ילדה שלא אוכלת

[שוּש]

ילדה שלא אוכלת

יש לי בעיה שמטרידה אותי מאוד. הבת שלי בת שנתיים ו-9 חודשים. היא שוקלת 10.5 קילו. זהו. כמובן שהיא רזה מאוד, ואוכלת מעט מאוד. ניסיתי הכל: פרסים, סיפורים, התעלמות, תחנונים, הכל. לפעמים זה עוזר ולרוב לא. גם כשהחלטתי לא להתחנן, אחרי כמה שעות הרעבה היא באה ואמרה לי שהיא רעבה. אכלה 4 ביסים והלכה... אחרי צום של יום שלם! הייתי חושבת שהיא פשוט לא רעבה, אבל כשאני מצליחה לשכנע אותה לאכול על ידי פיתוי כלשהו (היום זה היה בקבוק ריק של תרופה...) היא אוכלת יחסית בסדר. ואז אני שואלת את עצמי: הרי אם לא הייתי מצליחה, היא לא הייתה אוכלת את כל זה, וזה שהיא כאן אכלה עכשיו מראה שהיא רצתה והייתה צריכה את זה. אז איפה תחושת הרעב הנורמלית? האם כל כך שווה לה להתעקש? אני חוששת שאם אוותר ולא אדחוף לה בכוח (ממש ככה), יקרה מה שבעצם רובנו מנסים בדיאטה: הגוף יתרגל לצרוך פחות אוכל, וכך הקיבה תצטמק יותר ויותר, כך שבכלל אפסיד מזה. מה עושים? איך נוהגים? אני מיואשת ומודאגת מזה מאוד. יש לציין כמובן שעשינו את כל הבדיקות כדי לשלול בעיה רפואית.

 

[אמאורית]

בגן היא אוכלת?

תנסי לדאוג שבגן היא תאכל ארוחה טובה, תבקשי מהגננת שיאכילו אותה כמו שצריך, אני לא יודעת אם היא עדיין (אם בכלל) אוכלת בקבוק - אבל אם כן, אז תני לה עוד בקבוק באמצע היום ככה בשביל תוספת. ואם תוך כדי משחק היא אוכלת, אז שבי, שחקי ותאכילי. אבל לפני הכל הכל.... הילדה מתפתחת יפה? הרופא לא ראה איזו שהיא בעייה? אז למה להילחץ? גם אם היא אוכלת מעט... היא אוכלת משהו? אולי זה מספיק לה, לדעתי תתייעצי שוב עם הרופא שלה שיגיד לך אם זה בעייתי מבחינתה או לא. ובתאבון....

 

[שרון של אייל וליאור]

../images/Emo45.gifמצטרפת לכל מילה ומוסיפה המלצה

תעשו לה בדיקת דם. המוגלובין נמוך מוביל לחוסר תיאבון. אם זו הבעיה תוספת ברזל יכולה לפתור ולו במעט את העניין. אגב - אייל גם עבר את מחסום 10 הק"ג בגיל שנה וחצי ולא עלה המון גם אחר כך. קשה להגיד עליו שהוא לא אוכל.. היו תקופות שאמרו שהוא לא כלכלי לגן שלו מ=בגלל כמויות המזון שלו.. יחד עם זאת - כנראה שזה עניין של מבנה או אולי גנטיקה.. אתם אכלנים? מלאים/רזים?

 

[אמא של דפנה]

ברוכה הבאה למועדון.

אני נאבקתי בילדה שלא אכלה 6.5 שנים. עכשיו טפו X 3 בשנתיים האחרונות היה גם מאבק באכילה שלה ונצחנו והיא נכון להיום אוכלת 2 ארוחות יפות מאד בבית והיתר בבית הספר. תעזבי אותה כרגע. היא שוקלת בסדר גמור הלוואי ורותם היתה שוקלת ככה לגיל 3. ואני מבטיחה לך אישית שיהיה בסדר. היא לא חיה מאוויר.

 

[gudat]

הפשרה שלי עם עצמי....

