נפגעות תקיפה מינית ואומנויות לחימה.

WhiteBear

New member
נפגעות תקיפה מינית ואומנויות לחימה.

אני לא זוכר אם דיברנו על זה פעם או לא. האם משהו בפורום יכול לספר על הנושא? שאלות שמעניינות אותי: האם יש לכם סיפורים על תלמידות של השיטה שלכן שמנעו תקיפה מינית
האם יש לכם סיפורים או מידע או מאמרים על השימוש באומנויות לחימה ככלי שיקומי לנפגעות תקיפה מינית
(אני זוכר, דוד, שעל כך היה הסיפור שלך, אני סקרן לשמוע את דעתך בנושא) אישית, יש לי ניחוש שיש קשר, אבל הייתי מעדיף לשמוע מאנשים שמנחשים פחות ממני
, טל.
 

idv

New member
כאשר

דיברו על להוריד את אימוני ההגנה עצמית מבהי"ס נתנו מחקר שאימונים אלו תרמו לכך שכמה בנות הצליחו להניס תוקפים. אם אני זוכר נכון ההגנה עצמית שמלמדים בבהי"ס מבוססת על קרב מגע (ואם אני לא זוכר נכון אני מניח ישתקנו אותי דיי מהר)
 

neko

New member
קרב מגע

לא מבוססת על, פשוט קרב מגע. באקספרס מווינגייט -> לבית ספריך!
 
מישהו אמר לך פעם, שיש לך כישרון

לשאלות קשות? זה לא התחום שלי, אבל מידע כללי, הבעיה הפסיכולוגית העיקרית של נפגעי תקיפה מינית חד-פעמית היא השפלה, עד עפר. התקיפה יוצרת תחושה של חוסר-אונים וחוסר ערך עצמי, וכן תחושה של חוסר ביטחון וחוסר אמון בסביבה. בנוסף, בגלל שהתקיפה היא נגד החלק האינטימי ביותר בגוף, נוצר ניתוק בין ה"אני" לגוף: זה לא קרה לי, זה קרה לגוף שלי. במקרים שאין טיפול, זה יכול להביא לפגיעה בגוף, כמו אנורקסיה/בולימיה, פגיעה עצמית (גם פציעה, כמו גרימת כוויות עצמית, שריטה עצמית ועוד, גם ע"י פירסינג וקעקועים, וגם נסיונות התאבדות), או פגיעה בחלשים מהקורבן. תוסיף לזה את העובדה שכ-70% מהתוקפים מינית הם אנשים המוכרים לקורבן (שכנים, חברים, קרובי-משפחה), אנשים שהוא סומך עליהם! ותקבל תמונה עגומה מאוד. וצריך לזכור, שבמיוחד במקרים של קטינים, התקיפה היא לא חד-פעמית אלא לאורך זמן, ובהרבה מקרים התחילה בגיל בו לא היה שום סיכוי להתנגדות. במצב כזה, הטיפול הראשוני צריך להיות פסיכולוגי. בשלב יותר מאוחר, אפשר להוסיף אימון, שהבסיס שלו צריך להיות יצירת אמון בגוף: הגוף הזה, שהיה מטרה, שהיה כלי לפגיעה ולהשפלה של הקורבן, צריך לעבור עיבוד-מחדש בתודעה של הקרבן, כדי שהוא יפסיק להיות קורבן. יצירת ביטחון עצמי אצל קורבנות תקיפה מינית לוקחת הרבה זמן, וחייבת להיות מלווה טיפול פסיכולוגי (קבוצתי?) שיעזור לעבד את התחושות המלוות את האימון: צריך ללמוד לעמוד מול אדם שמתקיף אותך עם אגרוף - דבר שמזכיר לך אירוע נורא - ולא להתקפל, לא לזעום, לא לפחד, לא לברוח... צריך ללמוד "לעמוד על שלי", בזמן שההרגשה הפנימית היא של עלה נידף ברוח. זה לגמרי לא קשור להגנה עצמית! זה קשור לבניית ה"עצמי" מחדש, אחרי הפגיעה. רק אחרי שה"אני" ישתקם, יהיה טעם לדבר על הגנה עצמית. אחד מחברי העביר סדנת טאי-צ´י כזאת במעון לנערות חוסות. אני אבקש ממנו להכנס לכאן ולכתוב משהו מנסיונו. הנסיון שלי בתחום היה כשהביאו לקבוצה שהדרכתי נערה שעברה אונס. אחת המדריכות הותיקות עשתה איתה סטיקי-הנדס, ונתנה לנערה לגעת בה. הנערה נבהלה, ביקשה סליחה שוב-ושוב-ושוב (על נגיעה - לא מכה, נגיעה!) ולא היתה מוכנה לחזור להתאמן. היא לא חזרה אלינו. בעקבות המקרה התחלתי להתעניין בתחום. הבהרה: המונח הנכון הוא "נפגעי תקיפה מינית". זה קורה גם לגברים, אבל בעיקר לתינוקות, ילדים ונערים. מי שחושב בהקשר זה רק על נשים, טועה בגדול.
 

