שיטות לחימה עם מנטליות של כת

שיטות לחימה עם מנטליות של כת

כאן היתה הודעה על מורה מסויים שהואשם ע"י אחד מתלמידיו לשעבר במצג שווא לתלמידיו. בהודעה היה חשש להוצאת דיבה ולכן נמחקה ע"י הנהלת הפורומים. מבלי להכנס לפרטים אישיים וכדי לשמור על הדיון העקרוני, מצ"ב דרכי הלימוד של אותו מורה עפ"י התלמיד: ה"טכניקה": עבודת הידיים כמעט האיזוטרית ביותר, השונה מהנלמד בכל מקום אחר - כידוע לאדם שתי ידיים ושתי רגליים והאפשרויות מוגבלות, ותמיד ניתן לראות דברים דומים בכל הסגנונות המקובלים (אגרוף ישר, מהצד, קומבינציות וכו') אך אצלו רווחת דעה כי כל אלה לא נכונים, וכי הצורה הנכונה היא "גלים". צריך לראות כדי להאמין. אגרופים שונים ומשונים המגיחים מזוויות משונות ומקשים על כל תפיסה קרבית הגיונית. כמי שנחשב לחזק בשיטה זו, ואכל קש אצל מתאגרפים שנה א', נוכחתי לדעת כי אין שמץ של יעילות באינספור הווריאציות פרי המצאתו של אותו מורה. עבודת הרגליים כמעט סטנדרטית כמו הרבה טכניקות אחרות - בעיטות עקב/כרית לפנים, לצדדים , לגבהים שונים, בקפיצה, בקומבינציות שונות - עד שמגיעים למשפחת הבעיטות הייחודיות שלו, אשר מתעדות להיות קטלניות במיוחד, אלה בעיטות עקב "לוקח" מכל מיני כיוונים וזוויות וסיבובים. אין צורך לומר כי כנראה שזאת שיטה ממש ממש סודית , כי אף אחד בעולם לא שמע עליה עדיין (יצרנו קשר עם מספר גורמים בחו"ל - ארצות הברית ואירופה - שאיכשהו היו יכולים להיות קשורים - ומעולם לא שמעו על השיטה). על עבודת קרקע אין מה לדבר, היות ועל פיו, קרב של לוחם מיומן היטב נגמר ב KO או במוות תוך פחות משנייה וחצי. קרב ארוך הוא כבן 3 שניות וממנו יוצאים שני הצדדים פצועים אנושות . ה"מתודיקה", האימונים, והאווירה: מרבית האימונים מבוססים על תרגול תנועות במטרות נייחות (עצים בפארק!, קרשים על קיר במקלט!) ושימוש לא נכון ולא בטיחותי ב focus targets ("לאפות" - המיועדות לעבודה על מהירות ודיוק של אגרופים, ואצל סאשה לכל דבר שעולה ברוחו, דבר הגורם נזק ללא מעט פרקים וידיים של תלמידים). כל החומר הנלמד מועבר בצורה כמעט בלעדית באמצעות הרבה דיבורים של המורה, והדגמות של התלמידים הותיקים בלבד. הוא עצמו לא מדגים (כי הוא "חזק" מדי ועלול להרוג את כולם בהינף נשימה אנרגטית בכיוון הלא נכון). באימונים שוררת אווירה של פחד ועוד פחד. הוא לא מתבייש להעניש את תלמידיו עונשים פיזיים שונים - ועם כל הכבוד שיש לי למקום המשמעת באומנויות לחימה, והתנסיתי גם בקראטה מסורתי וחוויתי את אווירת הכבוד לסנסיי ולדוג'ו וכו', אין קשר להטלת מורא ומשטר סודיות אפל על התלמידים. בנוסף, תלמידים ותיקים "זוכים" אצלו לכינויי גנאי אשר הופכים לשמם באימונים. בכל האימונים ישנה הפסקת סיגרייה ולמי שזאת לא נראית עילה מספקת להטיל בספק את היותו מאמן ראוי, שיחבר עם כל שאר מה שנאמר כאן. לגבי קרבות ותרגול מעשי באימונים, אין עבודה עם מיגון מעבר ל כפפות שק (!) - כן הלבנות האלה - מגיני אגרוף המיועדות שלמירה על הפרקים בעת עבודה על שק איגרוף - ולא לשמירה על שלום חבריך וקרבות מתקיימים רק במהירות מופחתת ובעוצמה מופחתת - כביכול כדי למנוע מוות וכו' (מנסיוני זה בעיקר כדי למנוע התפכחות וחשיפה לעולם הריאלי ). ה"פילוסופיה", הדיבורים, הסתירות והבן-אדם: ראשית, אלמנט הסודיות . בעולמינו המודרני, בעידן האינטרנט, אין כמעט משמעות לדברים סודיים אלא בנושאים בטחוניים או אלא אם יש למישהו מה להסתיר. הכל ידוע, לכל דבר יש אתר, הסבר מדעי מספק יותר או מספק פחות, כל העולם