבהם חכיתי שהוא יעלה לבית של ההורים ויגידו לי שאני יכולה לצאת מהחדר לקראת המפגש.
זה היה חדר הנעורים שלי, כי התארגנתי בבית וממש הרגשתי אין אני עוזבת את הכן (למרות שלא גרה בבית כבר כמה שנים) ואלה היו רגעיםשבהם לא דאגתי מלוח זמנים ומי בה ואם זכרנו הכל אלא רק חשבתי על זה שאני ממש רוצה לראות אותו ולראות איך הוא יגיב שייראה אותי ופתאום כאילו נפל האסימון ש" וואו אני מתחתנת היום וזה לכל החיים". וממש הרגשתי את הלב שלי יוצא פועם ממש חזק ויוצא החוצה.
עוד שני רגעים שאני זוכרת זה בהלליכה לחופה - שפתאום גם ראיתי את החופה עומדת פעם ראשונה וגם ראיתי את כמות האנשים שהגיע לכבודנו וכמה כולם שמחים. וזה היה אחרי שבקבלת הפנים כל הזמן שאלו אותי אם אני מתרגשת ועניתי שעכשיו כשאני מתחילה לראות את כולם אז ההתרגשות עולה ( מה שכמובן נכון) אז זה היה מין שיא כזה שבו בניגוד לקבלת פנים שוב לא דאגתי (רגע אמרתי שלום לכולם? התייחסתי לכולם? מי עוד לא בא ? ).
וכמובן בחופה כאשר הוא ענד לי את הטבעת וכאשר אני ענדתי לו באמת לא היה עוד אף אחד שם מבחינתי אלא רק שנינו.
