אני חושש שלא הלך לי טוב במו"ר
מה הלאה?

BOOS123

New member
אני חושש שלא הלך לי טוב במו"ר
מה הלאה?

אהלן
ההמתנה הזאת לציון לוקחת ממני יותר מדי כוחות.
לא הלך לי הכי טוב בעולם, לא בביוגרפי ולא במס"ר, לא הרגשתי שאני מביא את עצמי לידי ביטוי לגמרי. במס"ר- היו תחנות שהלכו יותר טוב, והיו תחנות שהרבה פחות טוב.
הציונים שלי: 749 בפסיכו, ו113.13 בת"א- ציונים טובים , אני מסכים.
בניתי כ"כ על להתקבל השנה, ביססתי את זה כתוכנית לעתיד, חיכיתי לקבלה.
אני בן 24, נשוי, ואחרי הצבא הלכתי ללמוד בישיבה, ככה שאני נמצא כבר 6 שנים אחרי התיכון, שלא במסגרת "מחייבת" (חוץ מהצבא, כמובן), ושבעתי כבר מההמתנה לתקופה הזאת- לאוניברסיטה. קשה לי לחשוב על לשרוף עכשיו שנה שלמה בהמתנה לשנה הבאה, כשכל מה שנעשה בשנה הזאת הוא רק "בדרך ל..".
אני יודע- אני סתם מגזים ואלו "צרות של עשירים", והרבה עושים כמה פסיכו כדי להגיע לציון שמגרד את הסף, ולא מתייאשים, אבל ההרגשה שלי היא עובדה קיימת, אני מבואס, ולא משנה אם זה מוצדק או לא.
אני גם לא אחד שיוצא ממבחן ורק מתלונן ובטוח שלא הלך לו טוב, במקרה הזה- בוודאות לא הלך לי כ"כ טוב, אובייקטיבית.

שפכתי קצת את אשר על ליבי, זה כבר טוב. אשמח לשמוע דעתכם.
 

גוני 1991

New member
היי

דבר ראשון, אתה יכול להיות בטוח שהלך לך רע עד מחר, עד שלא תקבל ציון לא תדע. מיותר לציין שיש אנשים שיצאו עם תחושה שבטוח הלך להם רע, ואז קבלו ציונים טובים. אם כבר אתה מתכנן להתבאס, המתן להגעת הציונים :)
בנוסף, אין לך כל כך מה לעשות מלבד להמתין שנה. יש כאלו שטסים לחו"ל [אני מניח שבשבילך זה פחות פרקטי]; יש כאלו שממשיכים לעבוד ולחסוך כסף. לחסוך כסף זה מעולה בשביל מישהו שהולך להיות סטודנט תפרן 6/7 שנים. יש כאלו שמתחילים ללמוד תואר אחר, שתכניו דומים לאלו של שנה א' ברפואה כדי לקבל פטורים מקורסים. כל אחד ושיקוליו.

אם אתה מרגיש מדוכא, ברמה שזה משפיע על החיים שלך, זו לא בושה לפנות לעזרה מקצועית [פסיכולוג/פסיכיאטר].
 

Medap

New member
ובכן

היתה לי שאלה במו"ר השנה - לתאר מצב שאדם שאתה מכיר ריחם על עצמו באופן מוגזם. מממ...
לגופו של עניין, מבחינת הגיל - אתה לא מהמבוגרים ביותר שמנסים להתקבל, ולא מהוותיקים ביותר. אני עצמי בן 25 ועשיתי השנה מו"ר בפעם השלישית.
אשר לנתוני הפתיחה שלך, אני לא צריך לומר לך שהם גבוהים מאוד ולא תצטרך מו"ר בשמיים כדי להתקבל. אני גם לא צריך להגיד לך שאתה לא יכול להעריך באמת איך הלך לך.
אשר למועקה שאתה חווה - תחשוב על זה ככה: עשית צבא, למדת בישיבה, התחתנת (שזה כבר אושר), הגשת מועמדות לרפואה - בקיצור, אתה מזרים את החיים שלך קדימה ככל שהדברים תלויים בך. וזה מה שחשוב בשלב הזה. ואם לא תתקבל, תמיד יש את השנה הבאה (ואז אולי תתקרב לגיל הממוצע של הבחורים שמתקבלים...)
מעבר לזה, כולנו באותה סירה. זו לא קלישאה, תחשוב על זה רגע ותפנים - כולנו מתוחים לקראת התוצאות, כולנו מאוד רוצים להתקבל, ולכולנו התקופה הזו קשה. מבחינה זו אני בא לחזק כדי לצאת מחוזק... אבל אני מוגבל ביכולת שלי לעשות זאת. אולי תנסה גם למצוא תשובה ונחמה במקומות אחרים - אתה ירא שמיים, לא?

בהצלחה לכולנו
 
למעלה