כבר מופה וניתן לגישה עם gps ורצון טוב, וישנם ארכיאולוגים והיסטוריונים אשר מיפו את ציר הזמן לאחור לרמות התנהלות התא המשפחתי לפני אלפי שנים. על כן, כאשר המורה טוען כי הוא נצר ונציג בלעדי של שיטה שאין לה אח ורע בכל האומנויות - בו בזמן שהיא טוענת להיות העתיקה ביותר וכי כולם התפתחו ממנה - מובן שיש כאן זיוף. לטענתו זו היא שיטה שמקורה בשבטים שחיו לפני 5000 שנה, כאשר השבט הספציפי הזה היה הקטלני ביותר. בהמשך הוא מתאר כי השיטה נשמרה בצורה מושלמת בזכות מעטה הסודיות, ועדיין מתאמנים של בחסות הרי סין הרחוקה במחנות/מנזרים של לוחמים מפוארים. עוד מפליגים הסיפורים הטוענים כי עיקר תפקיד הלוחמים הבלתי מנוצחים אלה הוא להילחם ביאקוזה וכו' ועוד מעשיות אלף לילה ולילה . ניכר כי לצורך כתיבת עלילותיו השונות הוא שאב מכל קשת פולקלור אומנויות הלחימה, מהפרטים הטכניים ועד ענייני הרוח למיניהם, אלא שהדברים סולפו והוצאו מהקשרם. בנוסף ללחימה עצמה, הוא מלמד צד "אנרגטי" לשיטה, לטענתו היא גם המרכיב המשמעותי יותר (ראה ריפויים בכח המחשבה לעיל, הפסקות סיגריה...). עפ"י המורה נשימות ה"דין טיין"/"טאן טיאן"/"זין שיאן" איך שלא תרצה לקרוא לזה, הקיימות בכמעט כל השיטות המסורתיות, מתבצעות הפוך, ובכלל בנושא זה הוא מפריז במיסקונספציות ומדבר על ערפדויות אנרגטיות ועל כיצד להרוג אנשים מרחוק אבל שזה מאוד מסוכן וצריך לעשות בהשגחה ובלהבלהבלה. כמובן שלדברים האלה נחשפים רק בשלב מאוד מתקדם באימונים מה שאני לא מאחל לאף אחד (להעביר שש שנים בשקר זאת הרגשה מאוד לא נעימה). לכן אני מביא לכאן את דברים אלה בפעם הראשונה. כולם צריכים לדעת את זה, ומי שניגש ללמוד אמנות לחימה כלשהי - ובכלל כל דבר, שישאל, יברר ויחקור, ואם הוא נתקל בסגירת דלתות , התחמקויות מהנושא ושקרים שלפחות ידליק לו/לה נורות אדומות אם לא להתרחק כמו מאש . המורה עצמו טען כי הוא מתאמן על בסיס יומיומי מ4 בבוקר עד לסביבות 12 (מינימום) ו... לא נעים להגיד, שכאשר החשדות החלו להתחזק, מישהו עקב אחריו - והפלא ופלא! לא מתאמן ולא בתיך. ישן כמו בובה ומתישהו מקיץ כדי להטיל מורא על נערים תמימים וחסרי ישע. על הצד הפיננסי של האימונים שלו, ניהול כספים/גבייה/ גישה לתלמידים המאחרים בתשלומים/ ניצול תלמידים לתליית פוסטרים הסוטרים באופן מובהק את תוכן דבריו ומציגים שקר מוחלט בפרסום / ועוד דברים נוראיים אני בכלל לא מדבר , אין זה מקומם. אני משתדל להישאר הכי אובייקטיבי שאפשר ולתאר תמונה נקייה ככל האפשר מאמוציות (שלא אכחיש את קיומן, כל אחד יכול לתאר לו כבר את מה שעבר על תלמידיו הותיקים, שהחזיקו ממנו אלוהים, וגילו כי הוא "סתם" - ועוד הוא ממשיך לאמן). אפילו בנושאי טרמינולוגיה - כינוייו לטכניקות השונות ב"סינית" - די בשלושה שיעורי סינית כדי לדעת כי אין קשר למציאות בין המלים שהמציא לסינית מדוברת/ספרותית/קנטון/מנדרין לא משנה, אולי מלה אחת לעשר קשורה איכשהו לסינית וחלק מהספירה. זהו . יש כאן סכנה אמיתית של מנטליות של כת - הורים השולחים ילדיהם אליו מסתכנים בקריעת פער בינם לבין ילדיהם - ואין ספק שסודות הנשמרים מהורים הם דבר מסוכן ביותר . הוא אדם כריזמטי ומסוכן - לא מעטים הסיפורים על ילדים שנאלצו להסתיר מהוריהם פציעות ושלל סיפורים נוראיים . סכנה. אשמח להגיב על דברים ענייניים - ישנם עוד פרטים למעוניינים . מאמרים בנושאי כתות באמנויות לחימה : http://www.furyu.com/archives/issue8/zanshin8.html http://www.nononsenseselfdefense.com/cults.htm בדקו עצמכם !
 