גם הילד שלנו אכלן קטן ביותר. במשך תקופה ארוכה מאוד התעקשתי שלא להאכיל אותו במקומות אחרים משולחן האוכל (שם הוא אוכל רק לבד, הוא נותן להאכיל אותו רק בסלון...), אבל לאחרונה התייאשתי. אז אחרי הארוחה אני לפעמים לוקחת את הצלחת ובזמן שהוא משחק ממשיכה להאכיל אותו. באמת לפעמים הוא משלים כמויות "נורמליות" (נגיד ביצה או שניצל), שזה משגע אותי לחשוב שאם לא הייתי לידו "דוחפת לו", הוא היה מוותר על זה. אז אני לא גאה בזה, אבל כרגע אני לא מסוגלת לוותר לגמרי. מצד שני, אני לא יושבת לידו שעות, אלא מיד אחרי הארוחה, ועד שהוא אומר שהוא סיים. לא מתחננת, לא פרסים, לא סיפור, לא באמבטיה. פשוט מניחה שיש לו דברים יותר חשובים באג'נדה מאוכל, ומנסה לעזור לו להשלים קצת. מה שעוד עזר לי זה ללכת לרופא ולשמוע ממנו שהוא ממש לא מודאג ושאני צריכה לשמוח שהוא יהיה מבוגר רזה. זה עזר לשכל, אבל לא ללב- שאף אחד שאין לא ילד שלא אוכל לא יבין איך הוא מתכווץ כשהילד קם אחרי שני ביסים בסופו של יום ללא אוכל כמעט....

 

[totsade20011]

מצטרפת לשאר הדעות...

שאם היא אוכלת ארוחה אחת ביום - בגן, אולי? - אז זה כנראה מספיק לה. אני חושבת שהיא עושה דווקא משום שעושה רושם שאת מאוד נלחצת מהאי-אכילה שלה והיא מאוד מודעת לזה. הרי אם היא לא אוכלת אז את משחקת איתה יותר רק כדי שהיא תאכל וכדומה. לדעתי, כדאי להרפות. האם היא מתפתחת יפה לגילה? מבחינה פיזית ונפשית ומבחינת המוח? האם היא שווה לבני גילה שהתפתחותה מלבד המשקל? אם ענית כן לכל השאלות אז אני, הייתי עוזבת את הענין. גיליתי שכשעדן רעבה, היא אוכלת ואם היא עושה טובה ולקחת ביס, שניים סימן שהיא לא רעבה וזהו. אני לא משחקת איתה, כי אני יודעת שהיא אכלה טוב בגן. אמנם היתה תקופה שדאגתי, כי גם בגן היא לא אכלה טוב, אז נתתני לה תוספים. כמו דגנים עם ויטמינים, או פירות טעימים שהיא אכלה ועוד. אבל אני מעדיפה שהיא תהיה רזה מאשר שתהיה לה בעית השמנה, שנצטרך להאבק בה כל החיים אח"כ וזה יותר קשה - מידע עצמי. אני הרפתי ולו כדי למנוע את הבעיה הזו בעתיד, כי אנחנו יכולים לשבש לילדים שלנו את המנגנון הטבעי שלהם של השובע. יצא קצת ארוך, סליחה.

 

[עפרה פלוס 3]

אני מסתכנת בלחזור על עצמי

אבל כאמא לילד בן 3.5 ששוקל 11 ק"ג (כן, כן, 11 ק"ג לפני שהוא הולך לשירותים) - יש ילדים כאלה וממש לא צריך לעשות מזה סיפור. הם אוכלים כשהם רעבים ולא אוכלים כשלא. כל עוד היא בריאה וחיונית - תעזבי אותה בשקט. יתרה מכך, את צריכה להיות מרוצה, כי ילד רזה זה סיכוי גבוה יותר למבוגר רזה בעל פחות סיכויים לחלות בכל המחלות הקשורות בהשמנה, שהן הרעה החולה של החברה שלנו.

 

[דמעות של מלאכים]

../images/Emo2.gifככה שוקל החתן שלי../images/Emo8.gif חשבתי שסיון

נחשבת ללא אכלנית, כזאת שרק האוכל בצהרון מחזיק אותה. צרת רבים חצי נחמה. כבר שקלתי לקנות לה אוכל הביתה לסוף שבוע מהקייטרינג של הצהרון...

