הרי את מקושקשת
New member
שמישהו ירסן אותי...
הי, סורי לא ידעתי לאן לשרשר, לא מצאתי כותרת "כלה משוגעת" ...
טוב, אז החתונה בשישי הקרוב. הכל כמעט מוכן וכמובן שתמיד יש הפתעות אבל אנחנו מכבים ביעילות את כל השריפות (כמו הקניות הממוקדות של בגדי חתן אתמול).
אבל הלחץ בשיאו, והיום אני גם טובלת במקווה לגרש את כל השדים והטומאה או שקר כלשהו
, וזה הופך אותי לעוד יותר עצבנית... בקיצור כל העצבים חשופים, וכל דבר מועצם.
אז נכון שהגבר שלי בקצב אחר ממני. זה פער שאנחנו מכירים ולומדים להסתגל אליו. אבל בימים האחרונים כל דבר שנוגע בזה- מקפיץ אותי. ואז אני רבה סתם ועושה פרצופים, ותוך כדי צועקת על עצמי לסתום כבר כי תכלס זה שטויות ולמה לריב בימים שלפני, ולמה להתפרצף?... אבל אני לא תמיד מצליחה, ואני מתבאסת מעצמי ומבאסת אותו על זה שכל דבר קטן הופך נהיה
אז מצד אחד אני אומרת לעצמי שזה טבעי להיות לחוצה בימים האלה, ולא צריך לכעוס על עצמי בנוסף לכל. אני רוצה כבר להתחתן ולחזור לשגרה. אבל מצד שני, ממש חבל שאני מעבירה חלק מהזמן במצב רוח כזה מעיק, הייתי כל כך רוצה לשחרר את הלחצים הקטנים, כי באמת שהכל סגור, והכל שטויות, ויהיו פרחים ויהיה כיף, אז למה אני יכולה להסביר את זה אבל לא לעשות את זה? ולמה אני לא משתמשת בסימני פיסוק?? כי בדרך כלל אני דווקא יודעת לזרוק איזה פסיק כדי שיבינו וינשמו, אבל אפילו פסיקים כבר אין לי!!! ואם הגעתי למצב שאני עצובה שלא שמתי מספיק פסיקים בהודעה בפורום, זה סימן שמשהו אצלי ממש השתבש!!!
(זה לא רק רע ומציק. הייתי בשיאצו הבוקר, ובבראנץ' כייפי עם חברה, וגם עם מר חתן הה כיף לחפש בגדים וסתם התפרצפתי כשחזרנו על איזו שטות. בקיצור הכל מבולבל לי, ואני אפילו לא יודעת להעריך כמה אני מתפרצפת ובעצם למה להעריך כמה אני מתפרצפת? כאילו יש איזה מינימום להתחייב אליו וצריך לחשב רזרבה... דייייי)
נשתמע בשמחות
הי, סורי לא ידעתי לאן לשרשר, לא מצאתי כותרת "כלה משוגעת" ...
טוב, אז החתונה בשישי הקרוב. הכל כמעט מוכן וכמובן שתמיד יש הפתעות אבל אנחנו מכבים ביעילות את כל השריפות (כמו הקניות הממוקדות של בגדי חתן אתמול).
אבל הלחץ בשיאו, והיום אני גם טובלת במקווה לגרש את כל השדים והטומאה או שקר כלשהו
, וזה הופך אותי לעוד יותר עצבנית... בקיצור כל העצבים חשופים, וכל דבר מועצם.
אז נכון שהגבר שלי בקצב אחר ממני. זה פער שאנחנו מכירים ולומדים להסתגל אליו. אבל בימים האחרונים כל דבר שנוגע בזה- מקפיץ אותי. ואז אני רבה סתם ועושה פרצופים, ותוך כדי צועקת על עצמי לסתום כבר כי תכלס זה שטויות ולמה לריב בימים שלפני, ולמה להתפרצף?... אבל אני לא תמיד מצליחה, ואני מתבאסת מעצמי ומבאסת אותו על זה שכל דבר קטן הופך נהיה
אז מצד אחד אני אומרת לעצמי שזה טבעי להיות לחוצה בימים האלה, ולא צריך לכעוס על עצמי בנוסף לכל. אני רוצה כבר להתחתן ולחזור לשגרה. אבל מצד שני, ממש חבל שאני מעבירה חלק מהזמן במצב רוח כזה מעיק, הייתי כל כך רוצה לשחרר את הלחצים הקטנים, כי באמת שהכל סגור, והכל שטויות, ויהיו פרחים ויהיה כיף, אז למה אני יכולה להסביר את זה אבל לא לעשות את זה? ולמה אני לא משתמשת בסימני פיסוק?? כי בדרך כלל אני דווקא יודעת לזרוק איזה פסיק כדי שיבינו וינשמו, אבל אפילו פסיקים כבר אין לי!!! ואם הגעתי למצב שאני עצובה שלא שמתי מספיק פסיקים בהודעה בפורום, זה סימן שמשהו אצלי ממש השתבש!!!
(זה לא רק רע ומציק. הייתי בשיאצו הבוקר, ובבראנץ' כייפי עם חברה, וגם עם מר חתן הה כיף לחפש בגדים וסתם התפרצפתי כשחזרנו על איזו שטות. בקיצור הכל מבולבל לי, ואני אפילו לא יודעת להעריך כמה אני מתפרצפת ובעצם למה להעריך כמה אני מתפרצפת? כאילו יש איזה מינימום להתחייב אליו וצריך לחשב רזרבה... דייייי)
נשתמע בשמחות