סכינאי יודע את עבודת היד הריקה
1)עבודת הסכין בשיטות הפיליפניות היא בעצם מתורגמת כך גם בעבודת הסכין. כפי שאמר צבר ארם בפורום הארניסדור יודע את עבודת היד הריקה ולא רק את עבודת הסכין. הוא יודע לעבוד מול סכין ואיך איש היד הריקה עובד מול סכין.וכן הוא אמר את ואם תשאל אותו הוא יגיד לך. 2) אחיזה עם כל כף היד מלמד אותך לאחוז כמו שצריך. אם טאמורה סנסאיי אוחז אותך...זהו..נגמר. אתה יכול לנסות עד מחר בבוקר, לא תזיז אותו מילימטר! התרגול מלמד אותך לבסס אחיזה איתנה, שיכולה לנטרל יד עם סכין, או להיות פתח להטלה...ובפירוש אפשר להטיל כך, קושי נאגה, אורימי נאגה, קוקיו נאגה, האמן לי שזה אפשרי. שוב ההטלה היא לא דרך היד, אלא היד משמשת כבסיס לכניסה להטלה. האחיזה מאפשרת ניטרול של היד , כדי שלא תחטוף אגרוף בדרך, ומשמשת כמנוף וביקורת על תנועת המוטל. שומן אוצ´י איננה תנועת הצלפה!! זוהי תנועת חיתוך, והאמן לי אמיר שאם המורה שלי מכה אותך בשומן אוצ´י חזק הוא מעלף אותך במקום. הנזק הוא לא לגולגולת...זו איננה מכה זה חיתוך! השימוש בכל הגוף מאחורי המכה יגרום לזעזוע מוח וקרוב לוודאי גם לשבירת המפרקת. (העומס בכלל על הצוואר לא הגולגולת). פעם התאמן עימנו בחור שעשה ג´וג´יטסו, הוא התערב איתי שאני בחיים לא אצליח לפגוע בו בשומן אוצ´י, שזו התקפה איטית ומסורבלת... הוכחתי לו פעם אחר פעם שאני מסוגל לפגוע בו בקלות למרות שהוא ידע בדיוק מה תהיה ההתקפה שלי. אם שומן אוצ´י מסוכן, יוקומן אוצ´י הורג! חד וחלק מכה לצוואר או לרקה מחסלת אותך על המקום. הרעיון של אוקה שמתפתל על מנת לשמור על אחיזה מלאה ייראה לך אולי פחות מוזר אם תחשוב שביד הנאחזת יש סכין, וברגע שתשמוט את אחיזתך הסכין תחתוך מייד. אני אינני יודע כמה עבדתה מול סכין אבל: 1) לא מדובר על תפיסת כף היד אלא פרק כף היד או האמה. 2) אחרי שתראה את טאמורה סנסאיי אוחז כך אנשים ומנטרל אותם לחלוטין אולי תשנה את דעתך. 3) אחיזת המרפק תאפשר ליריב להעביר את הסכין מיד ליד או ליישר את היד וכך עדיין להגיע אלייך ולחתוך, 4) המרפק הוא חלק עבה של היד, ניעור קל והיד שלך מחליקה. אני מבטיח לך שאם המורה שלי יאחז בפרק ידך לא תצליח לשחרר את היד גם אם תנער אותה בחזקה. 5) אחיזה בפרק היד מאפשרת לך לשמור על מרחק מהתוקף ולהכנס להתקפות כשאתה עובר מתחת לידו. 6) איש לא אמר שאוחזים רק בפרק היד, זו רק צורה אחת! אפשרית. 7) הכי חשוב. לא מדובר בעיוות הגוף וביציאה משיווי משקל...זו החמצה של הנקודה לחלוטין!!! ההיפך. לומדים לנוע תוך כדי אחיזה ב-ל-י לאבד שיווי משקל לכן נעים עם הרגליים ולא נתלים על היד או נשארים סטטיים על שיוצאים תבלאנס. תנועה עם הרגליים מאשפרת לשמור על בלאנס ועדיין לנוע עם היריב. ח- גם אם תכה בפניו של מי שאוחז סכיןהוא עדיין יכול לדקור אותך אתה חייב לשלוט בסכין! גם אם תשבור לו אף עדיין המומנטום של התנועה שלו עלול לנעוץ בך את הסכין (הפתרון? רגליים