בצד סיכונים ברורים יש בטיול בדד יחודיות נדירה
אני מבין לחלוטין מי שאינו מסוגל/חרד לטייל לבד. אבל שווה שכל אחד יחשוב לעצמו ממה למעשה נובעות החששות...
להיות לבד עם עצמו?
מהחושך?
חוסר בטחון? ממה? (מלהסתדר לבד בשטח או אולי מבע"ח או אנשים רעים...?)
האם החששות מוצדקים או העצמות של פחדים שלא בהכרח יש להם בסיס?
 
הרבה טיולי יום עשיתי לבד.
בטיול דו יומי במדבר יהודה אחרי באמת יום קשה (שבו שרירי הרגליים שלי נתפסו אחרי 3 ק"מ ולפני עוד 12 ק"מ מדבריים הררים וקשים)
הגעתי לחניון צאלים לעת ערב וולאחר מס שעות הצטרפה לחניון מהבית שותפתי ושם הבנתי שלמעשה שמלבד אספקת מים אין לי צורך בדבר.
ממה אני חושש? להישאר לבד בלילה? הרי גם ככה המתנתי כמה שע לבד ועוד מעט אלך לישון.
מעוד יום בהרים לבד? הרי עברתי יום מאוד קשה בהרים והתגברתי.
 
אז בצד הסיכונים הנכונים של פציעה אני לפחות מוצא בהליכת בדד אתגר מיוחד יחד עם הזדמנות נדירה להיות באמת עם עצמך. באופן הכי נקי וטהור שיש והזדמנות לגלות על עצמך ובתוכך דברים שלרוב ביום יום חבויים בתוך השגרה והרעש מסביב.
 
וואלה התפלספתי....
 
חנוכה שמח!