WhiteBear

New member
דעות על א"ל, כרלוונטי לפני ואחרי:

נעשה הפרדה: 1) לפני - יש אומנויות לחימה למען מניעה של מקרה אונס. 2) אחרי - ויש אומנויות לחימה ככלי בדיעבד לאחר מקרה אונס. לגבי דעתי: 1) אני חושב שבחורה שלומדת שיטת לחימה (מכל סוג אני חושב), מפתחת כלים שיעזרו לה להימנע ממצב של תקיפה מינית, ויחזקו את היכולת שלה להתמודד עם כזה כשהוא קורה. תמיד עדיף רוטווילר צמוד, אבל זה גם משהו. ואני חושב שחלק גדול מהייתרון של הלימוד לא יהיה בהכרח טכניקות (או עקרונות תנועה, לצורך זה), אלא הביטחון שנובע ואומר "נגעתי בי ואני לא מתכווצת, אלא הולכת להכנס בך" (מה שאני בטוח שמשדר משהו) נניח, בחורה שיושבת באוטובוס, וחוששת שמשהו יגע בה. אני מאמין שאם היית עוסקת באומנויות לחימה, אין פה שום דבר מפחיד. היא הייתה נותנת לו סתירה, או עוצרת אותו מילולית (או מעקמת לו את היד, אם היא באמת השקיע בלימודים, והדיבורים לא עוברים) 2) אני שומע המון פעמים על אנשים ש"לא מרוצים מהגוף שלהם". והתחושה שלי, שמתוך עיסוק בגוף (נגיד, אומנות לחימה), בן אדם מפתח השלמה וכבוד לגוף של עצמו. מתוך כך אני מסיק על האפשרות, שאם נפגעת תקיפה מינית עוברת תהליך של "אי השלמה" עם הגוף שלה - העיסוק באומנויות לחימה יכול להיות כלי חזק לביסוס מחודש של אמון הבחורה בגוף שלה. ובנוסף בהשקטת החשש שהיא חסרת אונים למקרה נוסף. אני לא אומר שיש פה תחליף לטיפול נפשי, אלא כלי נוסף וחזק. בנוסף, ייתכן ובמקרים כמו שנידונו, שיטה כמו זו שנהוגה במרכז (הישראלי לטאי צ´י), של הפרדת נשים וגברים - יכול להיות בעל ערך מוסף חזק. (אתם חושבים שאני צודק פה ??) נ.ב: כל האמור תקף הן לגברים והן לנשים. ובבירור, אין לי ניסיון או יומרה להבין בנושא. אבל אני משתף את המחשבות שלי בתקווה שחכמים ממני ישתפו אותי בדעתם. (אומנם לא ניסחתי את עצמי בצורת שאלה, אבל עדיין - אין הביישן למד)
סיימתי עם הנ.ב, טל.
 
מסכים מאוד, עם הכל

ובמיוחד עם יתרון ההפרדה בין גברים לנשים, למצבים של אחרי אונס.
 
אמנות לחימה כשיקום נפשי

אני מצרף קישור למאמר "טאי צ´י ככלי טיפולי ושיקומי", שנכתב ע"י מדריכי טאי-צ´י מהמרכז. בנוסף, נראה לי נכון לציין דבר חשוב: מי שעבר תקיפה מינית, עובר שלבים שונים של שיקום. בכל שלב צריך לטפל אחרת, ומדריך אמנויות לחימה שאינו מודע לבעייתיות הזו עלול להפריע לשיקום, או אפילו ממש לגרום נזק. לא מדובר רק בתסמונת פוסט-טראומטית ("תגובת קרב"), אלא (בנוסף) התמוטטות של הרבה דברים שכל אדם מתייחס אליהם כמובנים מאליהם: תחושת הערך העצמי, הביטחון העצמי, הביטחון בזולת... במצבים כאלה צריך לעבוד לאט ובזהירות. יכולת הלחימה (ההגנה העצמית) צריכה להיות הדבר האחרון שמגיעים אליו. באימון מבצעים אלימות מבוקרת: צד אחד מתקיף, צד שני מגן, אח"כ מתחלפים. למי שעבר התקפה אלימה לא מבוקרת, חוויה כזו עלולה להיות יותר ממה שהוא מוכן לסבול. יכול להיות מצב של אדם שמוכן רק להתקיף; ויכול להיות מצב של אדם שלא מוכן להתקיף בכלל. עם שני הדברים צריך לעבוד לאט מאוד ובזהירות רבה. לדעתי, אדם שעבר תקיפה מינית ורוצה ללמוד אמנות לחימה, טוב יעשה אם ילך ללמוד אמנות שבה המגע בשיעור אינו "אגרסיבי", לפחות בהתחלה; אבל הרבה יותר חשוב למצוא מורה מתאים, עם הרגישות המתאימה למצב. ואולי עדיף להקים קבוצה שיקומית לנפגעי תקיפה מינית, שתיתן בסיס לפני הכניסה לקבוצה רגילה. לדעתי, קבוצה כזו צריכה להיות מלווה ע"י פסיכולוג או עובד סוציאלי, ואחרי כל שיעור צריכה להיות שיחה שבה מעלים ומדברים על החוויות שהתלמידים עברו בשיעור. לא מספיק לעבור את זה בגוף, צריך גם לעבד את זה בראש.
 