רגליים רגליים - לצאת מטווח הדקירה קודם כל!). אכן יש טכניקות רבות שנועדו לשליטה במרפק. למשל חיתוך של יוקומן אוצ´י הוא חיתוך מזווית של ארבעים וחמש מעלות לכיוון הצוואר על מנת לחתוך עורקים ולשסף את הגרון. התגובה הראשונה לחיתוך שכזה היא תזוזה עם הרגליים במקביל לחסימת המרפק (מבפנים) כדי לא לאפשר ליד להשלים את ההתקפה. אבל זה רק עניין זמני עד שניתן יהיה לאחוז בפרק היד עם היד השנייה, אחרי שהיא הכתה את פני התוקף ואז ליישם טכניקה שנקראת גוקיו על מנת להטיל את התוקף ולרתק אותו על הארץ תוך כדי חליצת הסכין מידו. קשה מאוד לנטרל מרפק כי טווח התנועה שלו גדול יחסית לטווח התנועה של פרק כף היד. תוקף מיומן יכול ליישר את ידו בכל מיני זוויות למרות שיש שליטה על המרפק ולשנות את כיוון החיתוך. אין ספק שיש טכניקות שליטה למרפק, אבל המטרה הסופית היא לפרוק את התוקף מנשקו ואת זה קשה לבצע רק עם שליטה על המרפק שמשאירה לתוקף עדיין אפשרות לנייד את הסכין. באייקידו לא עובדים רק על דקירות אלא גם על חיתוכים ושיסופים. מספר פעמים ניסיתי ראנדורי של סכין מול סכין, או יד ריקה מול סכין והשתכנעתי במדובר במשהו קשה במיוחד, אך לא בילתי אפשרי, ופעם פעמיים אף הצלחתי לפרוק את התוקף מנשקו... עכשיו כמובן, שחברי לאימונים לא תקף על מנת להרוג, אך יחד עם זאת, גם אני לא הכתי באטמי אמיתי ולא שברתי לו כלום... אם תבוא להתאמן בדוג´ו שלנו, תתזכה לשמוע הרבה זעקות כאב. אייקידו אמור לכאוב נקודה. יחד עם זאת כמו שמיתר ציינה השאיפה היא לבצע לבסוף טכניקה מושלמת שלא תכאיב ולא תזיק. זה אפשרי! חשתי זאת על בשרי. זו לא רמה נמוכה יותר של אייקי אלא הרמה הגבוה ביותר האפשרית. הבעיה שרבים חיים באשליות שהם אכן מסוגלים לבצע זאת כבר מהיום הראשון ולא אחרי שנים על גבי שנים של אימונים. המורה שלי מדבר על כמה צורות אימון. JUTAI- היינו גוף רך. הכוונה היא לתוקף כמובן ולא למבצע שאמור להיות רך בכל מצב נתון. דרך טובה להתחיל אימון. לפתוח לאט לאט את הגוף. KOTAI - היינו גוף קשה. בצורת אימון זו האוקה מתנגד בכל צורה אפשרית (כל עוד הוא שומר על חיבור כמובן). מנסה להתנגד בכל כוחו לטכניקה ולתקוף במלוא העוצמה. ממה שראיתי, אנחנו בין הדוג´ואים הבודדים שמתאמנים בצורה כזו. אבל מבינים שאימון שכזה הוא מהותי, גם כדי למתן את האגו ולזכור שאייקידו זה לא משחק ילדים. KI TAI/AIKITAI - גוף "אנרגטי" או גוף "הרמוני". צורות גבוהות יותר של תרגול שבהן שני הצדדים מתמלאים באנרגיה ונעים בהרמוניה מושלמת. במצב שכזה צופה מן הצד לא יידע מי מבצע את הטכניקה כי שני הגופים מתלכדים והופכים ואחד, לתנועה אחת, קשה להבחין מי התוקף ומי המותקף. לצערי רבים נוטים לוותר על שלושת השלבים האחרונים ולהתאמן רק ברכות חסרת אנרגייה, חסרת ספיריט ורוח לחימה. מהבחינה הזו המורה שלי והדוג´ו שאני מתאמן בו הם בהחלט יוצאי דופן. זה מה שעוד אמרתי בעבר לפני שעזבתי.
