משהו משתנה אחרי החתונה?

[coffeetoffy]

משהו משתנה אחרי החתונה?

אז אנחנו שלושה חודשים אחרי, וכמובן שמלבד "נו מתחילים לעבוד על ילדים?" התחילו גם שאלות ה"אז איך חיי הנישואין?".
בעיקרון, גרנו לפני החתונה יחד במשך שנתיים ושנה נוספת שבה עבדנו באותו מקום וישנו אחד אצל השניה כל יום אחרי המשמרת ככה שפיזית שום דבר לא ממש השתנה אחרי החתונה. אפילו חשבון הבנק שלנו משותף כבר מאז שאנחנו גרים יחד..

בקיצור, כששואלים אותו הוא טוען ששום דבר לא השתנה, אני חושבת שאני מרגישה יותר מחוייבת ולכן פחות מתרגזת משטויות ומנסה להעיר לו פחות (נגיד, במקום להעיר כל יום על זה שהוא לא הרים את המגבת מהרצפה, אני מעירה רק פעמיים בשבוע

)

מישהי פעם אמרה לי שאחרי החתונה הם הבינו שלקשר שלהם יש יותר משמעות, אבל באיזשהו מקום התשובה הזו קצת קוממה אותי, כי מה, אם אנחנו מנהלים משק בית משותף אבל לא עברנו ברבנות, הקשר שלנו חסר משמעות?

אז... לכולן(ם) פה, הרגשתם שמשהו השתנה אחרי החתונה?

 

[hillala8]

מבחינתינו

יש עוד טבעת!
וזה די מכם בזה (היינו ביחד 5.5 שנים, מתוכן גרנו ביחד 3.5)

 

[ray of light]

וואלה, בינתיים אין שום שינוי.

אנחנו חודש וחצי אחרי החתונה.. אני לא חושבת גם שיהיה שינוי משמעותי עד שנחליט להביא ילדים בעתיד.
הכל אותו דבר- גרים ביחד, חיים ביחד ואין שום שינוי בהרגשה מבחינתנו.

 

[כלות אורבניות]

מרגישים שינוי קטן

היי, על אף שקשה להגדיר במילים מה בדיוק משתנה אחרי החתונה, בהחלט אפשר לומר שמרגישים שינוי. יכול להיות שהטקס גורם לסוג של עליית מדרגה נוספת של הקשר, גם אם חלקתם משק בית וגרתם יחד לפני הנישואין. לא יהיה נכון לומר שבני הזוג פתאום מרגישים מחויבים יותר, אחרי הכל- המחויבות הייתה שם גם קודם, אבל בהחלט יש בזה ערך מוסף כלשהו שמשנה ומשדרג קצת את הזוגיות. גם כדאי לקחת בחשבון שכל זוג לוקח את החוויה הזו למקום אחר ולכן השינוי גם מתבצע בהתאם לכך, יש זוגות שלא מרגישים אותו כלל ויש זוגות שזה שינוי משמעותי עבורם.

 

[yael rosen]

בכל פעם שברנש כלשהו שואל אותנו את שאלת השאלות "אזזזזז איך חיי הנישואים?", אנחנו מגיבים אותו דבר: מביטים זה בזו בחיוך נבוך, מטים את הראש ומעוותים את השפתיים בעוויתת ה"אין לי מושג" ואומרים שהכל בדיוק אותו דבר, שהייתה מסיבה נפלאה, שההורים זכו לנחת ושאנחנו זכינו במזכרת זוגית נורא כיפית.

