שנה טובה ומתוקה לכולם

[דוד כפרי]

כדיסלקט, סביר שהייתי סובל מאוד אילו

הייתי גדל במערכת כזאת. הבאתי את הדוגמא על ילדים שמתחילים ללמוד לקרוא בגיל 4, כדי להדגיש את ההבדלים בין מערכת החינוך החרדית למערכת החינוך הממלכתית. אולי

: http://www.masa.co.il/maroco/5.html

 

[Tonjin]

כן, אבל למה...??

ביחוד עם הילד נהנה ורוצה לקרוא?

 

[isaacl]

מסכים אתך

החינוך החרדי איננו טלית שכולה תכלת. לימוד התורה הוא ערך עליון, התנהגות מוסרית גם כן, והחינוך החרדי כהכללה עושה רבות לקידום ערכים אלה, וכל זה חשוב בעיני מאוד מאוד כמובן, אבל ושוב כהכללה, תשומת הלב איננה מופנית ליחיד, להתקדמות אינדיבידואלית, לחינוך לאמנות, לפיתוח חשיבה מקורית ויצירתית. למערכת החינוך החרדית יש הרבה מה ללמוד מן המערכת הממלכתית. הצד הטוב של החינוך החרדי הוא הרבה פעמים ההוראה לגיל הרך. דווקא ב"חדר" יש מורים שאוהבים את הילדים בכל לבם. ברביעיה שלי מנגן צ'לן, חסיד ברסלב, והוא עוזר לרבי, (או לגננת) והאיש פשוט נשמה טובה. מסור לילדים, מנגן איתם, שר איתם, משחק איתם ללא לאות. תופעות כאלה חוזרות והן הסיבה, לדעתי, להצלחות כשהן קיימות בחינוך החרדי.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo26.gifעל החינוך החרדי, ב"הארץ"

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=478287

 

[Tonjin]

ולשאלה המתבקשת דוד...

האם את הבן (ההיפוטתי, שיהיה בריא) שלך היית מעדיף לשלוח ל: 1. חינוך חרדי 2. חינוך קיבוצי 3. חינוך חילוני/ממלכתי 4. Home Schooling 5. מקום אחר (הסבר, פרט ונמק בבקשה..

) ואם אתה תוהה למה השאלה הופנתה אליך - זה בגלל שנראה לי שלגבי כל אדם אחר שכתב בשרשור השאלה היא רטורית... (לפחות בין הקטבים של חינוך דתי אל מול חילוני)

 

[דוד כפרי]

שאלה טובה, ואני עדין מתלבט בה.

כדי לשלוח ילד לחינוך החרדי, צריך לקיים בית חרדי. אני לא בטוח שאני מעונין בזה; למי שעוד לא הבין, כיפה וציצית אין לי, ועם תפילין אין לי מושג מה עושים. כל מערכת חינוך תלויה בעיקר באנשים העובדים בה. אני מעריך שהביטוי "חפש מורה, לא שיטה" יכול במידה מסויימת לתפוס גם כאן, למרות שהחוק (חינוך חובה) מטיל מגבלות מסויימות. שמעתי הרבה טובות על הגנים ובתי-הספר האנתרופוסופיים. השאלה עדין תיאורטית, ואני עדין מתלבט.

 

[Sensei]

David

No problem to get Tsisit and a Kipah in Israel.The Tephilin has directions ,very complete ones, just look in the Mishnah Brurah. As for education.There is also Modern Charadi education in the Chinuch Haatsmai.There is also 'Yeshivah of Tel aviv' and 'Yishuv'.They finish 'Bagrut' there and even continue on to University.At Yishuv they learn Gamarah like it should be learned and secular curriculum... There are Charadi Lawyers and Doctors and Engineers and etc.Many learned at Yishuv and at the 'Yeshivah high schools' as well. You can always if you want send your kids to America to Yeshivah University and to Brauers Yeshivah where I learned. They can become scholars in Talmud etc and then off to the University.In America you can find many under the title Rabbi /Doctor so and so or Rabbi professor so and so wearing black Yalmukahs and hats.........Oh yeah some are even called Sensei too. Shanah Tovah Shimon​

 

[bizhar]

נו, נפלת לי עם זה אחרי שיחות הורים.

