הכנה לראיון לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון

[dr is loading]

למה ליפול על קטנות?

 

[lidaka]

"גילוי נאות"

שאמנון לוי לא יעלה עליך...

 

[blackhole sun1]

הראיונות לא ממש אובייקטיבים....

כלומר, נכון, יושב איתך מישהו במשך חצי שעה, מקבל קושם ראשוני די טוב עליך כאדם, כאישיות, כרופא לעתיד, כסטודנט, ומקבל הזדמנות ממש להתרשם ממך לטובה. עם זאת, יש סיכוי שהוא דווקא לא יתרשם לטובה. זה לא חייב להיות משהו שאמרת, זה יכול להיות גם משהו בשפת הגוף שלך, הספר האחרון שקראת ואמרת שהוא מוצלח והבוחן דווקא נרדם בו, או שסתם היה לו חרא מצברוח בזמן הראיון שלך והוא היה קצר רוח.... מה שאני אומרת, בשורה התחתונה.... זה שהבוחנים בב"ש אינם אנשי מקצוע בנושא הפסיכולוגיה (הם אמנם פרופסורים רפואים וכיו"ב, וכבודם במקומם מונח.....), ולא נראה לי שהם מסוגלים לשפוט בצורה לגמרי אובייקטיבית את האדם שיושב מולם. ואני חוויתי את זה על בשרי....

 

[יום של שמש]

אני די מסוייגת

פעם באמת חשבתי שיש בעייתיות מאוד גדולה במיונים של ב"ש והיללתי את האובייקטיביות של המו"ר והמרק"ם לעומתה. במבט לאחור אני היום חושבת שהמו"ר הוא לגמרי מוגזם ומחטיא את המטרה. כמו כן הדיונים שניהלנו במסגרת המבחן עם המראיינים לא היו קשורים לרפואה ולא הבנתי מה בדיוק מנסים להפיק מהם. המרק"ם הוא מבחן די הזוי - יושבים רופאים שניכר שמכריחים אותם להיות שם, מנסים לשחק הצגה וזה מרגיש מעושה ודי הזוי. הם שואלים שאלות ע"פ פורמט קבוע מראש ולא יכולים להתאים את עצמם לסיטואציה עם המרואיין. מה גם שהתשלום שדורשים בעבור המבחנים האלו הוא מוגזם ולא פרופורציונאלי. לדעתי היו יכולים להקטין את השואו ההיסטרי שהולך שם ובכך גם להקטין את העלות. לעומת זאת אם אני אסתכל בפרספקטיבה רחבה, ללא ספק הדיונים היותר עמוקים שניהלתי במסגרת המיונים היו במסגרת שני הראיונות בב"ש. יותר התעניינו על חוויות שעברתי, עלי כאדם - תחביבים, תחומי עניין, עבודה, פעילות התנדבותית ויכולתי להביע את עצמי בצורה עמוקה יותר ממה שהלך במרק"ם ובמו"ר. כמו כן, עצם זה שהראיון לא מוגבל בזמן נותנת את הפריבילגיה להרחיב, לתקן ולמשל מול דילמה רפואית - להציג הלך מחשבה בצורה הרבה יותר מעמיקה. לסיכומו של עניין, המזל משחק תפקיד חשוב בכל התהליך הזה. כמו כן, להתרשמותי, כל אוני' מחפשת מועמד מסוים עם אפיונים מיוחדים ע"פ הדגשים שהם שמים ובכך דווקא יש הטבה למועמדים - כי מי שלא בדיוק מתאים לתבנית של ת"א, יכול להחליק כמו כפפה לזו של י"ם או של ב"ש. בהתאם לאותם דגשים הם גם מעצבים את שיטת המיון ואני חושבת שבמצב כ"כ לא אידיאלי, ההבדל הזה דווקא עושה עמנו איזשהו צדק.

 

[lidaka]

או במילים אחרות

"הלך לי טוב יותר בב"ש, וגם לא לקחו ממני כסף, אז שיטת המיון בב"ש טובה יותר".

 

[kontsy]

../images/Emo45.gif

אני מכירה המון אנשים נהדרים שאכלו אותם בלי מלח בב"ש, סתם ככה...

 

[יום של שמש]

אלו המילים האחרות שלך..

אני כמובן לא מתכוונת להתווכח איתך על זה.

 

[lidaka]

ברור, אבל חשוב שתכתבי

שאת לא מתכוונת להתווכח איתי על זה.

