משתף.... (הOCD שלי)

משתף.... (הOCD שלי)

שלום לכולם, כמו חברי הפורום גם אני מתמודד עם או סי די, אני כבר לא יודע אפילו אם אני מתמודד, זה נהפך לחלק מהחיים והזהות שלי שכבר אין לי מושג. בהתחלה ידעתי שאני משהו קורה, ומשהו לא תקין, כי זה התפרץ אצלי ב2008 , ממש ביום בהיר, זה התחיל בשינוי של החוויה שלי את העולם, והמשיך בקריסה, ואז התמודדות עם מה שקרה. בהתחלה ידעתי להבחין כי משהו לא הגיוני או זה לא אמור להיות ככה, או משהו מוזר קורה ואני רוצה להבין מה קורה לי. עדיין לא היה לזה שם, עד האיבחון שנתנו לי שזה OCD . אך עד האבחון שסוף סוף מצאתי לשם לדבר הזה , על מנת להבין מה יש לי עברתי תלאות, זה התפרץ לי בצבא, ועד שקיבלתי את הקבן ואז הפסיכיאטר וכו' שיסבירו לי מה יש לי, אפשר להגיד שאולי היה מאוחר מידי...
בהתחלה לאחר שיצאתי מהצבא, הבנתי שזה לא ככה, ידעתי להבחין, וידעתי איך צריך להרגיש ואיך המוח שלי פועל, ואיך העולם נחווה , זכרתי איך היה לפני זה וידעתי מה צריך להיות. עכשיו כשעברו כבר 7 וחצי שנים אני כבר יודע מה נכון ומה לא, הכל התערבב לי, הOCD הוא כבר חלק שזור בתוכי וממני. זה כמו תמנון במוח שלי שאני נלחם בו והוא מנסה בכל זרועותיו להיתפס על כל חלק במוחי ובמיוחד בנפשי, האם התמנונן הזה היום כבר זהו? לכד הכל בנפשי? כל חלקה טובה שהייתה לי? אני לא רוצה לחרוץ את גורלי, לפעמים אכן הוא חזק ולפעמים הוא נחלש, זה תקופות.

זה התחיל מפחד להשתגע, ופחד שאני משוגע (העולם נחווה שונה, מחשבות מוזרות וחודרניות שלא נותנות מנוח), פחד שיקרה משהו רע לקרוביי או אהוביי, פחד שאסון יקרה, אחרי זה תחושת אשמה על דברים רעים שקורים הן בעולם והן לאנשים, שכאילו זה באשמתי, או בגלל שאני לא חושב נכון או כמו שצריך. לרוב זה נראה לא הגיוני , אבל כשהחרדה ממש גבוהה זה נראה ממש אמין, שכאילו בגללי קורים דברים. על מנת להרגיע או לבטל את הדברים האלו , א האסון שעומד לקרות ביצעתי טקסים, טקסים להרגיע את החרדה...התוכן השתנה, הטקסים גם משתנים. אולי למתבוננן מהצד הטקס שאני עושה בפעולה או בראש ישמעו מוזר, לטקס עצמו יש היגיון פנימי מסויים, זה היגיון שאני המצאתי, או הבנתי איכשהו, ואכן איכשהו זה הרגיע אותי לכמה דקות, עד הפעם הבאה שהמחשבה או הדחף או החרדה תעלה, היה לטקס אפקט מרגיע, אפילו אם לכמה שניות או דקות. אז אם טקס שהיה לי "אל תילחם" אמרתי לעצמי "אל תילחם" אל תילחם בחרדה, במחשבות, בדחפים... אז זה הרגיע, כי לא נלחמתי, אבל אז הייתי צריך לחזור על משפט זה חזק יותר או פעמים רבים יותר במן מעגל כזה, להרגעת החרדה... ולאחר כמה זמן שזה כבר לא עבד אז אמרתי לעצמי "תיגע כל פעם שהמחשבה או החרדה או עולה וכך אני מבטל את המחשבה האיומה" ... אז המחשבה עלתה , נגעתי עם האצבע, בבטן או במשהו, אם אנשים היו לידי אז עשיתי כאילו אני נוגע, בדימיון וכו'. וכשזה הפסיק לעבוד והחרדה, והמחשבות התקיפו אותי בכל עוצמתם , אז או שחזרתי לטקס ישן "אל תילחם" או המצאתי טקס חדש, זה לא בידיוק המצאתי, אלא משהו שעשיתי שהרגיע לי את החרדה ובעצם חזרתי על פעולה זאת.