לפחות היכן שכל בנותי התחנכו, החינוך לעילא ולעילה. הבעייה שעל סדר היום בביה"ס היא אלימות מילולית. עם האלימות הפיזית כבר כמעט ואין בעייה. הגישה החינוכית, האהבה והמסירות לילדים מפתיעה אותי (לטובה!) בכל פעם שאני מוצא את עצמי בביה"ס, בשיחות כיתה, שיחות הורים וארועים שונים. מעורבות ההורים ממוסדת ומובנית בפעילות השוטפת ובסך הכל יש לי רק מילים טובות לאמר. החינוך חילוני למהדרין. אני מדבר על ביה"ס שער הנגב המורכב מקיבוצי הסביבה, שדרות ומושבים באזור. דויד, גם זה נחשב דרום, לא? והרוצה להחכים - ידרים! שנה טובה!

 

[דוד כפרי]

אז יש לך (ולבנותיך!) מזל.

כמעט כל האנשים איתם דיברתי שחשבו לעבור לקיבוץ, כללו את החינוך כאחד היתרונות העיקריים של המקום. החינוך הקיבוצי של היום שונה מאוד מהחינוך הקיבוצי של תקופת ילדותי; אני עוד ישנתי בבית-הילדים, מקום בו ילדים בכו בלילה עד שהגיעה השומרת, שהיתה עושה סיבובים בין בתי-הילדים לבית-התינוקות. בגיל 8, בלילה שבו היקאתי את הנשמה במיטה, בדרך לשרותים (מסדרון שאני עוד זוכר אותו כארוך מאוד), בשרותים ובדרך חזרה למיטה, שומר-הלילה של הקיבוץ היה זה שמצא אותי ועזר לי, לא ההורים; הם הגיעו רק אחרי שהוא קרא להם. אין לי ספק שהחלק הספציפי הזה בחינוך הקיבוצי, שטוב מאוד שעבר מהעולם, היה אחת הסיבות הגדולות לעזיבת בנים. את מה שיש בשטח היום אני פחות מכיר, אבל אני שוב חוזר לנושא האידיאולוגי: מה המסר הערכי שעובר לילד? ברור שלא "ציונות סוציאליזם ואחוות עמים" - אבל מה כן?

 

[bizhar]

אענה בקצרה כי אני אחרי טיול מעייף..

הצפון יפה. אבל אין כמו הדרום...(מחר לנחל צין) אז איפה היינו,מה המסר הערכי שעובר לילד? אהבת האדם וכיבוד הזולת נראה קצת קלישאי (למרות שאני חבר הוועד לקידום הקלישאה ולכן מותר לי), בכל אופן, בחן את הנוער הקיבוצי של היום בהשוואה לחברות אחרות ועדיין תראה הבדל. לפחות בסביבה הרחבה שאני מכיר. הנוער נפלא כתמיד ואי אפשר להאשים רק את המרחבים הפתוחים והדשאים הירוקים בכך. ישנה סובלנות ודרך ארץ כמעט גנטית בתוצר הקיבוצי וזה מורגש גם היום. נכון, אין יותר אידיאולוגיה מרקסיסטית (אתה יודע מה? לדעתי טוב שכך)אבל עדיין נותר לא מעט מהשאר. למרות המשבר הפיננסי ותהליכי ההפרטה שעוברים היום על החברה הקיבוצית, עדיין תופסים החינוך והסיעוד את המקום הראשון במעלה מבחינת סדרי העדיפות וברוב המקומות לפרות הקדושות הללו לא חסרים כרי דשא למרעה.

 

[דוד כפרי]

אהבת האדם וכיבוד הזולת

מזכירים לי יותר מדי את "הזכות לכבוד והחובה לכבד", מבית "מדרשה" של "וירו-ש-ל-א-אים"

אני תוהה כמה מזה באמת מגיע מהמערכת הקיבוצית, מדרך פעולתה ומכוונותיה, וכמה מההורים, מאישיותם של המורים, ומאישיותם של הילדים עצמם. תשובה, כנראה, לא נמצא; אבל הסיפור של שלומית הברון נשמע לי מוכר מדי. אני רוצה מאוד להאמין שהוא היוצא-מן-הכלל שאינו מעיד על הכלל (ראה בית הספר בגבעת ברנר). יצא לך לדבר עם ילדי-חוץ והוריהם?

 

[bizhar]

אכתוב פה בלדה של עוזב קיבוץ..