תגובה קצרה ל"טענות" (או רטינות)

"תמיד ניתן לראות דברים דומים בכל הסגנונות המקובלים (אגרוף ישר, מהצד, קומבינציות וכו')": מי אמר שדווקא הסגנונות ה"מקובלים" הם הצוקה הנכונה? רק בגלל שהעדר אמר את דברו? "אגרופים שונים ומשונים המגיחים מזוויות משונות ומקשים על כל תפיסה קרבית הגיונית": מהי הסמכתו או הידע הקודם שיש לאותו תלמיד שהוא יכול לסווג אגרופים כ"שונים ומשונים"? זו לא נראה לי הגדרה מדעית או אפילו תיאור סביר של השיטה. "כמי שנחשב לחזק בשיטה זו, ואכל קש אצל מתאגרפים שנה א'": יכול להיות שהבעיה היא לא בשיטה, אלא ביכולת הקרבית הספציפית של אותו תלמיד? ורק הבהרה: אינני מכיר את שיטת החולדה או האגרוף השחור אלא משמועות. אך אני נוטה שלא להסכים עם "הבחנות" ללא כל בסיס. (כמובן עד שאראה במו עיניי ואתרשם).
 

tanma

New member
דעת העדר - חשוב או לא?

שלום לכולם (קודם כל - אני לא מכיר את המעורבים וגו') דבר מהותי ומעניין שצץ פה הוא הוא השימוש ב"SOCIAL PROOF" באומנויות לחימה. הטענה הנפרסת בפי "חתול פרוס" היא שאין קשר בין "דעת העדר" ליעילות/ נכונות הטכניקה. טענה זו נכונה רק לעתים. (במקרה זה, הוא צודק) הדוגמא החזקה ביותר - הדעה הנפוצה שאריק זאבי הוא ג'ודוקא טוב היא דעת רוב מבוססת. להיות נחשב ע"י הרוב כמורה/מאמן טוב בסגנון בעל תפוצה רחבה (עוד דוגמא - לחימה משולבת, וכל ספורט תחרותי עם מספיק משתתפים) זו כן אינדיקציה להצלחה בתוך הסגנון. מכיוון שיש תפוצה רחבה, סטטיסטית סביר שתיפגש עם מתחרים ברמה טובה ואם גברת עליהם זה בהחלט סממן לאיכות. דוגמא בה הטיעון פחות חזק היא אומנויות לחימה עם ארגון גדול, שבבסיסן אינן תחרותיות - שוטוקאן, איקידו. כאן לדעת העדר יש משמעות אבל היא לא מדידה בצורה תחרותית. עם זאת, אני נוטה לקבל את יכולת השיפוט של מספר כה גדול של אנשים שעוסקים באופן אינטנסיבי באימונים. הטיעון נכון כשאנו מדברים על השוואות בין אומנויות לחימה שונות, אז הדיון הוא ממילא סובייקטיבי לחלוטין (אפילו בשרשור הזה בערך חצי מהאנשים רואים את הדברים בשונה ממני). זאת בעיני הסיבה ללא מעט פרישות והכרזה על סגנון "חדש" - בכך יש הסרה של הבסיס להשוואה והערכה, מכיוון שיש יציאה מהמסגרת הארגונית. ולסיכום - מכיוון שמדובר פה בסגנון שמתיימר להיות אחר, להגיד שהוא שונה לא מאוד עוזר או מפתיע, והשיפוט נכון/לא נכון סובייקטיבי לגמרי. מכיוון שאין פה מקרה קיצון של "במבוק צהוב" או שטויות בסגנון, מדובר פה במיקום של הגבולות האישיים של כל אדם. (כל זה בלי להתייחס לשקרים ופציעות) להתראות מתן
 

