לפיני בן סירה, על "ריקוד הקוף"
סיפרתי למורה שאני מכיר על "ריקוד הקוף", והיא ביקשה לקרוא את המאמר. זו מורה שעובדת עם תלמידי כיתה ז' שבאו מרקע מאוד קשה, אותם ריכזו במיוחד בכיתה טיפולית. במקרה, ביום בו נתתי לה את המאמר התפוצצה בכיתה פרשה קשה של אלימות והטרדות שהתחוללה במשך תקופה מתחת לעיני המורים, בלי שמישהו מהילדים העיז לדבר על זה. המורה היתה בשוק מהענין, פשוט לא ידעה מה לעשות איתו. במשך הלילה היא קראה את המאמר, ונדלקה מהחלק על ריקוד הקוף. ביום הבא, בשיעור שהיה אמור להיות שיעור "הבעה" (מה זה בכלל?
), היא התחילה לדבר עם התלמידים על התנהגות של חיות, עברה לקופים, ואז סיפרה להם על "ריקוד הקוף" בין אנשים. ילדים התחילו להגיד: "היי, זה בדיוק כמו אצלנו!", ומשם התחיל דיון על איך אלימות מתפתחת, מה מוביל למה, ואיך אפשר לעצור את ה"ריקוד". זה היה דיון בו השתתפו כל התלמידים בכיתה, גם אלה שבד"כ לא מדברים בכלל. הילדים סירבו לצאת להפסקת-שתיה באמצע (שיעור כפול), לא רצו לצאת להפסקה הגדולה בסוף השיעור, ודרשו שיהיה המשך לדיון על ריקוד הקוף. פיני,
שתרגמת! למי שלא מכיר: ריקוד הקוף מכירים את האמרה: "כאשר שני נמרים נלחמים זה בזה, אחד מהם מת ובשני מוטל מום."? אם כן, דעו כי היא שקרית. כמו גם יונקים אחרים, כאשר נמרים, דובים או כלבים נלחמים בבני מינם הם עושים שימוש בקרב טקסי אשר טבוע בהם, במטרה למנוע את אותה הטלת מום. צבאים, למשל, תוקפים באמצעות קרניים אל קרניים, ולא קרניים אל צלעות. כמו בעלי-חיים אחרים, גם בני האדם משתמשים באמצעים טקסיים כדי לבסס שליטה חברתית או להגן על טריטוריה. טקסים אלו, לרוב אינם קטלניים. ריקוד הקוף הינו דוגמה לטקס שכזה, והוא מורכב משלבים מוגדרים וברורים. אני מאמין כי זהו ריקוד מולד, שהשלבים המרכיבים אותו הינם תלויי תרבות. בתרבות שלי השלבים הם: 1. קשר עין ונעיצת מבט חודר. 2. קריאת תגר מילולית, כגון: "על מה ת´מסתכל?". 3. סגירת טווח. לעיתים, חבטה (התנגשות) של חזה בחזה. 4. נעיצת אצבע (למשל, באזור החזה) או דחיפת החזה בשתי ידיים. 5. מכת אגרוף מסובבת (מגל) של היד החזקה (כלומר, יד ימין לימניים, וההפך). חבר קנדי סיפר לי, שבמחוזותיו שלב מספר 4 מתאפיין בהעפת הכובע מעל ראשו של האדם העומד מולך. כפי שאמרתי, השלבים הינם תלויי תרבות… מספר נקודות חשובות הקשורות לריקוד הקוף: § ריקוד הקוף הוא נחלתם הכמעט בלעדית של הגברים (או הזכרים אצל בעלי-החיים), ואינני מכיר את מקבילתו הנשית (או הנקבית אצל בעלי-החיים). § רוב אמנויות הלחימה (כמו גם רוב הפנטזיות הקשורות למאבק אצל מתבגרים) מבוססות על מודל ריקוד הקוף. קל הרבה יותר לגבור על הצד השני כחלק מתרחיש המתוכנן-גנטית לא להיות קטלני. § כמעט תמיד ניתן להמנע מריקוד הקוף, בין אם על-ידי השפלת המבט תוך כדי התנצלות, ובין אם על-ידי התעלמות מוחלטת תוך כדי שמירה על שפת-גוף רגועה לחלוטין, והתיחסות לקריאת התגר המילולית כאל שאלה רצינית ומעוררת מחשבה. § אם בחרת להתחיל בריקוד, ככל הנראה לא תוכל לעצור (אלא אם כן תוכל להתגבר על חמישים מליון שנות התניה…). לתלמידי אני מסביר, כי לא אתה הוא שמוביל בריקוד, אלה הריקוד הוא שמוביל אותך. § רוב העימותים נפתרים כאשר אחד הצדדים נסוג לפני שפורצת האלימות. כפי שטען דייב גרוסמן (Dave Grossman) בספרו "על ההריגה", קרבות רבים יותר מסתיימים בניצחון שהושג באמצעות תצוגת הכוח, מאשר בניצחון שהושג באמצעות לחימה. § מקצוען יכול לסיים עימות במהירות באמצעות דילוג על שלבים. אם, לדוגמה, הצדדים נמצאים בשלב הראשון, השני או השלישי של הריקוד, והמקצוען נוקט בצעד פיזי החלטי, הצד השני יתפס לא מוכן. זאת משום שבתודעתו הוא מצפה להופעתם של כל שלבי הריקוד לפני שהעימות עובר לפסים פיזיים. במאמר השלם יש עוד הרבה ששווה לקרוא!
סיפרתי למורה שאני מכיר על "ריקוד הקוף", והיא ביקשה לקרוא את המאמר. זו מורה שעובדת עם תלמידי כיתה ז' שבאו מרקע מאוד קשה, אותם ריכזו במיוחד בכיתה טיפולית. במקרה, ביום בו נתתי לה את המאמר התפוצצה בכיתה פרשה קשה של אלימות והטרדות שהתחוללה במשך תקופה מתחת לעיני המורים, בלי שמישהו מהילדים העיז לדבר על זה. המורה היתה בשוק מהענין, פשוט לא ידעה מה לעשות איתו. במשך הלילה היא קראה את המאמר, ונדלקה מהחלק על ריקוד הקוף. ביום הבא, בשיעור שהיה אמור להיות שיעור "הבעה" (מה זה בכלל?