אתה מכיר את האימרה: משפחה זה משפחה עד שזה מפריע לכיס
כשאדם נמצא בחובות בלתי-הפיכים- אין מנוס מפשיטת-רגל. זה כואב ולא נעים, בעיקר לאגו.
אבל אחרי פשיטת הרגל, יש הרבה אנשים שרוצים ומוכנים לעזור.
אל תצפה שזו תהיה המדינה, כי הציפיה הזו מופרכת מיסודה: הרי המדינה סיפקה מנגנון שמאפשר לאדם לשמוט את חובותיו כמעט לחלוטין.
גם בכל הנוגע לתרופות, סל התרופות בישראל דווקא מתקדם מאוד, אפילו בהשוואה למדינות מערביות.
ובאופן דומה: תמיד תהיה את התרופה הכי חדשנית שלא תיכנס לסל. וכשתכניס אותם הדיון יעבור אוטומטית לתרופות הבאות.
כך שמדובר בדיון מופרך: תמיד יהיה מישהו שידרוש שיביאו לו עוד כסף, וידרוש שיקחו ממישהו אחר כסף כי רק לו מגיע,
עכשיו בדיוק - זו הטענה של הנכים, אתמול אלו היו הרופאים, ומחר אלו יהיו המרצים - טענות מסוג זה הן מופרכות באופן דומה, וחסרות משמעות לנושא שלנו.
גם בכל הנוגע לאבטלה: המדינה דווקרא רצתה מאוד לעבור למודל וויסקונסין בו היא מסייעת להשיג עבודה ולא להסתפק במתן קיצבאות.
ההתנגדות - באה מצד אלו שטוענים שהפיתרון הוא רק לשפוך עוד כסף.
גם בנושא האבטלה: האבטלה היום נמוכה באופן מגוחך. אני אישית מכיר בחור בן 60 שהתגרש ואיבד את עבודתו (והוא עוד גר בפריפריה). לא תאמין כמה מהר הוא מצא עבודה.
וזה לא שהתמזל מזלו - כמעט לא צריך הכשרה, והשכר לא רע בכלל.
השאלה האמתית היא כזו: בא אליך מישהו ומבקש עזרה, לא כסף אלא עזרה אמתית: האם תעזור לו?
אם באמת תטרח לבדוק, תמצא רמת סולידריות מדהימה, לצד המון צבועים שטוענים שאם לא שופכים כסף על כל בעיה זה אומר שאין סולידריות.
תמצא המון אנשים שמוכנים לפתוח את ביתם ולעזור לאדם שמעולם לא פגשו לפני כן.
בכל הנוגע לצרפת וארה"ב:
באותה תקופה, צרפת קידמה מדיניות לאומית שאפתנית במיוחד: היא יישמה חינוך אוניברסלי, מדיניות ממשלתית להדברת האבטלה והעוני, הפכה את פריס מעיר שרובה סימטאות וסלאמס לעיר שאתה מכיר היום, עודדה סחר חופשי ותעשיה על חשבון האצולה שחנקה אותה עד אז.
ומטרת הכיבושים - הייתה מטרה שהעם הזדהה איתם והיה מוכן למות למענה: שהמדינה תפעל למען האנשים ולא למען האצולה.
זו בדיוק הסיבה שבעוד במדינות אחרות אנשים הטילו בעצמם מומים כדי לחמוק מגיוס, בצרפת התופעה הייתה זניחה.
ארה"ב, גם אם פעלה באכזריות כלפי אינדיאנים שהפעילו אלימות - הייתה גם ייחודית בכל הנוגע לזכויות האדם. זה לא שאנדיאנים בארה"ב קופחו לעומת שאר אמריקה - אלא די להפך, בארה"ב הייתה להם אופציה אחרת (גם אם בדיעבד נראית לא משהו),
לצד עוולות, התקיימו קבוצות לחץ ומנגנונים לתיקונם.
אנשים לא מתנדבים ומקריבים את עצמם למען מה שהם שונאים.
כשכופים עליהם גיוס הם מחכים לשעת כושר ובהזדמנות הראשונה בורחים יחפים משדה הקרב, ולכן צבאות שהתבססו על גיוס כפוי - התמקדו בעיקר במשמעת ותרגילי סדר.
מדינות לאומניות משקיעות הרבה משאבים כדי למנף את תחושות הלאומיות והקרבה - לתחושות שנאה כלפי מי שלא שייך ללאום.