Tonjin

New member
הייתה לי שיחה מעניינת ממש אתמול

בלילה עם מורה בעל מאות תלמידים שמתעסק גם בהכשרות של כוחות בטחון, יחידות מיוחדות, באונסרים וכו' וכו' והוא התייחס בדיוק לנקודה הזו. לטענתו (ואני יכול להעיד שהוא בעל ראש פתוח מאד, גישה אקלקטית מאד ושלמרות הגישה המאד מאד "תכ'לסית" שלו הוא מוכן ללמוד מכולם ומעולם לא שמעתי אותו מזלזל באף שיטה) "אבן הבוחן" לכל מי שטוען שהוא לומד או מלמד הגנה עצמית או "יעילוּת לרחוב" היא ההתמודדות עם מתאגרף (ולאו דווקא כזה שמתאמן שנים או מתחרה פעיל) שכן האיומים וזוויות ההתקפה שבהם תתקל "ברחוב" ב99% אחוז יהיו מאגרופים כאלו (פלוס אולי כמה בעיטות) ולא מבעיטות מעופפות, אחיזות וחביקות, דאבל-לג-טייקדאון או ג'וג'י-גאטאמה ואני נוטה להסכים: אם לשיטה שלך (לא למתאמן הספציפי עצמו, לשיטה) אין מענה סביר להתקפות כאלו וכזה שמתורגל על בסיס קבוע אני באמת לא מאד בטוח שהיא יכולה לקרוא לעצמה "שיטת הגנה עצמית) דעת העדר, מקוריות, אינדיבידואליות והטלת ספק ב"שליח" לא ישנו את העובדה שאם מטרתך היא הגנה עצמית ברחוב ואין לך מענה לג'אב, הוק, קרוס, אפר-קאט (שים לב, לא הרבה טכניקות ולא כאלה שצריך להיות "מומחה-גדול" בא"ל כדי להכיר) אחרי 6 שנים כנראה שניתן היה להתאמן בצורה יעילה יותר..
 

alexko

New member
מסכים לחלוטין

לאחר שנים רבות של קארטה (יותר מ 20 לסירוגין) נתקלתי באיש קארטה שהיה מתאגרף בעברו. מהר מאוד נאלצתי לשנות גישה כי פשוט חטפתי על ימין ועל שמאל. לשיטות ה"מסורתיות" בדר"כ אין מענה נכון או לא מלמדים את התלמידים כיצד לגשת ל"קרב רחוב" טוב כבר מאוחר ואני הולך לישון לילה טוב
 

