צריך לקחת בחשבון שרגשות של בעלי חיים אינם רגשות אנושיים
ברמת המורכבות והדקויות, לפחות עד כמה שאנחנו יודעים או יכולים להבין. אין ספק שאפשר לזהות אצל חלק מבעלי החיים רגשות בסיסיים כמו שמחה, עצב, קנאה, פחד, כעס... אבל בסופו של דבר אנחנו מפרשים אותם ולא פעם מאנישים אותם לפי הבנתנו.
 
ארנבונים בד"כ לא קופצים ומכשכשים בזנב כשבעליהם נכנסים הביתה. הם הרבה פחות תקשורתיים, ולמען האמת אין הרבה חיות מחמד אינטראקטיביות ברמה של כלבים. כשחזרנו מנופש של חודש, קֶבּוֹ היה די עוין, ברח מאיתנו (בערב כבר נרגע). לא יודעת אם זו הייתה התנכרות מתוך כעס שנעלמנו לו, או אולי קצת "שכח" אותנו, או אולי באמת חשש מאיתנו... קשה לי לפרש, לפעמים אפשר קצת לנחש.
 
לארנבונים יש "אופי" שמזכיר לי קצת חתולים – חלקם מאוד "צומי" וחלקם סנובים; חלקם פחדנים וחלקם חברותיים מאוד. בתור מי שהכירה אותה יותר טוב מאיתנו וגם הייתה שם, את זו שיכולה לנסות לפענח אותה טוב יותר... אם את התכופפת ייתכן שהיא פירשה את זה כהתקרבות אליה ולכן התרוממה אלייך. זה יכול להיות מתוך רצון לתשומת לב / סקרנות / מחשבה שאולי את רוצה ללטף אותה או לתת לה אוכל... קשה לי לנחש כי אני לא מכירה אותה ולא הייתי שם, אבל לתחושתי "דאגה" זה כבר רגש אנושי מדי שאת משליכה עליה.
 
את יודעת שהרגשת לא טוב, עד כמה היא מסוגלת לקלוט ולהבין רק כי התכופפת בדרך לשירותים? אני אפילו לא בטוחה שילד קטן יבין ניואנסים כאלה... ולא פעם גם מבוגרים מפספסים. בקיצור, אני לא בטוחה שהיא קלטה בכלל משהו שונה בהתנהגות שלך, וגם אם כן, אני בספק רב אם היא פירשה זאת כמצוקה שלך או הביעה דאגה מצידה... זה נראה לי די דחוק, אבל מצד שני, מה אני מבינה...
