גם לי לא ברורה ההקבלה עם טרנסית חילונית?
אם זה רק לרגל ה"תחרות" אז לדעתי להיות טרנס זה הכי קשה, על הסקאלה הלהטב"קית וכו'.
להיות בקהילה דתית שלא מקבלת את מי שאת זה קשה בלי קשר. ולא ברור בהתלבטות שלך האם את רוצה לצאת מהקהילה ואורח החים הזה? או שאת רוצה לחיות עם אשה, חיים דתיים, כמו שמתאים לך.
מאד יפה התובנה שלך על איך "לעושת חשבון ולא לפגוע בשידוכים של אחים" בעצם אף פעם לא נגמר. כי תמיד יהיה מישהו שעלול להפגע. ולמעשה אין זמן מתאים שבו את תוכלי להתחיל את החיים שלך ולחשוב על טובתך את ופחות על מי שעלול אולי להפגע.
למצוא את האומץ לעשות את זה לא פשוט. תתחזקי בהחלטה שלך ובמי שאת ותדעי שמגיע לך לחיות את החיים שלך, שהם חד פעמיים שלך. וכל אחד אחר חי את החיים שלו, וגם אם לכארוה נראה שהוא לא עושה פאדיחות, אין לדעת מה קורה בחדרי חדרים ואין לדעת איזה דברים יקרו לאנשים בלי שהם תכננו, כך שאל תמדדי את עצמך בסגרל מול מי שלכאורה "בסדר".
כשתדעי מי את ותחליטי שמגיע לך לחיות. ושאם תדחי את החיים הם עלולים לעבור ואף אחד לא ימחא לך כפיים על זה שהקרבת את עצמך.
כדאי מאד לעשות את היציאה והתהליך התחזקות לקראת יציאה עם אנשי מקצוע, פסיכולוגים שמתמחים בתחום הזה. של זהות מינית.
יש כאלה גם מסובסדים לדעתי דרך הארגונים.
הבית הפתוח בתל אביב ובירושלים יכולים להיות מקומות טובים להתחיל לבדוק על תמיכה מהסוג הזה.
ואגב, בסדרה נהדרת על טרנסיות, היתה מישהי שבאה מבית דתי. היא עשתה את המעבר לאשה, ויש לה קעקוע: שעשני כרצונו
וזה היה כ"כ חזק וכ"כ נכון בעיני.