אני בכל זאת חושבת שיש דברים שמשתנים, אבל הם קשורים יותר בהיבט החברתי שלנו. אני חושבת שאחרים מביטים עלינו אחרת, על כל אחד בנפרד, על שנינו יחד. אני חושבת שהבוסים שלנו מגיבים אחרת למשפט "אני חייב ללכת, אשתי חולה" לעומת "אני חייב ללכת, חברה שלי חולה". גם לפני החתונה ידענו שזו בעצם המשמעות האמיתית - התחייבות החוצה בפני אחרים שמקרינה גם פנימה. וכמו שאמרתי בקרדיטים שלי, לא סתם נעשית החופה בפני רבבות של מכרים, חברים, משפחה ושכן של חברה של הבוסית של אבא, ולא באינטימיות של הזוג בלבד. מדובר בהצהרה חיצונית, הרבה יותר מפנימית, בעיקר כי התחייבות פנימית היא תהליך שגדל ומתפתח ככל שחיים יחד, צוברים זכרונות, משלבים תובנות על החיים ובעיקר כשמייצרים אנשים חדשים לעולם (

).

אז לשאלתך, לא אין כמעט הבדל, חוץ מזיכרון משותף ונעים ומבטים מבחוץ שהשתנו כלפינו.
אוסיף רק עוד דבר קטן (ואולי קשור קצת פחות) - אני חושבת שחשוב מאוד לא לגדל ציפיות מופרזות לגבי קשרים מושלמים שנוצרים אחרי החתונה. אני חושבת שדווקא מבט מפוקח על העתיד, הבנה שפרידה זו אופציה שקיימת תמיד ואין "באושר ובאושר", דווקא תובנות כאלו מייצרות קשר חזק יותר. למה? כי קשיים יבואו, זה וודאי, וכשיבואו, מי שחלם על קשר מושלם ייבהל יותר מזה שהכין את עצמו לסופות. אולי זה ההבדל בין זוגות שמשהים החלטות פזיזות על פרידות כואבות ומחכים שהשמש תצא, הרבה פעמים היא יוצאת בסוף

 

[shushlush]

הוצאת לי את המילים מהמקלדת

גם לפני החתונה טענתי שהסיבה העקרית שאני רוצה להתחתן זה ההכרה הסביבתית, כי כן, יש הבדל עצום בין "בעלי" ל "חבר שלי" ואותו דבר על אישתי.
אנחנו היינו 6 שנים יחד לפני החתונה מתוכם 4 גרנו ביחד.
אחרי החתונה כששאלו אותנו את זה התבדחתי ואמרתי שההבדל הוא שעכשיו יש לי ביטוח בריאות שווה ביותר מהעבודה שלו

שבוע אחרי החתונה פגשתי כמה בנות מהמחלקה והם התווכחו איתי ש"זה פשוט לא הגיוני! כולם אומרים שיש הבדל! יש משהו שונה!" כנראה ניפצתי להן איזשהי בועה ורודה כלשהי על חיי אושר אחרי הנישואין או משהו...

אבל! ביום הנישואין שלנו, עשינו לנו מעין שיחת סיכום שנתית, על איך עברה לנו השנה, מה הייתה השנה עבורנו. והבנו שכן השתננו, משהו הפך לאט לאט להיות יותר הרמוני, בקטנה בקטנה, אפילו שגם לפני כן פעלנו מתוך "אנחנו" ולא מתוך "אני", משהו הרגיש יותר שלם. לא יכולנו לשים בדיוק את האצבע על מה ולמה ואיך השתנה אבל הבנו שהוא השתנה.
כן לקחנו בעירבון מוגבל שבדיוק באותה תקופה גם עברנו בפעם הראשונה מדירת ה"סטודנטים" שלנו לדירה יותר נורמאלית, עזבנו את הסביבה הסטודנטיאלית והתחלנו לחיות בתור אינידבידואלים. אומנם אני עדיין הייתי סטודנטית כל השנה החולפת, אבל השנה הלימודים היו הרבה יותר מעשיים ומזכירים את העבודה שבה בחרתי ולא את חיי הסטודנט.
בקיצור- כל דבר בחיינו השתנה למסלול יותר "בוגר" ולכן יכול להיות שהשינוי בתחושה בכלל נובע מהדברים האלו ולא בגלל החתונה עצמה

 

[coffeetoffy]

לא יודעת, זה כל מה שהיה לי להגיד לך
אולי כי את הראשונה שהצליחה לנסח במילים את מה שאני חושבת (מהפסקה השלישית)

 