טל, יפה אמרת...

אומנות לחימה נותנת לנו יותר מודעות לגוף שלנו, וכיצד אנחנו משתמשים בו. לא יודע לגבי תקיפה מינית (או השתקמות לאחר תקיפה), אך זה בהחלט משפר את איכות החיים ביום יום.
 

P h e n i x

New member
(ההודעה למעלה היא טריגר)

והמונח הנכון הוא נפגעי/ות תקיפה מינית ומאיפה כל הידע הזה? נורא הורשמתי ממנו. אני מצטערת על הבורות אבל אני פעם ראשונה בפורום הזה, ויצא שככה גם השבוע בדיוק עלה דיון בפורום שלנו על כל זה, כאשר אחת הבנות שאלה על האימונים ועל הפגיעה וגם אני השבוע מתחילה אימון קרב מגע... אצלנו העניין הזה חדש. (תודה על הלינק ששלחת) phenix מנהלת פורום נפגעי/ות תקיפה מינית
 
הידע מהתעניינות בנושא, מאחות עובדת

סוציאלית, מאח פסיכולוג, מקריאה, משיחות עם אנשים, מטלויזיה (לימודית), ועוד... וחוץ מזה, תודה
 
אומנות לחימה לא תגן בתקיפה מינית

בד"כ. לא אגיד שבכל מצב ובכל מקום. כבר אמרו כאן לפני שרוב קורבות התקיפה המינית מותקפות מאנשים קרובים אליהם. בני משפחה, שכנים, חברים וכו´. בארגון הקודם שהייתי בו הייתה סיטואציה כזו ואיני יכול להרחיב אלא ששום דרגה או ידע של אומנות לחימה לא עזרו (בבקשה לא לשאול)
 
מה???

אומנות לחיממה לא תגן במקרה של תקיפה מינית??? זה בדיוק כמו להגיד, שאומנות לחימה לא תגן במקרה של "מכות" ברחוב. ואמנות לחימה, נותנת כלים מסוימים שעוזרים לנו להתמודד עם סיטואציות כאלה ואחרות (ועם החיים בכלל). כל הכלים שניתנים באומנות לחימה (שלמה), יעזרו במקרה של תקיפה מינית. לא צריך לתרגל את זה על מזרון האימונים, בכדי לדעת כיצד להגיב. ייתכן שאני טועה, אך זוהי דעתי.
 
אמנות לחימה יכולה לעזור, אבל לא תמי

לא תמיד. צריך לזכור את המורכבות הפסיכולוגית של תקיפה מינית: ב-70% מהמקרים, הקורבן מכיר את התוקף וסומך עליו. בנוסף, ב-70% מהמקרים, התקיפה מתרחשת בסביבה הנחשבת "בטוחה": בבית הקורבן, בבית של קרובים/חברים/שכנים, במכונית של חבר/קרוב-משפחה, בעבודה; ברוב המקרים האלה, הקרבן נמצא בחברת התוקף מרצונו, כי הוא סומך עליו שלא ייפגע בו. מדובר כאן לא רק על תקיפה פיזית, אלא גם על בגידה מהסוג הגרוע ביותר. צריך לדעת שהמקרים ה"מפורסמים" של אנס המתקיף אשה בסמטה חשוכה, או פורץ אל ביתה בלילה, הם הנדירים ביותר. ברוב המקרים, הקרבנות מתארים תחושה של חוסר-אמון: לא יכול להיות שזה קורה לי! לא יכול להיות שהוא - שאני סומך/כת עליו! - עושה לי דבר כזה! מחוסר-האמון הזה נובע שיתוק. השיתוק הזה יכול לקרות גם למי שמאומן היטב, כולל חגורות שחורות. דבר נוסף שצריך לזכור, הוא שבהרבה מקרים התוקף, לפני שיתחיל להתקיף פיזית, יציע לקרבן אלכוהול ו/או סמים. הקורבן, שסומך על התוקף, עלול למצוא את עצמו מטושטש ברגע שהתוקף יעבור לשלב הפיזי של ההתקפה. אחרי התקיפה, השיתוק הזה יהיה אחד הגורמים לבעיות הפסיכולוגיות איתן הקרבן יצטרך להתמודד: למה לא התנגדתי? אם הקרבן יגיע ללמוד אמנויות לחימה, השאלה הזאת תעלה אצלו בעוצמה רבה בשלב כלשהו, וצריך ייעוץ נפשי כדי להתמודד איתה. (שוב: תקיפה מינית יכולה לקרות לגברים ולנשים כאחד. לא נכון להתייחס כאן רק לנשים.)
 