 

[יום של שמש]

שכחת את הכמובן ../images/Emo8.gif

 

[katya123]

האמת חששתי מהסובייקטיביות בראיונות

אבל בסופו של דבר אני מרגישה שזה מה שכ"כ עזר לי בראיון הראשון (ונתן לי הרבה בטחון לקראת השני). אחת המראיינות הייתה פסיכיאטרית ילדים (שתיהן היו מאד חביבות וקשובות ויצרו אוירה באמת נינוחה), ובתור מישהי שבאה מרקע של פסיכולוגיה (הייתי מאבחנת פסיכוטכנית ואני חונכת בעלם- עמותה לנוער בסיכון) היו לנו הרבה נושאים במשותף והאמת רוב הראיון התמקד בכלל בפסיכולוגיה. והרגשתי שזה ממש התחום שלי והיו לי עמדות מאד מגובשות בנושא. מצד שני, זה יכל באותה קלות גם לפעול לרעתי, ויכולתי "לאכזב" אותה אם לא הייתי מציגה באופן נכון את הדברים... אולי, אי אפשר לדעת. ובכלל, תחשבו על זה שנייה: 700 איש מגיעים לראיונות וכבר מחזיקים ב-2 תכונות חשובות לרופא. גם נבונים (אני אהיה לארג'ית ואגיד שהבגרות והפסיכומטרי משקפים אינטילגנציה... למרות שזה לא כזה חד-משמעי..) וגם בעלי רצון ושאיפה להפוך לרופאים (הגישו מועמדות לא?). בהרבה מהארצות בחו"ל, הרבה מתוך ה-700 הופכים להיות רופאים לא רעים בכלל... ולדעתי, אין סיכוי ש"רק" 70 מתאימים להיות רופאים, לפחות 200 הם גם בעלי חמלה ויושר, חרוצים ומוכנים לעבוד קשה למען המקצוע, חזקים באופי ומסוגלים להתמודד בצורה סבירה עם הלחצים... שמבחינתי זו כבר התחלה לרופא טוב.. אז איך בוחרים?? לבחור את הטוב ביותר מהטוב ביותר... מה אתם הייתם עושים? ופה אני חושבת שנכנס קצת העניין של ההזדהות עם המרואיין... באופן בלתי נמנע ונשלט, ולא משנה כמה נכחיש, באיזשהו אופן נמשך לאנשים שמזכירים לנו את עצמינו, את התכונות הטובות שלנו, ולרופאים שמראיינים- את "יורשי העצר" אם יורשה לי... זו עבודה קשה ואני חושבת שבסך הכל המראיינים באים עם הכוונות הכי טובות והרגשתי שמאד הוגנים איתי בשני הראיונות... אבל, אני באמת חושבת שיש הרבה יותר מ-70 איש שמתאימים... ואפילו שמעתי על מראיין אחד שהפסיק לראיין כי הוא הרגיש שהוא לא רוצה להחליט את הדברים האלה וזה לא ממש הוגן להחליט על סמך שעה מי מתאים ומי מתאים יותר... והאמת, אני ממש שמחה שאני לא במקומם... זו אחריות כבדה ומדובר פה בחלומות של אנשים ובשנים של השקעה, הייתם רוצים לעשות את זה בעצמכם?

 

[FitzF]

בראיון הראשון

אני יצאתי עם תחושה שהראיון עצמו היה "פייר" כלומר נתנו לי הזדמנות להתבטא (אמנם היה רושם של מרחב זמן קצר שנתנו), אני אמנם לא ניצלתי את זה למיטבי, אבל מבחינת הבוחנים לא היו לי תלונות. בראיון השני לעומת זאת, הייתה תחושה שאחד המרואיינים ממש לא מרוצה. לא ברור לי למה, כי לא הבעתי דעה קיצונית כלשהי, או שום דבר (לדעתי כמובן) שיכל לגרום לתגובה כזו. אז יצאתי עם הרגשה שהראיון הזה היה "לא בסדר". אין לי דרך להסביר את ההרגשה עצמה. גם אין לי דרך לדעת מה הלך שם בדיוק. אבל זה מה שיש. לא עברתי את הראיון השני. ומה שחבל לי בזה (או למעשה מעתים את התחושה הרעה) זה שאני חושב שזה בגלל אותו בוחן שהחליט משום מה שאני לא מספיק טוב.