לי אהבת האדם וכיבוד הזולת לא מזכיר שום בית מדרש. גם החברה הקיבוצית יכולה להיות אכזרית ואטומה כלפי חוץ ובזה היא לא שונה משום חברה אחרת שאני מכיר. מנגד,קצת קשה לי עם השחיטה הטוטאלית שנעשית כיום לקיבוצים. אני רחוק מלסנגר על החברה הקיבוצית דהיום ואישית הסקתי את המסקנות ופניתי לכיוון אחר. עוולות הן דבר יומיומי בכל חברה שהיא. חברת ילדים יכולה להיות אכזרית מעין כמוה, שוב, בכל חברה. שמחת בית השואבה על כל מעידה, כשל ועוולה שמתרחשים בחצר קיבוץ משמשת כמעין זיכוך לחוגגיה. רמזתי פה על האנלוגיה בין הקיבוץ לעולם החרדי: מגוף המטיף לאידיאל ומציב את עצמו מעל הסביבה, נדרש יותר, ובצדק. כלב נשך אדם, לא ממש חדש למרות שעדיין תופס כותרות. "רב נאשם במעשה מגונה"? נהדר. תראו אותם, את החרדים המטיפים לנו מוסר. במה הם טובים מאיתנו? החינוך הקיבוצי דפק לי את החיים? זו כבר לא סתם חדשה מרעישה.זו ממש הרגשה מטהרת. כמה טוב לדעת שגם "אצלם" הכל דפוק.. החינוך הקיבוצי כשל בהרבה תחומים וכמעט והצליח למחוק ולמצע אישיותם של בוגריו, אבל רק כמעט. רובם של עוזבי הקיבוצים אשר יצאו בחוסר כל וללא תמיכה כספית, ממוקם בשכבה סוציו-אקונומית גבוהה למדי וטביעת האצבע של יוצאי קיבוצים מורגשת בכל תחום, החל מהאקדמיה וכלה בתרבות והיצירה. אני מכיר לא מעט סיפורים על סבלם של ילדי החוץ. מקצתם מקרוב. אני מכיר הרבה יותר מקרים של ילדים שללא אימוצם ע"י הקיבוץ היו גומרים בכלא ובסמים או שהיו ממשיכים בגידול הדור הבא של נכשלות. עבורם, החינוך בקיבוץ היווה קרש הצלה של ממש. מחצית חיי גדלתי והתחנכתי בקיבוץ אחד. המחצית האחרת גידלתי וחינכתי - בקיבוץ אחר. אני מאמין שהיוצא מהכלל אינו מעיד על הכלל. הקיבוץ של היום אולי קרס כלכלית אבל נפתח לעולם החיצון והשתנה לחלוטין. על הזכות לחנך את ילדם בקיבוץ משלמים היום הורים רבים טבין ותקילין. כנראה שזה עדיין כדאי..

 

[דוד כפרי]

לא נותר לי אלא לקוות שאתה צודק,

ושבמקרה של שלומית הברון מדובר ביוצא-מן-הכלל. אתה צודק לגבי עוזבי הקיבוץ שהסתדרו בחוץ (ותודה שהזכרת לי

), למרות שאני מכיר גם כאלה שלא העיזו לצאת. אתה צודק גם לגבי אלה המתיימרים להיות מוסריים - הם אכן נדרשים ליותר. אני אמשיך לחשוב לאן פני מועדות בתחום הזה. יש עוד זמן... ו

שעזרת לי לחדד את מחשבותי בנושא.

 

[חובבן]

אם המדד שלך להצלחה הוא גידול מתמיד

אז התנועה הקיבוצית היא אכן כישלון, אבל גם היהדות היא לא כזאת הצלחה. ב 3000 שנה האחרונות גדלנו מעט מאד לעומת הנוצרים למשל. אם נחזור לרגע לטאי צי, נניח שבעוד 10 שנים יסגר מסיבה כל שהיא המרכז הישראלי (נקווה שלא), או יפסיק לגדול. האם המרכז יהפוך אז כישלון? למה גדילה במספרים היא בכלל מטרה או מדד להצלחה?

 

[דוד כפרי]

מדדים

מקובל בביולוגיה שהאינטרס הראשון של כל אורגניזם הוא שרידה, והשני - התרבות. אפשר להתווכח על זה, אבל זה המקובל (ביולוגים, אם אני טועה תקנו אותי). בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה יש מדדים מקובלים ל"הצלחה" של חברה. אחד הבולטים בהם הוא היכולת לשמור על עקרונות וערכים, ולגדול מבחינה מספרית, למרות לחצים סביבתיים. בחרתי במדד הזה פשוט בגלל שהוא מקובל. הנצרות והאסלאם גדלו בגלל מסיונריות, דבר שהיהדות מעולם לא עסקה בו. מבחינה אנתרופולוגית וסוציולוגית אין ספק ששתי הדתות הנ"ל הצליחו יותר מהיהדות, אבל עד עכשיו לא עסקנו בהן. המרכז הישראלי לטאי-צ'י הוקם ככלי להעביר (להפיץ) את שיטת צ'ון-נאן בארץ. המרכז יכול להפסיק להתקיים, או להחליט ללמד יוגה במקום טאי-צ'י; שיטת צ'ון-נאן תמשיך להתקיים, ותמשיך להפיץ את עצמה בדרכים אחרות.