marx04

New member
חוק איסור לשון הרע

שלום לכולם, בעקבות הדיון שנפתח כאן בנושא הוצאת דיבה ולשון הרע, חשבתי שאוכל לתרום לגולשים כאן קצת מידע בנושא. במקרה זהו נושא שאני די בקיא בו, ואני מקווה שההסבר שלהלן לא יהיה מכביד מדי. חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, עוסק בתחום של הוצאת דיבה ופגיעה בשם טוב. החוק מטיל הן אחריות פלילית והן אחריות נזיקית (אזרחית) על המפרסם לשון הרע. לשם גיבוש אחריות פלילית דרוש, שהפרסום יהיה לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע, ושתתלווה אליו "כוונה לפגוע". לעומת זאת, לצורך גיבוש האחריות הנזיקית (האזרחית), די בפרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע, ותו לא. אין צורך בהוכחת קיומה של כוונה לפגוע. במסגרת תביעה בגין פרסום לשון הרע חייב התובע להראות, כי הפרסום, שפגע בשמו הטוב, נכלל בהגדרות של "לשון הרע" ושל "פרסום". ההודעה של "שמוראש" כאן בפורום על המורה המסוים בהחלט נכנסת להגדרת "לשון רע" (משום שיש בה כדי לבזות את המורה ולפגוע במשלח ידו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו) ולהגדרה של "פרסום". אם התובע מצליח לעשות כן (כלומר להראות שהדברים שפורסמו אודותיו פוגעים בשמו הטוב, מבזים אותו או פוגעים במשלח ידו), הרי שהוא מעביר בכך את נטל ההוכחה לכתפיו של המפרסם. שימו לב, בהתאם לחוק המפרסם אינו רק "שמוראש" אלא גם מנהלי הפורום וגם תפוז, שבמסגרת הפורום שבבעלותה ובניהולה התפרסמה ההודעה שיש בה הוצאת לשון הרע. על מנת לפטור עצמו מאחריות צריך המפרסם להראות, שעומדת לזכותו אחת ההגנות המנויות בחוק: (א) הפרסום נמנה על שורה של פרסומים מותרים, שאינם יכולים לשמש עילה לתביעה פלילית או אזרחית, כגון: פרסום בישיבת ממשלה, פרסום ע"י שופט בהליך משפטי, פרסום ע"י מבקר המדינה במסגרת תפקידו וכיו"ב. ההודעה של שמוראש אינה נכנסת לגדרה של הגנה זו. (ב) הדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. זוהי הגנת "אמת דיברתי". אני סבור שבדברים שפרסם שמוראש בהודעתו יש עניין ציבורי, משום שאם הם נכונים הם עשויים לסייע לציבור בבחירת מורים לאומנויות לחימה ולהיזהר משרלטנים. השאלה היא אם דברים אלה נכונים, וזאת כמובן איננו יודעים, מלבד "שמוראש" ומי שהתאמן אצל אותו מורה. (ג) הפרסום נעשה בתום לב באחת הנסיבות המפורטות בחוק, שמרביתן נעות סביב שלושה מוקדים: הבעת דעה, מילוי חובה חוקית, מוסרית או חברתית והגנה על עניין אישי כשר. זוהי "הגנת תום לב". הפרסום של "שמור אש" יכול להיכלל בגדר אחת מהנסיבות של הגנת תום הלב, משום שניתן לטעון שיש לו חובה מוסרית וחברתית לפרסם את שפרסם, וכן שהוא מנסה להגן על אינטרס כשר של קוראי הפורום שלא ליפול לידי שרלטנים. יחד עם זאת, חשוב לשים לב שכדי להקים את הגנת תום הלב המפרסם נדרש ליותר מאשר הוכחת קיומה של אחת מן הנסיבות, המנויות בחוק. עליו גם להוכיח, שהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותה נסיבה. אם עלה בידו להראות זאת, אזי נוצרת חזקה, שהפרסום נעשה בתום לב, וכפועל יוצא מכך קמה ההגנה מפני התביעה. חזקת תום הלב אינה סופית ומוחלטת, והתובע יכול להפריכה ולהקים חזקה של העדר תום לב, אם יוכיח את קיומו של אחד מן המצבים הבאים: (1) הדבר שפורסם לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו. (2) הדבר שפורסם לא היה אמת, והמפרסם לא נקט אמצעים סבירים לבירור אמיתות הפרסום. (3) המפרסם התכוון לפגוע ע"י הפרסום במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים ע"י הגנת תום הלב. סיכומו של דבר, הודעתו של "שמור אש" עלולה ליצור עילת תביעה למורה שאודותיו נעשה הפרסום. עילת התביעה תהא כנגד שמור אש, מנהלי הפורום ותפוז. אמנם יתכן שהייתה עומדת לזכותם הגנת אמת דיברתי, אך מנהלי הפורום ותפוז אינם יכולים לדעת שהדברים אכן נכונים מבלי שיבדקו זאת. לפיכך אני סבור שמנהלי הפורום והנהלת הפורומים נהגו נכון בכך שהם הסירו את הפרטים שיש בהם כדי לזהות את המורה. זאת משום שבכך הם נמנעים מלהיכנס לסבך המשפטי של תביעת לשון הרע, במיוחד כשאין בידיהם עובדות מוצקות שעליהן הם יכולים להתבסס. אם הם יבררו את העובדות, ולמשל ישלחו נציגים להשתתף בשיעור של אותו מורה, הם יוכלו לאחר מכן לפרסם כאן דיווח אודות השיעור, ובעקבות זאת להביע דעה אודות המורה, איכויותיו ושאלת היותו שרלטן או לא, ובמקרה כזה הם יוכלו להסתמך גם על הגנת תום הלב. בכל מקרה תביעה אזרחית היא עניין יקר, וחל עליה אותו עקרון שחל על קרב רחוב - אתה יודע איך אתה נכנס לקרב, אבל אף פעם אינך יודע כיצד תצא מהקרב. לכן בצדק פעמים רבות אנשים נמנעים מלפרסם ידיעות והודעות רק כדי לא להסתבך. חשוב לי להבהיר שדבריי כאן אינם בגדר עצה ל"שמוראש", למנהלי הפורום או להנהלת הפורומים, אלא נועדו אך ורק לתת לגולשים תמונה מלאה יותר של נושא לשון הרע. ולסיום - ללא קשר לדברים של "שומראש", שהרי אינני מכיר אותו ואף לא את המורה עליו הוא כתב - משהו מהמקורות (שלנו ושל אחרים): המקרא מצווה "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא, יט, טז), והרמב"ם אף מתרה, כי לשון הרע היא "עוון גדול וגורם להרוג נפשות רבות מישראל" (רמב"ם, הלכות דעות, ז, א). ושייסקפיר כתב: WHO STEALS MY PURSE STEALS TRASH" ;TIS' SOMTHING, NOTHING TWAS MINE 'TIS HIS, AND HAS BEEN ;SLAVE TO THOUSANDS BUT HE THAT FILCHES FROM ME MY GOOD NAME ,ROBS ME OF THAT WHICH NOT ENRICHES HIM ".AND MAKES ME POOR INDEED (אותלו, מערכה שלישית, תמונה שלישית). בברכה, אורי.
 

