אומנויות לחימה ונשים

[ערכת לימוד]

אומנויות לחימה ונשים

 

[twc]

המאמר באתר של אקב"ן

שרשור נאות: הנ"ל כתב תגובה למאמר באתר של אקב"ן המאמר

 

[ערכת לימוד]

גם דויד כבר כתב תגובה ../images/Emo28.gif

והוא בטח יודע לשרשר טוב ממני.

 

[דוד כפרי]

לא לשרשר אלא לקשר

http://www.notes.co.il/kafri/9081.asp (זה מאוד שימושי, כדאי ללמוד)

 

[איתןגלזר]

צריכה להיות אפליה מתקנת לטובת נשים

שילוב הנשים צריך להיות מובנה בתוך אסטרטגית החינוך של המורים לאומניות האלה כך שנשים ירגישו בסביבה תומכת ואמפטית. אני לא בטוח שבסביבה המצ'ואיסטית של אקב"ן שלוב נשים יכול להיות כל כך פשוט, ואקב"ן בענין הזה לא שונה משאר אומניות הלחימה. לדעתי המצב דומה גם באיגרוף, ואין סיבה לא לראות קבוצות הבנויות חצין נשין חצין גברים בכל סוגי האיגרוף.

 

[ערן לפשיץ]

מאצ'ואיזם באקב"ן ???

בתמונה, אחד המדריכים הוותיקים שלא יוצא מהבית בלי זה.

 

[עיז הפ זי זה]

שלום למר לימוד ולכולם בפורום

שמי יערה, יצא לי לכתוב בעבר פעמים ספורות בפורום תחת השם 'פוקי בוא', אני מתאמנת טרייה למדי בקונג פו. גם אני שואלת את עצמי הרבה פעמים את השאלה 'למה אין יותר נשים באומנויות לחימה?'. לדעתי הסיבה העיקרית היא פשוטה וטריוויאלית ביותר - זה פשוט לא בסדר היום של רוב האזרחים, לא כל שכן, האזרחיות. אבל אני אשים רגע בצד את השאלה- למה להכנס לתחום מראש, ואתמקד באוכלוסיה שכן מגיעה להציץ לתוך העולם הזה - הנשים שכן מגיעות לתחום, כלומר לא נרתעות מראש מהדימוי האלים/הכואב/הגברי/הקשה פיזית של הנושא יכולות להתקל במספר בעיות, שלדעתי רובן נובעות מאימונים בקבוצות מעורבות. אני אומנם מתאמנת בקבוצה מעורבת (עם רוב גברי מוחץ), ואני מאמינה שזה רק לטובה, אבל נשים שבאות במגע ראשוני עם אומנויות לחימה ומוצאות את עצמן בקבוצה של גברים, יכול להיות שהדבר יצור אצלן רתיעה. הסיבות לכך לפי דעתי קשורות במספר דברים: - בזמן לימוד אומנות לחימה יכולה אישה/נערה (למשל, אני) למצוא את עצמה בפעם הראשונה בסיטואציה תוקפנית כלפי מישהו אחר (גבר או אישה, לא משנה), ולגלות שהיא בטריטוריה זרה ומבהילה. בניגוד לגברים, שרובם התנסו, בעיקר בילדות, בסיטואציות כאלה, גם אם לרוב בצורת משחק. - אני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות בקבוצה בעמדת נחיתות, בגלל הכושר הפיזי שלי, שנמוך בהרבה מהכושר של רוב המתאמנים האחרים. נכון שזה דבר שניתן לשיפור (משתפר, משתפר) אבל כנקודת מוצא התחלתית יש במקום הזה משהו שיכול להתפס כשלילי (חפשתי מילה קצת פחות שלילית מ'שלילי' אבל לא מצאתי). - והסיבה, שלפי דעתי היא המשפיעה ביותר, היא עניין המגע הפיזי. יש הרבה טכניקות שדורשות מגע פיזי קרוב ויכולות להיות מביכות לשני הצדדים. לפי דעתי אחרי שמתגברים על המבוכה הראשונית נשים ימצאו שהן יכולות רק להרוויח מהעבודה עם בן זוג שהוא חזק וכבד מהן, אבל אין מה לעשות, אם בתרגיל עבודת קרקע צריך לשכב על אדם זר למחצה, זה עלול להיות מביך