אחרת הן חוזרות לאותה בעיה.
כשאדם נמצא בחובות בלתי-הפיכים- אין מנוס מפשיטת-רגל. זה כואב ולא נעים, בעיקר לאגו.
אבל אחרי פשיטת הרגל, יש הרבה אנשים שרוצים ומוכנים לעזור.
אל תצפה שזו תהיה המדינה, כי הציפיה הזו מופרכת מיסודה: הרי המדינה סיפקה מנגנון שמאפשר לאדם לשמוט את חובותיו כמעט לחלוטין.
גם בכל הנוגע לתרופות, סל התרופות בישראל דווקא מתקדם מאוד, אפילו בהשוואה למדינות מערביות.
ובאופן דומה: תמיד תהיה את התרופה הכי חדשנית שלא תיכנס לסל. וכשתכניס אותם הדיון יעבור אוטומטית לתרופות הבאות.
כך שמדובר בדיון מופרך: תמיד יהיה מישהו שידרוש שיביאו לו עוד כסף, וידרוש שיקחו ממישהו אחר כסף כי רק לו מגיע,
עכשיו בדיוק - זו הטענה של הנכים, אתמול אלו היו הרופאים, ומחר אלו יהיו המרצים - טענות מסוג זה הן מופרכות באופן דומה, וחסרות משמעות לנושא שלנו.
גם בכל הנוגע לאבטלה: המדינה דווקרא רצתה מאוד לעבור למודל וויסקונסין בו היא מסייעת להשיג עבודה ולא להסתפק במתן קיצבאות.
ההתנגדות - באה מצד אלו שטוענים שהפיתרון הוא רק לשפוך עוד כסף.
גם בנושא האבטלה: האבטלה היום נמוכה באופן מגוחך. אני אישית מכיר בחור בן 60 שהתגרש ואיבד את עבודתו (והוא עוד גר בפריפריה). לא תאמין כמה מהר הוא מצא עבודה.
וזה לא שהתמזל מזלו - כמעט לא צריך הכשרה, והשכר לא רע בכלל.
השאלה האמתית היא כזו: בא אליך מישהו ומבקש עזרה, לא כסף אלא עזרה אמתית: האם תעזור לו?
אם באמת תטרח לבדוק, תמצא רמת סולידריות מדהימה, לצד המון צבועים שטוענים שאם לא שופכים כסף על כל בעיה זה אומר שאין סולידריות.
תמצא המון אנשים שמוכנים לפתוח את ביתם ולעזור לאדם שמעולם לא פגשו לפני כן.
בכל הנוגע לצרפת וארה"ב:
באותה תקופה, צרפת קידמה מדיניות לאומית שאפתנית במיוחד: היא יישמה חינוך אוניברסלי, מדיניות ממשלתית להדברת האבטלה והעוני, הפכה את פריס מעיר שרובה סימטאות וסלאמס לעיר שאתה מכיר היום, עודדה סחר חופשי ותעשיה על חשבון האצולה שחנקה אותה עד אז.
ומטרת הכיבושים - הייתה מטרה שהעם הזדהה איתם והיה מוכן למות למענה: שהמדינה תפעל למען האנשים ולא למען האצולה.
זו בדיוק הסיבה שבעוד במדינות אחרות אנשים הטילו בעצמם מומים כדי לחמוק מגיוס, בצרפת התופעה הייתה זניחה.
ארה"ב, גם אם פעלה באכזריות כלפי אינדיאנים שהפעילו אלימות - הייתה גם ייחודית בכל הנוגע לזכויות האדם. זה לא שאנדיאנים בארה"ב קופחו לעומת שאר אמריקה - אלא די להפך, בארה"ב הייתה להם אופציה אחרת (גם אם בדיעבד נראית לא משהו),
לצד עוולות, התקיימו קבוצות לחץ ומנגנונים לתיקונם.
אנשים לא מתנדבים ומקריבים את עצמם למען מה שהם שונאים.
כשכופים עליהם גיוס הם מחכים לשעת כושר ובהזדמנות הראשונה בורחים יחפים משדה הקרב, ולכן צבאות שהתבססו על גיוס כפוי - התמקדו בעיקר במשמעת ותרגילי סדר.
מדינות לאומניות משקיעות הרבה משאבים כדי למנף את תחושות הלאומיות והקרבה - לתחושות שנאה כלפי מי שלא שייך ללאום.
אחרת הן חוזרות לאותה בעיה.