שמוראש

New member
אני לא חושב שהרמב"ם

היה מעוניין שנוער יהודי תמים ילמד מהאדון המדובר את "עובדות" החיים.
 
עוד הערה על החוק

לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע ניתן לתבוע בגין לשון הרע ולקבל פיצוי ללא הוכחת נזק על סכום של עד 50,000 ש"ח.(צמוד למדד) בנוסף, "שמור אש" , הנהלת הפורום והנהלת תפוז חשופים לתביעה נזיקית ע"פ סעיף 58 לפקודת הנזיקין - שקר מפגיע : במידה והמורה המדובר יכול להוכיח נזק לפרנסתו ... כמובן שגם בהודעה הזו אין בה להמליץ או לייעץ לכל הנוגעים בדבר. ובקיצור.... לכל דבר יש את הדרך ואת המקום, אני לא בטוח שדבר כזה מקומו בפורום. במיוחד כשכולנו יכולים לשמוע רק צד אחד...
 
ורק אני ממשיך לבד לטעון

אם האינטרנט עדיין אלמוני ברובו (אין ידע מלא על המפרסם בו) הרי שאין פגיעה אמיתית באדם שפורסם באינטרנט, כיוון שאין כל ערך לדבר שפורסם ללא סימוכין. אם מערכת החוק ובתי המשפט יצאו מנקודת הנחה (מוצדקת?) שבני אדם הם יצורים בעלי כושר שיפוט עצמאי ויכולת הסקת מסקנות והיקש לוגי, הרי שכל אדם שקורא פירסום כזה, ללא יכולת לוודא עצמאית את מהימנות הכתוב - חזקה על אדם שפוי ובעל כושר שיפוט כלשהו שלא ייתן ערך לדברים המפורסמים. מדוע אם כן קיים "לשון הרע"? כי למדינה ומערכת החוק נוח יותר אם בני אדם יפסיקו לקחת אחריות אישית על מעשיהם, החלטותיהם ויפסיקו להפעיל שיקול דעת. האופן בו זה נעשה הוא הפוך - מניחים שאין לאנשים בוגרים יכולת שיקול דעת, מתייחסים אליהם בהתאם (ראה ערך לשון הרע ופגיעה באמצעות פשקווילים ופרסומים אנונימיים או חסרי מהימנות) ומקווים שברבות הימים זה אכן יהיה המצב.
 