. לפי דעתי המורה יכול לעזור למתאמנות חדשות להתגבר על הקשיים הראשוניים אם הוא יהיה ער לצרכים המיוחדים של המתאמנת, ואחרי שהיא תתגבר על הקשיים ההתחלתיים, היא כבר תהיה מכורה ולא תהיה לה בעיה להמשיך להתאמן

קראתי שרשורים ישנים בפורום שעסקו בשאלה האם עדיף להתאמן בקבוצות מעורבות או של בני אותו המין, ואני חייבת להודות שאני עדיין חלוקה עם עצמי בנושא. בסך הכל עדיפות בעיני הקבוצות המעורבות, לא רק משום שהן יותר זמינות ומציאות מגוון רחב יותר של שיטות. אבל הלוואי שהיו יותר קבוצות לנשים בלבד (בוודאי לאוכלוסיות מיוחדות כמו דתיות ונערות צעירות), כי כך יותר נשים היו נחשפות לתחום. בקיצור, חברים, תשכנעו את האחיות/נשים/ חברות/אמהות שלכם לבוא לאימונים! עד כאן. קצת ארוך בשביל הודעת הכרות. אז תודה לכל מי שהתמיד. ושבוע טוב

 

[ערכת לימוד]

מה יותר ביולוגיה או תרבות?

צהרים גשומים ליערה וגם לדויד שכבר כתב תגובה . ראשית הערה מטודית שמי הינו ערכת לימוד צעד אחר צעד ואם מר ,אז כמובן מר צעד אחר צעד ולא מר לימוד. שאלת המחקר הינה לדעתי טעונה שיפור יש נשים רבות ,טובות ומוצלחות באומניות הלחימה השונות . אומניות הלחימה התפתחו מהלחימה ולכן השאלה הבסיסית היא מדוע יש לאורך ההסטוריה האנושית מיעוט נשים לוחמות, האם שנוי חברתי התיחסותי יביא אותןלתחומי הלחימה בהמוניהן? התשובה נילמדת מהולנד ונורווגיה מדינות עם החקיקה והמדיניות השויונית ביותר בעולם המפותח, מאז סוף שנות ה70 נינקטת בצבא הולנד מדיניות גיוס שויונית ואף ישנה פעילות אינטנסיבית לעודד נשים כדי שינצלו חופש זה ויתגיסו בהמוניהן. במאמר בשם "women and the military" מאמר פמינסטי נשי מובעת דאגה רבה ואף פליאה "ניראה כי העניין של נשים בצבא רק פחת ולא גבר...הדרישות הפזיות המשיכו להוות בעיה ..דרישות התפקיד לתפקידים בחי"ר, בשריון,בתותחנים ובהנדסה המשיכו להוות בעיה". עם זאת ציפיות שבאות לידי ביטוי בכותרות ספרים כגון"נשים בצבא -מהפיכה שלא הושלמה "(1982)ג'ין הולם או מאמרים שזכו לכותרות "אין דרך חזרה" על השתתפות נשים במהפיכה הסנדניסטית. יוותרו כמילים בלבד. גם בתחום אומניות הלחימה הקשות,לא התחרותיות וללא הגבלת משקל או מגדר לא סביר שנראה נשים רבות הבאות ומתמידות לאורך שנים. היתי רוצה להתבדות, ולראות לצידי יותר נשים מתאמנות. אילו הנתונים זה המצב. אני חייב לציין שחשוב לנהל דיון עובדתי בנושא.

 

[גוטמן האפור]

מה יותר תרבותי מביולוגיה?

 

[דוד כפרי]

סביבה ותורשה

לא לגמרי קשור, אבל גם לא לגמרי לא: http://mann.blog.lab.co.il/story_62

 

[אלישיר]

דרכו לכבוש.

