חוק איסור לשון הרע
שלום לכולם, בעקבות הדיון שנפתח כאן בנושא הוצאת דיבה ולשון הרע, חשבתי שאוכל לתרום לגולשים כאן קצת מידע בנושא. במקרה זהו נושא שאני די בקיא בו, ואני מקווה שההסבר שלהלן לא יהיה מכביד מדי. חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, עוסק בתחום של הוצאת דיבה ופגיעה בשם טוב. החוק מטיל הן אחריות פלילית והן אחריות נזיקית (אזרחית) על המפרסם לשון הרע. לשם גיבוש אחריות פלילית דרוש, שהפרסום יהיה לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע, ושתתלווה אליו "כוונה לפגוע". לעומת זאת, לצורך גיבוש האחריות הנזיקית (האזרחית), די בפרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע, ותו לא. אין צורך בהוכחת קיומה של כוונה לפגוע. במסגרת תביעה בגין פרסום לשון הרע חייב התובע להראות, כי הפרסום, שפגע בשמו הטוב, נכלל בהגדרות של "לשון הרע" ושל "פרסום". ההודעה של "שמוראש" כאן בפורום על המורה המסוים בהחלט נכנסת להגדרת "לשון רע" (משום שיש בה כדי לבזות את המורה ולפגוע במשלח ידו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו) ולהגדרה של "פרסום". אם התובע מצליח לעשות כן (כלומר להראות שהדברים שפורסמו אודותיו פוגעים בשמו הטוב, מבזים אותו או פוגעים במשלח ידו), הרי שהוא מעביר בכך את נטל ההוכחה לכתפיו של המפרסם. שימו לב, בהתאם לחוק המפרסם אינו רק "שמוראש" אלא גם מנהלי הפורום וגם תפוז, שבמסגרת הפורום שבבעלותה ובניהולה התפרסמה ההודעה שיש בה הוצאת לשון הרע. על מנת לפטור עצמו מאחריות צריך המפרסם להראות, שעומדת לזכותו אחת ההגנות המנויות בחוק: (א) הפרסום נמנה על שורה של פרסומים מותרים, שאינם יכולים לשמש עילה לתביעה פלילית או אזרחית, כגון: פרסום בישיבת ממשלה, פרסום ע"י שופט בהליך משפטי, פרסום ע"י מבקר המדינה במסגרת תפקידו וכיו"ב. ההודעה של שמוראש אינה נכנסת לגדרה של הגנה זו. (ב) הדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. זוהי הגנת "אמת דיברתי". אני סבור שבדברים שפרסם שמוראש בהודעתו יש עניין ציבורי, משום שאם הם נכונים הם עשויים לסייע לציבור בבחירת מורים לאומנויות לחימה ולהיזהר משרלטנים. השאלה היא אם דברים אלה נכונים, וזאת כמובן איננו יודעים, מלבד "שמוראש" ומי שהתאמן אצל אותו מורה. (ג) הפרסום נעשה בתום לב באחת הנסיבות המפורטות בחוק, שמרביתן נעות סביב שלושה מוקדים: הבעת דעה, מילוי חובה חוקית, מוסרית או חברתית והגנה על עניין אישי כשר. זוהי "הגנת תום לב". הפרסום של "שמור אש" יכול להיכלל בגדר אחת מהנסיבות של הגנת תום הלב, משום שניתן לטעון שיש לו חובה מוסרית וחברתית לפרסם את שפרסם, וכן שהוא מנסה להגן על אינטרס כשר של קוראי הפורום שלא ליפול לידי שרלטנים. יחד עם זאת, חשוב לשים לב שכדי להקים את הגנת תום הלב המפרסם נדרש ליותר מאשר הוכחת קיומה של אחת מן הנסיבות, המנויות בחוק. עליו גם להוכיח, שהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותה נסיבה. אם עלה בידו להראות זאת, אזי נוצרת חזקה, שהפרסום נעשה בתום לב, וכפועל יוצא מכך קמה ההגנה מפני התביעה. חזקת תום הלב אינה סופית ומוחלטת, והתובע יכול להפריכה ולהקים חזקה של העדר תום לב, אם יוכיח את קיומו של אחד מן המצבים הבאים: (1) הדבר שפורסם לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו. (2) הדבר שפורסם לא היה אמת, והמפרסם לא נקט אמצעים סבירים לבירור אמיתות הפרסום. (3) המפרסם התכוון לפגוע ע"י הפרסום במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים ע"י הגנת תום הלב. סיכומו של דבר, הודעתו של "שמור אש" עלולה ליצור עילת תביעה למורה שאודותיו נעשה הפרסום. עילת התביעה תהא כנגד שמור אש, מנהלי הפורום ותפוז. אמנם יתכן שהייתה עומדת לזכותם הגנת אמת דיברתי, אך מנהלי הפורום ותפוז אינם יכולים לדעת שהדברים אכן נכונים מבלי שיבדקו זאת. לפיכך אני סבור שמנהלי הפורום והנהלת הפורומים נהגו נכון בכך שהם הסירו את הפרטים שיש בהם כדי לזהות את המורה. זאת משום שבכך הם נמנעים מלהיכנס לסבך המשפטי של תביעת לשון הרע, במיוחד כשאין בידיהם עובדות מוצקות שעליהן הם יכולים להתבסס. אם הם יבררו את העובדות, ולמשל ישלחו נציגים להשתתף בשיעור של אותו מורה, הם יוכלו לאחר מכן לפרסם כאן דיווח אודות השיעור, ובעקבות זאת להביע דעה אודות המורה, איכויותיו ושאלת היותו שרלטן או לא, ובמקרה כזה הם יוכלו להסתמך גם על הגנת תום הלב. בכל מקרה תביעה אזרחית היא עניין יקר, וחל עליה אותו עקרון שחל על קרב רחוב - אתה יודע איך אתה נכנס לקרב, אבל אף פעם אינך יודע כיצד תצא מהקרב. לכן בצדק פעמים רבות אנשים נמנעים מלפרסם ידיעות והודעות רק כדי לא להסתבך. חשוב לי להבהיר שדבריי כאן אינם בגדר עצה ל"שמוראש", למנהלי הפורום או להנהלת הפורומים, אלא נועדו אך ורק לתת לגולשים תמונה מלאה יותר של נושא לשון הרע. ולסיום - ללא קשר לדברים של "שומראש", שהרי אינני מכיר אותו ואף לא את המורה עליו הוא כתב - משהו מהמקורות (שלנו ושל אחרים): המקרא מצווה "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא, יט, טז), והרמב"ם אף מתרה, כי לשון הרע היא "עוון גדול וגורם להרוג נפשות רבות מישראל" (רמב"ם, הלכות דעות, ז, א). ושייסקפיר כתב: WHO STEALS MY PURSE STEALS TRASH" ;TIS' SOMTHING, NOTHING TWAS MINE 'TIS HIS, AND HAS BEEN ;SLAVE TO THOUSANDS BUT HE THAT FILCHES FROM ME MY GOOD NAME ,ROBS ME OF THAT WHICH NOT ENRICHES HIM ".AND MAKES ME POOR INDEED (אותלו, מערכה שלישית, תמונה שלישית). בברכה, אורי.