פציעות...
אין מתאמן וותיק שלא חווה את זה. זה נושא מרגיז, מטריד ולעיתים מדכא. בעבר הייתי טיפש, וחשבתי ש-"אלחם בהן" ואמשיך להתאמן בכח והפציעה תתרפא. זה לא ריפא. רק הפך את הפציעה לכרונית...
לאחרונה הפציעה הישנה התפרצה שוב, והפעם בעוצמה גדולה. התייעצתי, וכל המומחים אמרו:
תנוח! אז מכיוון שכמו שאמר אינשטיין - "הכל יחסי", אז כך גם המנוחה
קיבעתי את יד ימין הפצועה והתחלתי להתאמן ולעבוד רק עם שמאל (לאחר שבלית ברירה וויתרתי על רנדורי ג'ודו ועל הגילגולים ונשארתי עם הבודו-טאיג'וצו). כל אימון אני מופתע מחדש! אני מגלה טכניקות ואפשרויות פעולה שכל השנים הסתתרו מבלי שעשיתי בהן שימוש, אבל בעיקר - מכיוון שאין לי ברירה, גיליתי ש
הטאיסבקי הוא המפתח להצליח להתמודד בקרב. וכך, מאז ההתפרצות, נראה לי שהטאיסבקי שלי בתהליך שיפור. תודה לך פציעה (בת כלבה) נהדרת!
ולמה אני מביא את זה? כדי להגיד לכל הפצועים:
- תנוחו, תקשיבו לרופאים, ואל תהיו "גיבורים".
- פציעה היא לא סוף הדרך! פציעה היא הרבה פעמים התחלה של דרך טובה יותר! של שיפור ביכולות ובעיקר של עבודה טובה יותר - עבודה ללא כוח!
הרבה בריאות!