סובלת בכל רגע
New member
מתוסכלת ומתסכלת
היי חברים,
משתפת בתקווה שאולי מישהו יוכל לעזור לי..
האוסידי שלי סובב בעיקרו סביב נושא הניקיון וספקות אם עשיתי או לא עשיתי כל מיני דברים.
הפחדים שלי נמצאים לי בראש 24/7 ולאנותנים לי מנוחה לרגע. הם נמצאים שם בכל פעולה הכי קטנה ובביסית שאני עושה. אני תמיד מפחדת שעשיתי דברים בצורה לא טובה שעלולה לזהם את מי שאני אוהבת. רוב הזמן אני מוצפת בפחדים שאולי הבאתי משהו מהרחוב והשתמשתי בו (מבבונים, נייר טואלת, בקבוק מים וכו) אולי לבשתי בגד מהסל כביסה, אולי המגבת נפלה לי ודרכתי עליה בכוונה ואז הרמתי ותליתי בחזרה וכו.
כדי להתמודד, או יותר נכון לא להעלות את החרדה אני פשוט כל הזמן זורקת דברים, מחליפה ושוטפת ידיים עד שלא נשאר לי עור.
הבעיה היא שאני גם לא מסתפקת בזה. כדי להרגיש שאני בסדר אני מרגישה צורך לספר כל דבר כזה שעובר לי בראש לבן זוג שלי, כי המחשבה היא שהדברים הללו באמת קרו ושאני צריכה ליידע אותו בכדי שלא יקרה מצב שהוא מזדהם ממשהו שאני אולי עשיתי מבלי שהוא ידע.
אני מציפה את בן זוגי בכ 100 הודעות כאלו ביום, ובאימרות שלא מפסיקות לרגע. אין סיכוי שאני מצליחה להיות איתו מבלי להגיד לו ממה אני מפחדת שאולי עשיתי.
כל זה מביא לעצבים בינינו כל הזמן ולכך שאנחנו לא יכולים להיות יחד מבלי שהוא יהיה עצבני עלי.
המצב הזה גורם לי להרגיש שיותר קל לי להיות לבד כי אז הוידואים הם רק בהודעות, שזה גם גורם לעצבים, אבל יותר קל כי אני לא מוודא מיליון פעם שהוא הבין מה אמרתי או הקשיב למה שאמרתי.
אני מתוסכלת. לא כיף לי ככה. אין לי רוגע לרגע ואני לא מצליחה למצוא רגע של שלווה וכיף.
יש למישהו אצה? איך נפתרים מהוידואים האלו? זו הרגשה נוראית לא לומר את הדברים שאת חושבת שקרו כי זה כמו לפגוע באדם מבלי שהוא ידע ��
היי חברים,
משתפת בתקווה שאולי מישהו יוכל לעזור לי..
האוסידי שלי סובב בעיקרו סביב נושא הניקיון וספקות אם עשיתי או לא עשיתי כל מיני דברים.
הפחדים שלי נמצאים לי בראש 24/7 ולאנותנים לי מנוחה לרגע. הם נמצאים שם בכל פעולה הכי קטנה ובביסית שאני עושה. אני תמיד מפחדת שעשיתי דברים בצורה לא טובה שעלולה לזהם את מי שאני אוהבת. רוב הזמן אני מוצפת בפחדים שאולי הבאתי משהו מהרחוב והשתמשתי בו (מבבונים, נייר טואלת, בקבוק מים וכו) אולי לבשתי בגד מהסל כביסה, אולי המגבת נפלה לי ודרכתי עליה בכוונה ואז הרמתי ותליתי בחזרה וכו.
כדי להתמודד, או יותר נכון לא להעלות את החרדה אני פשוט כל הזמן זורקת דברים, מחליפה ושוטפת ידיים עד שלא נשאר לי עור.
הבעיה היא שאני גם לא מסתפקת בזה. כדי להרגיש שאני בסדר אני מרגישה צורך לספר כל דבר כזה שעובר לי בראש לבן זוג שלי, כי המחשבה היא שהדברים הללו באמת קרו ושאני צריכה ליידע אותו בכדי שלא יקרה מצב שהוא מזדהם ממשהו שאני אולי עשיתי מבלי שהוא ידע.
אני מציפה את בן זוגי בכ 100 הודעות כאלו ביום, ובאימרות שלא מפסיקות לרגע. אין סיכוי שאני מצליחה להיות איתו מבלי להגיד לו ממה אני מפחדת שאולי עשיתי.
כל זה מביא לעצבים בינינו כל הזמן ולכך שאנחנו לא יכולים להיות יחד מבלי שהוא יהיה עצבני עלי.
המצב הזה גורם לי להרגיש שיותר קל לי להיות לבד כי אז הוידואים הם רק בהודעות, שזה גם גורם לעצבים, אבל יותר קל כי אני לא מוודא מיליון פעם שהוא הבין מה אמרתי או הקשיב למה שאמרתי.
אני מתוסכלת. לא כיף לי ככה. אין לי רוגע לרגע ואני לא מצליחה למצוא רגע של שלווה וכיף.
יש למישהו אצה? איך נפתרים מהוידואים האלו? זו הרגשה נוראית לא לומר את הדברים שאת חושבת שקרו כי זה כמו לפגוע באדם מבלי שהוא ידע ��