 

[דלית - delete]

לא ביולוג אבל נדמה לי שהפוך

כלומר רביה קודמת לשרידה. שרידה חשובה רק כדי להבטיח שתהיה רביה, לא כאינטרס ראשון, מתצפיותי המועטות בעולם החי.

 

[WaveGal]

היתרבות היא חלק משרידה

רק בגלל ששאלת: שרידה נמדדת במספר הצאצאים הפוריים לכל פרט. ולכן ההישארות בחיים עד ההיתרבות, ההיתרבות עצמה, הישארותם בחיים של הצאצאים והיותם פוריים כלולים במדד של השרידה.

 

[orii]

לגדול מבחינה מספרית

אינו ערך אבולוציוני המעיד על הצלחה. כמו שנאמר, השרידות כפי שהיא באה לידי ביטוי במספר הצאצים הפוריים שמעמיד הפרט. רגע, אז אני לא סותר את עצמי? אם בשרידות מדובר על מספר הצאצאים מדוע לגדול מבחינה מספרית הוא לא מדד להצלחה? וזאת לדעתי מכיוון שיש לראות את הכל בפרספקטיבה של זמן. לגידול זמני באוכלוסיה אין הרבה פעמים שום משמעות אבולוציונית. היהדות הוכיחה עד כה שרידות גדולה יותר מהאיסלם כי היא מבוגרת ממנו. אבל האיסלם הוא בו של היהדות אז הם אולי אותה ישות? כאן ניכנס עוד מימד חשוב - השרידה תוך שינוי. בואו ניקח על אוכלוסיה עובר אסון שרק בודדים ושונים שורדים ואותם בודדים ושונים ממשיכים להתרבות עד שהם בעצם כבר לא יכולים להתרבות עם בני אותו מין שהיו שיכים אליו מספר דורות אחורה. תיארתי תהליך של יצירת מין ביולוגי חדש. אבל האם הוא לא גלגול יותר מוצלח של המין הישן? מה קרה לישן אם לא נותרו ממנו פרטים? האם הוא נכחד או רק השתנה? שאלות אלו קשורת כולן לפרדוקס של שרידה תוך השתנות. כמו שאמר (בערך) קונילמל: אם השתנתי כדי לשרוד אז מי אני בכלל? באבולוציה (של מינים אבל לא רק) כל האופציות פתוחות: מינים נכחדים - זה אולי הסוף של הרוב מינים קופאים - כן יש כאלו שבמשך עשרות מיליוני שנה נשארים כמעט אותו דבר מינים משתנים - ואז קונילמל שר...

 

[חובבן]

המדד מקובל, אבל לא לא אצלי ..

אני יכול לחשוב על הרבה מדדים להצלחה של חברה / בית ספר. גידול ושרידה הם שניים אבל וודאי לא החשובים ביותר. אנחנו בכל זאת לא חרקים שמטרתם היחידה היא להתרבות. בתור מדדים לחברה אפשר למנות יחס לחלש, דמוקרטיה ועוד כמה. מבחינתי אחד הממדים החשובים הוא השפעה, תרומה לעולם ול חברים מחוץ לחברה. פה לדעתי להאמיש אין הרבה ניקוד. ליהדות תרומה אדירה ויחודית לעולם, חלקה הגדול מאנשים שלא היו בהכרח מסוגרים בתוך הקהילות שלהם. לא הייתי רוצה שהיהדות תהפוך למין גירסאת האמיש.

 

[דוד כפרי]

בקיבוצים דאגו יפה מאוד לחלשים.

עכשיו החלשים בקיבוצים חיים בפחד מהיום שלא יהיה קיבוץ ולא יהיה מי שידאג. הקיבוצים השפיעו על המדינה בצורה שקשה לתאר; היום השפעתם כמעט לא קיימת. אני מסכים עם כל מה שאמרת על האמיש והיהודים, אבל שים לב לכך שכדי להמשיך להשפיע צריך להמשיך להתקיים. היוונים והרומאים השפיעו רבות על העולם; איפה הם?