שלום ד"ר אורינג
בספרות וגם פה במאמרי הפורום מאוד בולטת הגישה לפיה OCD נוצר כתוצאה מתקלה בתיבת ההילוכים במוח אשר גורמת להתקעויות, והפתרון הוא להחליף הילוכים (ד"ר שוורץ) / להיחשף לחרדה שוב ושוב (פרד פנזל) וכך לאחר מספר חודשים אפשר להגיע ל OCD חלש מאוד ולשמור עליו.
מניסיון אישי - זה עובד באופן חלקי מאוד, ולא טריוויאלי בכלל להבין מתי באמת "החלפת" הילוך... והדרך הנכונה לראייתי היא רכישת מיומנויות מדיטציה - שעוזרות לי, אבל לא תמיד ולא מספיק - כי בסתיו-חורף האחרון הייתה אצלי התדרדרות ברורה למרות כל המדיטציות.
אבל ערב אחד התרחשה תפנית. לפני כחודש (אמצע פברואר), שקעתי מעט במחשבות, ולפתע הגעתי למסקנה שהפחד הכי עמוק שלי הוא הפחד מלהישאר 'בינוני' ולמות 'בינוני'. מיד עניתי לעצמי שאני כבר לא בינוני כי הצלחתי יפה במספר תחומים - ומאותו רגע ה-OCD נחלש מאוד ונשאר חלש משמעותית מספר שבועות ברצף! אני חושב שאולי הצלחתי ללחוץ על איזשהו כפתור בתת מודע שגרם לשינוי. לכן השאלות שלי הן:
1. האם זה אומר אולי שתיאוריית תיבת ההילוכים לא נכונה ושהOCD מופעל על ידי 'גרעינים' תת-מודעיים של עיוותי חשיבה בלבד? או שהיא כן נכונה אבל התקלה הגנטית מועצמת כשיש גרעינים?
2. יתכן שזה הפוך ושה-OCD הוא זה שיוצר את עיוותי החשיבה ויש משוב הדדי ביניהם?
לדוגמה (אמיתית ממני): אני רוצה להיות זמר טוב > נכנס לאובססיה עם נושא השירה > שאר נושאי החיים נראים פחות ופחות חשובים > נוצר דפוס חשיבה שנמשך חודשים ארוכים שאם לא אהיה זמר טוב = לא הגשמתי את עצמי = אני בינוני > החרדות מתחזקות.
3. אתמול התבשרתי שאולי נטוס כל המשפחה ליוון בקיץ - מאותו רגע הOCD שלי לגבי חרדת הטיסה שלי התחזק מאוד וההרגשה שרק עצם הידיעה שבקיץ מחכה טיסה - היא כמו "צל" שיכול להעיב עלי במשך כל החודשים שלפני הטיסה. מה לפי דעתך אוכל לעשות כדי להקטין ככל האפשר את ה"צל" הזה? (אני מאמין שזה לא מנותק מהסעיפים הקודמים ושהתשובה בטח נמצאת בטכניקות ההתנהגותיות והקוגנטיביות).
מקווה שלא יצא ארוך מדי, ותודה!