[shushlush]

בחזרה אלייך

 

[פרילי 86]

מסכימה ומוסיפה מסקנה מוזרה מהחודשים האחרונים

מסכימה מאוד עם זה שחתונה משמעותה בעיקר בפן הפומבי (ואז נגיד מוזר לי הזוגות שבוחרים דווקא ללכת להתחתן בפראג, ולא לעשות דבר בארץ).
אני הבנתי את זה בצורה חזקה דווקא כשנפרדתי מבן הזוג הקודם. היינו חמש שנים ביחד, מבחינתי היינו נשואים לכל דבר, אבל כנראה שזה היה בעיקר מבחינתי, ולא מבחינת הסביבה, אולי גם לא מבחינתו. כשנפרדנו, זה היה נכון מאוד להיפרד, אבל הצורה שבה נפרדנו הייתה קלה מידיי, כאילו בלי שום השלכות, בלי תהליך, בלי כלום, יום אחד צד אחד החליט שדי, וזהו, נגמר. שוב, העובדה שנפרדנו היא אולי מהדברים הטובים שקרו לי, אבל הצורה ממש הפריעה לי.
זה לדעתי ההבדל הגדול בין חברים ונשואים, איך שאחרים תופסים את הקשר, ועדיין אפשר לפרק אותו, אבל זה כבר לא דבר של מה בכך.

והמסקנה המוזרה- שפתאום זה גורם לך לחשוב על ילדים הרבה יותר ברצינות. יש כאן אנדוגניות מסוימת, ז"א, יש שמתחתנים בגלל שהם מחליטים שהגיע הזמן לילדים, אבל לדעתי יש הרבה מאוד שאחרי ובגלל החתונה פתאום מרגישים שזה הזמן לילדים. אצלנו זה ממש לא הזמן עכשיו, לשנינו יש עוד שנתיים לתואר, חצי מהשבוע אנחנו בכלל לא גרים באותו בית, ועדיין, שבוע אחרי החתונה הרגשתי הרבה יותר קרובה לרעיון הילדים, מאשר שבוע לפני החתונה.

 

[coffeetoffy]

חלילה ציפיות

לא שאלתי כי אני מאוכזבת שכלום לא השתנה. באמת תהיתי לרגע מה הסיבה שבעצם "חייבים" את הקידוש הזה לפני שזה "כשר" לחיות יחד, אם בעצם זה אותו הדבר. ברור לי שהעבודה הקשה מתחילה דווקא עכשיו כי צריך לשמור על מה שיש, ותודה לאל- יש הרבה

תודה חמודית!

 

[Ruby Gem]

לא השתנה יותר מדיי

גם אצלנו שום דבר לא השתנה- ניהלנו משק בית משותף (כולל חשבון בנק משותף) הרבה לפני החתונה.

הדבר היחיד שהשתנה שאנחנו חושבים ברצינות על ילדים. אבל אני לא יודעת אם זה בגלל החתונה, או בגלל שזה איזה שלב טבעי בקשר וביחסים שלנו.

כנראה שדברים כן משתנים באיזה מקום- אחרת למה אנשים ממשיכים להתחתן?

 

[coffeetoffy]

זו בדיוק השאלה שלי

אם הכל אותו הדבר, למה חילונים מתחתנים?

 

[Ruby Gem]

יש לזה שתי סיבות

1. כנראה דברים כן משתנים, יכול להיות שזה שינוי שאי אפשר להגדיר אותו בכלל. אחרי שחשבתי על זה קצת יותר - אני יכולה להגיד שכן יש איזה שינוי בהרגשה, אבל אני לא יודעת להסביר מה השינוי ולהגדיר אותו במילים.

2. השפעה סביבתית.

 

[תלתלינה25]

אצלנו

לא מורגש שום שינוי, היינו יחד שמונה שנים לפני החתונה מתוכם גרנו ביחד שנתיים. לשנינו היה ברור כבר המון שנים שזה "זה" ולא הייתה לנו בעיה להמשיך ולחיות יחד ולא להתחתן רשמית, בסופו של דבר כן עשינו את זה בשביל להרגיע את המשפחות ובשביל הפורמליות והבירוקרטיה.

