חמש אבנים קטנות

חמש אבנים קטנות

בכל היקר לי, יש פואנטה בסוף. אבן רביעית: שחורה סוף סוף צח קיבל את החגורה השחורה שלו. זה קורה לכל אחד, אני בטוח, הרי אני לא הראשון שזה קורה לו, אבל איזו התרגשות! חגורה שחורה! התלמיד הראשון שלי עם חגורה שחורה. אחרי שלא ידעתי מה איתי, אחרי שלא חשבתי שאשאר, אחרי שלא ידעתי מי ומה אני באמנות הזו הגעתי בסוף לנקודת איזון, לשלוות נפש. הם יכולים להמשיך ולקרוא לו "המורה", לסגוד ליכולות שלו, לחשוב שרק מילה קטנה מהפה שלו תפתור להם את כל הסיבוכים הקטנים שלהם. הם יכולים להמשיך ולהקשיב לו כאילו הוא פתר את הבעיות הכי סבוכות שאפשר. זה לא משנה, בעצם. מה שמשנה הוא שסוף סוף יש לי תלמיד עם חגורה שחורה. סוף סוף אחד מהם הגיע לרמה מתאימה. ועוד צח, זה שחשבתי שלא יתמיד, זה שהיה תמיד באמצע, זה שהיה "פרווה", דווקא הוא הפתיע אותי. כנראה ככה אתה בערך מרגיש כשהילד שלך מביא תעודה מוצלחת הביתה. אני מרגיש שיש לי המון מזל. אני מרגיש שאני בדרך הנכונה; לא בחרתי את זה, לא ביקשתי להיות מורה ולא ביקשתי שיקראו לי בשמות תואר מפוצצים. סה"כ ביקשתי להתאמן בצרוה שאני אוהב להתאמן בה. לי אף אחד לא יקרא "המורה" במין ארשת חשיבות ואני לא אלמד דברים מופרכים, סתם בגלל שכבר עברתי את זה. אני לא אחזור על אותן הטעויות, לעולם לא. גם באופן כללי אני מרגיש בסדר - אני אפילו יכול כבר להתאמן אצל המורה הישן שלי, לקרוא לו המורה בעצמי, אבל כל עוד שנינו יודעים את מקומנו. הוא בשלו ואני בשלי. קצת כבוד הדדי מעולם לא הזיק לאף אחד. נכון, זה לעולם לא יהיה אותו הדבר, אנחנו כבר לא "תלמיד ומורה" כמו שפעם היינו. אני כבר לא הפתי-מאמין שהייתי וכבר לא מצדיק כל מילה שלו. אני חושב שהתבגרתי, ואולי גם הוא התבגר, לפחות כלפי. כלפי התלמידים האחרים הוא עדיין מציג את החזות המכובדת, היודעת כל, המחושבת. הוא עדיין אומר דברים שלא הייתי מעז להגיד, בביטחון מלא, כאילו הם אמת לאמיתה. עדיין יש כאלה שיאמינו לכל מילה שהוא מוציא. אבל אני? אני שותק, אני מבין, ואני ממשיך. יש לי עוד דרך ארוכה ללכת, ומי יודע מה יהיה בסוף. מה יודע מה יקרה מחר.
 

MidNight Flame

New member
מזל טוב סנסיי ../images/Emo13.gif

כייף לקרוא, עצוב לי קצת על הניתוק אבל זה אך ורק בגללי ובגלל המצב ואני יודע בוודאות שזה זמני. אקרא את שאר האבנים מחר, המיטה קוראתי לי אחרי ריצת 11 ק"מ
לילה טוף...
 
למעלה