טקס / פעולה להרגעה של חרדה זה לגיטימי , בני אדם עושים טקסים, וזהו צורך פסיכולוגי בטקסים במיוחד בדתות וקהילות. למשל בתי כנסת, יום כיפור, תפילה. הטקס בעבר וגם כיום נועד להפחית חרדה במציאות שהיא בלתי צפוייה, ואיכשהו לחזות את האירועים שיקרו . זהו צורך של בני האדם לדעת מה יקרה, והם מעגנים את תחושת הביטחון בטקסים. טקסים הם טובים, הבעיה היא שכשזה הופך במקום דבר שמשרת אותנו ומטיב איתנו , לדבר שאנו תלויים בו בכל מחיר ובאובססיה בלתי ניתנת לעצירה. וכך במקום שהטקסים כמו יום כיפור, תפילה ובית כנסת למשל אך יש עוד המון דוגמאות, כמו שתיית קפה בבוקר , או לאכול בצהריים וכו', שנועדו לעזור לנו לתפקד בחיים ולתת לנו ביטחון, הטקסים שלי בכל אופן הפכו אותי לתלותי בהם וגרמו ההפך.

קצת אספר על עצמי כרגע , סיימתי לא מזמן תואר במדעי ההתנהגות , למדתי (פסיכולוגיה-סוציולוגיה-אנתרופולוגיה). מה שאני מספר על טקסים זה מלימודים עמוקים על טקסים והפונקציות שלהם אצל בני האדם, חברות ותרבויות. ולימוד זה אכן עזר לי להבין ולזהות את הטקסים שלי, ואולי אפילו לראות חלק מהם בהיגיון מסויים, למה אני עושה אותם, פשוט עושה אותה לא נכון או לא כמו שצריך, או בכל אופן זה טקסים אישיים ולא חברתיים, בגלל זה הם גם מוסתרים מהחברה. הלכתי ללמוד את התואר הזה כדי ללמוד פסיכולוגיה, ולנסות לעזור לעצמי, ואולי אף להמציא את השיטה או הגלגל שיעזור לכולם, אך אין כזה דבר. אין שיטה לנצח , אין לי מושג מה יעזור למישהו , או לאנשים, רק אולי בערך מה יכול לעזור וגם זה לא תלוי בי אלא בבן אדם.
אני עדיין בתוך מעגל הקסמים הזה, שאוב בתוך לולאה מיום ליום, מתמודד, לפעמים ניכנע, לפעמים זורם ופשוט איכשהו מנסה למצוא את עצמי בתוך עולם רווי "סכנות" אפשריות וכו'.

אין לי מושג מה לעשות, כי זה מעגל, אין לי מושג איך לצאת, אך מקווה וחייב להיות אופטימי ולנסות לפעמים גם להיתעסק בדברים אחרים, לפחות לאיזה קצת זמן מהיום, אז אני אוהב לנגן , הליכה, כתיבה וכו' וגם למידה. אני חושב שללמוד את "האוייב" או הוא חשוב מאוד, אני לא יודע אם הוא אוייב כי לפעמים הוא לא אוייב, אך חשוב מאוד ללמוד על ההפרעה.. (מצורף לינק לקובץ PDF בסוף , של פרק מלימודי פסיכולוגיה על OCD מי שרוצה, חשוב מאוד לא לקרוא זה כעובדות על, אלא כסה"כ מידע נוסף שאפשר להשתמש בו ולהבין טוב יותר את ההפרעה או התופעה שלנו)

הדבר שתמיד איכשהו מחזק אותי וגורם לי להמשיך הוא שאני אומר לפעמים לעצמי: אם אני יוצא מנקודת הנחה שאין מרפא, שזה הולך איתי כל החיים, חחח "נגעת נסעת"... אז מה הייתי עושה? איכשהו בקבלה הזאת, זה גורם לאיזשהו שחרורר מסויים, שאני מפסיק להילחם, מפסיק למצוא פתרון, ומנסה איכשהו לחיות, כמו כל אחד אחר שמתמודד עם משהו בין אם זה סכיזופניה או נכות ברגל... אז אני כנראה נכה בראש, זה משהו איתי , אבן כבדה שאני נושא עימי, אך אם אני יתעסק כל הזמן באבן הזאת , אני לא אעשה דברים אחרים שהייתי רוצה לעשות לולא היה לי הOCD. אז בואו נגיד ועכשיו אין לי OCD מה הייתי עושה? ואני מנסה לעשות את זה... זה סוג של פתרון או דרך שמצאתי... לא קלה, אבל קשה להגיד שאין ברירה.

לינק לקובץ PDF

http://www.upfile.co.il/file/498689972.html
[URL]http://www.upfile.co.il/file/498689972.html[/URL]
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
היי חבר יקר

אפשר בהחלט לחיות עם אוסידי ועל ידי כך לנצח אותו ואפשר גם להפטר ממנו. קראתי את כל מה שסיפרתי והרגשתי כאילו דיברת עלי. עם הזמן מה שאתה חש יעבור , מנסיון גם אני חשתי את תחושת האוסידי הוא אני אבל כיום אחרי טיפולים והתמודדות ניצחתי את האוסידי.
 
תודה רבה, הלוואי הלוואי...

לנצח זה להיפרד מחבר, חבר לא טוב, למה אנחנו מתאהבים במנייאקים?
 
למעלה