 

[עפרה פלוס 3]

רק השכל של החתן שלך ../images/Emo132.gif

שוקל איזה 6 ק"ג, אז תחשבי כמה נשאר לגוף

 

[דמעות של מלאכים]

../images/Emo6.gifאל תדאגי, מחותנת יקרה, אם

כלתך העתידית ירשה את כישורי הבישול שלי - הילד מסודר.

 

[עפרה פלוס 3]

או, ירד לי תפוח אדמה מהלב ../images/Emo6.gif

 

[sarush]

ותוספת קטנה

אצלנו מה שעובד הכי טוב זה לא להציע לניר אוכל אלא להכין "כאילו" בשבילי, וללכת עם זה לסלון. הגמד הקטן מגיע תוך שניה, מסתכל לי בצלחת ואומר: "זה שלי!!".... וכמובן שמיד הוא מקבל ביסים שבמהרה נהיים ארוחה.

 

[דמעות של מלאכים]

גם אצלנו זה עובד. אם אני אוכלת משהו

(פרי, סנדביץ'...) סיון גם מבקשת. עובד כמו שעון. יעיל במקרים שרוצים לתת לילדים פירות.

 

[1אילת2]

משקל נמוך וחוסר תאבון

בתי בת שלוש וחצי, שוקלת פחות מ11.5 ק"ג. היא חסרת תאבון ומבחר מהאכלים שלה מצומצם למדי. אינה אוכלת גבינות, למשל. למרות שלכאורה רמת המינרלים והויטמינים שלה בסדר (וזה בכלל לא בטוח, רק נראה כך ובדיקת דם היא פשוט התעללות בעבורה). אני מקפידה לתת לה סוכרית "יומי" בכל יום וכן סירופ שסבתה ההומאופתית רקחה לה ומכיל ברזל, B-12 וחומצות אמינו. כשהיא חולה שלושה ימים ואין לה תאבון היא יורדת ל10 ק"ג. בפסח היא סרבה לאכול מצות ומציות ואיבדה גם כן במשקלה. לפי עקומות הגדילה של הCDC(?) היא באחוזן ה25- לגובהה ומתחת לאחוזון ה-3 למשקלה. כיוון שהגובה בסדר- אני רגועה יותר. היא יודעת שהיא רזה, וצריכה לגדול ומידי פעם מזכירה לעצמה ולנו שהיא צריכה לאכול. אחרי תקופה של מאבקים נרגעתי ואני נותנת לה לאכול מה שהיא רוצה, גם אם זה כל חצי שעה. זה אומר לארוחת בוקר ביצה מקושקשת ופרוסת לחם (בלי כלום) ושתי פרוסות עגבניה (טוב, עם קצת תחנונים). צהרים- מעט קוסקוס/אורז/פתיתים (אינה אוכלת תפו"א) ועם קצת תחנונים, גם מעט בשר (קציצה אחת, חצי שניצל). ארוחת ערב- קופסת טונה. מצחיק, אבל את זה היא אוהבת ואז זה היא אוכלת. אם היא רוצה צ'יריוס בשקית, תפוח אחרי שצחצחה שיניים, מילקי לארוחת ערב, עוד פרוסת לחם- בבקשה. אני בהחלט מגבילה בשוקולד, עוגיות וחטיפים אבל נותנת בשמחה פרוסת לחם עם ממרח חרובים או קובית שוקולד חרובים פעם ביום. בתי אינה הולכת לגן ובכל מקרה, אין הבדל כשהיא אוכלת יחד עם עוד ילדים. לפעמים פיקניק או ארוחה בגינה מועילה במעט. אגב, התאור שלך מתאים לבן זוגי שמגיע לפתע למטבח, מודיע שהוא רעב הורא, הבטן שלו נדבקת לגב והוא חייב לאכול. אוכל מילקי ונרגע. אז מה היה לנו? ראשית, את לא לבד. יש עוד ילדים כאלו. שנית, את יכולה לנסות הכל, כל העצות שניתנו לך. אל תלחצי עליה חזק מידי, אל תשני גישה כל יומיים (אבל אם זה לא הולך, אפשר כל שבועיים) ותכתבי לנו איך הולך, שאולי נצליח גם

 

[הילהל]

האם אתם אנשים רזים?