ומה אתה מציע לעשות בנדון, יקירתי?

בהנחה שאין לי כרגע כסף לשלם על תביעת דיבה לפי חוק זה?
 
אנחנו מדינה דמוקרטית? הבה נקים

מפלגה חדשה. א. נקבל כסף לטובת מערכת בחירות. זה יפתור לך את בעית מימון העו"ד ב. נשנה את החוק כך שיתחשב בעובדה שאזרחי המדינה אמורים להיות אנשים רציונליים, לפחות חלק מהזמן. אם אין אפשרות לתקוף חוק בתוך מערכת המשפט או המחוקקת (הקמת שדולה לטובת העניין) ניתן להפעיל תנועות שורשים (grass root movements) שיעצבו דעת קהל שתחייב התייחסות לנושא מצד בעלי הכוח באשר הם. נכון, זה תמים ופנטזסיונרי, אבל מצד שני זה כ"כ בנאלי שהייתי צוחק אם זה לא היה מפחיד - מי האדיוט שהחליט שאני לא צריך להיות אחראי להחלטות שלי? זו רעה חולה שיש להתנגד לה בכל המישורים, וקודם כל במישור התודעתי - אנשים (כן, אני כולל גם ח"כים בהגדרה רחבה זו) צריכים להיות מודעים לעובדה שהם בעצם מטילים את האחריות למעשיהם על שופטים ועורכי דין.
 
חשבתי על זה.

נניח הנחה אופטימית שכחמישים אחוז מהאנשים בודקים את מקור המידע שמגיע אליהם (נניח ברמה של לפסול מידע שהתקבל מ"מדור פרסומי" או מפרסומת ממש). האם אין אדם זכאי להגנה על מקור פרנסתו ועל שמו הטוב בקרב אלה שאינם נוהגים כך? תבין, אני מאד בעד הסרת הוראות השימוש ממוצרים מסוכנים ושינוע תהליך האבולוציה, אבל האם באמת חוק הדיבה הוא המקום הנכון להתחיל?
 
לאו דווקא המקום להתחיל

אבל הוא פשוט מפוספס. יש מקום לחוק הדיבה. יש דבר כזה "עיתונות". לא כל פורום או בלוג הוא "עיתון" לפי פקודת העיתונות. לא צריך לחשוב יותר מדי, אפשר לעשות הכללות בכיף - אם זה לא עיתון - המידע אינו מהימן. אם עיתון - המידע מהימן, או שהנפגע ניצח בתביעת דיבה. אם בלוג רוצה להיות מהימן כמו עיתון - יודיע על כך שהוא חשוף לתביעות דיבה. אחרת - המידע המופיע בו אינו מהימן, יותר מהאמינות שנתת על פי נסיונך לכותב. די פשוט, לא? ואפילו לא מצריך חלוקה מוגברת של פרס דארווין. לגבי טענת 50 אחוז אגלה לך סוד קטן - אם אדם מספיק לא רציונלי או אידיוט להאמין לפרסומת או פשקוויל על בליינד - כיצד אפשר להפגע ממה שהוא חושב? לגבי פגיעה בפרנסה - אין קשר בינה לשם רע (או טוב) בהקשר צר. הגרמנים האכילו אותנו הרבה קש לפני 60 שנה - האם אנחנו קונים פחות פולקסווגנים או מרצדס בגלל זה? פפסי החרימה אותנו (במסגרת החרם הערבי על ישראל) וקוקה קולה לא במשך 30 שנים - האם היום זה מזיז למישהו? אז מורה מסוים אולי שיקר לתלמידים שלו - האם אני כמורה הייתי מעוניין בתלמידים שלא מוכנים להפעיל שיקול דעת ומאמינים למידע לא מאומת? גם לי יש סטנדרטים מקצועיים... ואם מורה מסוים מעוניין בתלמידים כאלו, אז מגיע לו, לא?
 
למעלה