נכון לעכשיו מבחינתי ההבדל היחיד הוא שיש לי שתי טבעות שאני דואגת לא לאבד וסטטוס חדש בת.ז שאני עוד קצת מתקשה לבטא, וזהו.

 

[דניאל ואורן]

אז לא הרבה השתנה

כלומר, עצם ההתחייבות מול כולם, הטקס והטבעת לא שינו הרבה.
אני כן חושבת שהקשר שלנו עבר תהליך של העמקה, של שיפור הזוגיות, של חיזוק התחושה של "צוות" מנצח, של העמקת האהבה, האמפתיה, ההערכה ההדדית. של שיפור ההקשבה ושהקשר שלנו מתפתח ומעמיק ככל שעובר הזמן...

אבל... אני לא חושבת שזה בגלל שעשינו "טקס" או בגלל הטבעת. אני חושבת שזה בגלל הדרך. עברנו דרך ארוכה, תכננו יחד אירוע גדול ומשמעותי, קיבלנו החלטות כלכליות בסדר גודל משמעותי... התחלנו לחשוב על רכישת דירה. עברנו תהליך משמעותי. ככל שעבר הזמן, הקשרים עם המשפחות התהדקו וגם אנחנו, חווינו עוד חוויות מגבשות ומלכדות (למשל ירח דבש ארוך, נסיעות משותפות לחו"ל וכו').

סה"כ, עברנו יחד דרך. הדרך הזו לא קשורה בהכרח בטקס או בטבעת, הדרך הזו היא דרך טבעית וחלק מהחיים שלנו. בגלל זה, אני כן מרגישה שיש שינוי, רק שהוא לא נובע מהטקס עצמו אלא מהזמן שחלף ומהדברים שעשינו יחד.

 

[moshavnikit]

כן..

משהו בהרגשה השתנה. הייתי יותר מאושרת ושלווה.
למרות שאנחנו 10 שנים ביחד (ואולי דווקא בגלל זה),
למרות החשבון המשותף,
למרות 5 שנים שכבר גרנו יחד,
הייתי צריכה גם את הטקס הזה.

 

[iritki]

לא הרבה וטוב שכך לדעתי

כן אפשר להגיד שיש שינוי במחויבות,גם אם לא מתבטא תכלס בשום דבר.
עברנו שלב בחיים אין ספק. אני מידי פעם חושבת לעצמי - מה אני נשואה ? באמת ?
אבל בצד התכלסי אין הרבה שינוי - עדיין הולכים לישון וקמים חד, השגרה עדיין אותה שגרהה לטוב ולרע.
ואני חושבת שזה מצוין שאין שינוי, חתונה לא פותרת בעיות בזוגיות ואם יש ציפיה שעצם הטקס יגרום לשינוי משמעותי בהתנהגות אז זה לא טוב.

 

[arapax]

בקשר בינינו, לא

היתה לנו מחויבות גם קודם, והבנה שזה לטווח ארוך, ומבט ריאליסטי על החיים ועל זה שמדובר בבחירה שעושים כל יום מחדש, עם או בלי טבעת.
אישית בשבילי, השינוי העיקרי שאני יכולה לשים עליו אצבע (כי יש איזשהו שינוי, רק שקשה להתוות בדיוק את המסלול שלו בתודעה שלך) היה להבין שעכשיו אני רשמית חלק מהמשפחה שלו גם. על כל המשתמע מזה, לטוב ולרע.

 

[sharon357]

אנחנו הרגשנו שינוי

התקרבנו יותר... הלחצים ירדו מהחתונה ככה שאנחנו פחות רבים
אני מרגישה מחויבות כמו מקודם ואף יותר...
יש משהו שונה בזוגיות.. קשה לי להסביר במילים

 

[coffeetoffy]

זה מה שאני מרגישה

בעלי לא מבין על מה אני מדברת
אבל זה בסדר, הבנתי אותך