יכול להיות שהיא פשוט ירשה איזו גנטיקה רזה ממך או מבעלך? שווה גם לשאול את ההורים איך אתם הייתם בגילה - יתכן שזו נטיה משפחתית וכולם יכולים להרגע. אם שללתם כל בעיה רפואית, לא נראה לי שצריך להלחץ. מה שאני עשיתי עם יונתן בקיץ שעבר, כשהוא היה סרבן אכילה, זה שהכנתי לו צלחת נשנושים שעמדה בסלון (שם הוא משחק לרוב) וככה בלי לשים לב הוא טחן פירות וירקות, קורנפלקס ועוד. עוד דבר שהיה להיט בקיץ - שייק פירות. אם עושים אותו על חלב - בכלל קיבלת יופי של כוס בריאות.

 

[שוּש]

תשובות לכולם:

ראשית, תודה על ההתייחסויות. אז ככה, היא בכלל עוד לא הולכת לגן (נושא כאוב) אז אין מה לדבר על ארוחה מזינה שם. היא מפותחת היטב. מבחינה שכלית היא מוגדרת כמחוננת. גם התפתחותית היא בהתאם לבני גילה. בבדיקות דם הכל בסדר, אפילו ההמוגלובין (13 ומשהו) וכל התפקודים. אני רזה מאוד, בגלל דיאטות ושמירה מטורפת על עצמי. אבל אני מאוד אוהבת לאכול (אם כי, אני חייבת להוסיף בסוגריים שלאחרונה איבדתי כל חשק לאכול ואני מכריחה את עצמי כי אני מתה מרעב). בעלי ממוצע, גם כן מאוד אוהב לאכול. אמא שלו מספרת שבגילה הוא גם היה כזה, לא אכל כלום. אבל זה לא מנחם אותי!... אם היא לא אוכלת במטבח, אני לוקחת את הארוחה שלה לסלון, למחשב, היא משחקת בברבצק ואני דוחפת מהצד... גם בגינה כבר ניסינו (למרות שאני לא אוהבת להביא אוכל לגינה מלבד פירות). היא גם לא מתה על ממתקים. פירות אוכלת יפה. בכלל, היא לא בררנית במיוחד, אבל פשוט אוכלת מעט מאוד. * * * אוקיי, נניח שאני אמורה להירגע ולהניח לה, השאלה שלי היא האם להמשיך בדרכי הנוכחית, כלומר לנסות בכל דרך אפשרית להכניס לה אוכל, או לוותר על זה ולתת לה לאכול כמה שהא (לא) רוצה? הכמות תרד מאוד, אבל ככה היא תאכל רק כמה שהיא באמת רוצה. מה לעשות?

 

[רותי ע]

בתור אמא לצימוק...

אני מאוד מאוד מבינה אותך. עמית באחוזון 5 מבחינת משקל. בחורף עוד יש אשליה אבל בקיץ רואים כמה הוא רזה. ואחרי שהילד הראשון היה באחוזון 90 ועם הרבה "מה לתפוס" הייתי ממש בפחד, מגובה באחות טיפת חלב שאמרה לי כל הזמן להאביס אותו בשקדיה וכו'. אז קראתי הרבה על הנושא (למשל יש מאמר מעניין בקישורים על הפרעות אכילה אצל ילדים שההורים ניסו להאכיל אותם בכוח), שמעתי מהורים אחרים, והרבה בפורום. והחלטתי שאני לא עושה מהאוכל אישיו כי אני רק אגרום לו נזק. בהיותי נצר לשושלת ארוכה של אימהות פולניות עשיתי ממש מהפך. אחרי הילד הגדול רדפתי עם אוכל (חייבים לאכול מאוזן