נכון. (אבל...)

זה שמרוב מקרי התקיפה מינית נעשו ע"י אדם מוכר וחביב (או שלא חביב), זה עדיין לא אומר מעיד על עצם הבעיה להתגונן. דוד, נניח שחברך הטוב היה מחבק אותך או סתם מניח עליך יד, ופתאום לופת וחונק אותך. אז נכון שסתם אדם זר לא היה מקבל את האופציה להגיע עד אליך, אך האם זה מה שימנע ממך להיאבק בו (ברגע שכוונותיו נהירות לך מעל לכל צל של ספק)? האם יכולת הלחימה שלך היתה נפגעת בגלל שאתם מכירים (ואני מזכיר - כוונותיו ברורות!). דבר נוסף - כשהזכרתי את הענין שאומנות לחימה נותנת לנו עזרה בסיטאציות בחיים (ובחיים בכלל) התכוונתי גם למישור הפסיכולוגי. לגבי סמים ואלכוהול - איש הישר בעיניו יעשה...
 

WhiteBear

New member
לגבי מכר שתוקף....

לא שזה קרא לי, אבל ניראה לי שההבדל בין מצב כזה למצב שבו זר ברחוב תוקף, הוא עוצמת ההלם. זכור לי שבזמנו שאלתי איך מתמודדים עם הלם באומנויות לחימה. אם אני זוכר נכון, התשובה שהכי קיבלתי הייתה: ככל שאתה יותר "בן אדם מאוזן", כך תוכל להתאושש מהלם יותר מהר. סביר לכן, שבן אדם שעוסק באומנויות לחימה יהיה אדם יותר מאוזן שיוכל להתאושש מהלם של "מתקיף אותי אדם שאני סומך עליו, מה קורה פה ?!"... אבל קרוב לוודאי שמדובר בהלם יותר חזק, שידרוש יותר איזון נפשי כדי להתמודד מולו... אבל זו רק דעתי.
 
לגבי מכר שתוקף

קישור, מפורום נפגעי/ות תקיפה מינית. פשוט שנדע על מה מדובר כשאומרים "קשה להתנגד" ו"טראומה".
 
עקרונית אתה צודק...

מעשית, כפי שהעובדות בשטח מראות, התמונה מצטיירת בגוונים רבים של אפור, ולא בשחור-לבן. דבר אחד ששכחתי לציין: התוקף תמיד מתכנן את התקיפה מראש, והוא תמיד יוודא שיש לו עליונות פסיכולוגית ופיזית לפני שיתקיף. "אני אספר להורים/חבריםחברות שלך שנתת לי", הוא רק דוגמא. אני מפנה שוב למאמר The Rules, By Rory A. Miller. בחלק האחרון שלו, הוא מדגיש את ההבדל בין התקפה אלימה למטרת הפגנת עליונות ("מה אתה מתחיל עם החברה שלי?!") לבין התקפה מצד "טורף אנושי" (ותוקף מיני הוא בפירוש כזה!), המתכנן את מעשיו בקור-רוח ומתקיף מן המארב, כאשר לטרף אין מושג שהוא בסכנה עד לשניה האחרונה: "#5: PREDATORY VIOLENCE Though most martial arts train pretty well for the Monkey Dance, true predatory violence is another animal altogether. If a predator has targeted you, it is because he sees you as prey and he will stack everything in his favor. You will be smaller and weaker, injured or tired, distracted, unprepared. You will not see the first attack. You will not see the weapon. You will probably be injured before you are aware of being attacked. It will happen at a place and time of the predators choosing. Nothing will be in your favor. The initial assault will knock most people over the 175 BPM mark instantly, leaving only an uncontrolled, flailing berserk or a stumbling sprint as options. This, in my opinion, is the basic presumption for true training in self-defense. Not one instructor in fifty understands that defending against the predatory attack is completely different than training for Monkey Dance violence." רורי א. מילר הוא קצין בצוות התערבות של שירות בתי-הסוהר באחת ממדינות ארה"ב, מדריך צוותים כאלה, ועוסק בקוריו ג´ו-ג´יטסו. הוא בפירוש סמכות כשמדובר בהגנה עצמית. שוב, אני מאוד ממליץ לקרוא את המאמר השלם!
 
למעלה