התמודדות cbt עם ocd פילוסופי שאינו בר חשיפה ומניעת תגובה
ד"ר אורינג שלום,
כידוע, העקרון המרכזי ביעילות של טיפול cbt נגד Ocd הינו "חשיפה ומניעת תגובה", היינו שחושפים ומעמתים את הסובל עם הקומפולוסיות והטריגרים מעוררי החרדה, ומעמתים אותו אמפירית עם העובדה שלא קורה דבר, ושחששותיו וספקותיו מוגזמים.
במקרה שלי, ישנו ocd פילוסופי, שכולל פחד מ"אסונות", שמצד אחד מוסכם ללא עוררין שמדובר על "אסונות", מצד שני אלו אסונות שהאדם לא מודע לקיומם, הם מחוץ לתודעת האדם ולא ניתן לאשש או להפריך את התרחשותם באופן אמפירי.
דוגמה:
חשש שהאדם מ*נקודת זמן מסויימת* "השתגע" ללא ידיעתו, באופן שבתודעתו הוא נשאר באותה מציאות, עם אותן זכרונות, מתפקד כרגיל והכל - אולם בפועל הוא השתגע וחי בתוך חלום.
דמיין מצב שעד נקודת זמן x חיית במציאות אמיתית, ואילו מנקודת זמן y, בעקבות המנעותך מלבצע טקס/קומפולסיה מסויימת, התנתקת לגמרי מהמציאות, וכל מציאותך היא חלום, בלי שאתה מודע לכך.
תסכים איתי שאם תדע שהשתגעת תראה זאת כאסון גמור...
תאר לך שאינך פסיכולוג, אינך מתכתב איתי כעת, אינך נשוי בכלל, אולי בכלל לא נולדת מעולם והכל פרי דמיונך?
מצד שני מדובר על שגעון שלעולם אינך יכול לדעת שהוא קרה.
טענת הocd היא שה"אסון" המדובר קורה בעקבות המנעותך מביצוע קומפולוסיה כזאת או אחרת... דבר הגורם לכך שעובר לביצוע הקומפולסיה חיית במציאות אמיתית, ומרגע שנמעת, אתה משוגע וכל האנשים סביבך הם פרי דמיונך.
תוכיח שלא?
ואינני מדבר כאמור על דיונים פילוסופיים על אמיתות המציאות בכלל...
אלא על מצד נקודתי ש*עד נקודת זמן x כן חיית במציאות נכונה*, ורק בעקבות זה שלא ביצעת טקס מסויים, החל מנקודת זמן Y, השתגעת ואינך מודע לכך!
השאלה שלי אליך: איך מתמודדים עם הocd המתוחכם הזה באופן קוגנטיבי, והתנהגותי? (אם זה אפשרי בכלל)
קוגנטיבי - תוכיח לי שלא השתגעת לפני דקה?
התנהגותי - גם אם תיחשף ותמנע מהטקסים החרדה לא תפחת, כי לעולם לא תוכל להוכיח שהאסון לא התרחש ולא התנתקת מהמציאות.
אדרבה...החשיפה תחזק לך את הספק.
אשמח לשמוע את דעת כבודו, ורעיונות של גולשים נוספים.