) ועכשיו אחרי ילד ציפלון אני לא רודפת. לפעמים הוא לא אוכל כלום חוץ מביס קטן פה ושם אבל לפעמים הוא יושב ומתחיל לטרוף בהנאה. הפעמים שהוא לא אוכל רבות מהפעמים שהוא אוכל אבל אני נהנית לראות שבשבילו האוכל הוא הנאה. שלא הרסתי את זה בריצה מטורפת אחרי עוד ביס. והוא מפותח יפה לגילו, מוטורית ושכלית. וכל הבדיקות מראות שהוא בריא. אז הוא נועד להיות בין הרזים. ככה גם הבת שלך. ויום אחד החברות שלה יקנאו בה איך היא רזה כמו דוגמנית בלי כל מאמץ בעוד שהן נאבקות על כל קילו

 

[Adi 2606]

../images/Emo45.gif

 

[1אילת2]

אבל אולי זה ישתנה.

יש סיכוי קל שהיא לא אוכלת כי אמא שלה כל הזמן בדיאטות ובשמירה מטורפת על עצמה ואבא שלה מאוד אוהב לכאול, ואמא שלה קצת לחוצה שהיא לא אוכלת ומצליחה לשדר לה את זה. אולי, אם תרגעו קצת, הדברים יסתדרו. אני מכירה ילד ששנה שלמה אכל רק מילקי (שתה רק שוקו?). לא מדויק לגמרי אבל מאוד קרוב. וזה עבר לו. לא שהיום הוא טורף אבל הוא אוכל בסדר. יוכלו לספר לך כאן עוד סיפורים כאלו.

 

[דבי של שקד ויואב]

תפסיקי, בבקשה תפסיקי !

התפקיד שלנו כהורים הוא להציע את המזון וזהו וזה ציטוט מדוייק מחברה שלי שהיא דיאטנית ילדים. גם לי יש בת ציפלונה שבגיל 3 וחצי שוקלת 13 וחצי קג' ואני לעולם לא ארדוף אחריה עם אוכל כדי לא לגרום לה כשתהיה מבוגרת להפרעות אכילה כמו שאמא שלי גרמה לי. אני נותנת לשקד ארוחת צהריים, ערב מאוזנת עם כל אבות המזון, אם היא לא אוכלת אז לא צריך אני לא יושבת לה על הוריד, לא מכניסה לה לפה ובכלל לא מתייחסת לצלחת שלה. גם אם אני אנסה להאכיל אותה בכפית היא תאכל יותר טוב אבל זו לא המטרה, היא צריכה ללמוד לאכול לבד כמה שהגוף שלה אומר לה. אם אחרי חצי שעה היא תגיד לי שהיא רעבה או שהיא רוצה ממתק אני אסרב מכיוון שממתק זה לא ארוחת צהריים ואני לא אתן לה שוב ארוחת צהריים כי אנחנו לא במסעדה והיא היתה צריכה לאכול כשהיה אוכל על השולחן. אני לעולם לא אתנה פרסים באכילה ואף פעם לא אחמיא לה אם היא אכלה יפה או לא. יש אצלנו בבית שעות קבועות לאוכל כולל שעות קבועות לממתקים, חטיפים וכד' כך שהיא לא מרגישה חסך. אני יכולה לומר לך שעם הזמן זה משתפר אבל את הופכת את האוכל לכח שלה עלייך. את צריכה להפנות את הזרקור מההתנהגות הלא רצויה ופשוט להתעלם. אם היא תהיה רעבה היא תאכל הרי את הטיח מהקירות גם אם זה רק 4 ביסים. יש מחקר שבדק איך ילדים אוכלים - שמו במשך שבוע על השולחן כל מיני מאכלים כולל ממתקים וראו שגם ילשים שאוכלים יום אחד רק פחמימות או רק ממתקים או כמעט לא אוכלים, במשך השבוע הם אכלו מהכל והתזונה שלהם היתה למעשה מאוד מאוזנת. ילדים נולדים עם מנגנון אכילה מאוד בריא ורק אנחנו ההורים הורסים להם אותו. תני לבת שלך להקשיב לגוף שלה.