בעזי"ת התמונה שהצגת עולה בקנה אחד עם אמירה של חכמי היהודים הקדמונים: "אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון אמר קרא (בראשית א) ומלאו את הארץ וכבשוה; איש דרכו לכבש, ואין אשה דרכה לכבש" (תלמוד, יבמות ס"ה ב') לא רק לי נראית גרוטסקית למדי המגמה למקד את המאמצים ב"לנצח את הגברים במגרש שלהם", תחת להתמקד בעשיה החשובה של לתת לנשים את ההערכה והכבוד הראויים, על מה שהן כבר עכשיו.

 

[child]

ודרכה להיכבש?

אז נשים שרוצות לדעת להגן על עצמן מנסות לדעתך "לנצח את הגברים במגרש שלהם"? מקווה שטעיתי בפרשנות.

 

[אלישיר]

"ואין אשה דרכה לכבׁש"

 

[דוד כפרי]

= לכבוש (בשביל מה המציאו כתיב מלא?)

 

[עיז הפ זי זה]

כמו שאומר ביביהו - "לא זאת השאלה"

לאורך ההיסטוריה היה מיעוט נשים לוחמות ומיעוט נשים בעמדות כוח בגלל המון סיבות שנידונו כבר לעייפה. השאלה בעיני היא- מדוע היום, שאמנויות לחימה מנותקות למעשה בהתפקיד המלחמתי שלהן, לא מגיעות יותר נשים להתאמן? הרי יש המון נשים שעוסקות בהתעמלויות למינהן, החל מיוגה וכלה בספינינג. אז למה לא איגרוף תאילנדי למשל? הרי באימונים לא באמת מכינים אותנו ליציאה לקרב. ובקשר לנושא הנשים בצבא- לפי דעתי ימשיך להיות מיעוט נשים במקצועות הצבאיים גם אם שרות קרבי של נשים יהפוך לנורמה, פשוט בגלל שהנושא ימשיך פחות לעניין אותנו (*הסתייגות* באחוזים, כמובן). במקום זה, יש לי רעיון

- נפסיק לקבל בזרועות פתוחות כל איש צבא לתוך המערכת הפוליטית, שם הרי ההשפעה האמיתית, ובמקומם נעדיף גברים ונשים מהעולם האקדמי, העסקים, האומנות, השירה ושזירת הפרחים. בקיצור, אין לי מושג למה לא באות יותר בנות להתאמן. בעצם יש לי- אין מודעות. למה אין מודעות? אההה.... זו השאלה האמיתית. יום נעים לכולם יערה

 

[אלישיר]

באגרוף תאילנדי??

בעזי"ת באמוני מוי טאי כן מכינים את האדם לזירה, למצב של דם בעיניים, שלווה בלב וחמש הי קיקס רצופות לראש.

 

[עיז הפ זי זה]

לזירה כן, לשדה הקרב -לא

 

[אלישיר]

זירה = שדה קרב.

בעזי"ת והנה ההבדל העיקרי: לא בין אמנויות לחימה קשות ורכות (לא חושב שחסר נשים בשוטוקאן, ובכלל לא בג'ודו ספורטיבי, אם באמת נאתגר כאן את התזה), אלא בין כאלה שהן פול קונטאקט לבין כאלה שאינן. כמה נשים ראית בזירות הולה-טודו?? פול קונטאקט: דם בעיניים, שלוה בלב וחמש בעיטות רצופות לתוך הראש. זהו שדה קרב, למרות שהוא מוגבל וטקסי. (בתולדות הלחימה השבטית והמקומית בהחלט היה מצוי ושכיח מאוד הקרב הטקסי, בו היו מוכרעים עימותים בדרך זו, בלי צורך במלחמת חורמה -בהשמדה מלאה של השבט היריב, ולעיון נוסף ספרו המצוין של ג'ון קיגן; "תולדות הלחימה").

 

[nage]

זירה = שדה קרב, רק בחלומות../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

והנה מס' דוגמאות למה שאין בזירה: מס' תוקפים חול בעיניים חיבור של מדרכה וכביש כלי נשק נשיכות (חוץ מטייסון) והרשימה עוד מתארכת אבל אין לי כוח להמשיך.

 

[יובל נחמקין]

אך בשורה התחתונה...

מויי-טאי היא אחת מאמנויות הלחימה שלא כדאי לפגוש ג ם ברחוב