מפגש נוסף אצל הסקסולוגית

קשת54

New member
מפגש נוסף אצל הסקסולוגית

סיפרתי לה כל מה שאני חושבת על הטיפול ועל החשש שלי... מתברר שהיא כן הבינה... היא התנצלה... והסבירה שהיא לא תכריח אותי שום דבר... ואפילו אמרה שנפסיק עם המשימות.. אם זה מה שאני מרגישה.. אז אני משוחררת מכל המשימות...
היא רק רוצה להכיר אותי... והיכרות זה בסדר..
סיפרתי לה על הילדים בגן ובכיתה א-ג... וגם על הילד בתיכון שדקר אותי... רציתי להמשיך לשתף גם על החייל בצבא שרדף אחריי עם אקדח סיכות... אבל נגמר הזמן...
כרגע אני בעיקר מרגישה הקלה... המטפלת הזאת כן טובה, היא כן מכירה בא מיניות כנטייה מינית... היא אמרה את זה כנראה כי היא רצתה להעלות אצלי את התהייה שאולי אני טרום מינית.. אבל לא התכוונה לקבוע עובדה... היא אמרה שאם נוח לי להגדיר את עצמי א מינית... זה בסדר גמור והיא לא תתווכח עם זה... והסברתי לה גם שזאת סקאלה וזה לא אומר שאני נטולת נטייה.. או שאין לי בכלל משיכה מינית... אני חושבת שאולי כן כדאי לי לסמוך עליה.. סה"כ היא מאוד נחמדה וחייכנית...
נראה לי שקצת העצבתי אותה עם הסיפורים שלי... כי באיזה שהוא שלב היא הפסיקה לחייך...

אני תוהה אם הייתי אולי דרמתית מדי... בכיתי כשסיפרתי על התלמיד מיב... שדקר אותי עם עיפרון... וקראתי לה שיר שכתבתי עליו בקול מאוד בכייני.. לא התכוונתי להתבכיין... לא רציתי שהיא תרחם עלי או משהו.. רק רציתי שהיא תדע מה היה כדי לשתף... כדי לספר לעוד מישהי חוץ ממי שכבר שיתפתי.. אבל אני לא מבינה למה הדמעות... הרי כל הזמן אני לא בוכה כשאני מספרת על זה אז למה עכשיו אני כן בוכה... זה נקרא רחמים עצמיים? לא רציתי לבכות... החזקתי את הדמעות בעיניים... אבל הן טפטפו בסוף בכל זאת.... לבכות זה בסדר... לא אומר שלא... אבל עד עכשיו לא בכיתי בגלל זה...אז למה עכשיו כן??? זה נראה לי קצת לא בסדר...
 

Michelle31

New member
הי קשת54 :)

לפעמים לבכות זה טוב... זה לא עניין של רחמים עצמיים, לפעמים אנחנו בוכים דווקא במקום שאנחנו מרגישים בטוחים בו, ואז אנחנו מרשים לעצמנו להתפרק...
בכל מקרה אני שמחה שהסקסולוגית נחמדה ומשתפת פעולה, ומקווה שהמפגשים הבאים יעשו לך רק טוב על הלב...
 

קשת54

New member
היי..

אני מרגישה בטוחה עם המון אנשים ובכל זאת לא בוכה מולם... סיפרתי על זה עשרות פעמים לחבר שלי ולא בכיתי כשסיפרתי לו...ואני הכי סומכת עליו בעולם ולמרות זאת לא בכיתי... דווקא איתה כן בכיתי וזה היה לי מוזר... אני לא מרגישה עדיין כל כך בטוחה עם המטפלת... רק התחלתי להכיר אותה ואני עדיין חשדנית בקשר לטיפול...
עכשיו אני תוהה מה היא חושבת על זה שבכיתי ואיך זה יתפרש...
בכל אופן.. גם אני שמחה שהיא משתפת פעולה איתי ומקווה שהמפגשים הבאים יגרמו לי להרגשה טובה יותר...
כרגע אני חושבת איך אני יכולה להפחית את הלחץ עלי מהבחינה המינית... כי עכשיו כשאין את המטלות של הסקסולוגית... "מותר לעשות מה שנרצה..." אני מרגישה שזה מסוכן בשבילי קצת... בדיוק מהסיבה הזאת... והוא רוצה הכול...
החבר שלי אמר "מה כבר יכול לקרות?"
הסברתי לו את כל ההשלכות והוא אמר שאם זה כך... אז באמת עדיף שלא...
אז חשבתי לעצמי... לא מספיק שאני אומרת "לא" אני צריכה גם לנמק?
כי אם אני לא מוצאת נימוקים מספיק טובים אז...?
אני לא רוצה לנמק או לתת הסברים... רק להחליט על גופי בעצמי...זה הכול...
 

p019

New member
המלצה

בגדול, אני מעמינה שצריך לזכור שיש בן אדם אחר מולך כשאת מדברת עם מישהו ושלבן אדם הזה יש חיים ובעיות ותהיות.
וכל זה נכון חוץ מאשר במקרה אחד: כשאת אולכת לפסיכולוג/ית.
&nbsp
היא נמצאת שם בשבילך.
מה שהיא חושבת או מרגישה לא רלוונטי. היא לא עמורה להגיב עם את גורמת לה אי נוחות.
אם את מרגישה צורך לבכות - תבכי
אם את מרגישה צורך לצרוח - תצרחי.
&nbsp
בשביל זה קיים טיפול.
זה אמור להיות מקום שבו תרגישי בתוחה להגיד כל דבר ולהוציא החוצה מה שמפריע לך.
&nbsp
אז תהיה עמיצה ואל תפריעי לדברים כמו "איך זה נראה מצד השני" לעצור בעדך.
 
למעלה